הגישה ההומניסטית – קרל רוג’רס

מדידת התאמת עצמי אמיתי-אידיאלי (Real-Ideal Self-congruence) – בשיטת הערכה שנקראת Q-sort ניתנת לאדם מדרג או ממיין סדרת קלפים, שכל אחד מכיל הצהרה לגבי אישיות (לדוגמה: מלא שמחת חיים). הוא מתבקש לתאר את האישיות שלו ע”י מיון הקלפים לחבילות. המדרג מניח את ההצהרות שהכי פחות מתארות אותו בערמה השמאלית, ואת אלה שהכי מתארות אותו בערמה הימנית.  

ההצהרות האחרות מפוזרות בערמות באמצע, ובכך מקצים לכל Q item ציון שתואם לערמה בה הוא הונח. חוקרים יכולים להשוות שני Q items ע”י חישוב הקורלציה בין הציונים שלהם, ובכך לקבוע את הדרגה בה שני סוגים הם דומים. רוג’רס הצביע על השימוש ב- Q-sort כעל דרך לבחינת מושג העצמי. בפרוצדורה של רוג’רס, ראשית אנשים ממיינים את עצמם כפי שהם באמת  העצמי האמיתי – ואח”כ מתבקשים לעשות זאת שוב רק הפעם ממיינים את עצמם כפי שהיו רוצים להיות – העצמי האידיאלי 

הקורלציה בין שני המיונים חושפת את מידת האי-התאמה בין העצמי האמיתי לאידיאלי. קורלציה נמוכה או שלילית מייצגת אי-התאמה גדולה, ומרמזת על תחושת ביטחון עצמי נמוך וחוסר הערכה עצמית. ע”י חזרה על הפרוצדורה כמה פעמים במהלך התרפיה, רוג’רס היה יכול להעריך את יעילות התרפיה. הטיפול הפחית בצורה משמעותית את תפיסת האי-התאמה בין העצמי האמיתי לאידיאלי. זה היה יכול להתרחש בשתי דרכים: 

  1. אדם יכול לשנות את מושג העצמי האמיתי שלו כדי לקרב אותו לעצמי האידיאלי. 
  2. אדם יכול לשנות את מושג העצמי האידיאלי שלו כדי שיהיה מציאותי יותר. 

טיפול יכול להביא לשני סוגי השינויים. 

אברהם מסלו – טען שקיימת היררכית צרכים (hierarchy of needs) העולה מצרכים ביולוגיים בסיסיים למוטיבציות פסיכולוגיות מורכבות יותר, שהופכות לחשובות רק אחרי שמולאו הצרכים הבסיסיים. 

הצרכים ברמה אחת חייבים להיות מסופקים לפחות חלקית לפני שאלה מהרמה הבאה יהפכו למוטיבציות חשובות לפעולה. כשקשה להשיג מזון וביטחון, המאמצים לספק את הצרכים האלה ישלטו בפעולותיו של האדם, ולמניעים גבוהים יותר תהיה חשיבות מועטה בלבד. רק כאשר ניתן לספק בקלות צרכים בסיסיים, יהיו לאינדיבידואל זמן ואנרגיה להקדיש לצרכים אסתטיים ואינטלקטואליים. המניע הגבוה ביותר – הגשמה עצמית – ימולא רק אחרי שסופקו כל הצרכים האחרים.  

מסלו החליט לחקור מימוש עצמי (self-actualizers) – גברים ונשים שעשו שימוש יוצא מהרגיל בפוטנציאל שלהם. בדרך זו הוא הצליח ליצור תמונה של מממש עצמי. 

מאפיינים של מימוש עצמי
-תופס את המציאות ביעילות ומסוגל לסבול אי וודאות.
-מקבל את עצמו ואחרים כמו שהם.
-ספונטני במחשבה ובהתנהגות.
-מרוכז בבעיות במקום להיות מרוכז בעצמו.
-בעל חוש הומור.
-מאוד יצירתי.
-עמיד בפני enculturation, אם כי לא מתכוון להיות לא-קונבנציונלי.
-דואג לרווחת האנושות.
-מסוגל להערכה עמוקה של החוויה הבסיסית של החיים.
-מייסד קשרים בין אישיים עמוקים ומספקים עם מעט אנשים ולא עם הרבה.
-מסוגל להסתכל על החיים באובייקטיביות. 

התנהגויות המובילות למימוש עצמי
-לחוות את החיים כמו ילד, עם ריכוז וספיגה מלאים.
-לנסות דברים חדשים במקום לדבוק בדרכים בטוחות.
-להקשיב לרגשות פנימיים בזמן הערכת חוויות ולא לקול המסורת, הסמכות או הרוב.
-להיות כן, להימנע מהעמדת פנים או “משחקים”.
-להיות מוכן להפוך ללא פופולרי אם הדעות שלך לא חופפות לאלה של רוב האנשים.
-לקחת אחריות.
-לעבוד קשה בכל מה שאתה מחליט לעשות.
-לנסות לזהות את ההגנות שלך ולמצוא את האומץ לוותר עליהן. 

 מסלו הרחיב את המחקר שלו לאוכלוסייה של סטודנטים בקולג’. הוא בחר סטודנטים שהתאימו להגדרה שלו של מממש עצמי, ומצא שהם היו באחוז הגבוה ביותר של אנשים בריאים באוכלוסייה. הם לא הראו סימנים של חוסר הסתגלות והשתמשו בכישרון וביכולות שלהם ביעילות.  

אנשים רבים חווים את מה שמסלו הגדיר חוויות שיא (peak experiences): רגעים ארעיים של מימוש עצמי. חווית שיא מאופיינת ע”י אושר וסיפוק – מצב זמני, לא מתאמץ, לא מרוכז בעצמי של השגת מטרות. חוויות שיא יכולות להתרחש בעוצמות ובהקשרים  שונים. סטודנטים שתיארו חוויות שיא דיברו על שלמות, חיות, ייחודיות, חוסר מאמץ וערכים של יופי, טוב ואמת. 

פורטרט הומני של הטבע האנושי:
הפסיכולוגיה ההומניסטית היתה ברורה למדי לגבי העקרונות בבסיס הגישה שלה לאישיות אנושית. קיים ניגוד חד בין הפורטרט ההומניסטי של האישיות לבין הפורטרט של הגישה הפסיכואנליטית והביהביוריסטית. רוב הפסיכולוגים ההומניסטים לא מתווכחים עם הטענה שמשתנים ביולוגיים וסביבתיים יכולים להשפיע על ההתנהגות, אבל הם מדגישים את התפקיד של האינדיבידואל בקביעת ויצירת גורלו, ומפחיתים את הדטרמיניזם שמאפיין את הגישות האחרות. לדעתם, האנשים הם טובים בבסיסם, שואפים לצמיחה ומימוש עצמי. הם גם יכולים להשתנות והם אקטיביים. פסיכולוגים הומניסטים הציבו קריטריון גבוה לבריאות פסיכולוגית. שליטה של האגו או הסתגלות לסביבה אינן מספיקות. רק אינדיבידואל שגדל לכיוון הגשמה עצמית נחשב לבריא מבחינה פסיכולוגית. במילים אחרות, בריאות פסיכולוגית היא תהליך, לא מצב סופי. להנחות כאלה יש השלכות פוליטיות. ע”פ הפרספקטיבה של הגישה ההומניסטית, יש לקרוא תגר על כל מה שמעכב את הגשמת הפוטנציאל העצמי – שמונע מכל אדם להפוך לכל מה שהוא יכול.  

 הערכה וביקורת על הגישה ההומניסטית:
בכך שהתמקדה בתפיסה ובפרשנות הייחודית של האינדיבידואל לגבי אירועים, הגישה ההומניסטית החזירה את החוויות האינדיבידואליות  לחקר האישיות. רוג’רס ומסלו התרכזו באדם שלם ובריא ונקטו בגישה חיובית ואופטימיסטית כלפי האישיות האנושית. פסיכולוגים הומניסטים מדגישים שהם חוקרים בעיות חשובות, גם אם לא תמיד יש להם שיטות קפדניות לעשות זאת.  

יתרה מכך, פסיכולוגים הומניסטים הצליחו להמציא שיטות חדשות להערכת מושגים עצמיים ולעריכת מחקרים שמתייחסים לאינדיבידואל כשותף שווה בתהליך המחקר. עם זאת, מבקרים את איכות ההוכחות לטענות ההומניסטיות. לדוגמה: באיזו מידה המאפיינים של מממשים עצמיים הם תוצאה של תהליך פסיכולוגי הנקרא מימוש עצמי ובאיזו מידה הם רק מייצגים את מערכת הערכים של רוג’רס ומסלו? והיכן ההוכחות להיררכית הצרכים של מסלו? מבקרים את הפסיכולוגים ההומניסטים גם על כך שהם בונים את התיאוריות שלהם רק על תצפיות באנשים בריאים יחסית. התיאוריות שלהם מתאימות לאנשים מתפקדים היטב שהצרכים הבסיסיים שלהם  סופקו, ובכך התאפשר להם לדאוג לצרכים גבוהים יותר. יישום התיאוריות האלה על אנשים שאינם מתפקדים פחות ברור. לבסוף, היו שביקרו את הערכים בהם תומכת התיאוריה ההומניסטית. עורכי תצפיות רבים מאמינים שלאמריקנים גם ככה יש אובססיה לאינדיבידואל והם כמעט שאינם מתעסקים ברווחת הכלל. פסיכולוגיה שמעלה את הסיפוק והמימוש העצמי של האינדיבידואל לראש היררכית הערכים עלולה לספק אישור לאנוכיות. למרות שמסלו כלל דאגה לרווחת האנושות בין המאפיינים של מממשים עצמיים, וחלק מהמממשים העצמיים שזוהו ע”י מסלו היו בעלי התכונה הזו, היא אינה נכללת בהיררכית הצרכים.     

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן