בולבי ואיינסוורת’

המאמר עוסק בהבדלים אישיים בין יחסי אם-תינוק כפי שבולבי ואיינסוורת’ תיארו אותם, מתאר כיצד ניתן לתאר ולהעריך את ההבדלים הללו ומהי המשמעות של חלוקה כזו כהערכה של היסטוריית הקשר. כמו-כן, ידונו התחזיות של משמעות ההבדלים ביחסי ההתקשרות לגבי מערכות יחסים עתידיות. לבסוף, יידונו השקפתו התיאורטית של בולבי על המשכיות ותיסקר תמיכה אמפירית לתיאוריות הללו.

 

הבדלים אישיים בהתקשרות: התפתחות והגדרות

ראשית נבחין בין עצם קיום ההתקשרות לבין איכות ההתקשרות:

  • קיום ההתקשרות: תינוק יבצע התקשרות כל עוד יש מישהו שמעניק לו טיפול וניתן לבצע עמו אינטראקציה. תכונה זו היא טבועה בתינוק מבחינה אבולוציונית, והוא יבצע התקשרות גם אם הטיפול שקיבל אינו הולם. רק במקרים חריגים של גידול במוסדות לא תיווצר התקשרות. כלומר, הבדלים בהתקשרות תלויים ומשקפים את היסטוריית הטיפול בתינוק. ההבדלים לא צומחים בן יום ואינם תלויים רק באופי התינוק או אופי האם, אלא באינטראקציה שביניהם. בולבי ואיינסוורת’ מתארים את ההתקשרות כשילוב של צורך הישרדותי וצורך פסיכולוגי. לתינוק נטייה ביולוגית להשתמש באובייקט ההתקשרות (לחפש את קרבתו) כמקלט בטוח כשפעולות החקירה שלו נכשלות או אינן נעימות. ניתן לראות הבדלים בין אישיים בשוני באיזון התקשרות-חקירה (Exploration).
  • כשהתינוק מחפש נחמה הוא נוקט ב”התנהגויות אובייקט” (בכי, חיפוש מגע וכו’). כמות התנהגויות האובייקט אינה מספקת מידע על אופי הקשר שכן היא משתנה בהתאם לנסיבות המשתנות של כל תינוק, במקום זאת יש לבחון את תזמון ההתנהגות והאפקטיביות שלה, כלומר את איכות ההתקשרות. ניתן לחלק את איכות ההתקשרות ל-2, בהתבסס על תפיסתו של התינוק את זמינות האובייקט והתנהגותו בהתאם לכך:
    • בטוח: אין הכוונה שהתינוק אינו חש פחד לעולם, אלא שהתינוק חש ביטחון בנוכחותו של האובייקט בעת הצורך, אינו מפגין התנהגויות התקשרות בלתי מוצדקות, וחש בטוח מספיק לבצע חקירות משל עצמו.
    • בלתי בטוח/חרד: התינוק לא חש ביטחון שבעת הצורך האובייקט יהיה נגיש. נובע מחוסר עקביות בטיפול בילד. בתגובה, הילד לעתים מראה כעס שבא להעניש את האובייקט ולמנוע חוסר עקביות בעתיד. תינוקות חרדים לא מפגינים התנהגות אובייקט נכונה (מפגינים כשלא צריך, לא מפגינים כשצריך, אינם מתנחמים בקלות וכו’). אינם חשים בטוחים בעצמם וביכולת החקירה שלהם. במובן מסוים, התנהגות התינוק היא התנהגות אדפטיבית לסביבה בלתי אדפטיבית שכן הוא סבור שהתנהגות זו תבטיח מקסימום תוצאות.

 

תחזיות תיאורטיות בנוגע להבדלים אישיים בהתקשרות

בולבי הציע שתי היפותזות באשר להבדלים בהתקשרות:

השערה ראשונה: תגובתו של המטפל גורמת להבדלים בהתקשרות מאוחר יותר, כי התינוק יוצר את הציפיות שלו על פי היחס שניתן לו בראשית ההתקשרות.

השערה שנייה: עוסקת בהשלכות של ההתקשרות. בעת ההתקשרות מפנים התינוק דרכי התנהגות אשר היו יעילות עבורו, כך הוא בונה לעצמו מודלים של התנהגות אשר בעתיד לא רק ישפיעו על יחסיו עם האובייקט אלא על יחסיו עם אנשים אשר אינם האובייקטים. אין הכוונה שההתקשרות תקבע את גורלו לחלוטין אך יהיה שילוב של היסטוריית ההתקשרות של האדם עם הנסיבות הנוכחיות. בולבי אימץ את המודל של Waddington כדי לטעון שהשינוי הוא אפשרי תמיד, אך בה בעת מוגבל על ידי ההסתגלות בעבר.

 

נושאים אלה יורחבו כעת ונסכם עם המצב כיום ומתי אין לצפות להבדלים בהתקשרות.

 

השערה ראשונה: תיאורים ותקדימים של הבדלים אישיים בבטחון ההתקשרות

איינסוורת’ היא הראשונה שחקרה את ההשערה שהבדלים בהתקשרות נובעים מחוויות שונות וכתוצאה מכך מציפיות שונות של התינוק. לפני הערכת בטחון ההתקשרות במעבדה, היא ערכה מחקר קפדני בבתיהם של האנשים ופיתחה מדדים לגבי איכות המטפל (רגישות לסימנים, שיתוף פעולה/הפרעה, קבלה/דחיה, זמינות/אי-זמינות). זהו תקדים שכן חוקרים מעטים מקדישים את הזמן לאמת את המדדים שלהם אל מול המתרחש בשטח.

כאמור, המפתח להבנת ההתקשרות היא האופן בו התינוק מארגן את התנהגותו כדי לאזן בין צרכי החקירה והנחמה שלו. לצורך כך היא עשתה שימוש בסיטואציה הזרה (Strange situation) – סיטואציה בעלת מספר מרכיבים מלחיצים עבור התינוק (מיקום לא מוכר ואדם לא מוכר) בשילוב עם 2 הפרדות מהאם. סיטואציה זו תחשוף את ציפיות התינוק בנוגע לנגישות האם ואת איזון החקירה-נחמה. כל אינטראקציה מסווגת באחת מהקטגוריות הבאות:

  • “בטוחה”: התינוק משתמש באם כבסיס לחקירה של החדר והסיטואציה החדשה. הוא יהיה ידידותי לזר אך יעדיף את קרבת האם ויקבלה בחיוך.
  • “נמנעת”: יתעסק בעיקר עם הצעצועים, לא יהיה מוטרד מעזיבת האם לעתים יהיה ידידותי יותר כלפי הזר מאשר כלפי האם.
  • “מתנגדת”: יהיה מוטרד עוד לפני עזיבת האם ועם חזרתה יהיה קשה לנחמו. לא יחפש את מגעה באופן פעיל. יאופיין באמביוולנטיות- מצד אחד ירצה את מגע האם ומצד שני ידחה אותו.
  • “בלתי-מאורגנת” (בצירוף עם סיווג אחר): מקרים בהם לא ניתן היה לסווג באופן מוצלח והתינוק הראה התנהגויות סותרות.

על אף המדגם הקטן, איינסוורת’ מצאה שתינוקות אשר אח”כ יסווגו כקשורים באופן חרד (נמנעים/מתנגדים) הפגינו יותר כעס, בכי וחוסר התאמה לאמהותיהם. בנוסף, האמהות שלהם היו פחות זמינות ויותר הפריעו להתנהגות התינוק. באופן ספציפי אמהות של תינוקות נמנעים דחו מגע גופני עם תינוקותיהם והביעו מעט רגשות.

בתקופה מאוחרת יותר הומצא מחקר Q-Sort (שאלון/כרטיסיות) שנועד למדוד את מידת ביטחון ההתקשרות של התינוק באמצעות שאלות בתחומים שונים (מצבי רוח, חיפוש קרבה ומגע וכו’)- מחקר זה הראה שתינוקות שנמצאו בטוחים בסיטואציה הזרה קיבלו גם ציוני בטחון גבוהים יותר במחקר ה-Q-Sort.

מחקרים רבים נוספים אוששו את הקשר בין חוסר רגישות של המטפל לבין התקשרות חרדה, אך לא נמצאו אישושים רבים לקשר בין רגישות של המטפל לבין התקשרות בטוחה, יתכן בשל מדדים לא מדויקים או מחסור בשעות מחקר בבתי התינוקות.

השערות חלופיות שהועלו אשר טוענות כי התנהגות התינוק בסיטואציה הזרה היא תוצאה של מזגו של התינוק ולא של ההתקשרות, הופרכו על ידי מספר מחקרים. המזג יכול להשפיע על מספר התנהגויות נפרדות, אך לא על התמונה הכוללת.

 

משמעות התחזית של הבדלים אישיים בהתקשרות

כאמור יש שני משתנים בהתקשרות: הימצאותה או אי הימצאותה ואיכותה (הבדלים בארגון של ההתנהגות). בולבי לא טען שאי הימצאות של התקשרות משמעותה אי הישרדות, שכן גם אי התקשרות היא סוג של פעולת הישרדות, גם אם לא תמיד היא יעילה.

טוענים כי הבדלים אישיים בהתקשרות משפיעים על התפתחות האישיות והתפתחותה של פסיכופתולוגיה. בולבי הסכים עם פרויד על חשיבות החוויות הראשונות בחיים וטען כי היסטוריה של טיפול מסור ויחסים בריאים תוביל להתפתחות של יעיל וציפיות חיוביות מיחסים בין-אישיים. קיימים 4 הסברים לגבי מדוע החוויות הראשוניות משפיעים על התפתחות מאוחרת, לעתים כמה מהם משתלבים יחד:

  1. החוויות הראשונות משפיעות על המוח ברמה העצבית (לא נדון בהסבר זה).
  2. החוויות הן הבסיס ללמידה של ויסות הרגשות. טיפולו של המטפל משמש כמנגנון ויסות רגשות חיצוני ממנו לומד התינוק.
  3. באמצעות היחסים עם המטפל התינוק לומד מיומנויות של התנהגות נכונה. אח”כ הוא יכול ליישם את המיומנויות הללו בקשרים וסיטואציות אחרים.
  4. היחסים מייצגים את העולם ומעצבים את הציפיות והאמונות (המכונות “מודלי עבודה פנימיים” – Internal Working Models) של התינוק לגבי העולם: תינוק שקיבל טיפול טוב יפתח ראייה חיובית לגבי העולם ולהיפך.

כאמור, בולבי השתמש במודלים של Waddington על מנת לטעון כי ההתקשרות גורמת ליצירה של מספר שבילים להתפתחות האישיות אשר חלק סבירים יותר או פחות, כלומר, כל שביל הינו אפשרי אך הוא שילוב של התנאים בהווה עם ההשפעה של ההתקשרות.

בולבי אינו טוען שהתחזית שלו חוזה את כל תחומי החיים אלא רק את התחום של תפיסת האדם את עצמו, את האחרים ואת הקשרים שלו. כמו-כן, התחזית אינה משפיעה על כל התחומים של יחסי התינוק-הורה ויש אספקטים שנראים אותו הדבר גם אצל כל סוגי ההיקשרויות.

התחזית הנה טובה במיוחד לתחומים כגון עצמאות, תלות, יעילות, חרדה כעס וכו’. נבחן זאת באמצעות מחקרים אורכיים:

 

מחקרים אמפיריים של התקשרות והשפעתה על הסתגלות

תלות, עצמאות ויעילות

התחזית אומרת שתינוק שמקבל טיפול כתוצאה מהתנהגותו לומד שביכולתו להשפיע על העולם ומפתח עצמאות. לעומתו, תינוק שאינו מקבל טיפול הולם לצרכיו מפתח חוסר אמון בעצמו ויפתח תלות.

אצל התינוק, קשה להבחין בין התקשרות בטוחה לבין תלות שכן התסמינים דומים ולכן בולבי טוען שאין כזה דבר כעצמאות אמיתית אלא תלות אפקטיבית (שתוביל לעצמאות) לעומת תלות בלתי אפקטיבית. מחקרים שנעשו בבתי ספר ומחנות קיץ הראו שילדים תלותיים יותר (זקוקים לעזרת המורה ומתחרים על תשומת לבו) נמצאו במבחני Q-Sort כאלו שהיו קשורים באופן חרד בינקותם. לעומת זאת, הילדים העצמאים והבטוחים בעצמם נתגלו ככאלו שעברו התקשרות בטוחה. כמו-כן, ילדים אלו נמצאו כיותר Ego-resilient: בטוחים בעצמם ומתאוששים מכשלונות בדרך להצלחה. מחקר אורכי אחר הראה שילדים “בטוחים” הצליחו יותר במבחן שימוש בכלים ובגיל יותר מאוחר גם היו יותר Ego-resilient.

כלומר, להתקשרות יש השפעה על יעילות ההתפתחות בשלב מאוחר יותר.

חרדה כעס ואמפתיה

אי זמינות עקבית של המטפל תעורר חרדות בקרב התינוק לאורך התפתחותו, שכן הוא יימצא תחת חשש מתמיד של צורך במטפל אשר אינו נמצא. תכונה זו אמורה להיות אופיינית במיוחד לתינוקות המתנגדים שכן התגובות שלהם לחוסר המטפל הן בלתי צפויות במיוחד.

תופעה פסיכולוגית אפיינית היא כעס אשר משמש את התינוק כניסיון מניעה של חוסר היענות מצד המטפל בעתיד. הכעס יכול לקבל ביטוי של אגרסיביות כלפי המטפל ובעתיד גם לעבור למערכות היחסים האחרות של התינוק. תינוקות נמנעים (שסבלו דחיות כרוניות) או בחוסר ארגון (שנמצאים בקונפליקט) הם הכי מועדים לחוות רגשות אלו.

אמפתיה היא למעשה ההיפך של תוקפנות. התחזיות לגבי אמפתיה היא שהתקשרות בטוחה תובילה אליה. היענות “יתר” לצרכי התינוק לא תהפוך אותו למפונק אלא לאמפתי שכן כך הוא לומד על האופן בו יש להתייחס לאחרים.

נסקור ממצאים מחקריים:

מחקרים במעבדה ובבי”ס הראו כי ילדים עם התקשרות התנגדותית היו פחות סקרניים ובאופן כללי יותר חרדים מאשר ילדים עם התקשרות בטוחה או נמנעת. כמו-כן, נמצא כי ילדים עם התקשרות חרדה הפגינו יותר כעס ואגרסיביות מאשר הילדים האחרים. יתרה מזאת, מחקרים הראו שילדים עם התקשרות נמנעת נוטים להתעלל בשותפיהם למשחק בעוד ילדים עם התקשרות מתנגדת נטו להיות הקורבנות. ילדים עם התקשרות בטוחה לא היו אף אחד מאלו. נמצא גם שילדים עם התקשרות חרדה הפגינו יותר תוקפנות כלפי אמהותיהם בעת משחק (לא נמצא הבדל בין סוגי התקשרות החרדה השונים).

בנוגע לאמפתיה, זו הוערכה בשתי צורות- מילוי שאלונים על ידי המורים וצפייה בקלטות וידאו ובחינת תגובת הילדים לילד מוטרד אחר. נראה כי שוב נמצא שילדים עם התקשרות בטוחה מסוגלים יותר לאמפתיה מאשר ילדים עם התקשרות נמנעת. בעוד ילדים עם התקשרות מתנגדת לא הראו שוני באמפתיה, נראה כי הם מזדהים יותר עם הילד והופכים מוטרדים יחד עמו.

לסיכום, נראה כי ההתקשרות מצליחה לספק תחזיות בנוגע לחרדה, כעס ואמפתיה. הכי סביר כי ילדים עם התקשרות מתנגדת יפתחו חרדות, כנראה בשל הצורך שלהם בערנות מתמדת. הכי סביר שילדים עם התקשרות נמנעת או בלתי-מאורגנת יפתחו עוינות ותוקפנות, יתכן בשל דחיות חוזרות ונשנות. לעומתם, ילדי התקשרות בטוחה מפתחים אמפתיה בריאה וויסות רגשות זוגי בו האחד עוזר לשני לוסת את רגשותיו.

יכולת חברתית

יכולת חברתית היא משימה התפתחותית חשובה וכוללת שתי יכולות:

  1. יכולת לעשות שימוש בסביבה.
  2. לעשות שימוש במשאבים אנושיים כדי להשיג תוצאה התפתחותית.

ההתקשרות משפיעה על היכולת החברתית בשתי דרכים:

  • מהווה את הבסיס לציפיות והגישה של האדם מקשרים חברתיים. אדם שניקשר באופן בטוח יפתח ציפיות חיוביות מקשריו ויראה עצמו זכאי להן. אדם חרד יחשוב מראש שהוא יידחה ויקבל יחס בלתי הוגן.
  • יכולת תקשורת קוגנטיבית טובה. אדם אשר הגיבו ברגישות לתחינותיו בשלב ההתקשרות ילמד קשר נכון בין הסימנים שאדם אחד מפגין לגבי התגובה של השני.

נראה כי לכל אורך החיים ילדים שנקשרו באופן בטוח גילו יכולת חברתית, החל מהינקות, דרך אמצע הילדות (אז היחסים נהיים סבוכים יותר והילד צריך לתפקד בקשרים חברתיים ארוכי טווח) והבגרות: הם התחברו יותר בקלות, היו אהובים יותר על חבריהם, קיבלו יותר חיזוקים מדמויות סמכותיות. כמו-כן, בקרב בנות נמצא שהתקשרות בטוחה הובילה לקשרים יותר אינטימיים.

 

התקשרות תינוקות ופסיכופתולוגיה

התקשרות חרדה אינה גורם לפסיכופתולוגיה בפני עצמה. לא כל, וגם לא רוב הילדים אשר נקשרו באופן חרד יפתחו פסיכופתולוגיה. התקשרות חרדה פותחת דרכים מסוימות אשר אם האדם ימשיך ללכת בהן, הוא צפוי לפתח פסיכופתולוגיה. באותו האופן, התקשרות בטוחה אינה ערובה לבריאות נפשית, אלא גורם מגן. ילדים כאלו יהיו יתר עמידים בפני לחץ ויתאוששו טוב יותר ממשברים. ההתקשרות הבטוחה היא חלק מתהליך ה-Resilience (התאוששות בקלות ממשברים).

הסיבה שהתקשרות חרדה שמה את הילדים בסיכון לפסיכופתולוגיה:

התקשרות מתנגדת: חרדה וסף נמוך לתסכול יגרמו להם להיות בסיכון להפרעות חרדה. הפסיביות וחוסר הישע עלולה להוביל לדיכאון.

התקשרות נמנעת: חוסר אמפתיה וכעס יגרמו להם להיות בסיכון להפרעות התנהגותיות והפרעות אישיות. הניכור והבדידות עשויים להוביל לדיכאון.

שניהם אינם רגילים לפנות לסביבתם לעזרה ובכך מפסידים חוצץ חשוב.

התקשרות בלתי מאורגנת: חוסר תבנית תגובה עקבית חושפים אותם למגוון של הפרעות פסיכופתולוגיות בייחוד של ניתוק (Dissociation).

מעט המחקרים שנעשו בתחום זה אכן הראו שהתקשרות מתנגדת הובילה במקרים רבים  להפרעות חרדה ואילו התקשרות נמנעת גרמה לילדים אלימים בכיתות א’-ג’. כמו כן, נמצא קשר בין התקשרות בלתי מאורגנת והפרעות דיסוציאציה.

 

השקפה התפתחותית על הבדלים בהתקשרות: התפתחות כתוצר משולב של הסתגלות מוקדמת ונסיבות נוכחיות

התיאוריה של בולבי הובילה לפיתוחו של מודל בנוגע להשפעת ההתקשרות על התפתחות האדם: Developmental-Pathways Model: מודל השבילים ההתפתחותיים. ע”פ המודל, התיאוריה אינה קובעת באופן מוחלט את התפתחות האישיות, אך גם אינה חסרת השפעה וניתנת לשינוי בכל רגע נתון. במקום זאת, ההתקשרות קובעת שבילים סבירים יותר בהם ההתפתחות תעבור. שבילים אלו אמנם זקוקים לתמיכה על מנת שיתקיימו ונותרים פתוחים לשינויים, אך הם עדיין מגלמים נטייה אישיותית מסוימת.

קשה להפריד לגמרי בין השפעת היסטוריית ההתקשרות ובין השפעת הסביבה על ההתפתחות שכן האופן בו הילד מגיב משפיע על תגובת הסביבה אליו וכו’ (ילד עם התקשרות חרדה יהיה תוקפני כלפי הסביבה ובתגובה זו תהיה תוקפנית כלפיו).

המודל טוען שני דברים לגבי שינוי אפשרי בהסתגלות:

  1. ככל שהשינוי בנסיבות הוא מוקדם יותר כך השינוי יהיה סביר יותר.
  2. ככל שכוח השינוי יהיה ממושך יותר, כך השינוי יהיה קבוע יותר.

נראה כי גם כשמורידים את השפעת הנסיבות הנוכחיות על מצבו הנוכחי של האדם נותרים עם השפעה של היסטוריית ההתקשרות, כך שלהתקשרות יש כוח רב בחיזוי התפתחות האדם.

 

על מציאה ואי מציאה של תחזיות משמעותיות על סמך התקשרות

מהן הסיבות להצלחת אי הצלחת החיזוי על סמך ההתקשרות?

  • המדידה היא בעייתית: תכונות כגון התקשרות בטוחה וחרדה הן קשות למדידה. המדד היעיל היחידי שנמצא עד כה הוא הסיטואציה הזרה אשר הנה יעילה עד גיל 20 חודשים. לרוב, כדי להגדיל את האמינות נעשה שימוש בשתי שיטות הערכה במקביל.
  • בעיות מושגיות: יש חלקים בהתפתחות אשר תיאורית ההתקשרות אינה קשורה אליהם. לחלופין, עשוי להימצא מתאם בין ההתקשרות לבין תכונות אשר אינן קשורות אליה באופן ישיר (לדוג’ יכולת מתמטית גבוהה שעשויה לנבוע מנוכחות גבוהה בשיעורים ותמיכה משפחתית מתאימה אשר קיימת בהתקשרות בטוחה). גם בנוגע לפסיכופתולוגיה בעייה זו קיימת ולכן התיאוריה הוגבלה רק לפסיכופתולוגיות מסוגים מסוימים. תיאורית ההתקשרות אינה מתיימרת לספק הסברים לכל התהליכים ההתפתחותיים.
  • בעיות במדגם: עיקר המחקר התבסס על אוכלוסיה מהמעמד הנמוך שם העוני והפסיכופתולוגיה יותר רווחים (ולכן הם נבחרו)- זוהי לאו דווקא אוכלוסיה מייצגת, והקשרים שנמצאו בין פסיכופתולוגיה לבין התקשרות היו גבוהים. במדגם ממעמד בינוני נצפה למצוא פחות קשר לפסיכופתולוגיה ויותר יציבות בהתקשרות.

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן