אישיות

איך מודדים אישיות? 

שאלוני אישיות: 

מבקשים מהאדם שעונה על השאלון הפסיכולוגי לציין בסקאלה של מספרים האם הוא מסכים או לא מסכים לגבי אמירה כלפי עצמו. אחת הדרכים לדעת האם ניתן לסמוך על המידע הוא לתת לאנשים למלא על החברים או המשפחה ובודקים האם מה שהאדם חושב על עצמו תואם את מה שאחרים חושבים עליו. עדיין אי אפשר להיות בטוחים כי אנחנו מכירים את עצמנו יותר טוב. במקומות שיש דברים דומים, אפשר לדעת שהתשובה תקפה.  

אפשר לבדוק האם יש תכונות קוגניטיביות שקשורות אחת לשנייה. בודקים האם ציון גבוה האייטם מסוים יוביל לציון גבוה גם באייטם אחר. כך מקבלים קבוצות של משפטים שקשורים אחד לשני.  

הדרך שבה הגיעו ל-5 תכונות מובילות (או 2 או 16) הוא מעבר על הרבה משפטים ורואים אילו תכונות הולכות ביחד. התכונות האלו נכנסות תחת תכונה אחת ראשית. לדוגמא בדרך כלל אם מישהו יתאר את עצמו כ”דברן” הוא גם יעיד על עצמו שהוא אנרגטי, חברותי, פתוח, מעורר התלהבות.  

בשאלוני אישיות שמים משפטים הפוכים כדי לראות קוסטינסטנטיות בשאלון. לכן אם מישהו עונה באופן לא כנה, ויש המון שאלות ושואלים שאלות בסדר הפוך, הוא לא יזכור בהכרח מה הוא כתב בורסיה הקודמת ואי הכנות יכולה להיחשף. 

תיאורית הBig Five: 

Extroversion- אנרגטי, חברותי, פתוח, דברן 

Neuroticism- נוטה לעצבות, ביישנות, שקט 

Agreeblness -נכון לעזור, בלתי אנוכי, סלחני, נותן אמון  

Conscientiousness- זהירות, יסודיות, אחריות, ארגון ותכנון, עבודה מאומצת, התמדה ומשמעת עצמית 

Openness- אדם מקורי, דמיון מפותח, סקרנות, מקוריות, אופקים רחבים, אינטליגנציה גבוהה ורגישות אומנותית.  

הטענה היא שבין 5 התכונות אין קשר, וכל אחת מהן מייצגת משהו אחר באישיות שלו. כל אחד מקבל ציון בכל אחת מהתכונות וכך אפשר ללמוד על אופיו.  

 

Emotional Intelligence Vs. Personality Traits 

ניתן לראות שאין קשר בין התכונות אופי של הBig Five לבין emotional intelligence.  

Behavioral Genetics of Personality 

איזה אחוז מהשונות בתכונות בין האנשים מוסבר ע”י גנטיקה ואיזה ע”י הסביבה?  

מחקרי תאומים: נותנים לתאומים למלא שאלוני אישיות. בבדיקה של extravesion ו-neuroticism: (בודקים את שתי התכונות האלו כי הן שתי התכונות שיש עליהן קונצנזוס בכל תיאוריות האישיות) נמצא שהמתאם בין תאומים זהים הוא 0.5 לextraversion ו0.46  לneuroticisim- פחות מבIQ. בתאומים לא זהים: המתאם של שתי התכונות הוא בערך 0.2 (וזאת למרות שאין שום קשר בין התכונות, עדיין יש להן מתאם כמעט זהה). בתאומים זהים שגדלו בנפרד: מתאם 0.38 באחים מאומצים: מתאם של 0.  

מהממצאים ניתן להגיד שיש לגנטיקה תפקיד חשוב, אך פחות חזק מבIQ. מה שמשפיע על האישיות שלנו הוא הגנים והסביבה שבה אנו נמצאים, אך לאו דווקא הסביבה המשפחתית (shared). צריך להתייחס לnon shared כי אצל אחים הסביבה הshared היא זהה. היתרון של מחקרי תאומים הוא שהם מאפשרים לנו להפריד בין גנים לסביבה.  

גנים וסביבה הם לא בלתי תלויים: 

3 סוגים של אינטראקציות בין גנים לסביבה: 

Reactive interaction– אנשים צובעים את הסביבה שלהם בהתאם לאישיות שלהם. אנשים אופטימיים רואים את העולם בצורה אופטימית וכך הם הופכים לעוד יותר אופטימיים. העולם “מגיב” אלינו בהתאם לאיך שאנחנו רואים את העולם, וזה גורם לנו להקצין את התכונות שלנו, וכך גם הסביבה משפיעה וגם הגנים משפיעים.  

Evocative interaction– הסביבה המשפחתית לא זהה עבור שני ילדים שיש להם אופי שונה. לדוגמא: ילד מחונך שקל להסתדר איתו, ההורים שלו יהיו כלפיו יותר נעימים והוא ירגיש שהסביבה שלו נעימה.  

Proactive interaction– איך אנחנו יוצרים את הסביבה שלנו בגיל יותר מבוגר בnon shared environment. האינטראקציה הזו משמעותית יותר מעל גיל 20, כי מעל הגיל הזה הסביבה שלנו היא בעיקר non-shared.  

 

האם אישיות היא דבר יציב?  

בדקו האם אישיות קבועה בהתאם לסיטואציות מסוימות.  

וולטר מישל טען שהאישיות של אנשים היא תלוית מצב. (בניגוד לתיאוריה האומרת שאו שה-state משפיע או שה-trait משפיע).
לדוגמא: אדם מסוים יהיה אגרסיבי בכביש ורגוע במקומות אחרים.  

במחקר שעשה, בדקו מאפיינים אישיותיים של ילדים, ובניהם האם הוא אלים מילולית. גילה שבסיטואציות מסוימות הם אגרסיביים ובסיטואציות מסוימות הם לא אגרסיבים. מה שקבוע הוא הדרך שהילד מתנהג בתוך סיטואציה מסוימת. אם הילד אגרסיבי כשהוא ליד המורה שלו, הוא תמיד יהיה אגרסיבי ליד המורה שלו.  

הגישה טוענת שכדי להבין את האישיות שלנו צריך להבין באיזה מצב אנחנו נמצאים- the personality paradox 

מבחן המרשמלו של וולטר מישל (1972): אישיות קשה ללמוד אצל ילדים, בין היתר כי האישיות שלהם משתנה כל הזמן ועדיין אין להם ממש אישיות מגובשת. לכן צריך לחשוב על דרכים מתוחכמות  למדוד אישיות. מבחן המרשמלו בודק את התכונה “דחיית סיפוקים”. נתנו לילדים מרשמלו ואמרו להם לחכות ולא לאכול אותו עד שהנסיינית תחזור, וכשהיא תחזור הם יקבלו שניים. בדקו את היכולות של הילדים האלו כשהם היו גדולים יותר, ונמצא שהמבחן מצא שאלו שלא אכלו את המרשמלו, השיגו ציונים טובים יותר במבחנים כמבוגרים, היו מוצלחים יותר ביצירת קשרים, פחות השתמשו בסמים, היו בעלי יותר משמעת עצמית ויותר קל להם להתרכז. במחקר fMRI בדקו את האזורים במוח שמשפיעים על אימפולסיביות 40 שנה לאחר המחקר עם המרשמלו, והיו הבדלים במבנה המוח. מכאן אפשר ללמוד שאישיות היא משהו די קוסטינטנטי מהילדות ועד לבגרות.  

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן