הדחקה ושתילת זכרונות

תופעת שחזור זיכרונות:

יש היעדר של כל ידע על הטראומה במשך שנים, ובשלב מאוחר יותר מתרחש מופע של זיכרון.

ההסברים לתופעה:

  1. הדחקה- מתוך משנתו של פרויד, תיאוריה פסיכו דינמית קוגניטיבית. מנגנון שנועד להגן על אנשים מפני התמודדות עם טראומה. ההסבר הפרוידיאני אומר שהייתה טראומה, והקורבן לא יכול היה לשאת את הרעיון של הטראומה ו”קבר” אותו.
  • זיכרונות האירוע נשמרים בצורה מושלמת- כשהם עולים בשלב מאוחר יותר הם עולים בצורה נקייה ולפרטים. על פי התיאוריה הפרוידיאנית הזיכרון הוא אמיתי.
  • הדחקה היא לא מושלמת- היא יוצרת סימפטומים רגשיים. האדם לא שמח, מרגיש חוסר נחת, לא מסופק, לפעמים יש בעיות שינה, ערך עצמי ירוד. הבעייתיות היא שהתחושות האלו יכולות לעלות אצל כל אחד, ולא דווקא אצל אנשים שעברו טראומה.
  • בעקבות הסימפטומים הרגשיים פונים לייעוץ נפשי. בעקבות הטיפול הזיכרון פורץ החוצה ונוצרת הפחתה בסימפטומים.

“אמנזיה”, “דיסוציאציה” ו”ניתוק” הם שמות נוספים שלפעמים מחליפים את האבחון של הדחקה. פרויד לא דיבר על תיאורית ההדחקה בצורה שהיא ידועה כיום, אלא באופן כללי יותר והיא פותחה ע”י פסיכולוגים בסביבות שנות ה-80.

  1. הסבר נוסף הוא שכלל לא התרחשה טראומה– האדם הגיע לטיפול פסיכולוגי, ובמהלך הטיפול נוצרה השתלה- יצירת זיכרון שווא. בעקבות ההשתלה נוצר אצל האדם זיכרון של הטראומה.

התופעה של זיכרונות משוחזרים לא עלו כמעט בכלל עד סוף המאה ה-20. התרבות לא הכירה בזיכרונות שצצים בזמן מאוחר יותר. בשנות ה-90 מקובל להשתמש בטענה של זיכרון משוחזר בבתי משפט. כיום יש מאמרים מדעיים שמספקים הוכחות לתיאורית ההדחקה.

מחקרים שניסו ללמוד את תופעת ההדחקה:

את התופעה חוקרים ע”י מחקרים פרוספקטיביים: מחקרים בזמן אמת : מאתרים אנשים שעברו טראומה ועוקבים אחריהם לראות אם הם מדחיקים את זיכרונות הטראומה. מחקרים נכשלו להוכיח את תופעת ההדחקה:

  • נבדקו מקרי טראומה רבים (צפייה ברצח, אונס, חשיפה לחומרים רעילים, חטיפה ועוד). אומרים שקיימת תופעה של הדחקה במקרי הטראומה שנבדקו. Memory, trauma, treatment & the law- ספר המספק הסברים לטראומה ומשתמשים בו גם בבתי משפט.
  • הביקורת שעולה על הספר היא שהוא לא מספק מדע אמין על נושא הטראומה. המחקרים היחידים שהם נמצאה כביכול שכחה של האירוע הטראומטי התייחסו למקרים בהם האירוע הטראומטי מלכתחילה לא קודד ולכן לא היה מה לשכוח. לדוגמא: אירועים שהתרחשו בזמן ינקות, או אירועים שהנבדק היה מחוסר הכרה בזמן הטראומה.
  • עלתה גם טענה שניצולי שואה שוכחים את מה שעברו. אך סקירה נרחבת ע”י מחקרים פרוספקטיביים הגיעה למסקנה כי אין אף לא מקרה אחד של שכחה של הטראומה בשואה. התופעה שקיימת היא ניצולי שואה שנמנעים מלדבר על השואה אך הזיכרון קיים.
  • מחקרים פרוספקטיביים מצאו תופעה שיטתית של זיכרון יתר של אותו אירוע, כלומר, לא מסוגלים להפסיק לחשוב על הטראומה. התופעה הובילה להפרעות זיכרון הפוכות לשכחה. הם מתקשים ללמוד מידע חדש כי הmind עסוק בלהיזכר באירוע הטראומטי.
  • גם בPTSD התופעה הנצפית היא זיכרון יתר של האירוע הטראומטי.
  • מחקרים רטרוספקטיביים: מאתרים אנשים שדיווחו שהם נזכרו במקרה טראומה לאחר תקופת שכחה, ומוכיחים שאכן התרחשה הטראומה בעבר. מחקרים בעייתיים מבחינת אמינות: ברוב המקרים לא מצאו עדויות לאירוע הטראומטי, או שעברו טראומה ולא באמת שכחו אך לא סיפרו.
  • לטענה שזיכרונות האירוע נשמרים בצורה מושלמת- גם אין כל הוכחות מדעיות. זו אינה קביעה, אלא הנחה שקשה מאוד להוכיח.
  • לגבי הטענה שהזיכרון פורץ החוצה בד בבד עם הפחתה בסימפטומים- אצל אנשים שטוענים שהזיכרון פרץ אצלם החוצה, המקרה הוא הפוך והסימפטומים שלהם דווקא מתדרדרים והם מתקשים לתפקד.

ההסבר האלטרנטיבי: זיכרונות מושתלים/ זיכרונות שווא

הסברים שעלו ב-20 שנה האחרונות בעקבות הקושי בהסברה של הדחקה. בניסויי מעבדה לא ניתן להשתיל זיכרונות טראומטיים בשל בעיית אתיקה, אך הושתלו זיכרונות לא טראומטיים.

זיכרון שווא- ערבוב בין מציאות לדמיון. האדם חווה את עולם המציאות דרך העיניים והוא גם מעלה  מציאות דמיונית. לדמיון ולמציאות ישנם מרכיבים משותפים וניתן “להתבלבל” בניהם.

  • מסלול הייחוס attribution: אחד הגורמים לזיכרונות שווא. הנבדק מייחס תנאים מסוימים שנוצרים בזמן עיבוד הזיכרון, לזיכרון אמיתי. לדוגמא: משהו שאנחנו זוכרים הוא קל לעיבוד ולהצפה. זיכרונות אמיתיים מתרחשים עם תחושה בסיסית של עיבוד שוטף. לכן כשהנבדק נתקל במשהו מוכר, הוא ייחס אותו לזיכרון אמיתי. ייחוס יכול להוביל לזיכרון שווא.

מחקרים שנעשו בנושא זיכרונות שווא:

  • בניסוי נבדקה הטענה שבאותו אזור במוח מתקבל מידע מציאותי ומידע דמיוני. במחקר הראו לאנשים תמונות, ולאחר מכן האנשים נתבקשו לדמיין את התמונות ונמצא כי אותו אזור אחראי לביצוע שתי הפעולות.
  • בניסוי הנסיין הציג לנבדקים מילים שונות. לאחר מכן הציגו להם משפטים, והנבדק היה צריך להגיד האם המילה האחרונה הייתה ברצף המילים הקודמות (מילה חדשה או ישנה). הנבדקים טעו בהרבה מהמקרים. לדוגמא: הוצגו המילים כלב, פסל, שולחן, מנורה, ואז את המשפט: “הים הסוער הטיל כה וכה את האוניה”. רוב הנבדקים אמרו שאוניה זו מילה ישנה. התופעה נוצרת כי הנבדק משלים בעצמו את המשפט במוחו תוך שהוא שומע את המשפט. לפני שהמילה אוניה מופיעה, האדם כבר מעלה את המילה אוניה במוחו באופן מאוד שוטף- ולכן הוא חושב שזהו זיכרון אמיתי- תופעת הייחוס. כשהנבדק הבין מדוע התופעה הזו קוראת, הוא הצליח להימנע ממנה.
  • ניסוי של לופטוס: משפחות קראו פסקאות על אירועים שהחוקרים בדקו שקרו במשפחה ונתבקשו לספר על האירועים. נכתבה גם פסקה של אירוע שלא התרחש- אירוע פיקטיבי של הליכה לאיבוד בקניון בתקופת הילדות. פסקה זו מכונה “גרעין ההשתלה”- הקריאה שלה הולידה את זיכרונות השווא. יותר מ-25% מהנבדקים דיווחו שהם זוכרים שהלכו לאיבוד בקניון. הזיכרון של ההליכה לאיבוד כלל פירוט ארוך, משכנע ועשיר בפרטים שלא היו כלולים בגרעין ההשתלה.
  • חוקר קנדי- porter הוכתר כ”משתיל הטוב ביותר”. הוא הצליח לגרום לאנשים להיזכר בתאונת דרכים קטלנית והתקפה ע”י בעל חיים מסוכן.

 

Prev 1 of 1 Next
Prev 1 of 1 Next

למידע נוסף ניתן לקרוא כאן