התנהגות ללא מודעות

התנהגות ללא מודעות – מערכות הזומבי

יש לנו הרבה מערכות שיכולות להתנהל בלי מודעות קוגניטיבית בכלל. למשל, מערכת הנשימה, אנו לא מודעים לכך שאנו נושמים, כמו גם כל התהליכים הגופניים הפנימיים האחרים.

השאלה היא מה המקסימום שאנו יכולים לעשות ללא מודעות? למה ה”זומבי” מסוגל?

למשל, מה המערכת הויזואלית מסוגלת לעשות ללא מודעות?

פרסום תת סיפי – הרעיון שהשתלת פריימים של מוצרים בסרטים גורמת לנו לרצות אותם באופן לא מודע. למרות שמחקרים אוששו את הטענה הזו מאוחר יותר היא התגלתה כלא נכונה.

למה התפיסה הלא מודעת באמת מסוגלת?

כבר ראינו בניסוי הקודם שהתפיסה הפסיכולוגית הלא מודעת מסוגלת למקם גירוי במרחב. בניסויים מאוחרים יותר גילו שהיא מסוגלת לעשות גם פעולות מסובכות יותר כמו לקרוא ולחשב:

חוקר בשם דהאן הציג לנבדקים גירוי שייצג ספרה בטקסט (לדוגמה המילה NINE) למשך זמן קצר כאשר לפניו ואחריו הוצג מיסוך. הנבדק בכלל לא ידע שהמילה הופיעה בדיוק כפי שלא רואים את הפרסומת התת סיפית. אחרי המיסוך הופיעה ספרת המטרה – לדוגמה 6. על הנבדק לקרוא את ספרת המטרה ולקבוע אם היא גדולה או קטנה מ-5.

השאלה היא: האם תהיה השפעה של הגירוי הממוסך על ההתנהגות למרות שלא הייתה אליו מודעות? כלומר, האם אפשר לקרוא ולהחליט ללא מודעות.

Congruent trial (התנאי התואם) – המילה הממוסכת היא באותו צד של 5 כמו המטרה – כך היא תקל לענות על השאלה.

Incongruent trial (התנאי הלא תואם) – המילה הממוסכת היא בצד השני של 5 – כך היא מקשה לענות על השאלה. התוצאות:

מסקנה: סיפרה תואמת מקצרת את זמן התגובה.

הניסוי הזה נעשה גם ב-Event related potentials (ERP). אנחנו רוצים לראות האם הגירוי הלא מודע גורם לכך שאני מכינה את התגובה הרצויה, האם הגירוי הלא מודע יכול להגיע עד כדי הכנת תגובה. כדי לבדוק זאת יש קומפוננטה ב-ERP שיכולה לתת לנו Lateralized response potential (LRP), הקומפוננטה הזאת אומרת אם יש הבדל בפעילות המוטורית במוח בין יד ימין ליד שמאל. אם הגרפ שטוח זה אומר שאין הבדל בין ימין לשמאל, ואם יש עלייה זה אומר שיש הבדל.

רואים שבזמן שמציגים את הגירוי הממוסך, יש הכנה. כלומר הנבדק קרא את המילה, קישר אותה לספרה 5 והתחיל גם להגיב, למרות שהוא לא מודע לה בכלל. כלומר, יש עיבוד של משמעות באמצעות המערכת הלא מודעת. המערכת הלא מודעת יכולה לקרוא ולהבין משמעות.

האם ניתן לתפוס באופן לא מודע יחסים סמאנטיים בין אובייקט לקונטקסט?

ניסוי- השתמשו בתמונות כגירוי- חלק מהתמונות היו תמונות רגילות, שאין בהן סתירה סמנטית, ותמונות שיש בהן סתירה סמנטית.

הפרדיגמה נקראת Continuous Flash Suppression: כשמקרינים לשתי העיניים תמונות לחלוטין שונות (למשל בית ופרצוף), אבל שיש להן את אותו חוזק, לא רואים ערבוב של השתיים, אלא מבחינה סובייקטיבית, יש ראייה של תמונה אחת ואז זה מתחלף בצורה אקראית לתמונה השנייה. לא ניתן להתנגד להחלפה, אלא רק לדחות אותה מעט בזמן. כלומר המערכת לא יכולה לקבל שיש בית על פרצוף. (אם התמונות דומות כן יהיה מיזוג שלהן).

ככל שגירוי אחד חזק יותר, כך הוא יישאר בתודעה יותר זמן.

בניסוי מראים תמונה אחת שהיא סטטית ואחת שהיא כל הזמן בתנועה. כשיש בעין אחת תמונה בתנועה, לוקח יותר זמן עד שהתמונה בעין השנייה עולה למודעות.

איך בודקים האם הלא מודע מזהה שיש סתירה סמנטית בתמונה? בודקים אם יהיה הבדל בזמן שלוקח לתמונה לא הגיונית לפרוץ למודעות לעומת תמונה הגיונית. אם משהו פורץ בזמן אחר, סימן שהוא נבדל מהשני, שאנו מצליחים להבדיל ביניהם. ואכן, נמצא שכאשר יש תמונה לא הגיונית, לוקח לה פחות זמן לפרוץ למודעות. כלומר אנחנו מבחינים בהבדל בין התמונות בצורה לא מודעת.

אנו לא זקוקים למודעות כדי לבצע קשרים סמנטיים.

לפני שהיה הכלי הזה בשימוש בחנו את הלא מודע באמצעות מיסוך. הבעיה עם מיסוך היא שיתכן והזמן הקצר בו יש חשיפה לגירוי הוא לא מספיק לעיבוד, אי אפשר לקשר בזמן הזה בין 2 משמעויות. הפרדיגמה של קוך פותרת את הבעיה הזו כי היא מאפשרת להציג תמונה לאדם באופן לא מודע למשך מספר שניות (כי הגירוי החזק לא מאפשר לה לפרוץ למודעות).

למה התפיסה הלא מודעת באמת מסוגלת?

לנחש מיקומים

לקרוא ולחשב

לגלות סתירה סמנטיות בין אובייקט לקונטקסט ßהזומבי בתוכנו מסוגל לבצע עיבודים נרחבים

מציאת מדד למודעות

כשהתחלנו את השיעור דיברנו על החיפוש אחר ההבדלים המוחיים בין מצב של מודעות למצב של חוסר מודעות – NCC. אמרנו שאנו צריכים להיות מסוגלים למדוד את המודעות. ראינו שיש התנגשות בין ביצוע אובייקטיבי לבין הדיווח הסובייקטיבי.

כדי להמשיך לבדוק את הבעיה צריך להשוות בין מצב מודע למצב לא מודע הנבדלים זה מזה אך ורק במודעוּת.

לדוגמא: הבעיה בניסויים בהם מציגים גירוי ל-40 מילישניות (לא מודע) וגירוי אחר ל-2 שניות (מודע) ומוצאים הבדל בפעילות המוחית בעיבוד שני הגירויים הללו היא שהמודעות של הנבדק לגירוי היא לא הדבר היחידי שהשתנה. בנוסף לכך השתנה גם זמן החשיפה – יכול להיות שהפעילות המוחית השונה נובעת מחשיפה ממושכת לגירוי, ללא קשר למודעות. לכן זה איננו מדד מספיק. צריך להשתמש במצב בו אין שום שינוי מלבד המודעות.

ניסויים אפשריים:

  1. מיסוך – מכיילים את זמן החשיפה לגירוי בצורה כזו שבערך ב-50% מהמקרים הנבדק רואה את הגירוי ובערך ב-50% הוא לא רואה אותו. מגיעים למצב של חשיפה סיפית (בניגוד לתת-סיפית). הגירוי הוא תמיד אותו גירוי, ואז אפשר להשוות בין שני המצבים – המודע והלא מודע.
  2. Masking by substitution – בתמונה רואים הרבה C. המטרה היא להגיד איפה הרווח של ה-C שמוקף ב-4 נקודות כאשר הגירוי מופיע לזמן קצר. ה-4 נקודות גורמות לכך שלא רואים את ה-C שביניהן אם לא יודעים איפה הוא אמור להופיע. אם יודעים איפה הוא יופיע ניתן לראות אותו.
  3. Motion induced blindness – רואים שאם מסתכלים באמצע הנקודות הצהובות נעלמות (שקופית 43 במצגת).
  4. Binocular rivalry – אותה הפרדיגמה שתיארנו קודם – כאשר מציגים לכל עין גירוי שונה למשל בית ופרצוף, אך החוויה המודעת שלנו היא של גירויים נפרדים שמתחלפים ביניהם. אפשר לבדוק מה קורה במוח כשרואים את הבית או כשרואים את הפרצוף למרות שהגירוי הפיזי לא משתנה.
  5. מראים שתי תמונות אחת אחרי השנייה שביניהן מסך אפור. בין התמונות יש הבדל קטן. לפעמים אפשר לראות את ההבדל ולפעמים לא. אם משהו אחר תופס את הקשב שלנו לא רואים את השינוי.

יש 3 מצבים בהם אפשר למנוע את המודעות:

  1. החלשת גירוי ע”י מיסוך.
  2. הסטת הקשב
  3. פגיעה מוחית במערכת החשובה למודעות.

יש מספר תיאוריות לגבי המודעות:

  1. יש ל-primary visual cortex תפקיד מכריע במודעות. V1 לא נדרש לתפקידים לא מודעים אבל הוא כן נדרש לתפקידים הכרוכים במודעות. ההצעה היא שמה שחשוב ב-V1 אלו תהליכי ה-feedback – במוח יש תקשורת עצבית לא רק מהעיניים אל האיזורים הגבוהים אלא גם חזרה מהאיזורים הגבוהים לאיזורים הנמוכים יותר של הקורטקס.

גירוי שנכנס למערכת עולה תוך 100 מילי שניות לרמות הגבוהות בקורטקס. תוך כדי העלייה מתחילים מעגלי פידבק לאיזורים הנמוכים.

במוח החתול לדוגמא:

אחרי 40 מילישניות האיזורים הנמוכים נדלקים

אחרי 60 מ”ש האיזורים העליונים פעילים

אחרי 100 מ”ש ויותר הפעילות חוזרת לאיזורים הנמוכים – הטענה היא שבשלב זה תלויה המודעות.

לפי התיאוריה הזו – התהליך מלמטה למעלה קורה ללא מודעות. הירידה למטה יוצרת את המודעות.

כדי להראות זאת אפשר להשתמש בTranscranial Magnetic Stimulation -TMS- ניתן להפעיל אותו על איזור מסוים במוח וזה משבש את התפקוד של האיזור. אפשר לשלוט בזמן- יש רזולוציה טובה בזמן, וכך אפשר להפריע לתהליך בזמנים שונים. בניסוי ב-TMS יצרו שיבוש בפעילות המוחית של V1 בבני אדם וכך שיבשו את תפיסתם החזותית. אפשר להפעיל את ה-TMS בזמנים שונים אחרי הצגת הגירוי. עכשיו נוכל לבדוק באיזה זמן בתהליך האזור V1 נחוץ למודעות:

אם מפעילים את ה-TMS כ-30 מילי שניות אחרי הופעת הגירוי יש ירידה בתפקוד עקב מניעה של עליית הסיגנל למעלה. אך המעניין הוא שיש שיבוש חמור יותר אחרי 110 מילישניות – אם כל מה שקורה ב-V1 מתרחש בהלוך אז לא יהיה שיבוש כזה.

  1. התפיסה המודעת הינה מודולארית– המודעות לא מרוכזת באיזור אחד במוח. המודעות היא מודולארית. יש איזור למודעות של צבע, איזור למודעות של מיקום וכו’. המחקרים שמחזקים את המסקנה הזו (שהיא שנויה במחלוקת) משתמשים ב-Binocular Rivalry. בזמן שהנבדק מדווח שהוא רואה פרצוף האיזור לזיהוי פרצופים פועל יותר (למרות שאובייקטיבית הגירוי הוא בדיוק אותו גירוי) כאשר הוא רואה בית יש פעילות של איזור שאחראי לזיהוי מקומות. שוב – הגירוי לא משתנה אלא רק המודעות.

בעזרת ה-TMS אפשר לשבש פעילות אך גם ליצור בו פעילות – אם מגרים איזור מסוים במוח תהיה תפיסה אשלייתית. אם נפעיל את V1 כשהנבדק יושב בחושך הוא יראה הבזק אור. אם נפעיל את הגירוי ב-V5 תהיה לו תפיסה אשלייתית של תנועה. אם נפעיל את הגירוי ב-V4 תהיה לו תחושה אשלייתית של הבזק של צבעים.

כלומר, יש איזורים שכשהם מופעלים אנו מודעים לתכונה מסוימת, מה שדוחף לרעיון שאין איזור אחד שחשוב למודעות אלא יש איזורים מודולאריים,  איזורים שונים חשובים למודעות שונה.

  1. תפקוד מערכת הקשב נחוצה למודעות – אם היא כבויה אין מודעות. אפשר לראות זאת בתופעת הזניחה- אם האונה פריטאלית (הקשורה לקשב) פגועה, מזניחים איזור שלם ולא מתייחסים אליו והחוויה היא כאילו זה נמצא מאחור ולא רואים. אנשים כאלו לא רואים אם הם לא יכולים להפנות את הקשב לשם.

כלומר, המודעות קשורה לקשב והאיזור החשוב הוא איזור הקשור להתניית קשב.

למה צריך מודעות? למה מערכות הזומבי לא מספיקות?

לסיום נחזור לדוגמה של ה-split brain כדי להבין למה אנחנו צריכים מודעות? הרי הזומבי יכול לעשות כמעט הכל.

אחת ההצעות היא שאנו זקוקים למודעות כדי לפרש את העולם. הדוגמה של ה-split brain מאוד ממחישה את הרעיון הזה:

ההמיספרה השמאלית (המפרשת) רואה את רגל התרנגולת ומצביעה על התרנגולת.

ההמיספרה השנייה מצביעה על האת לניקוי שלג.

למה הצבעת על האת? תשובה: כי עם כל התרנגולות האלה יש המון לכלוך ולכן צריך לנקות את הסביבה.

המשפט הזה אינו מתחכם – הנבדק באמת חושב שצריך לנקות אחרי התרנגולות.

דוגמה נוספת – אם בשדה הויזואלי השמאלי מופיעה המילה לצחוק והנבדק מתחיל פתאום לצחוק הנבדק יסביר שהבוחן הצחיק אותו. הוא לא מודע לכך שהוא צוחק מאחר והמילה כתובה לפניו.

 

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן