טיפול במצבי אבל ואובדן

רוב האנשים יחוו אובדן בשלב זה או אחר של חייהם. אבל הוא תגובה לכל סוג של אובדן. שכול הוא סוג של אבל, שנגרם ממותו של אדם יקר. שכול ואבל כוללים בתוכם מגוון רגשות, מעצב עמוק לכעס. תהליך ההסתגלות לאובדן משמעותי משתנה בדרמטיות מאדם לאדם. לעתים קרובות הדבר תלוי ברקע של האדם, אמונותיו, ויחסו לאדם שאיבד.

מחשבות והתנהגויות של אבלים

אבל אינו מוגבל לרגשות עצבות. הוא יכול לכלול גם אשמה, ערגה, כעס וחרטה. לעתים קרובות עוצמת הרגשות או חולשתן תפתיע אותנו, וגם תבלבל אותנו. אדם מסוים אולי ימצא את עצמו מתאבל על מערכת יחסים מכאיבה. אחר אולי יבכה אדם אהוב שנפטר מסרטן, אך בו זמנית ירגיש הקלה על כך שקרובו כבר לא סובל.

אנשים שנמצאים באבל יכולים לנתר בין מחשבות שונות בעודם מנסים להתמודד עם האובדן שחוו. המחשבות יכולות להתפרש על פני טווח גדול, החל ממחשבות מרגיעות (“היו לה חיים טובים”), ועד למחשבות מטרידות (“עוד לא הגיע זמנה”). אנשים יכולים לייחס לעצמם רמות שונות של אחריות, החל מ”לא היה דבר שיכולתי לעשות” ועד “הכול באשמתי”.

גם להתנהגויות של אבלים יש טווח רחב. אנשים מסוימים מוצאים מרגוע בשיתוף רגשותיהם עם אחרים. אחרים יעדיפו להישאר לבד עם רגשותיהם, ויעסקו בפעילויות שקטות כמו פעילות גופנית או כתיבה.

את הרגשות, המחשבות וההתנהגויות השונות שאנשים מביעים בעת אבל אפשר לחלק לשתי קבוצות: אבל אמצעותי ואבל אינטואיטיבי. רוב האנשים מפגינים שילוב של השניים. אבל אמצעותי מתמקד בעיקר באתגרים של פתרון בעיות. הוא כולל שליטה או הבאה למינימום של ביטוי רגשי. אבל אינטואיטיבי מבוסס על חוויה רגשית מוגברת, וכולל שיתוף רגשות, בחינת מערכת היחסים האבודה, והגות בנושא המוות.

אף צורת אבל אינה טובה מאחרות. אנשים מסוימים הם יותר אמוציונאליים וצוללים אל תוך רגשותיהם. אחרים הינם מאופקים ויחפשו מפלט מעיסוק תמידי בעובדה בלתי ניתנת לשינוי. לכל אדם יש צרכים יחודיים בהתמודדותו עם אובדן.

מודלים של אבל

צורת האבל אמנם משתנה מאדם לאדם, אבל בכל זאת קיימות תבניות המשותפות לכל התמודדות עם אובדן. פסיכולוגים וחוקרים תיארו מודלים שונים של אבל. בין המודלים המוכרים ביותר נכללים חמשת שלבי האבל, ארבעת אתגרי האבל ומודל התהליך הדואלי.

חמשת שלבי האבל

בשנת 1969, אליזבת קובלר-רוס זיהתה חמישה שלבים לינאריים של אבל:

  • הכחשה
  • כעס
  • מיקוח
  • דיכאון
  • קבלה

קובלר-רוס פיתחה במקור את המודל כדי לתאר את תהליך השכול. עם זאת, בסופו של דבר היא התאימה את המודל כך שיתאים לכל סוג של אבל. קובלר-רוס העירה שכל אדם חווה לפחות שניים מחמשת השלבים. היא הודתה שאנשים מסוימים יכולים לחוות מחדש חלק מהשלבים במשך שנים רבות ואף עד סוף חייהם.

ארבעת אתגרי האבל

הפסיכולוג ג’.ו. וורדן יצר גם הוא מודל מבוסס שלבים להתמודדות עם מות אדם יקר. הוא חילק את תהליך השכול לארבעה אתגרים:

  1. קבלת העובדה שהאובדן אכן התרחש
  2. התמודדות עם כאב האבלות
  3. הסתגלות לחיים בלי המת
  4. שימור הקשר עם המת תוך כדי המשך החיים בלעדיו

מודל התהליך הדואלי

כאלטרנטיבה למודל השלבים הלינארי, מרגרט סטרוב והנק שוט פיתחו מודל של תהליך דואלי של שכול. הם זיהו שני תהליכים המשיוכים לשכול:

  • פעילויות וגירויים מכווני-אובדן הם אלה הקשורים ישירות למוות עצמו. הם כוללים בכי, ערגה, תחושות של עצב, הכחשה וכעס, מחשבה תדירה על נסיבות המוות והימנעות מפעילויות משקמות.
  • פעילויות וגירויים מכווני-שיקום הינם משיוכים לאובדן משני. הם יכולים לערב אורח חיים, שגרת חיים ומערכות יחסים. הם כוללים הסתגלות לתפקיד חדש, הסדרת שינויים בשגרה, פיתוח דרכים חדשות ליצירת קשרים עם משפחה וחברים, ויצירת דרך חיים חדשה.

סטרוב ושוט טוענים שרוב האנשים ינועו הלוך ושוב בין פעילויות מכוונות-אובדן לפעילויות מכוונות-שיקום.

תהליך ההתאוששות מאבל

כל אדם מתאבל בדרכו ובזמנו. אנשים מסוימים יתאוששו מהאבל ויחזרו לשגרה כעבור חצי שנה, למרות שימשיכו לחוות רגעים עצובים. אחרים ירגישו טוב יותר אחרי כשנה.

לפעמים אנשים יתאבלו למשך שנים מבלי שיוקל להם, אפילו באופן זמני. האבל יכול להסתבך כתוצאה מתנאים אחרים, במיוחד דיכאון. גם רמת התלות של האדם במת יכולה לגרום למורכבויות.

תהליך האבל כולל לעתים קרובות הרבה רגשות קשים ומורכבים. עם זאת, בזמנים קשים אלה אין צורך שיעדרו שמחה, סיפוק והומור. טיפול עצמי, בנייה מחדש ותמיכה חברתית יכולים להיות חיוניים להתאוששות. אדם שמרגיש שמחה מדי פעם אינו בהכרח אדם שכבר אינו אבל.

אבלות על אובדן של אדם אהוב היא תהליך קשה, בין אם מדובר במוות, בפרידה, או בנסיבות אחרות. אחד מהאתגרים הקשים ביותר הוא ההסתגלות למציאות חדשה של חיים בהיעדרותו של האדם היקר. ההסתגלות יכולה לדרוש מהאדם לפתח שגרה יומית חדשה או לחשוב מחדש על תוכניותיו לעתיד. תוך כדי יצירת חיים חדשים, אדם יכול לאמץ לעצמו תחושת זהות חדשה.

אבל מורכב

חווית האבל אינה דבר שאפשר להתאושש ממנו לחלוטין. עם זאת, הזמן בדרך כלל ממתן את האינטנסיביות שלה. בכל זאת, כ15% מהאנשים שאיבדו אדם יקר יחוו “אבל מורכב”. מונח זה מתייחס לצורה מתמידה של שכול, שנמשכת לשנה או יותר.

כאמור, הזמן שנמשך אבל של אדם הוא משתנה ותלוי בהקשר. אך כשהתסמינים נמשכים ללא שיפור לתקופה ממושכת, הם ייחשבו “אבל מורכב”. בנוסף, התסמינים של אבל מורכב הינם חמורים יותר. אבל מורכב לרוב משתלט על חייו של אדם ומפריע לתפקוד היומיומי.

בין התסמינים הממושכים נכללים עצב עז או כאב רגשי, תחושת ריקנות וחוסר תקווה, תשוקה להתאחד מחדש עם המת, עיסוק יתר במת או בנסיבות המוות, קושי לעסוק בזכרונות מאושרים הקשורים למת, הימנעות מגורמים המזכירים את המת, תחושת זהות מופחתת, ניתוק ובידוד מחברים ומשפחה שעדיין בין החיים, וחוסר רצון לעסוק בתכניות ובתחומי עניין אישיים.

ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי (DSM-5 – Diagnostic and Statistical Manual) לא מחשיב את האבל המורכב כמצב קליני. עם זאת, הוא כן כולל קריטריונים אבחוניים להפרעת שכול מתמיד ומורכב בחלק המוקדש למצבים הדורשים מחקר נוסף.

תסמונת הלב השבור

באופן בסיסי, אין בכוחו של אבל להרוג אדם. עם זאת, במקרים מסוימים לחץ קיצוני יכול לגרום נזק ללב שאחרת היה בריא לחלוטין.

כשאדם חווה הלם, גופו מתמלא בהורמוני לחץ. הורמונים אלה יכולים לגרום לחלק מהלב להתנפח ולהפסיק להזרים דם. שאר הלב ממשיך לפעום, מה שגורם לדם לזרום באופן לא סדיר. זה יכול לגרום לכאבים עזים בחזה, בדומה להתקף לב (אך בניגוד להתקף לב, העורקים לא חסומים). חוסר התפקוד הזמני הזה נקרא “תסמונת הלב השבור”.

כפי שהשם מעיד, תסמונת הלב השבור מפיעה לעתים קרובות מיד אחרי אובדן, כמו גירושין או מות אדם יקר. עם זאת, התסמינים יכולים גם להופיע אחרי הלם חיובי, כמו זכיה בלוטו. נשים נוטות ללקות בתסמונת יותר מגברים.

רוב הלוקים בתסמונת הלב השבור מתאוששים כעבור כמה שבועות. נדירים מקרי מוות כתוצאה מהתסמונת. מאחר שהתסמונת נגרמת כתוצאה מהלם, קיים סיכוי נמוך לחוות אותה יותר מפעם אחת במהלך החיים.

דיכאון ואבל

ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי לא מגדיר שכול כהפרעה. עם זאת, סימנים אופייניים של אבל, כגון התכנסות חברתית, יכולים להידמות מאוד לתסמיני הדיכאון.

כיצד נבדיל בין הלם לדיכאון?

  • אבל נגרם מאובדן. דיכאון יכול להתפתח בכל זמן.
  • העצב הקיים באבל קשור בדרך כלל לאובדן או למוות. דיכאון מאופיין בתחושה כללית של חוסר ערך עצמי, יאוש, והיעדר שמחה.
  • תסמיני האבל יכולים להיחלש בעצמם ככל שעובר הזמן. אדם הסובל מדיכאון חייב טיפול כדי להתאושש.

למרות השוני, דיכאון ואבל יכולים להתקיים בו זמנית. עבור אדם בעל נטייה לדיכאון, אבל יכול לשמש כגירוי עבור התקף דיכאון. אצל אדם שכבר נמצא בדיכאון, תהליך האבל יכול להתארך או להחמיר. מטפל יכול לעזור לאבלים לזהות ולהסדיר תסמיני דיכאון.

שכול ותרבות

חלק מהיבטי האבל הם אוניברסליים. אצל רוב התרבויות קיימים טקסי אבלות בעקבות מוות. בכי הוא תגובה נפוצה בלי קשר לרקע ולמוצא. עם זאת, תהליך השכול יכול להשתנות באופן דרמטי על פי התרבות. להלן דוגמאות למאפיינים שיכולים להשתנות בהתאם לערכים תרבותיים:

  • יחס למוות: תרבויות מערביות רבות מפגינות דחייה כלפי המוות, שמוצג לרוב כדבר שיש להילחם בו ולהתנגד לו. תרבויות מהמזרח, לעומת זאת, נוטות להתייחס למוות כחלק מהחיים. ההתייחסות למוות היא יותר כאל מעבר מאשר כאל סיום. על פי מחקרים, אנשים מתרבויות דוחות-מוות נוטים ליותר לחץ בקרבתו מאנשים מתרבויות מקבלות-מוות.
  • זכרון המת: בתרבויות מסוימות, כמו אנשי ההופי והאחואר, האבל מתבטא בניסיון לשכוח עד כמה שאפשר את המת. לפעמים ייאסר על קרובי המת להגיד את שמו או לגעת בחפציו. מתבצעים טקסים שמטרתם לנפץ קשרים עם המת. בתרבויות אחרות האבל מתבטא בשיתוף זכרונות הקשורים למת. בני האקאן בגאנה עורכים לוויות משוכללות שמחירן יכול להגיע להכנסה של שנה תמימה. המת בדרך כלל מוצב בארון מתים מיוחד, מעוטר בסמלים המתארים את חייו.
  • הפגנת רגשות: מידת הרגש שהפגנתו “הולמת” תלויה בנורמות חברתיות שמשתנות ממקום למקום. מחקר משנת 1990 השווה נורמות אבלות בשתי חברות איסלאמיות. אבלים במצרים מקבלים עידוד להתאבל לתקופה ממושכת. אדם רשאי להפגין את אהבתו למת באמצעות הפגנת רגש בלתי נשלט. לעומת זאת, התרבות הבלינזית נוטה להתייחס להפגנה של צער קיצוני כדבר חריג. מצופה מאבלים להציג פנים שמחות בפני אחרים ולנתק את עצמם מהמת.

כשאנו מנתחים התנהגויות של אבלים, ההקשר חשוב באותה מידה כמו התסמינים עצמם. תבניות שכול שהינן נפוצות בתרבות מסוימת הן אולי חריגות בתרבות אחרת. מטפלים שעובדים עם אבלים צריכים לזכור את קיומן של ההשפעות התרבותיות.

אבל שלול

אבל שלול מתרחש כשהאבלות של האדם מוגבלת על ידי גורמים חיצוניים. לפעמים החברה מתייחסת בשלילה לתהליך האבלות של האדם ולפעמים היא מסרבת להכיר באובדנו. אבל שלול יכול להיגרם מהסיבות הבאות:

  • החברה מפחיתה בערך האובדן: אובדן של חיית מחמד לעתים קרובות גורר סימפתיה פחותה מאובדן של קרוב משפחה אנושי. אנשים אולי יגידו: “זה היה רק בעל חיים” ויאשימו את האדם ברגישות יתר. עם זאת, מחקרים מראים שלתקופת האבלות על חיית מחמד יש בערך אותו משך כמו לאבלות על קרוב משפחה אנושי.
  • האובדן לא מוגדר: ילד מאומץ יכול להתאבל על אובדן הוריו הביולוגיים גם אם הם עדיין בחיים. כשאדם סובל מדמנציה בשלב מתקדם, קרובי משפחתו יכולים להרגיש שהאדם שהכירו אבד.
  • קיימת סטיגמה חברתית כלפי נסיבות האובדן: אובדן הקשור להיריון נחשב פעמים רבות לטאבו. נשים שעוברות הפלה טבעית יכולות להרגיש אשמה ובושה. לפעמים הן ימנעו משיתוף של אובדנן עם אחרים כדי שלא יאשימו אותן.
  • החברה לא מכירה בקשר של האבל למת: אדם יכול להתאבל על שותף לעבודה או ידיד, אך כנראה יקבל פחות תמיכה מקרוב משפחה של המת. אותה תופעה מתרחשת בין בני זוג לשעבר, למרות שהיו פעם בני משפחה. בחברות עם הומופוביה סיסטמטית, בני זוג בני אותו מין יכולים גם הם לחוות אבל שלול.
  • אחרים לא רואים את האדם כמסוגל להתאבל: כשילדים צעירים חווים אובדן, מבוגרים לעתים יפרשו לא נכון סימני אבל. הם יכולים להאמין שהילד לא מסוגל להבין את האובדן או להיות מושפע ממנו לאורך זמן. גם אנשים בעלי מוגבלויות שכליות יכולים לחוות אבל שלול.

אבל שלול יכול להפריע לתהליך השכול. אם החברה לא מכירה באובדן, האדם יכול להתקשות לקבל אותו בעצמו. הוא לעתים ינסה להדחיק או להכחיש את רגשותיו. בושה וסודיות יכולות לגרום לתסמיני האבל להחמיר.

תמיכה חברתית היא לעתים קרובות חיונית להתאוששות. בכוחה של קהילה לספק סיוע נפשי וכלכלי לאנשים פגיעים. טקסי אבלות יכולים לספק סגירת מעגל עבור האבלים. אדם שנכפה עליו להתאבל לבדו יתאושש לאט יותר.

אם חווית אובדן מכל סוג, ייתכן שתרצה למצוא מטפל. טיפול יכול לעזור להתמודד עם כל סוג של אובדן, גם אם החברה שוללת את האבל שלך. טיפול הוא הזדמנות לחקור את רגשותיך וזיכרונותיך מבלי להישפט. אף אובדן הוא לא קטן מדי או גדול מדי בשביל שתהיה זקוק לתמיכה. אתה לא צריך להתמודד עם האבל שלך לבד.

טיפול במצבי אבל ואובדן

אבל הוא לעתים קרובות כואב, אך עבור אנשים מסוימים הרגשות יכולים להפוך קשים מנשוא. כשאבלו של אדם חמור ואינו מרפה, מטפל יכול לספק תמיכה. בזמן הנכון, האדם יוכל להתאושש מאובדנו ולהסתגל לחיים חדשים.

כל חווית אבל היא ייחודית, מורכבת ואישית. אבל יכול להתרחש בעקבות מות אדם אהוב, או בעקבות שינוי משמעותי בחיים כמו גירושין או פיטורין. התרבות, האישיות וחוויות קודמות יכולות כולן להשפיע על תהליך האבלות. המטפל יעצב את הטיפול כך שיתאים לצרכיך המיוחדים.

לדוגמה, הטיפול יכול לעזור לך לשמור על קשר בריא עם יקירך האבוד. אנשים רבים מגיעים לקטרזיס כשהם מדברים על יקיריהם. היזכרות ברגעים חיוביים יכולה לחזק את הקשר שלך עם המת. אישור מחדש של הקשר שלכם יוכל לגרום לאובדן להיות פחות כואב.

עם זאת, אנשים מסוימים יכולים להיקשר יותר מדי למת. אדם הסובל מאבל מורכב יכול להרגיש חוסר תקווה ותשוקה למות ולהצטרף ליקירו. מטפל יכול לעזור לאדם להסתגל לחיים בלי המת ולחזק קשרים עם חברים ומשפחה שעדיין בין החיים.

מטרה חשובה בטיפול היא עיבוד רגשות. ייתכן שהחברה לא תראה בעין יפה את האופן הספציפי שבו אתה מתאבל, אך בטיפול אתה רשאי לבטא את רגשותיך בלי להישפט. מטפל יכול לעזור לך להתייחס לכל תחושת אשמה או חרטה שיש לך באשר למת.

אבלים יכולים לבחור גם בטיפול קבוצתי, שבו ניתן למצוא נחמה בשיתוף של רגשות ומחשבות עם אבלים אחרים. בדרך כלל ההתאוששות מהירה מאוד בטיפול כזה. טיפול משפחתי יכול להתאים למשפחה שנאבקת להסתגל בעקבות אובדן אחד מחבריה.

עזרה לילדים להתאבל

לילדים לפעמים ייקח זמן להבין את האובדן. ילדים קטנים יאמינו לעתים שהמת יחזור בעתיד. הם יכולים גם להאמין שגם הם בסכנת מוות. עם זאת, ילדים מסוגלים להבין מהו מוות, כל עוד מבוגרים מסבירים להם זאת במושגים פשוטים וישירים.

במקרים מסוימים, המוות ישנה את השגרה היומית של הילד. לדוגמה, הורה שהתאלמן יצטרך לעתים לשכור בייביסיטר כשהוא בעבודה. מבוגרים יכולים לעזור להפחית את תחושת הלחץ של ילדיהם בכך שיסבירו להם למה לצפות. פעמים רבות ילדים מרגישים בטוחים יותר בסביבה צפויה מראש.

לעתים קרובות ילדים לוקחים דוגמה מהמבוגרים האחראים עליהם באשר לצורת האבלות. אם מבוגר מסתיר את עצבותו, סביר שהילד ינסה גם הוא לעשות זאת. כשמבוגרים מדברים על רגשותיהם, ילדים יכולים ללמוד לזהות אצלם את אותם רגשות ולקבלם. בכוחם של המבוגרים ללמד את הילדים דרכים בריאות להתמודד עם רגשות עזים, בניגוד לדרכים לא בריאות כמו נסיגה או התפרצות.

לעתים ילדים מתקשים בתחילה לתאר את רגשותיהם במילים. טבעו המיידי של אבלם יכול למוטט אותם. פעילויות מסוימות, כמו סיפור סיפורים ומשחק, יכולות לעזור להם לדבר על האובדן שלא באופן ישיר. לרוב קל יותר לילד לדבר על דמות עצובה מאשר על עצמו.

פסיכולוג ילדים יכול לעזור לילד להתאבל בצורה בריאה. עבור ילד שאיבד מטפל או אח יכול להתאים טיפול משפחתי.

טיפול עצמי באבל

שכול יכול לערב תחושת פגיעות וכאב גדולים. בדומה לפגיעה פיזית, לפצעים הנפשיים שנגרמים מהאובדן לוקח זמן להירפא. אם אתה נמצא באבל, חשוב שתדאג לעצמך. לטיפול עצמי יכולות להיות צורות שונות. בעת תהליך האבל, קיימים חמישה היבטים שדורשים ריפוי:

  • ההיבט הפיזי: הלחץ והדאגה הנגרמים מהאבל יכולים לגרום לשינויים בגופך. ייתכן שתרגיש כאבים בלתי מוסברים, בעיות שינה או שינויים בתיאבון. עייפות היא נפוצה במיוחד. אל תופתע אם תצטרך יותר מנוחה מכרגיל. בזמן האבלות, שגרה קבועה יכולה להעניק תחושת יציבות. תזונה בריאה יכולה להפחית לחצים, לכן חשוב לאכול שלוש ארוחות ביום, אפילו כשלא רעבים. שגרת שינה קבועה יכולה גם היא לייצב רמות אנרגיה. עם זאת, חשוב להיות עדין עם עצמך. תנומה קלה או חטיף יכולים לספק נחמה לא קטנה.
  • ההיבט הקוגנטיבי: מצבך הנפשי יכול להתדרדר בעת שכול. ייתכן שתתקשה להתרכז או לקבל החלטות. כמו שאר הגוף, ייתכן שגם המוח זקוק למנוחה. ייתכן שתרצה להימנע משימוש באלכוהול או להגבילו. גם אם האלכוהול גורם להקלה זמנית, לא מדובר בפתרון לטווח ארוך.
  • ההיבט הרגשי: בעת אבל ייתכן שתהיה מוצף ברגשות וייתכן גם שתרגיש חסר תחושה לחלוטין. אין רגשות אסורים כשמדובר באבל. חשוב לזכור להתאזר בסבלנות ולהיות סובלני כלפי עצמך. ייתכן שתצטרך לחפש שמחה בדרכים יזומות. אם תדע שמחכה לך פעילות, ייתכן שיהיה לך קל יותר לצאת מהמיטה בבוקר. פעילות כזו יכולה להיות ארוחת צהריים עם חברים, צפייה בתוכנית טלוויזיה אהובה, או אמבטיה חמה. אבלים רבים מוצאים נחמה בהקשבה למוזיקה. מוזיקה שמחה יכולה לעודד אדם, ומוזיקה עצובה יכולה לגרום לקטרזיס. ייתכן שתעדיף להאזין לסוגים שונים של מוזיקה בשלבים שונים של האבלות. שיר שיש לו קשר למת יכול להיות כואב מדי בשבילך בתחילה, אך לקבל מימד נוסטלגי ככל שעובר הזמן.
  • ההיבט הרוחני: כשאדם יקר מת, הרבה פעמים מתעוררות שאלות לגבי החיים והמוות. אנשים בעלי אמונה דתית חזקה יכולים לעתים למצוא נחמה בשיחה עם מנהיג דתי, וטקסי אבלות יכולים לספק תיקוף. לעומתם, לאנשים מסוימים אין מערכת אמונות מוגדרת, ובכל זאת יבקשו להבהיר את יחסם למוות ולמצוא משמעות לחיים. חלקם אולי יצטרפו לקבוצת תמיכה לאנשים בעלי שאלות קיומיות. אחרים ימצאו בעצמם תשובות דרך הרהור בנושא. טיפוח הזהות הרוחנית יכול להיות חיוני באותה מידה כמו כל טיפול עצמי אחר.
  • ההיבט החברתי: אבל הוא תהליך שקשה להתמודד איתו לבד. תמיכה חברתית יכולה להקל על ההתאוששות. חברים ומשפחה יכולים לסייע לך במטלות יומיומיות כשאתה בתהליך ההתאוששות, וגם לספק תמיכה רגשית. כשאדם מת, הדינמיקה בין יקיריו יכולה להשתנות. ייתכן שתמצא את עצמך מתקרב לאנשים מסוימים ומתרחק מאחרים. אנשים שונים יכולים לספק צרכים שונים. חבר אחד אולי יהיה כתף לבכות עליה, בעוד שאחר יתאים יותר לימים שבהם אתה זקוק לעידוד. כנות לגבי צרכיך יכולה למנוע אי הבנות. חשוב לזכור שהאנשים הקרובים לך שעדיין חיים לא יכולים להחליף את המת. עם זאת, הם יכולים לעזור לך להתאושש מהאובדן.

גם תרפיה יכולה להיות חלק חשוב מהטיפול העצמי. מטפל מוסמך יכול לספק סיוע בכל אחד מחמשת ההיבטים. אין בושה בהזדקקות לעזרה.

דוגמה למקרה של טיפול בשכול

רונדה, בת 57, חוותה התמוטטות פתאומית אחרי שאחותה נפטרה. היא הפסיקה לעבוד, והפכה לחוצה ומדוכאת. חודש אחרי ההתמוטטות, רונדה החליטה לפנות לטיפול. מתברר שרונדה טיפלה לבדה באחותה, שהייתה חולה במשך שנים ודרשה סיוע תמידי. בזמן המחלה, שני הוריה של רונדה נפטרו. רונדה אומרת שמעולם לא היו לה זמן או אנרגיה נפשית להתאבל על מות הוריה. תוך כדי הטיפול, רונדה הבינה שהרגישה טינה כלפי אחותה, ולכן לא התאבלה על מותה למרות שהרגישה אשמה בעניין. בנוסף, היא היייתה כל כך עסוקה בחובותיה המשפחתיות שלא היה לה כמעט זמן לפתח את תחביביה האישיים. המטפל עזר לרונדה להתמודד עם הרגשות העזים של עצב ואובדן. הלחץ שלה לאט לאט נחלש. אחרי זמן מנוחה שאיפשר לה להתאבל כראוי, רונדה הרגישה מוכנה לחזור לעבודה. בתמיכתו של המטפל ושל חברה קרובה, היא מצאה את האומץ לבנות חיים חדשים.