ג’וליאן רוטר: תורת אישיות של למידה חברתית

תורתו של רוטר פותחה בתקופה בה היו פופולאריות במיוחד התורות הפסיכודינאמיות והפנומנולוגיות. לדעת רוטר, תורות אלו היו עמומות מדי ולכן הוא ניסה ליצור תורה פסיכולוגית ברורה שתסביר התנהגות כלמידה חברתית ושתדגיש את הגורמים המוטיבציוניים והקוגניטיביים באישיות האדם.

כדי לנבא את התנהגות האדם יש לקחת בחשבון גורמים קוגניטיביים כגון תפיסות ערכים וכו’. בנוסף, כל אדם הוא מוכוון-מטרה (Goal-Directed) ופועל כדי להשיג תגמולים מסוימים.

 

ביוגרפיה

נולד ב-1916, והיה נער סקרן שקרא הרבה, כולל בפסיכולוגיה. מאחר ולא היו קיימים לימודי פסיכולוגיה באותו הזמן החל ללמוד כימיה וגם נכח בהרצאות של אדלר אשר לבסוף אימץ אותו אל המכון שלו. כך החל ללמוד פסיכולוגיה לעומק, עבד כפסיכולוג במלה”ע ה-II. עבד באוניברסיטאות רבות וניהל מחלקות של פסיכולוגים קליניים.

 

תורת הלמידה החברתית: עקרונות בסיסיים

העקרון הבסיסי בתורתו של רוטר הוא ניבוי התנהגות האדם. בהקשר זה קיימים 4 משתנים:

 

פוטנציאל ההתנהגות

מושג זה מתאר את ההסתברות שהתנהגות מסוימת תתרחש ביחס לגירוי או חיזוק מסוים. לדוג’, אדם אשר מעליבים אותו במשימה עשוי לדרוש התנצלות או להתעלם. לכל פעילות כזו יש פוטנציאל שונה, והפוטנציאל משתנה מסיטואציה לסיטואציה.

 

ציפייה/תוחלת (Expectancy)

הסתברות הסובייקטיבית שהתנהגות מסויימת תוביל לחיזוק חיובי כלשהו. לפני שהאדם מקבל החלטה הוא מגבש לעצמו הערכה כזו בסולם של 0-100 אחוזים. לדוג’, לפני הליכה למסיבה האדם מעריך מה הסיכוי שייהנה ובהסתמך על כך מקבל את ההחלטה.

ההחלטות מבוססות במידה רבה על ניסיון העבר ולכן סביר שאדם יבצע פעולות שבעבר הובילו לחיזוקים חיוביים. בנוגע לפעולות חדשות לגמרי, האדם מגבש לעצמו ציפיה בהסתמך על אירועים קודמים דומים (אדם שהשקיע והצליח בלימודיו ישקיע גם בעבודתו). מאחר והציפייה היא מדד סובייקטיבי, אין לה בהכרח קשר למציאות ולמה שמתרחש בפועל. כדי לנבא התנהגות יש להכיר גם את הממדים הסובייקטיביים של האדם.

רוטר הבחין בין ציפייה ספציפית (Specific-Expectancy) שקשורה לאירוע מאד מצומצם ולפיכך לא מאד רלבנטית לניבוי התנהגות וציפייה כללית (Generalized-Expectancy) שחוזה מגוון גדול של אירועים ולכן חשובה לניבוי התנהגות.

 

ערך החיזוק (Reinforcement Value)

ערך החיזוק מוגדר כמידת העדיפות שלנו לפעילות מסוימת על פני פעילות אחרת, כאשר הפוטנציאל של שתיהן הוא זהה. כלומר, יש הבדל בין אנשים לגבי העדפותיהם האישיות. מדד זה גם הוא תלוי בהתנסויות העבר שלנו וגם הוא משתנה מסיטואציה לסיטואציה (למרות שיש עקביות יחסית בהעדפותינו).

יש לשים לב כי ערך החיזוק הוא עצמאי לחלוטין מהציפיה. ידיעת אחד מהם אינה מסייעת בחיזוי השני. לדוג’, אדם יכול לתת דגש רב להישגים אקדמיים גבוהים אך לא לעסוק בכך בכלל בגלל ציפיה נמוכה שלו להשגתם. ערך החיזוק מייצג את הגורמים המוטיבציוניים והציפייה את הגורמים הקוגניטיביים.

 

הסיטואציה הפסיכולוגית

בדומה לרוג’רס, רוטר טוען שתפיסת הסיטואציה הפסיכולוגית היא סובייקטיבית בלבד ואם אדם מסוים תופס את הסיטואציה באופן מסוים, אז כך הוא חש אותה, לא משנה עד כמה תפיסתו מעוותת. האדם מנצל רמזים בסיטואציה על מנת לפרש אותה ומכך הוא גוזר את הציפיות שלו.

רוטר טוען שיש לשלב בין המשתנים הללו כדי לנבא את התנהגות האדם. כלומר, רוטר תומך בתיאורית האינטראקציה בין גורמים סביבתיים ופנימיים.

 

הנוסחה הבסיסית לניבוי התנהגות:

רוטר מציע את הנוסחה הבאה:

פוטנציאל התנהגות = ציפיה + ערך החיזוק

לדוג’, אם נרצה לנבא האם סטודנט ישאר בבית ללמוד או ייצא לבלות נצטרך לדעת את הערך שהוא נותן לכל חיזוק (הנאת הבילוי לעומת הנאה מהישגים לימודיים) ואת הציפיה שהוא מייחס להצלחה של כל התנהגות.

זוהי נוסחה תיאורטית ורוטר מסכים שהיא מתאימה רק לסביבה מבוקרת כגון ניסוי פסיכולוגי. עבור החיים, לרוטר יש נוסחה כללית יותר.

 

צרכים

רוטר ראה באדם כמוכוון-מטרה וכי בסופו של דבר הוא מעוניין בתגמולים מקסימליים ועונשים מינימליים. ידיעת המטרות של האדם עוזרת לנבא את ההתנהגות באופן כללי יותר מאשר 4 המשתנים. המטרות מתחלקים לקטגוריות רחבות יותר של צרכים ע”פ החיזוקים אותן הן מנסות להשיג. נציין 6 קטגוריות צרכים רלבנטיות במיוחד:

  1. הכרה-מעמד: הצורך להרגיש בעלי יכולת בתחומים מסוימים ולקבל את הכרתם של אחרים.
  2. הגנה-תלות: הצורך בהגנתם של אחרים ועזרתם בהשגת המטרות שלנו.
  3. שליטה (Dominance): הצורך בלשלוט ולהיות מעורבים בחיי האחרים ולשלוט בתוצאות של התנהגותם (לדוג’ שכנוע שכנים לתרום לצדקה).
  4. עצמאות: הצורך להחליט בעצמנו ולהיות עצמאיים בחיינו.
  5. אהבה וחיבה: הצורך להיות אהובים ולקבל חיבה מאחרים.
  6. נוחות פיזית: הצורך בבריאות, בטחון פיזי, סיפוק מיני. לדעת רוטר, כל הצרכים האחרים הם תוצאה של הצרכים הפיזיים הללו.

 

מרכיבי הצורך

ע”פ רוטר, לכל צורך יש 3 מרכיבים המקבילים ל-4 המשתנים של ניבוי ההתנהגות:

פוטנציאל הצורך: ההסתברות שפעולה הקשורה לצורך תתרחש.

ערך הצורך: מידת רצון האדם שהצורך ימולא. מחושב על ידי ממוצע ערכי החיזוקים המשויכים לצורך. לדוג’, אדם שסיים תיכון ורוצה להחליט האם למצוא עבודה, להמשיך בלימודים או לצאת לטיול ארוך יעשה זאת על סמך ערך הצורך הגבוה ביותר מבין הצרכים השונים הקשורים בהחלטה.

חופש התנועה ורמת (Level) מטרה מינימלית: חופש התנועה של צורך מוגדר כציפיה הסובייקטיבית של האדם לגבי האם סט מסוים של פעילויות יביא לחיזוקים חיוביים הקשורים בצורך. לדוג’ אדם שמעריך שקניית ממתקים לאישתו תגרום לגילויי חיבה מצידה אכן יעשה זאת. לדעת רוטר, צורך אשר הערך שלו גבוה אך חופש התנועה שלו נמוך, מוביל לאי-הסתגלות ולאדם מתוסכל.

רמת מטרה מינימלית היא הרמה אשר מתחתיה החיזוק אינו נחשב חיובי, כלומר זהו הקו המפריד בין חיזוק חיובי לשלילי. אדם בעל רמת מטרה מינימלית נמוכה הוא אדם בעל ציפיות נמוכות (לדוג’ מסתפק בציונים נמוכים). יכולות נמוכות ורמת מטרה מינימאלית גבוהה יובילו לכשלון, אך מצד שני, רמת מטרה מינימלית נמוכה תוביל לפעילויות אשר לא מפתחות את היכולות של האדם.

ניתן לסכם את השקפתו של רוטר על התנהגות בלתי אדפטיבית בכך שהיא שילוב של חופש תנועה נמוך וערך צורך גבוה (הנובע מרמת מטרה מינימאלית גבוהה).

 

נוסחה כללית לניבוי

כאמור, הנוסחה הבסיסית מתאימה רק למקרים פשוטים ולא מורכבים. למקרים מסובכים יותר קיימת הנוסחה הבאה:

פוטנציאל הצורך = חופש התנועה + ערך צורך

כלומר, סביר שהאדם יעסוק בפעולות אשר החיזוקים שלהן חשובים לו ושיש סבירות גבוהה להצליח בהן.

הנוסחה שמה דגש על הציפיה הכללית של האדם לגבי הצלחת הפעולה- רוטר מזהה שני סוגי ציפיות כלליות: אמון בין-אישי (Interpersonal Trust) ואתר שליטה. נדון בשני:

 

אתר שליטה (Locus of Control) פנימי מול חיצוני

אתר השליטה הוא המקום בו האדם מאמין שהשליטה בחיזוקים שלו נמצאת. אדם בעל אתר שליטה חיצוני מאמין כי גורמים חיצוניים אשר אינם תלויים בו הם אלו אשר משפיעים על החיזוקים שלו ואילו אדם בעל אתר שליטה פנימי מאמין שהשליטה בחיזוקים נמצאת אצלו. רוטר טוען שמעט מאד אנשים הם קיצוניים לאחד הכיוונים וכי רוב האנשים נמצאים פחות או יותר באמצע על קו הרצף בין “פנימיים” ל”חיצוניים”.

מדידת אתר השליטה: קיימים מספר מדדים, אך המדד הנפוץ ביותר הוא ה-I-R Scale המורכב מ-23 שאלות סגורות + 6 שאלות פתוחות (שמטרתן להסוות את המטרה המקורית של המבחן) על כל תשובה “חיצונית” מקבלים נקודה. החוקרים בעיקר מתעניינים באנשים עם הציונים הקיצוניים שנמצאים ברבעונים הראשון והרביעי.

מאפיינים של “פנימיים” ו”חיצוניים”: חיצוניים ופנימיים שונים זה מזה מעבר לאמונה הבסיסית על אתר השליטה. לדוג’, הם שונים באופן בו הם אוספים מידע: פנימיים מחפשים מידע באופן יותר שיטתי ויותר סביר שייקחו צעדי מניעה מסכנות. אדם פנימי עשוי לאסוף מידע על סכנות בריאותיות ולהימנע מעישון וכו’. הבדל זה עשוי להיות נעוץ בילדות של האדם – אם חינכו אותו לצעדי מניעה, הסבירות שיעשה זאת בעצמו עולה.

בנוסף, נראה כי פנימיים פחות חולים בהפרעות נפשיות כגון חרדה, דכאונות ונטייה להתאבדות. סביר כי זה נובע מכך שהם חשים שליטה על חייהם ולכן ינסו יותר להתאמץ ולהסתגל. לבסוף, נראה כי חיצוניים נוטים יותר להיות מושפעים מהסביבה ואילו פנימיים מתנגדים לניסיונות כאלו ואף נוטים לשלוט ולהשפיע על אחרים.

סיכום

רוטר מציע תיאוריה חסכנית בנוגע להתנהגות: מספר מצומצם של מושגים המוגדרים היטב על האופן בו בני האדם מתנהגים. עם זאת, מלבד מושג אתר השליטה, התיאוריה לא זכתה למחקר אמפירי רב.

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן