אישיות – נורמאליות והפרעות אישיות

  • ספקטרום הפרעות האישיות

ה DSM וה- ICD נוקטים בגישה של קטגוריות באשר לדיאגנוזה של הפרעות אישיות. בטרם פרסום ה DSM-I ב 1952, הפרעות אישיות תוארו במונחים של אופי אוראלי, אופי אנאלי, וכן הלאה. בפרק 7 יש פירוט של סט הפרעות האישיות שה DSM הגדיר כקווים מנחים. אך, ה DSM-I אינו כולל קריטריונים לביסוס דיאגנוזה. הוא כן מספק מערכת דיכוטומית לפיה אדם סובל או שאינו סובל מהפרעת אישיות.

גישה זו, הממשיכה עד היום, סותרת את ההבחנה ה usual layperson’s  (?) לפיה רוב תכונות האדם הן נקודות על רצף ואינן מוחלטות. אדם יכול להיות מעט ביישן ועד מאוד ביישן, מעט אנטיסוציאלי ועד סוציופת, מעט חרד בחלק מהזמן, ועד מאוד חרד רוב הזמן, וכן הלאה. הגדרת אישיויות מופרעות כשונות במידה ולא בסוג, מאישיות בתפקוד גבוה מרמז על כך שאישיויות מופרעות מתפתחות במידה רבה כמו אישיויות רגילות. כלומר, הפרעות אישיות עשויות לצוץ כתוצאה מעודף או חוסר באירועי חיים קריטיים, המנחים את ההתפתחות הבינאישית. הבדלים אלה עשויים להיות מוגברים כתוצאה מהתגרות בקלות ויתר אמוציונאליות (easy arousability or hyperemotionality). גישה זו להפרעות אישיות ידועה כגישה ממדית.

על אף היתרונות הפוטנציאלים של הגישה הממדית על פני הגישה הקטגורית, בשימוש בהן בדיאגנוזה או מחקר, דרושה עדיין עבודה רבה בטרם הגעה לקונצנזוס אודות המקור והטבע האמיתי של הפרעות אלה. מה שאינו שנוי במחלוקת, הוא קיומם של אנשים שהאישיות שלהם גורמת למצוקה להם או לסובבים אותם. כמו כן, העובדה שסגנונות אישיות מסוימים מאפשרים תפקוד טוב יותר בחיים מאשר סגנונות אחרים קשה להכחשה.

לאנשים רבים ישנן אישיויות המקדמות בקלות את התפקוד החברתי והמקצועי שלהם, עד כדי כך שחוקרים מסוימים טוענים כי האישיות משמעותית להצלחה מקצועית באותה רמה של אינטליגנציה. ולהיפך, ישנם אנשים שאינם מצליחים בחיים, על אף היותם בעלי שפע של כשרון, כתוצאה מליקויים באישיות. אנשים אלה מעבדים אינפורמציה ומציגים עצמם לעולם באופן המושפע מסבלם המתמשך או הפגיעה המתמדת בסובבים אותם.

בניגוד להפרעות פסיכולוגיות רבות, הכי פחות צפוי כי אדם הלוקה בהפרעה הקשורה לאישיות יכיר בכך. מנגד, אנשים הסובלים מדיכאון או חרדה למשל, יהיו מודעים לכך כיוון שהפרעות אלה גורמות לסבל סובייקטיבי, בעוד שהפרעות אישיות לרוב לא. מכאן, הבחנה עצמית לרוב תהיה פגומה באנשים הסובלים מהפרעות אישיות. המנגנון הפסיכולוגי שלנו הוא זה שמנחה אותנו בפירוש כל האירועים בחיינו, והאישיות היא העדשה דרכה המציאות נתפסת. כשהאישיות פגומה, העולם הוא שנראה לא בסדר, ולא האדם עצמו.

כתוצאה מכך, אנשים בעלי אישיויות מופרעות יטו לראות את העולם והאנשים בו כמתנהגים לא בסדר, ולא יראו את עצמם כבעיה. לאנשים כאלה, העולם יראה כלא הוגן ומפחיד יותר מאשר לאנשים בעלי אישיויות בתפקוד גבוה יותר. יהיה להם קשה יותר להסתדר עם חברים ומשפחה, וקשה יותר לפרש את התנהגותם. פן זה של הפרעות האישיות מעלה בעיתיות – האם משהו יכול להיות מוגדר כהפרעה, אם הוא אינו פוגע באינדיבידואל עצמו אלא באנשים הסובבים אותו?

הצידוק הטוב ביותר להגדרת אישיויות כאלה כהפרעה הוא חוסר גמישות. צפוי שאנשים שאינם מסוגלים לעשות שינוי בהתנהגותם על מנת להתאים עצמם לדרישות הסביבה, לא יצליחו בחייהם.
אנשים אלה לרוב לא ינסו לשנות את התנהגותם כלל, כיוון שהיא אינה נתפסת בעיניהם כבעייתית. כתוצאה מכך, אנשים אלה יהיו בעלי התנהגויות מנוכרות. תיתכן גם החמרה עם הזמן, כיוון שהאישיות המופרעות עשויה ליצור אשליה של בטחון או הגנה. למשל, נרקיסיסט אשר נדחה מהחברה בשל התנהגותו היהירה, ייסוג עוד יותר לנרקיסיזם בתור נחמה על הדחייה הלא הגיונית מצד החברה. נרקיסיסטים לא יראו את התנהגותם המניפולטיבית והנצלנית כגורם הראשוני לניכור והדחייה מהחברה.

הסטנדרט לאבחון הפרעות אישיות הוא ה DSM-IV-TR, אך נדון גם בסוגי אישיויות נוספים שאינם מוזכרים בו. כל סגנון/הפרעת אישיות יבחן ע”י מספר נקודות מבט תיאורטיות. חשוב לזכור כי כמו שהתיאוריות מגוונות, כך גם ההסברים שלהם על איך האישיות מתעוותת. מגוון התיאוריות יוצרות ספקטרום רחב, לפיו פסיכולוגים מסוימים רואים הפרעות אישיות כהפרזה של אישיות נורמאלית, בעוד שאחרים רואים הפרעות אלה כשונות בבסיס מהנורמאליות. על כן, DSM-IV מאפשר להתחשב בהבדלים התרבותיים בהגדרתו הפרעות אישיות.

חלק מהחוקרים גם יתייחסו למישור ההיסטורי ולא רק התרבותי, ויטענו כי החמדנות והאגרסיביות של הסוציופתים הייתה נורמאלית בתקופת האדם הקדמון. לדוגמא, אדם בעל אישיות מתגוננת ועוינת אשר גורמת לאיבוד חברים ומשפחה, עשוי להסתדר היטב בעת מלחמה. כמו כן, אדם בעל נטייה קיצונית לפרטים אשר פוגעת בתפקוד עשוי להצליח מאוד בתחומי עיסוק בהם דיוק הוא נחוץ כמו כירורגיה או מחקר פרמקולוגי. האם יתכן שהפרעות אישיות כפי שהן מוגדרות כיום הם למעשה אישיות ספציפית במקום ובזמן הלא נכונים? התשובה אינה ברורה אך נחקור עדויות לגישה זו.

מהי הפרעת אישיות?

יכולת כמעט אוניברסאלית של בני האדם היא הבנת ההתנהגות, הכוונות המרומזות והמצב הנפשי של אחרים. למעשה, פן מסוים ביכולת זו נמצא בקורטקס הפרה-פרונטאלי. הרחבה של יכולת זו “לקרוא” אנשים, היא היכולת להבחין אם אדם הינו במידה מסוימת סוטה. הבדלים חברתיים או תרבותיים עלולים לעורר אזעקות שווא, אך לרוב אנשים מסוגלים לאתר אדם חריג פסיכולוגית. ישנו תוקף משמעותי לתופעה, כיוון שחשוב היה לאבותינו לזהות אדם מסוכן בפוטנציה במהירות וכן להעביר יכולת זו בתורשה.

מה הגורם אותו לוקחים בחשבון מלומדים ואנשים שאינם מלומדים כשהם קובעים אם אישיות היא אב-נורמאלית? סביר כי הם מתייחסים לאותן התכונות. ראשית, התנהגותו או תפיסתו הסוטות של האינדיבידואל צריכות להתפתח במקביל להתבגרות אישיותו. בנוסף, שינוי פתאומי בהתנהגות כך שהאינדיבידואל “אינו עצמו” לא תקף.שנית, מרגע שהתעצב סגנון האישיות הסוטה, עליו להתקיים ברציפות לאורך כל המצבים. קריטריון זה יפסול התנהגות לא טיפוסית של אנשים אבלים למשל.

שלישית, רוב מרכיבי האישיות מושפעים מהפרעה בה. כלומר, לאנשים הסובלים מהפרעת אישיות יהיו בעיות קוגניטיביות, ביחסים בינאישיים, בשליטה בדחפים ובהתנהגות חברתית, אשר לרוב יובילו להפרעה ארוכת טווח על הלימודים, הקריירה ומערכות היחסים שלהם. הסטייה הקוגניטיבית היא המשכנעת ביותר בקטלוג הפרעות אישיות כקטגוריה של הפרעות נפש. עיוותים קוגניטיביים מתמשכים או חמורים מייצגים הפרדה מהמציאות. נרקיסיסט המתייחס לביצועים בינוניים שלו כמעולים, פרנואיד המתייחס לכולם כאויבים, ואובססיבי קומפולסיבי המסוגל להתרכז רק במטלות פשוטות הן דוגמאות להתפתחות הפרעת אישיות לעיוות מציאות חמור. והחשוב ביותר, אנשים בעלי אישיות מופרעת יתנגדו לניסיונות לשינוי התנהגותם, דבר המעיד על הטבע ההסתגלותי של רוב הפרעות האישיות.

פתולוגיה באישיות שאינה חמורה לרוב נצפית רק כאשר האינדיבידואל תחת לחץ רב. אדם בעל הפרעת אישיות משול לאדם בעל בריאות שברירית. אדם כזה יכול להיות בריא גופנית רוב הזמן, אך יחווה התדרדרות מהירה וחמורה בחשיפה לגורם מחלה. בדומה, אדם עם פתולוגיה באישיות אשר אינו תחת לחץ לרוב יתפקד כרגיל, אך יטה להתמוטטות נפשית בהיתקלות עם אתגר קשה או סדרה של בעיות קטנות הבאות ביחד. הפרעות אישיות מונעות מהאינדיבידואל את היכולת להסתגל לסיטואציות מלחיצות, ובכך יוצרות מעגל קסמים בו סיטואציות אלה אינן נפתרות ועל כן מעלות את רמת המתח בחיי האינדיבידואל, דבר המוביל לעוד יותר חוסר תפקוד, וכן הלאה. בגלל שהשפעה העיקרית והבסיסית של הפרעות אישיות היא חוסר גמישות, סיטואציות חדשות ומלחיצות הן מטרידות במיוחד את אלה הסובלים מהן.

 

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן