התיאוריה הפסיכו סקסואלית של פרויד 

בבסיס הכל עומד היצר, פרויד בונה תיאוריה התפתחותית שלמה שמתארת כיצד הדחף נע שלב בשלב בשנים הראשונות לחיי האדם. היא כביכול תיאוריה של התפתחות המיניות אך על פי פרויד הדבר שקול להתפתחות האישיות. במהלך הילדות המוקדמת הדחף המיני נע בין איזורים שונים בגוף, ינוע בין הפה- שד האם הוא האובייקט המתאים לפורקן, משם ינוע לפי הטבעת (שלב אנאלי) – הצואה היא האובייקט שמהווה פורקן, יהיה שלב שבו הוא “ינוח”, וישוב להופיע מאוחר יותר. 

  • שלב אוראלי: בשנה הראשונה התינוק מפיק הנאה ממציצה, יניקה, נשיכה וכד’.  
  • 1-3 שלב אנאלי: הילד מפיק הנאה מעשיית הצרכים. הוא רוכש שליטה בנושא השירותים כתוצאה מחינוך לעשיית הצרכים.  
  • 3-5 שלב פאלי: הילדים נהנים ממשחק באברי המין, מסוגלים להבחין בין זכר ונקבה ולכוון את תשומת הלב המינית שלהם להורה מהמין השני. בסביבות גיל חמש-שש הילד חווה קונפליקט אדיפלי. 
  • 6-12: חביון (תקופה לטנטית) 
  • 12- בכלל: שלב גניטלי, מיניות בשלה ובוגרת 

ההתחקות של פרויד אחר התופעה היתה דרך מבוגרים – הוא מעולם לא טיפל בילדים. 

תסביך אדיפוס, בשלב הפאלי הילד עסוק בחקירת איברי המין, מגלה עיניין מיני באימו וחרד שאביו, שהוא בעצם ה”בעלים” של הנכס הזה, ינקום בו. עד עכשיו הילד אהב את אמא ועכשיו גם רוצה לעשות בקשר לזה משהו. האב ימנע זאת ממנו. הילד יודע כי זהו מאבק אבוד מראש, ויש לו 2 אופציות, להזדהות עם אביו ולהבין זאת ובעתיד למצוא אישה שתהיה תחליף לאמו – כאן יש העברה. בהתאם ילדה שרוצה את אביה ומזדהה עם אמה 

המודל הסטרוקטורלי:  

  • האיד (הסתמי) הוא החלק הפרימיטיבי של האישיות, הוא מכיל את האינסטינקטים ובראשם  אינסטינקט החיים המתבטא במיניות ואינסטינקט המוות המתבטא בתוקפנות. פרויד אומר כי מטרת כל החיים היא המוות. האיד הוא עולם פנימי, אין לו ידע על המציאות החיצונית והוא פועל על פי עקרון העונג : הוא מבקש להפחית כאב ולספק את הצרכים הביולוגיים (אכילה, מין…). מתאפיין בתהליכי חשיבה פרימיטיביים, לא הגיוניים (תהליכים ראשוניים).  
  • אגו (אני, איכ) – כמו “קרום” שמכסה על האיד ומתווך בין דרישותיו ובין המציאות: דחיה של סיפוק הצרכים עד לסיטואציה הולמת מקובלת חברתית. משתמש במנגנוני ההגנה על מנת להתמודד עם דרישות האיד ולחצי הסופר-אגו. 
  • סופראגו – בלבישת דמות האב בתום השלב האדיפלי הילד רוכש את ערכי האב (החברה), ונוצר הסופר אגו (מועד היווצרותו משתנה מתאוריה לתאוריה). על כל חריגה מהמוסר הסופר אגו עונה ברגשות אשם. חניבעל לקטר הוא פסיכופת, אין לו סופר אגו. \

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן