ההיסטוריה של הפסיכולוגיה

מקום המבחנים בהיסטוריה של הפסיכולוגיה

ההסטוריה של הפסיכו’ מבוססת על מבחנים פסיכולוגים. החל מקריאת התיגר של פרויד ועד לבהביוריזם – הכל היה צריך להיות ניתן למדידה אמפירית ולהיות מדעי במונחי התקופה שבה נהגו הרעיונות. לא יהיה ניתן לכנות זאת מדע אם זה לא מדיד.

כמובן שלא מדובר בהכרח במבחנים חד משמעיים אך כל העוסקים בתחומים אלו פיתחו כלים שהם מבחנים פסיכולוגים שהתאימו והלמו את הזרם ותפיסת עולמם על פי גישתם המדעית.

כל תחום בפסיכו’ מפתח כלים משלו והם הכלים הדומיננטים עבור אותו הזרם. למשל, בכתב עת שעוסק באבחון אישיות יהיה ניתן למצוא כלים מאוד שונים לעומת אלו של ההתמחות הקלינית.

השאלה הינה תמיד איזו תת מחלקה זכאית להשתמש באילו כלים ומה הכלים הללו מעידים עליה. זה במידה רבה יוצר מאבקים מאוד דרמטיים. לדוגמא, ישנה כיום דרמה לגבי מהי ההגדרה של פסיכולוגיה קלינית. למעשה פסיכולוגיה קלינית מוגדרת כיום ע”י ראשי הוועדות השונים אך עצם ההגדרה שנויה במחלוקת – עיסוק בפסיכותרפיה ואבחון.

הדבר גורם לכך שישנה דרישה מהפסיכולוגים הקליניים שרק הם יורשו להשתמש בכלים מסוימים לאבחון אישיות, פסיכולוגים מסוגים אחרים אסור שישתמשו בכלים אלו. הדרישה הינה שזוהי תהיה עבירה חוקית כאשר פסיכולוג שאיננו קליני ישתמש בכלים אלו.

לדוגמא, לפסיכיאטר מותר לתת תרופות ע”פי הDSM ולפסיכולוג אסור. עם זאת, הפסיכולוג הוא היחיד שמותר לו לבצע מבחן רורשאך.

בכדי לקבל הסמכה כפסיכולוג קליני היום יש לעבור שני מבחנים – האחד בפסיכודיאגנוסטיקה והשני בפסיכותרפיה המלווים בהסמכה פרקטית. כלומר, שפסיכולוג קליני מבלה מחצית מזמנו בלימוד דיאגנוסטיקה אשר הינה נחלתה הבלעדית של הפסיכולוגיה הקלינית.

אספקטים באתיקה

הקוד האתי מחייב כי יעשו שימוש במבחנים רק באופן שישמור על תקפותם ומהמינותם.
בנוסף, חל איסור מוחלט על הדרכת אנשים לא מוסמכים בתכני המבחנים הפסיכולוגים.

עלינו למנוע לימוד כיצד ליישם את המבחנים הייחודים לפסיכולוגיה הקלינית במסלול של פסיכולוגיה חינוכית למשל.

סילבוס הקורס יפנה אותנו למראי מקום “כשרים” לדברים שיוצגו בכיתה בנוגע לשיטות האבחון והמבחנים השונים.

במהלך הקורס יהיו שני יוצאי דופן, שני תיאורי מקרים, שאותם לא נספיק לסקור בכיתה ואותם יש ללמוד לבד (מאמר של פין ועוד מקרה).

העדפה למדע כמותי

כיצד יתכן שיש כל כך הרבה מבחנים שהם כל כך חשובים שהם מצליחים לשמור על כזה מעמד והולכים ומתחזקים בעידן של חופש מידע וביקורות מדעיות, עיסוק מחקרי, ביקורת סוציולוגית וכו’.

המבחנים הפסיכולוגים הגיעו לעולם כחלק מהעדפה יותר כוללת של העידן המודרני למדע אמפירי.

הפסיכולוגיה כמדע משלבת את הכלים השונים בכדי לעסוק בפסיכה –  בנפשי באמצעות כלים אמפיריים הערכתיים.

המספרים משמשים כדי למדוד ולהעריך באופן מדויק את המדדים הפסיכולוגים השונים.

האידיאל הזה של פיסיקה כמודל שאליו יש לשאוף כדי לבסס את הפסיכולוגיה כמדע של ממש הוא הקו המנחה שהביא להתפתחותם של המבחנים והמדדים ההערכתיים השונים.

הפסיכולוגיה הרגישה חובה להפוך לכמותית בפועל, כדי להרגיש שהיא הופכת למדע של ממש מתחום שהיה מורכב מדימויים ורעיונות מופשטים.

הפיכת הפסיכולוגיה למדע

היכולת  להפוך את המידע למדיד וניתן להשוואה מהותית יותר משאלות פילוסופיות, מוסריות או הגיוניות מאחר ושאלות אלו הינן אמורפיות ולא ניתן לספק עבורן תשובה מדויקת חד משמעית לעומת הפן האמפירי.

הקושי: הנפש אינה מוחשית

גדולי הפסיכולוגים הגיעו ממדעי הטבע ופעלו לפי פרדיגמות של מדעי הטבע אך נאלצו להתמודד עם הבעיה שהנפש איננה דבר מוחשי. לא קל למדוד דבר שאיננו נגיש…

כדי לגשר על הפער בין הנפש לבין ההתצפית היה צורך ביצירת תשתית אמפירית אחידה.

פרנולוגיה

הרעיון הוא שאזורים שונים במוח אחראים לתכונות שונות והתנהגויות שונות. לכן אם אזור מסוים בגולגולות בולט יותר כנראה שאותה תכונה גורמת לשוני באישיות האדם. לכן, ניתן באופן אמפירי למפות את הגולגולת וכך לאפיין את תכונותיו של האדם.

קרניומטריה

מדע שעסק במישוש גולגולתם של אנשים במהלך המאה ה-19 בכדי להעניק עדות אופי.

תכונות אשר הינן יותר בולטות או פחות משמעותיות יגרמו לשינוי פזיולוגי במבנה הגולגולת של התנפחות או כווץ בהתאמה. לשם כך אף פותחה מכונה שביצעה זאת באופן יותר מדויק.

המבחן האידיאלי

הפרנולוגיה (מבחינה קונספטואלית, אילו הייתה נכונה) מבחינה עקרונית הינה האידיאל שלנו לגבי המבחן הפסיכולוגיה – צילום תמונת רנטגן של הנפש שלנו, כלי מדעי אוביקטיבי שיאפשר לנו למדוד את מה שאי אפשר לראות אפילו בצורה שהיא סטנדרטית ואוביקטיבית המוסכמת על כולם ללא מקום של דעות והטיות של אינטראקציה של אדם אחד או אחר.

בעולם האמיתי אין לנו אפשרות לגשר באופן כל כך אלגנטי על הפער בין מה שהוא רוחני לבין משהו שהוא מדיד בכלים סטנדרטיים אוביקטיבים. אין לנו מודל אוניברסלי כזה שיספק מענה אמפירי מדויק כמו במדעים המדוייקים. עם זאת, זוהי בדיוק השאיפה של תחום המבחנים וההערכה בפסיכולוגיה בכדי לספק אבחונים אמינים ומדוייקים.

המצאת הציונים

הציונים הינם המצאה, עד 1792 לכאורה לא היה דבר כזה ציון – לתת דירוג למחשבה / רעיון / תוצר של אינטלקט. ההיסטוריה של החינוך טוענת שזוהי המצאה של התקופה המודרנית והיא מייחסת אותה לאדם בשם Farish שהגה את הרעיון לקחת מידע ולעשות לו רדוקציה למספר.

כיום אנו מתקשים לחשוב כיצד היו נראים חיינו ללא הציונים. מהרגע שהמבחנים עלו הם נתפסו באופן מאוד מוצלח כי הם התאימו לתקופה המודרנית.

ביקורת על הציונים

“אם אפשר לתת מספר לאיכותה של מחשבה, אז אפשר לתת מספר לאיכויות כמו חסד, אהבה,שנאה,יופי,יצריתיות,תבונה, ואפילו לשפיות עצמה” – פוסטמן,2003

פוסטמן מתנגד באופן נחרץ להערכה הנומרית של איכויות אנושיות. בעיניו לא ניתן להעריך באופן כמותי את תכונותיהם של בני אדם.

אנו מורגלים להעריך כל דבר על סקאלה מספרית ולכן זה לא נראה לנו מוזר שמנסים להעריך מדדים פסיכולוגים באופן כמותי. בעיני פוסטמן זהו יישום שאיננו הכרחי, לא תמיד היה קיים אך הולך ותופס תאוצה.

לאן הולכות התופעות הלא מדידות?

  • פלסיבו
  • פסיכואנליזה והתת מודע
LOST IN COGNITION, רסלינג (העלמותה של הפסיכואנליזה מהאקדמיה)

הירידה בעיסוק בפסיכואנליזה נובעת בין היתר מהקושי לכמת אותה ולכן אין אפשרות להכניס אותה לרובריקות המקובלות של המחקר המודרני המדיד והאמפירי. מנגד, הפסיכולוגיה הקוגניטיבית צוברת תאוצה מאחר והיא מאוד מדידה וניתנת לתיקוף.

כאשר יושבים עם אדם בCBT ומנסים לטפל בחרדה שלו, למעשה מבצעים כל הזמן דירוגים של מידת החרדה שלו (מדד סוביקטיבי) המשמשים את המטפל והמטופל. ישנו למעשה מדד של עלות\תועלת המשמש גם את חברות הביטוח וגורמים כלכליים שונים שמניעיהם אינם בהכרח זהים לאלו של המטופל להחלים אלא מונעים משיקולים כספיים.

בנוסף, גם תופעות שאינן מדידות שבעבור מטפל ומטופל היו מוקדי עיסוק מרכזיים היום אינן מקבלות יחס כלל או שמנסים להקטין את השפעתן.

למשל, פלסיבו הינה תופעה שאיננה מדידה כשלעצמה אך היא מאוד יכולה לסייע ולייעל טיפולים. אך מאחר והפלסיבו איננו מדיד באופן מחקרי – מנסים לנטרל אותו.

סר פרנסיס גלטון

אבי הציונים בעולם הפסיכולוגיה. עד אז הציונים ניתנו על רעיון או בקיאות אך גלטון החדיר את קונספט המבחנים לעולם הפסיכולוגים.

גלטון היה מדען אריסטוקרט אשר עסק במחקר תכונות אנושיות שונות.

“עד שתופעה בכל ענף ידע נמדדה ומוספרה, לא ניתן לייחס לה את המעמד והכבוד של מדע”.

בעיני גלטון, הכל מדיד.

גלטון ניסה להעריך כל תכונה נפשית באמצעות כלים מספריים כמותיים.

כמובן שפוסטמן מגחיך ומבקר את התופעה הזו ביחס להערכת יופי שערך גלטון באמצעות דירוג שיטתי (בסקאלה של ממש).

מחקר: תפילות לא מסייעות להחלמת חולי לב(הכל מדיד)

המחקר הזה הראה כי תפילות בעבור החלמתם של חולי לב לא סייעו בשיעור ההחלמה של החולים. כיצד נמדדה יעילותה של התפילה ?

נלקחה קבוצת ביקורת אשר לא התפללו עבורה לעומת קבוצה שכן התפללו עבורה והראו שאין הבדל בשיעור ההחלמה.

 

למידע נוסף ניתן לקרוא כאן