דיכאון

דיכאון הינו הפרעת מצב רוח נפוצה אך חמורה. הוא גורם לתסמינים שמשפיעים על הרגשות, המחשבות וההתנהגויות של הסובלים ממנו, ועל ביצוע פעולות יומיומיות כמו אכילה, שינה ועבודה. דיכאון מאופיין לרוב במצב רוח ירוד ובתחושות של ריקנות וחוסר ערך.

לדיכאון מגוון תסמינים, שהופעה של חלקם באופן קבוע במשך שבועיים לפחות עלולה להעיד על קיומו. בין תסמינים אלה נכללים:

  • תחושות עצב, חרדה וריקנות שאינן מרפות
  • תחושת חוסר תקווה או פאסימיות
  • עצבנות
  • תחושות אשמה, חוסר ערך או חוסר אונים
  • אבדן עניין או סיפוק מתחביבים ופעילויות
  • אנרגיות פחותות או עייפות
  • תזוזה או דיבור איטיים
  • תחושת חוסר מנוחה או קשיים לשבת בשקט
  • קשיים בריכוז, בזיכרון או בקבלת החלטות
  • קשיי שינה, קימה מוקדם בבוקר, או שינת יתר
  • שינויים בתיאבון ו/או במשקל
  • מחשבות על מוות או מחשבות אבדניות, נסיונות התאבדות
  • כאבים שונים או קשיי עיכול ללא סיבה פיזית ברורה, שגם טיפול לא עוזר להפיג

הופעת התסמינים משתנה מאדם לאדם. יש הסובלים מתסמינים רבים בעוד שאחרים יסבלו רק מתסמינים ספורים. מצב רוח ירוד, יחד עם מספר תסמינים חמורים, הוא תנאי הכרחי לאבחון דיכאון קליני, אך גם למי שסובל מתסמינים מועטים יכול להועיל טיפול. בכל מקרה, תדירות התסמינים וחומרתם תלויות מאוד באדם הספציפי, כמו גם בשלב של המחלה.

דיכאון יכול להופיע בכל גיל, אך לרוב מופיע אצל מבוגרים. עם זאת, כיום מתפשטת ההכרה כי דיכאון יכול להופיע גם אצל ילדים, אלא שאצלם הוא מתבטא לרוב על ידי עצבנות, ולא מצב רוח ירוד. למעשה, חרדה אצל ילדים עלולה לגרום למגוון הפרעות כרוניות בבגרותם.

דעת המחקר כיום גורסת כי דיכאון נובע משילוב של גורמים גנטיים, ביולוגיים, סביבתיים ופסיכולוגיים. בין גורמי הסיכון נכללים היסטוריה של דיכאון אצל האדם או משפחתו, טראומה, לחצים או שינויים משמעותיים בחיים, וגם מחלות פיזיות מסוימות או תרופות. דיכאון אצל אנשים בגיל העמידה ומעלה בהחלט יכול לבוא יחד עם מחלה פיזית חמורה, כגון סרטן, סוכרת, מחלת לב או פרקינסון. דיכאון גורם לעתים קרובות להחרפת מחלות אלה. בנוסף, תרופות מסוימות יכולות לגרום לתופעות לוואי שתורמות לדיכאון.

סוגים מיוחדים של דיכאון

קיימות כמה צורות מיוחדות של דיכאון, או כאלה שמתפתחות תחת תנאים יחודיים:

  • דיסתימיה: נקראת באנגלית גם Persistent Depressive Disorder. מדובר בדיכאון שנמשך לפחות שנתיים. אדם שסובל מדיסתימיה יכול לחוות אפיזודות קשות של דיכאון וביניהן תקופות של רגיעה חלקית, אך התסמינים נמשכים לאורך כל התקופה, גם אם ברמות חומרה שונות.
  • דיכאון לאחר לידה: נשים רבות חוות תסמיני דיכאון קלים לאחר הלידה, שחודלים אחרי כשבועיים מהלידה. אך נשים מסוימות חוות דיכאון קליני של ממש תוך כדי ההריון או אחרי הלידה. התסמינים החמורים יקשו על אותן אמהות לטפל כראוי בעצמן ובתינוק.
  • דיכאון פסיכוטי: מדובר במחלה שמתרחשת אצל אנשים שסובלים ממקרה חמור של דיכאון, יחד עם הפרעה נפשית קשה, כמו אמונות איתנות שקריות ומטרידות (אשליות), או ראיה או שמיעה של דברים מטרידים שלא באמת קיימים (הזיות). ברוב המקרים, לתסמינים הפסיכוטיים יהיה קשר לדיכאון, כגון אשליות הקשורות לאשמה, עוני או מחלה.
  • דיכאון עונתי: סוג זה של דיכאון הופך דומיננטי בחודשי החורף, וחודל בעת האביב והקיץ, יחד עם אור השמש המוגבר. הדיכאון החורפי מתאפיין בנסיגה חברתית, שינת יתר ועלייה במשקל.
  • הפרעה דו-קוטבית: הפרעה זו נבדלת מדיכאון, אך בעלת כמה תסמינים דומים. אנשים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית חווים אפיזודות של מצב רוח ירוד שתואם את תסמיני הדיכאון הקליני. עם זאת, הם חווים גם אפיזודות של אופוריה או עצבנות חריפה (מאניה).

man, depressed, hoodie

טיפול CBT בדיכאון

טיפול קוגנטיבי התנהגותי (CBT) הוא שיטת טיפול פסיכולוגי שמתמקדת בשינוי דפוסי מחשבה בעיתיים, על מנת לשנות התנהגויות ומצבי רוח. בעת טיפול קוגנטיבי התנהגותי בדיכאון, המטפל מסייע למטופל לזהות דפוסי מחשבה שליליים, כמו גם התנהגויות שבאמצעותן הוא מגיב למצבים מלחיצים. טיפול CBT עוזר להבין את האופן שבו פעולות משפיעות על מחשבות ורגשות, ואת האופן שבו המטופל רואה את עצמו ואת סביבתו. בסופו של דבר, הוא עוזר לפתח דרכים בריאות להתמודדות עם לחצים, במקום שיטות התמודדות בעייתיות. CBT מתמקד ביצירת שינוי כאן ועכשיו, ולא מתמקד בחקירת עברו של המטופל כמו שיטות טיפול אחרות. עם זאת, במקרים מסוימים תהיה התעסקות מסוימת בעבר על מנת להבין את השפעתו על ההווה.

טיפול בשיטת CBT יכול לתרום מאוד לסובלים מדיכאון קליני. הוא מתאים כטיפול בלעדי עבור אנשים בעלי דיכאון קליני קל עד בינוני. לאנשים בעלי דיכאון קליני חמור, CBT יהווה טיפול אפקטיבי כשישולב עם טיפול תרופתי.

טיפול CBT מתקיים לרוב על פני תקופת זמן קצרה – בין שישה לעשרים מפגשים, במרווחי זמן של שבוע או שבועיים. מפגש נמשך בדרך כלל בין חצי שעה לשעה. הטיפול מתרחש תוך ניסוח מטרות ברורות לטווח הקצר ולטווח הארוך. במהלך הטיפול, המטפל והמטופל יפרקו לגורמים את הבעיות שהמטופל חווה בחיי היום-יום שלו, ואת המצבים שתורמים לדיכאון שלו. לעתים הוא יצטרך לנהל יומן שיעזור לו לזהות מחשבות, רגשות ודפוסי התנהגות. המטפל יעזור למטופל להבין כיצד גורמים אלה משפיעים זה על זה, ואילו מהם אינם בריאים ויש להחליפם. אחר כך הם יעבדו על החלפת הדפוסים הבעיתיים בדפוסים בריאים ומועילים. למטופל יש תפקיד פעיל מאוד בטיפול: לרוב ינתנו ‘שיעורי בית’ בין מפגש למפגש, שמטרתם להתאמן על שינויים מחשבתיים והתנהגותיים בחיי היום-יום. המטופל ימשיך ליישם את מה שלמד במהלך הטיפול במשך שנים אחרי סיום המפגשים, כדי להמשיך להתגבר על הדיכאון בהמשך חייו.

לCBT מרכיב קוגנטיבי ומרכיב התנהגותי. המרכיב הקוגנטיבי בא לידי ביטוי בזיהוי דפוסי המחשבה המעוותים שגורמים לרגשות השליליים של המטופל. בין דפוסי המחשבה הבעיתיים הנפוצים אצל הסובלים מדיכאון נכללים:

  • הכללות: הסקת מסקנות כלליות מאוד על סמך אירוע יחיד.
  • חשיבה של ‘הכול או כלום’: ראיית העולם בשחור ולבן.
  • חשיבה שלילית אוטומטית: מחשבות קבועות של נזיפה עצמית.
  • דחיית חוויות חיוביות: הפחתה בערכן של חוויות חיוביות והרגשה שהן לא נחשבות.
  • הפחתה או הגדלה בערכם של אירועים, באופן לא מציאותי: ייחוס חשיבות יתרה או חוסר חשיבות לאירועים שונים, באופן שלא מתיישב עם המציאות.
  • לקיחה באופן אישי: אשליה שכל מה שמתרחש סביבך קשור למשהו שעשית או אמרת, או הרגשה שהתנהגויות שונות סביבך מכוונות אליך (כשהן לא).
  • התמקדות בהיבט שלילי אחד: התמקדות בהיבט שלילי מסוים עד לידי כך שנקודת המבט הכללית מושחרת.

במהלך הטיפול, המטפל והמטופל מערערים על אמיתותן של אותן מחשבות שליליות, ובוחנים את מידת הביסוס והראיות שלהן. כך המטופל לומד להיות מציאותי יותר בחשיבתו, והרגשתו משתפרת בהתאם.

המרכיב ההתנהגותי מתייחס לבחינת השפעתן של פעולות היום-יום על מצב הרוח. המטפל עוזר למטופל להבין כיצד התנהגותו יכולה לתרום להפחתת תסמיני הדיכאון. לעתים קרובות המטופל יצטרך להתאמן על רשימה של פעילויות, מסודרות מהקל לקשה, וביצוען המוצלח יגרום לו לתחושה של סיפוק וכך להפחתת הדיכאון.

טיפול תרופתי בדיכאון

טיפול תרופתי הוא מסוגי הטיפול הנפוצים בדיכאון. אין בכוחן של תרופות נוגדות דיכאון לרפא את המחלה, אך הן יכולות לגרום להפחתה משמעותית בתסמינים. טיפול תרופתי יכול לעבוד בצורה יעילה במיוחד כשהוא משולב עם טיפול פסיכולוגי.

קיימים סוגים רבים ומגוונים של תרופות נוגדות דיכאון. כל סוג פועל בדרך מעט שונה, ותופעות הלוואי שלו שונות. בחירת התרופה המתאימה מתבצעת על ידי הרופא המטפל, ותלויה בין השאר בתסמינים הספציפיים של המטופל – לדוגמה, למטופל שסובל מקשיי שינה תתאים תרופה בעלת השפעה מרגיעה. גם תופעות הלוואי, שמשתנות מתרופה לתרופה ומאדם לאדם, יהוו שיקול בבחירה. תרופה שפעלה היטב בעבר עבור בן משפחה קרוב תהיה מועמדת טובה לבחירה. שיקולים נוספים שיש להתחשב בהם הם התנגשות עם תרופות קבועות אחרות, הריון או הנקה, ומחלות פיזיות או נפשיות נוספות.

להלן חלק מסוגי התרופות נוגדות הדיכאון:

  • SSRI (מעכבי קליטה חוזרת בררניים של סרוטונין): זוהי משפחת התרופות שרופאים בדרך כלל ירשמו בשלב ההתחלתי. תרופות אלה בדרך כלל גורמות לתופעות לוואי טורדניות מועטות יחסית, ולרוב לא יגרמו לבעיות במינונים גבוהים מדי. בין תרופות הSSRI נכללות פלואוקסטין (פרוזק), פרוקסטין (סרוקסט), סרטרלין, ציטלופרם וציפרלקס.
  • SNRI (מעכבי קליטה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין): לדוגמה – דולוקסטין (סימבאלתה), ונלפאקסין, דסוונלאפקסין.
  • תרופות נוגדות דיכאון נוספות: מדובר בתרופות שלא משתייכות לאחת ממשפחות התרופות. ביניהן נכללות טראזודון, מירטאזאפין, וורטיאוקסטין ובופרופיון (Wellbutrin). בופרופיון היא מנוגדי הדיכאון היחידים שלרוב אינם מערבים תופעות לוואי הקשורות למין.
  • נוגדי דיכאון טריציקליים: מדובר בסוג ישן יותר של תרופות, שבדרך כלל גורם לתופעות לוואי רבות יותר. לכן רופאים נוהגים לרשום תרופות אלה רק כשתרופות אחרות לא משפיעות. דוגמאות – אימיפראמין, נורטריפטילין, אמיטריפטילין, דוקספין ודסיפרמין.
  • מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI): תרופות אלה – הכוללות את התרופות טרנילציפרומין ופנלזין – יירשמו רק כשתרופות אחרות אינן משפיעות, מאחר שהן יכולות לגרום לתופעות לוואי חמורות. הן יכולות להיות מסוכנות ואף קטלניות בשילוב עם מאכלים שונים – סוגים מסוימים של גבינות, יינות ועוד – וגם עם תרופות מסוימות, כגון גלולות למניעת הריון. כשהתרופה מוחדרת לעור באמצעות תחבושת (סלג’ילין), היא תגרום לרוב לפחות תופעות לוואי. אין לשלב תרופות אלה עם תרופות SSRI.
  • תרופות אחרות: לעתים הרופא ממליץ על שילוב של שני נוגדי דיכאון, או על הוספת תרופות נוספות לשיפור פעולת התרופה נוגדת הדיכאון.

במקרים מסוימים, קיימת סכנה שנוגדי דיכאון יגרמו לנטיות אבדניות מוגברות אצל ילדים, נערים ומבוגרים מתחת לגיל 25. זה קורה בעיקר כשמתחילים לקחת תרופה חדשה או כשמשנים מינון. עם זאת, חשוב לציין שבטווח הארוך נוגדי דיכאון לרוב יצמצמו את הנטיות האבדניות, בכך שיצמצמו את תסמיני הדיכאון.

דיכאון ופעילות גופנית

על פי מחקרים, פעילות גופנית קבועה יכולה להיות לעזר רב עבור אנשים הסובלים מדיכאון קליני קל עד בינוני. שגרה של פעילות גופנית, יחד עם דרכי טיפול אחרות, יכולה לעשות שינוי משמעותי. פעילות גופנית עוזרת להפיג מתחים, לשפר את הזיכרון, להקל על קשיי שינה, ולשפר את מצב הרוח.

פעילות גופנית מקדמת מספר שינויים במוח, כמו צמיחה עצבית, הפחתת דלקות, ותרומה לתחושות רוגע ורווחה. היא גם משחררת כימיקלים מוחיים בשם אנדורפינים, שגורמים לתחושה טובה ואנרגטית. בנוסף, פעילות גופנית מספקת תעסוקה למחשבות, וכך עוזרת להפחית את המחשבות השליליות שמהן ניזון הדיכאון.

כיום, הכמות המומלצת של פעילות גופנית עבור אנשים הסובלים מדיכאון היא לפחות חצי שעה של פעילות פיזית ברמת קושי בינונית בכל ימות השבוע, או לפחות ברובם. הקושי עבור אנשים עם דיכאון הוא בדרך כלל מציאת מוטיבציה להתחיל להתאמן, או להמשיך בטווח הארוך. חשוב להתחיל בהדרגה, אפילו במשימות פשוטות כמו גינון או מטלות בית, כדי להגביר את המוטיבציה. חשוב גם לבחור בפעילויות שמצאת מהנות בעבר – ככל שתתמיד בהן הן יחזרו להיות מהנות עבורך. כדאי גם להתאמן בקבוצה, כדי לפגוש אנשים בתדירות גבוהה יותר, מה שיעזור להתגבר על הדיכאון.

פעילות גופנית דיכאון

פעילות גופנית דיכאון