טיפול קוגניטיבי-התנהגותי להפרעת חרדה חברתית

הפרעת חרדה חברתית (SAD) מטופלת בדרך כלל בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). טיפול זה הפך לפופולרי בשנות ה -80 וה -90 לטיפול בהפרעות חרדה. מחקרים הראו כי טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא אחד מהטיפולים האמינים והמעטים, המסייעים להתגבר על הפרעות חרדה קלינית.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי אינה שיטה אחת אלא שילוב של טכניקות שונות התלויות בהפרעה בה מטפלים. לדוגמה, שימוש בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי לטיפול בדיכאון יהיה שונה משימוש טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לטיפול בהפרעת חרדה חברתית או בהפרעות חרדה אחרות. בגלל שיש כל כך הרבה טכניקות שונות, חשוב כי המטפל יודע להשתמש בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי על מנת לטפל בהפרעת חרדה חברתית, וכן יודע אילו טכניקות הן היעילות ביותר עבור הפרעה זו.

מטרות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי עבור הפרעת חרדה חברתית

אחת המטרות המרכזיות בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי היא לזהות אמונות ודפוסי חשיבה לא רציונליים ולהחליפם בתפיסות ריאליסטיות יותר. כחלק מתהליך הטיפול, עובדים על מספר תחומים בעייתיים, הכוללים:

  • ייתכן תפיסה מוטעית וזלזול על היכולות של המטופל וערכו העצמי.
  • אשמה, מבוכה או כעס על מצבים קודמים
  • איך להיות יותר תקיף
  • התמודדות עם פרפקציוניזם ולהיות מציאותיים יותר
  • התמודדות עם דחייה הקשורה חרדה חברתית

פגישות העוסקות בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי עשויות להרגיש קצת כמו מערכת יחסים בין התלמיד למורה. המטפל ייקח את תפקיד המורה, שיגדיר מושגים ויעזור למטופל בדרך של גילוי עצמי ושינוי. כמו כן יוקצו שיעורי בית שהם המפתח לביצוע התקדמות.

שיטות קוגניטיביות

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מורכב ממספר טכניקות, שרבות מהן מתמקדות בחשיבה בעייתית. שיטות קוגניטיביות מסייעות להפחית את החרדה ביחסים בין אישיים וביחסים בקבוצה. מטרת שיטות אלו היא לתת לאדם עם חרדה חברתית תחושה של שליטה על החרדה שלהם במצבים חברתיים. המטרה הסופית של טיפול קוגניטיבי היא לשנות את האמונות הבסיסיות שלך (הידוע גם בשם שלך “סכימות”- “schemas”) המשפיעים על איך לפרש את הסביבה שלך. שינוי אמונות הליבה שלך יוביל לשיפור מתמשך של תסמיני החרדה שלך.

אחת הבעיות המרכזיות שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי מטפל נגדה, היא קיומן של מחשבות שליליות אוטומטיות, הידועות גם בשם עיוותים קוגניטיביים (cognitive distortions). אנשים עם חרדה חברתית פיתחו דרכים שליליות אוטומטיות של חשיבה שאינן מזוהות עם המציאות כגון חרדה מוגברת והפחתת היכולת להתמודד. מחשבות אלה מתרחשות מיד כשהמטופל חושב על מצב מעורר חרדה. לדוגמה, אם יש לך פחד מדיבור בציבור, רק לחשוב על המצב יהיה לעורר מחשבות של מבוכה ופחד מכישלון. המטרה של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי היא להחליף את העיוותים הקוגניטיביים האלה עם השקפות ריאליסטיות יותר.

בתור אדם הסובל מחרדה חברתית, בשלב כלשהו בחיים שלך (אדם הסובל מחרדה בחברתית), מישהו כנראה אמר לך רק “תחשוב חיובי”. למרבה הצער, הבעיה היא לא כל כך פשוטה לפתירה; אם כן, סביר להניח שתתגבר על החרדה שלך מזמן. מכיוון שהחשיבה השלילית ומחשבות החרדה כבר מובנות במוח שלך. המוח צריך להיות מאומן בהדרגה וכן להתחיל לחשוב בצורה חדשה. רק האמירה לעצמך “בפעם הבאה אהיה פחות בחרדה” לא עובדת כי זאת אמירה לא הגיונית, בהתחשב לדרך חשיבה הנוכחית שלך.

שינוי חשיבה אוטומטית שלילית בטווח הארוך דורש תרגול וחזרה, מדי יום במשך מספר חודשים. בהתחלה, המטופל עשוי להתבקש לתפוס מחשבות אוטומטיות שליליות ולהפוך אותם ניטרליות מבחינה רציונלית. כאשר זה הופך להיות קל יותר, כדאי לעבוד על שדרך החשיבה עד שמחשבות מציאותיות יותר. רק אז זה הופך להיות אוטומטי וקבוע. עם הזמן, תהליכי הזיכרון שלך יושפעו והמסלולים העצביים במוח שלך ישתנו. אתה תתחיל לחשוב, לפעול, ולהרגיש אחרת, אבל זה ייקח התמדה, תרגול, וסבלנות כדי להתקדם. בהתחלה, זהו תהליך מודע אבל כפי שהוא מתורגל וחוזר על עצמו הוא הופך להיות אוטומטי.

שיטות התנהגותיות

אחת הטכניקות הנפוצות ביותר בהתנהגות לטיפול חרדה חברתית היא אימון החשיפה, הידוע גם בשם נטילת רגשות שיטתית (systematic desensitization). אימון החשיפה פועל בהדרגה כאשר הוא חושף את המטופל למצבים מעוררי חרדה, כך שבמשך הזמן הם מעוררים פחות פחד.

אימון החשיפה לטיפול בחרדה חברתית, צריך להיות תהליך הדרגתי מאוד. אנשים אולי אמרו לך (אדם הסובל מחרדה בחברתית) “להקשיח את הפנים ואת הפחדים שלך”, למרבה הצער, זו עצה רעה מאוד. אנשים עם חרדה חברתית כבר נאלצים להתמודד עם מה שהם חוששים על בסיס יומי. חשיפה שאינה באופן הדרגתי, שלב אחר שלב – עושה יותר נזק מתועלת. זה יגרום החרדה שלך גרועה יותר, לשמור אותך נעול במעגל קסמים, ובסופו של דבר להוביל לספק ודיכאון.

עם המטפל שלך, אתה בהדרגה תחשוף את עצמך למצבים מהם אתה חושש, כך שבמשך הזמן הם כבר לא מעוררים פחד. בהתחלה, אתה יכול להתאמן בניסויי (“in vivo”) חשיפה, כגון לדמיין נותן נאום או לתרגל ראיון עבודה באמצעות תפקידים. ברגע שהמצב המעשי או הדמיוני הופך להיות קל יותר, כדאי לעבור למצבים בעולם האמיתי. אם האימון החשיפה מהיר מדי או שהמצבים תובעניים מדי מוקדם מדי, נקבל תוצאה שאינה רצויה.