השקפת הנטייה (Dispositional): גורדון אלפורט

אוטונומיה פונקציונלית: העבר הוא עבר

אלפורט טען שהאישיות הינה דינאמית וצומחת ושכל תורת אישיות למעשה בוחנת את המוטיבציה של האדם. אלפורט הציע 4 תנאים שעל התורה למלא על מנת לבחון מוטיבציה:

  1. הכרה בזמניות של המניעים: אלפורט טען שמניעי העבר עשויים לעזור בהבנת האישיות, אך הם חסרי תועלת אלא אם כן מוכיחים שיש להם השפעה על מניעי ההווה, שכן הם אלו שקובעים.
  2. הכרה בקיום של סוגים רבים של מניעים קוגנטיביים: לא ניתן לבצע רדוקציה של מניעי האדם למניע אחד. יש להבין מגוון של מניעים כדי להבין את האדם.
  3. הכרה בכוח הדינאמי של תהליכים קוגניטיביים: אלפורט דגל בחשיבות של התהליכים הקוגניטיביים של האדם ובייחוד מטרותיו לטווח הארוך. לטענתו, מפתח להבנת התנהגות האדם הוא לשאול אותו – מה ברצונך להיות בעוד 5 שנים?.
  4. הכרה בייחודיות המוחשית של המניעים: יש לבחון את תפקיד המניע הייחודי אצל כל אדם ואדם. בנוסף, על המניעים להיות מנוסחים באופן מוחשי ולא מופשט. לדוג’: סוזן רוצה להיות רופאת שיניים ולא סוזן מעדנת דחף אגרסיבי.

לדעת אלפורט, מושג האוטונומיה הפונקציונאלית ממלא את 4 התנאים הללו ולכן מהווה את ליבת תיאורית התכונות שלו: ע”פ עקרון זה העבר הוא עבר והסיבה להתנהגות האדם המבוגר קשורה בהווה ולא בעבר. לעבר תפקיד היסטורי ולא פונקציונאלי. לטענת אלפורט, התנהגות עשויה לנבוע ממניע מסוים אך בתהליך של ההתנהגות, המניע נעלם ואילו ההתנהגות נמשכת ללא סיבה נראית לעין. לדוג’, אדם שהחל ללמוד בעקבות ציפיות הוריו אך מוצא עצמו שקוע בקריירה אקדמית.

 

שני סוגי האוטונומיה הפונקציונלית

אלפורט הבחין בין שני סוגים: אוטונומיה פונקציונלית משמרת (Preservative): מנגנונים עצביים המתחזקים את עצמם ופועלים לשמירה של האדם במסלול: לדוג’, אכילה ושינה בשעות קבועות ביום. לעומת זאת, Propriate Functional Autonomy היא תחומי העניין הנרכשים של האדם, ערכים וכו’ זהו החלק שגורם לעקביות בשאיפה של האדם להתאמה בדימוי העצמי שלו ובשאיפה לצמיחה. לטענת אלפורט אין צורך בתגמולים על מנת שהאדם יתמיד במאמציו, זוהי גישה שטחית בנוגע לאדם.

אם כן, ה- Propriate Functional Autonomyהיא רמה אחת מעבר לשימור היומיומי.

רעיון זה העלה ביקורת רבה ששאלה כיצד האוטונומיה הפונקציונאלית והמניעים מתפתחים וכיצד מניע שנובע בילדות מסיר מעליו את משמעות העבר והופך להיות עצמאי? אלפורט טען שלא יהיה ניתן להשיב על כך עד שהמנגנונים העצביים יובנו במלואם אך הציע 3 עקרונות פסיכולוגיים על פיהם האוטונומיה הפונקציונלית מתנהלת:

  1. עקרון ארגון רמת האנרגיה: ה-Propriate Functional Autonomy מתאפשרת מאחר וכמות האנרגיה באדם גדולה מעבר לזו הנחוצה לקיום היומיומי שלו. לכן, פנסיונרים מוצאים עיסוקים חדשים בעת הפרישה.
  2. עקרון השליטה והיכולת: לאדם מוטיבציה פנימית לשלוט ולהפיק משמעותו מסביבתו, ולכן הוא עוסק בפעילויות שמספקות את המוטיבציה הזו.
  3. עקרון ה-Propriate Patterning: ה-Propriate Motives מוטמעים באדם ולכן חייו מתארגנים סביב זה והוא נכנס לסיטואציות בהן העצמי מועצם. זוהי נטייה מאחדת באישיות ומדגימה את אמונתו של אלפורט בשינוי והתהוות מתמידים של האדם.

 

האישיות הבוגרת

בניגוד לאחרים, אלפורט מעולם לא עסק בטיפול קליני ולא ראה בכך הכרח למחקר אישיות. לטענתו, רוב הקלינאים לא יודעים להבחין בין אדם בריא ללא בריא.

אלפורט טען כי בגרות היא תוצר של תהליך ארוך של התהוות וכי קיימים הבדלים איכותיים בין האדם הבוגר, המתנהל על בסיס מניעים מודעים, לעומת האדם הבלתי-בוגר/נוירוטי המתנהל על בסיס מניעים סמויים שנובעים מילדותו. מאפייני האדם הבוגר:

  1. תחושת נרחבת של “עצמי”: אנשים בוגרים יכולים “לצאת” מעצמם להשתתף באופן פעיל בפעילויות חברתיות ודתיות או בכל פעילות ערכית אחרת. מה שמאפשר זאת הוא אהבה עצמית ומעורבות.
  2. יכולת ליחסים חברתיים חמים: בכך נכללים שני סוגים: אינטימיות- יכולת ליחסים עם משפחה וחברים קרובים ללא רכושנות וחמלה- הבנת וקבלת האחר, תחושת אחווה וכבוד.
  3. בטחון רגשי וקבלה עצמית: קבלה עצמית גבוהה משמעותה שהאדם לא מעורער מסיטואציות לא נעימות בחייו. בטחון רגשי משמעותו התמודדות עם רגשות שליליים (כעס, דיכאון) באופן שאינו פוגע באחרים. לבסוף, הבעת הדעות והאמונות מבלי לפגוע באחרים.
  4. תפיסה מציאותית: ראייה של המציאות כפי שהיא ולא כפי שהיינו רוצים לראותה. לאדם הבוגר יש יכולות טובות לעבודתם ויודעים להניח בצד רגשות ותשוקות בעת ביצוע משימה.
  5. תובנה עצמית והומור: לאדם יש מודעות והכרה עצמית גבוהה. בנוסף, יש לו חוש הומור בנוגע לחולשותיו ולדברים החשובים לו. הוא מסוגל לצחוק עליהם ועדיין להוקיר אותם.
  6. פילוסופיית חיים מאוחדת: לאדם מערכת ערכים ומטרות מגובשת בחיים. אין זה אומר שהוא צריך להיות פילוסוף דגול, אך יש לו דעות מספיקות על מנת לתת לעצמו כיוון בחייו.

 

הנחות בסיסיות של אלפורט בנוגע לטבע האדם

חופש מול דטרמיניזם: נטייה קלה לחופש. אלפורט האמין בצמיחה אנושית שהיא למעשה תהליך מתמיד של התהוות- כלומר לאדם יש חופש והשפעה על חייו. עם זאת, אלפורט טען שלתכונות השפעה מכרעת על ההתנהגות. לפיכך, ברגע שאלו נקבעו חופש האדם מוגבל. בנוסף, אלפורט הכיר בהשפעת הסביבה והנסיבות על התנהגות האדם.

רציונאליות מול אי-רציונאליות: רציונאליות מוחלטת. אלפורט נוגד את תפיסתו של פרויד בנוגע לאי-רציונאליות האדם וטוען שאי-רציונאליות היא מאפיין של אלו שאינם בריאים בנפשם ואילו האדם הבריא מונחה על ידי מוטיבים מודעים, תפיסה מציאותית ופילוסופיית חיים. הרציונאליות נכללת כמעט בכל המושגים התיאורטיים של אלפורט.

הוליזם לעומת אלמנטליזם: הוליזם מתון. אמנם אלפורט ניתח את האישיות במושגים של תכונות המרכיבות את האדם, אך הוא טען שלא ניתן להבין את האדם באמצעות תכונותיו בלבד ויש לבחון את הסכום השלם שלהם. מה שמסתתר מתחת לתכונות זה למעשה ה-Propriate Striving: החתירה לעצמיות שמאחדת את התכונות.

תורשה מול סביבה: באמצע. לתורשה ולסביבה תפקיד זהה בקביעת תכונות האדם, למרות שאלפורט הודה שעדיין אין הבנה מספקת של הגנטיקה.

יכולת לשינוי מול אי-יכולת לשינוי: באמצע. מצד אחד ניתן לראות את היכולת לשינוי בשאיפת האדם לשיפור וצמיחה עצמית. בנוסף, ניתן לראות זאת בעקרון האוטונומיה הפונקציונלית שגורסת שמניעי האדם מנותקים מחוויות העבר. עם זאת, ניתן לראות גם את אי-היכולת לשינוי בכך שהאדם מורכב ממספר תכונות אשר נשארות יציבות ועקביות מעבר לזמן.

סובייקטיביות מול אובייקטיביות: נטייה קלה לסובייקטיביות. אמנם אלפורט דגל ביחודיותו של האדם, אך ייחודיות זו הינה יחודיות של הנטיות של האדם, ולא של החוויה הסובייקטיבית. הנטייה הקלה של אלפורט לסובייקטיביות מתגלה ברעיון ה-Proprium: כל הגורמים הרלבנטיים יוצרים בסופו של דבר אישיות שונה ונבדלת, כאשר לאדם הבריא יש יכולת להבחין בין עניינים בעלי חשיבות אובייקטיבית וחשיבות סובייקטיבית. עם זאת, הסובייקטיביות אינה גורם מכריע בהבנת האדם.

פרואקטיביות מול ריאקטיביות: פרואקטיביות מוחלטת. האדם פועל על פי מטרות עתידיות אשר הוא מציב לעצמו. ניתן לראות זו ב-Propriate Patterning: לאדם יש דחף מולד לצמיחה עצמית והעצמה. האוטונומיה הפונקציונאלית משמשת להתנתקות מכבלי העבר ויוזמה של פעילות.

הומיאוסטזיס מול הטרוסטזיס: הטרוסטזיס מוחלט. האדם נמצא בשאיפה מתמדת לצמיחה עצמית והתהוות עצמית – כלומר הוא לא מעלים מתחים אלא מייצר אותם.

טבע האדם: נודע מול לא-נודע: נודע מתון. אמנם אלפורט האמין כי ניתן לחקור אספקטים מסוימים באישיות באופן הדרגתי, הוא לא חשב שניתן יהיה להגיע להבנה מלאה של האישיות באמצעים מדעיים. עם זאת הוא חשב שבאמצעות “ריאליזם היוריסטי” (Heuristic Realism) ניתן לנבא פחות או יותר מה יקרה.

 

תיקוף אמפירי של תיאורית התכונות

התיאוריה של אלפורט זכתה למעט מאד נסיונות תיקוף אמפיריים משתי סיבות:

  1. הרעיונות והמושגים מנוסחים באופן מעורפל מאד שקשה להעמידו לבדיקה.
  2. אלפורט לא השכיל לתאר את הקשר בין תיאוריית התכונות לבין התפתחות ה-Proprium.

אם זאת, לתורתו של אלפורט הייתה השפעה רבה על המחקר האידיוגראפי של בני האדם – מחקר אישי ופרטני לגבי הייחודיות של האדם עצמו באמצעות מקורות מידע רבים.

 

מכתבים מג’ני: מחקר תכונות אידיוגראפי

במחקר זה, אלפורט ניתח כ-300 מכתבים שכתבה אישה בגיל העמידה. הוא ביקש מסטודנטים לקרוא את החומר לציין נטיות אישיות שמאפיינות את ג’ני (Content Analysis) ולאחר עיבוד תשובותיהם גילה שיש 8 נטיות עיקריות שיוחסו לג’ני. אחד מעוזריו ביקש מסטודנטים אחרים לציין את הנושאים העיקריים שעולים ממכתביה של ג’ני (כסף, רגשות וכו’) וגילה שיש מתאם גבוה בין הנושאים לבין הנטיות (Personal Structure Analysis). ניתוח מתוחכם אף יותר השתמש בחלוקת שמות התואר בהם ג’ני השתמשה במכתביה לקטגוריות (לדוג’ מילים של עוינות יסווגו כ”תקיפות” וכו’) ועל ידי כך הסקת 8 התכונות הדומיננטיות. שוב, נראה מתאם גבוה בין התכונות אשר כל מחקר מצא. אלפורט ראה בכך הוכחה לתקיפות של הרושם הסובייקטיבי ככלי מחקרי.

 

האם להתנהגות אופי של תכונות?

הביקורת כנגד תורתו של אלפורט טוענת כי אין הוכחה ליציבות והעקביות של ההתנהגות מעבר לזמן. זה נעשה באמצעות שתי טענות עיקריות: ראשית, מחקרים רבים מראים, שמלבד לאינטליגנציה, אי אפשר להצביע על תכונות אשר באות לידי ביטוי לאורך זמן ובאופן עקבי. שנית, עקביות בהתנהגות עשויה להיות רק תיוג שגוי שלנו של מגוון התנהגויות שונות תחת אותה קטגוריה- כלומר, אין הכרח שהתנהגויות שנראות עקביות הן אכן כאלו. לפיכך, המבקרים טוענים שההתנהגות מושפעת יותר מגורמים סביבתיים ולא מתכונות כאלו ואחרות.

ביקורת זו פוגעת בלב ליבה של התיאוריה שכן עקביות ההתנהגות היא הנחה בסיסית בתורה.

צבירת התנהגות: ביקורת זו גרמה לתגובות חריפות מצד התומכים באלפורט. אחת מהן טענה כי המחקרים שהובאו כביקורת לא בדקו מספיק מקרים של התנהגות אלא רק מקרה אחד ולכן לא נמצא מתאם גבוה בין התכונה לבין העקביות שלה. לא “נצברו” מספיק מקרים של התנהגות ואכן מחקרים בהם כן נעשה צבירה הראו עלייה חדה במתאם.

זיהוי תכונות עקביות: טענה נוספת כנגד הביקורת היא שיש לצפות לראות עקביות רק במקרים בהם התכונה היא מספיק דומיננטית: כלומר, במקרים של תכונה קרדינלית ומרכזית. ואכן, מחקרים הראו שמחקר של תכונות מרכזיות או קרדינליות (על ידי דירוג של הנבדקים של איזו תכונה הכי אופיינית להם) מניב מתאמים גבוהים בין התכונה לבין ההתנהגות.

Interactionism: כיום, הדיון לעיל שכך, ותיאורטיקנים רבים מכירים בעובדה שההתנהגות היא יחסי גומלין בין תנאים סביבתיים לתכונות האדם. אלפורט הוא החלוץ שהכיר ביחסי גומלין אלו.

 

יישום התיאוריה: מחקר של ערכים

כאמור, אלפורט האמין בקיומה של פילוסופיית חיים מאוחדת אצל האדם – מערכת ערכים. טענה זו הובילה ליצירה של מבחני אישיות שמודדים באופן אמפירי ערכים.

לצורך כך, אלפורט עושה שימוש ב-6 ערכים אשר קיימים בכל אדם במידה משתנה. ערכים אלו מכונים “תכונות עומק” (Deep-Level Traits):

  1. תיאוריה: רצון לחקור ולהבין את האמת. אדם תיאורטי ניחן בגישה אמפירית וביקורתית לחיים.
  2. חסכנות: עניין רק בדברים מעשיים שניתן לעשות בהם שימוש. ידע תיאורטי הוא חסר ערך עבורם. דוג’ לכך הוא איש העסקים הממוצע.
  3. אסתטיקה: בחינה של כל אירוע כייחודי והסתכלות על היופי וההרמוניה שלו. אין הכרח שאדם מסוג זה יהיה אמן.
  4. חברתיות: אהבה של אנשים. רואים בערכים האחרים קרים ומנוכרים. מאפייני האנשים הללו הם הקרבה עצמית. גישה זו מזוהה בעיקר עם הדת.
  5. פוליטיקה: מרדף אחר כוח, שליטה והשפעה. לא בהכרח עיסוק בפוליטיקה.
  6. דת: חיפוש של אחדות ומשמעות עליונה יותר בחיים. יכול לבוא לידי ביטוי באופן מעשי של השתתפות פעילה בחיים או באופן טרנסנדנטלי- של חיפוש מיסטי של משמעות.

לצורך הערכת הערכים פותח שאלון אישיות למילוי עצמי שאכן הראה מתאם גבוה בין הערכים לבני האדם עצמם (לדוג’, הייתה רמה גבוהה של חסכנות בקרב תלמידי מנהל עסקים). שימוש עיקרי בשאלון זה הוא בייעוץ לבחירת מקצוע.

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן