אריק אריקסון: פסיכולוגיית האגו

רבים אחרי פרויד ניסו לתקן את תורתו על ידי מתן דגש על תהליכי האגו והתפתחותם. המפורסם שבהם היה אריק אריקסון. למרות הדגש על האגו הוא טוען שיש לבחון כל תופעה פסיכולוגית גם לאור גורמים ביולוגיים, חברתיים, קוגנטיביים והתנהגותיים.

דגשים נוספים בתורתו:

  • דגש על שינוי התפתחותי לאורך כל מחזור החיים.
  • דגש על הנורמאלי והבריא במקום על הפתולוגי.
  • דגש על הצורך להשגת זהות אישית.
  • דגש על השילוב של גורמים היסטוריים ותרבותיים בעת בניית תורת אישיות.

 

ביוגרפיה

נולד בפרנקפורט ב-1902. הוריו נפרדו לפני היוולדו ובמשך מספר שנים חי עם אב חורג מבלי לדעת שאינו אביו הביולוגי.  בניגוד לאחרים בתחום, לא קיבל השכלה גבוהה רשמית אלא נדד בעולם תוך עניין באמנות. לבסוף, ב-1927 החל ללמד בבי”ס שהוקם על ידי אנה פרויד לילדים אשר הוריהם קיבלו הכשרה להיות פסיכואנליטיקאים וכך מצא עצמו מצטרף אליהם ומתוודע למשפחת פרויד. שם הכיר את אשתו ויחד הם היגרו לארה”ב שם התבססה קהילת פסיכואנליטיקאים. מחקר שערך ב-38′ על האופן בו מגדלים האינדיאנים את ילדיהם גרם לו להתמקד בהשפעת התרבות על האישיות. ב-50′ פרסם את ספרו הראשון “Childhood and Society” שזיכה אותו בפרסום עולמי והעשור הבא שימש לפיתוח התיאוריות שהועלו בספרו הראשון.

 

פסיכולוגיית האגו

התיאוריה של אריקסון מתמקדת בהתפתחות האגו ועל אף שהוא עצמו טוען שהיא רק פיתוח של התיאוריה של פרויד לאור מידע חדש שהתקבל, היא נבדלת ממנה בארבע נקודות עיקריות:

  1. הדגש באישיות הוא על האגו ולא על האיד. האגו הוא הבסיס להתנהגות האנושית והוא עובר תהליך של התפתחות לאורך החיים. לפיכך, האדם הוא יצור הרבה יותר חושב ורציונאלי מכפי שתואר על ידי פרויד אשר מעשיו מתבססים על תפיסה ומחשבה ולא רק מציאות פנימית.
  2. אריקסון מציע תיאוריה חדשה בנוגע להשפעת ההורים והתרבות על אישיות הילד. בעוד פרויד הדגיש את הקשר בין ההורים לבין הילד, אריקסון מדגיש את החשיבות של ה”תפאורה” ההיסטורית ושל הערכים המקובלים בחברה והמוסדות החברתיים.
  3. למרות שיש מידה מסוימת של תאימות בין התיאוריות בנוגע לשלבים הפסיכוקסואליים אריקסון האמין שהאישיות מתעצבת לכל אורך השלבים ולא רק עד השלב הגניטאלי.
  4. לבסוף, אריקסון טוען שהמפתח לפתרון הקונפליקטים הפסיכולוגיים הוא לא הצפת הלא-מודע בצורה פסימית אלא השקפה אופטימית שמדגישה את איכויות האגו ואת יכולתו להתגבר על הקשיים.

עם זאת, יש לזכור גם את נקודות הדמיון הרבות בין התיאוריות כגון המודל המבני והמודל הפסיכוסקסואלי.

 

העיקרון האפיגנטי (Epigenetic principle)

אריקסון האמין שהתפתחות האדם מתאפיינת במספר שלבים אוניברסאליים הפועלים על פי העיקרון האפיגנטי (אפי- תוך כדי, upon, גנטי- צמיחה, emergence):

  1. אישיות האדם מתפתחת על מנת להיות באינטראקציה עם רדיוס חברתי מתרחב.
  2. החברה בנויה בצורה כזו שמותאמת לאינטראקציה הנ”ל ושואפת להגן על הפרט במידה ובתדירות הרצויה.

כלומר, התפתחות האישיות מחולקת ל-8 שלבים שלכל אחד תפקיד משלו וזמן אופטימאלי משלו. אם אדם עובר את השלבים הללו בצורה תקינה מתפתחת אישיות שמתפקדת באופן מלא.

לכל שלב יש משבר (Crisis), נקודת מפנה בחיי האדם הנובעת מהתבגרותו בהתאם לשינוי בדרישות החברה. בעיה זו אינה מהווה אסון אלא אפשרות להתפתחות, סוג של קונפליקט שיש לתת עליו את הדעת (לאו דווקא לפתור אותו). האופן שבו מתייחסים לקונפליקט זה קובע את תבניות ההתנהגות שיפגין האדם: לכל קונפליקט מיוחסים רכיבים חיוביים ושליליים. עם ההתמודדות עם הקונפליקט עלתה יפה, הרכיבים החיוביים יוטמעו באישיות ואם לא – השליליים. אין זה אומר שלא ניתן לשנות את הרכיבים הללו בהתמודדויות הבאות, אלא רק שכדי להגיע להתמודדות הבאה על הצד הטוב ביותר יש לצלוח את הקונפליקט הנוכחי.

כל הקונפליקטים קיימים בנו בצורה כזו או אחרת אך לכל אחד זמן מועדף בהתפתחות האישית. בנוסף, יש שינויים בשלבים בין תרבות לתרבות (לדוג’ האופן שבו בגרות מינית נחווית מחברה לחברה) ולתרבות שבה נמצאת האישיות נמצאת בתיאום קריטי עם האישיות: היא מספקת לה את כל הצרכים שלה בזמן הנחוץ (עקרון ההדדיות Mutuality).

 

השלבים הפסיכולוגיים

מס שם השלב גיל משבר פסיכולוגי תכונה
1 Oral-sensory 0-1 אמון מול אי אמון תקווה
2 Muscular-anal 1-3 אוטונומיה מול בושה וספק כוח רצון
3 Locomotor-genital 3-6 יוזמה מול אשם מטרה
4 Latency 6-12 עשייה מול נחיתות יכולת
5 Adolescence 12-19 זהות האגו מול בלבול תפקידים נאמנות
6 Early adulthood 20-25 אינטימיות מול בידוד אהבה
7 Middle adulthood 26-64 יצרנות (Generativity) מול קיפאון אכפתיות
8 Late adulthood 64-מוות שלמות האגו מול ייאוש חוכמה

 

1: ינקות- אמון מול אי אמון

שלב זה תואם לשלב האוראלי של פרויד ומתרחש במהלך השנה הראשונה. לשלב השפעה רבה ולדעת אריקסון, תחושה כללית של אמון/בטחון בעולם ובאנשים שבו היא אבן הפינה לנפש בריאה.

תחושת ביטחון זו תלויה במידה רבה באם וביכולתה להעניק לתינוק תחושת מוכרות ועקביות בחוויות שלו. בנוסף, זה תלוי גם במידה שהתינוק סומך על עצמו. מצב רצוי הוא כזה בו תינוק יכול לסבול את אי נוכחות האם ללא חרדת נטישה מיותרת.

לעומת זאת, התמודדות בלתי תקינה עם המשבר יכולה לנבוע מחוסר אכפתיות ואמינות מצד האם, מנטישה של האם לטובת עיסוקים אחרים (כגון קריירה) או מחוסר עקביות והתאמה בחינוך בין האב לאם או בין ההורים לחברה. תוצאות של התמודדות בלתי מוצלחת הן דיכאון אקוטי אצל תינוקות ופרנויה אצל מבוגרים.

אריקסון טוען שהתמודדות מוצלחת אינה נובעת מחוויות של אמון בלבד אלא גם מחוויות של אי אמון שכן שתיהן נחוצות על מנת לשרוד ולנצל את החברה בצורה הטובה ביותר. אופן יצירת אי האמון משתנה מחברה לחברה.

כאמור, אין מדובר בפתירה סופית של המשבר והוא ללא ספק יעלה גם בהמשך, אך התמודדות ראויה הנה נחוצה.

הקשר חברתי ומעלה הפסיכולוגית: תקווה – בטחון של התינוק בעולם ובחיים בחברה המהווה את הבסיס לאמונה בדת בהמשך. לעומת זאת, אם מוסדות הדת נכשלים במתן האמון לפרט, מסגרות אלו יתיישנו ויוחלפו במסגרות אחרות כמו אמונה במדע ובתכניות חברתיות.

 

2: ילדות מוקדמת- אוטונומיה מול בושה וספק

שלב מקביל לשלב האנאלי של פרויד. באמצעות שליטה בצרכים התינוק לומד את מהות האוטונומיה. החזקת הצרכים במובן החיובי של המילה (אכפתיות) מול המובן השלילי (הגבלת יתר), או הוצאת הצרכים במובן החיובי (השתחררות) או במובן השלילי (פריקת עול מיותרת). לפיכך, שלב זה חשוב מאד לתחושת הטעם הטוב של התינוק: שליטת יתר או חוסר שליטה יכולים להתבטא בנטייה מתמשכת לבושה.

תקופה זו מתאפיינת בהתפתחות מוטורית של הילד וברצונו לעשות הכול בעצמו. יש לאפשר לילד אוטונומיה הדרגתית, מלבד תחומים המסוכנים לו ולאחרים.

תחושת בושה נובעת מהגנת יתר של ההורים אשר לא מאפשרים לילד לבצע משימות אותן הוא מסוגל לבצע בעצמו או מציפיות מוגזמות מהילד לבצע משימות להן הוא לא מסוגל. מקרים כאלו, אם קורים באופן עקבי, גורמים לילד לפקפק בכוח הרצון שלו ולפתח תחושה של השפלה וחוסר אונים.

תחושת הביטחון משלב 1 קשורה הדוקות לתחושת האוטונומיה. תינוק אשר נכשל בשלב 1 יהיה מהוסס ולא יתמודד טוב עם משבר שלב 2. טיפוסים כאלו עשויים לפנות תמיד לעזרה ולא לסמוך על עצמם, עד כדי התנהגות כפייתית ופרנויה.

הקשר חברתי: קיום החוק והסדר בחברה. על הילד להבין את קיומה ולציית למרותה אם ברצונו לקיים חיים תקינים בחברה.

תכונה משויכת: כוח רצון.

 

3: שלב המשחק: יוזמה מול אשם

מקבילה לשלב הפאלי של פרויד. בשלב זה הילד נחשף לעולם ולעולם יש דרישות ממנו ללמוד דברים חדשים: שפה, משחקים, להתחבר עם בני גילו וכו’. הילד מתחיל להתעניין במעשיו של אחרים ולקחת יוזמה. הוא מתחיל לפתח את תחושת המשמעות ואת העובדה שהוא זה שקובע מה הוא יהיה.

התמודדות תקינה תלויה בעידוד היוזמה על ידי ההורים, ללא לעג על דמיונו הפורה. תחושת אשם תתפתח אם ההורים לא יאפשרו לילד לסיים את המשימות שהוא החל בעצמו ואם יגיבו בענישת יתר על העדפת הילד את ההורה מהמין השני. בנקודה זו אריקסון מסכים עם פרויד על נטיית הילד להעדיף את ההורה מהמין השני אך נקודת המבט שלו היא הרבה יותר חברתית. תחושת האשם תהפוך את הילד תלוי בעולם המבוגרים וחסר יוזמה. בגיל מבוגר יותר זה עשוי להתפתח לתופעות פתולוגיות כמו פאסיביות קיצונית, אימפוטנציה או פריג’ידיות מינית וכו’.

הקשר חברתי: צליחת שלב זה משפיעה רבות על יכולת האדם לעבוד באופן יצרני ולהגיע להצלחה כלכלית.

תכונה משויכת: מטרה.

 

4: גיל ביה”ס- עשייה מול נחיתות

בגיל זה לראשונה, הילד מוכנס לביה”ס ומצפים ממנו לרכוש את המיומנויות הבסיסיות. כאן גם הוא בא במגע עם עמיתים בני גילו וצריך ללמוד להתחשב באחרים. סוג החינוך שיקבל הוא תלוי תרבות, אך הילד נחשף לטכנולוגיות המאפיינות את תרבותו ומקבל “חוש טכנולוגי” ורצונו ללמוד גובר. הוא מפתח גישה של “אני הוא מה שאני לומד”.

הסכנה בשלב זה היא פיתוח רגשי נחיתות: הן בשל אי-הצלחה ביחס לחברים ולציפיות והן בשל אפליה על רקע גזעי, דתי וכו’.

הקשר חברתי: גישת הילד לחינוך ולמורים מתעצבת בשלב זה. הילד עשוי לאבד אמון ביכולתו לתפקד בצורה טובה בעולם.

ע”פ אריקסון המצב כיום הוא שאדם נמדד ע”פ הישגיו הלימודיים. התפתחות תקינה היא לא זו אשר הופכת את האדם לעבד של התרבות אלא לאדם אשר מבין את יכולתו ליצור ולהשפיע על העולם החברתי.

תכונה משויכת: יכולת.

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן