מה קורה כאשר לא נוצרת התקשרות בשלב מוקדם של החיים?

אנה פרויד עקבה אחרי ילדים ניצולי שואה אחרי המלחמה בבתי יתומים באנגליה ב1945 שהיו ילדים בני 3 או 4 וזה ברור שלא היו להם הזדמנויות לקשר ארוך טווח עם דמות מסוימת בגלל המלחמה. היא ראיינה את הילדים האלה ואח”כ המשיכה להיפגש איתם לאורך חייהם ועקבה אחר מצבם הנפשי, תפקודם וההתמודדות שלהם עם החיים. בתוך הקבוצה היא הצליחה למצוא הבדל בין ילדים שהצליחו להשתלב בחיים לבין אלו שהתאשפזו במוסדות נפשיים וכאלה שהתאבדו אבל קבעה את המושג “הגורמים המגנים” כלומר נולד הרעיון שלא כל מי שסובל מאיזושהיא טראומה יגיב באותה צורה לטווח ארוך כי יהיו כאלה שיתמודדו איתה בצורה טובה יותר ויש כאלה שלא והגורמים הם:

  1. משתנים שקשורים למזג שהילד נולד איתו- גם ממחקרים של אנה פרויד וגם ממחקרים היום שיש תינוקות ששינויים מכניסים אותם יותר למתח ויש תינוקות שפחות. יש כמה פרמטרים של מזג שהם מולדים ואנה מצאה את הפרמטרים האלה אצל ילדים.
  2. משתנים משפחתיים כלומר אוירה ביתית בעיקר עם דגש על יציבות כלומר אם אח”כ הילדים הגיעו לבית שהייתה יציבות לרוב הם יצאו מחוזקים מהטראומה. אם מישהו חי בסביבה כאוטית שלא ניתן לדעת למה הוא יקום מחר בבוקר האדם לא יוכל באותה קלות להפעיל את המנגנונים ההישרדותיים להתמודד עם הטראומה.
  3. הימצאותן של דמויות בתוך המשפחה והסביבה הרחבה יותר מעניקה לילד תמיכה ויכולות לשמש לו מטרות חלופיות להיקשרות סביב אירועים טראומטיים. זה יכול להיות אחים ואחיות, ילדים אחרים או אנשים אחרים שחווים איתם או לידם את הטראומה ולכן הילד מפתח איתם קשר חזק ומהותי. זה יכול להיות גם לתקופה קצרה או לא מתאים למסגרת קבועה של התקשרות.

דפוסי התקשרות בבגרות

בולבי אומר שיש לנו מודל פעולה פנימי כלומר ההפנמה של דפוס ההתקשרות שלנו והציפיות שלנו יבואו לידי ביטוי בבגרות שלנו.

סגנון התקשרות בטוחה- אנשים המאמינים בזמינותם של אחרים בעת הצורך, בעת מצוקה נוטים לפנות לאחרים לקבלת תמיכה ונחה, תופסים מערכות יחסים כמספקות, מחפשים קירבה ואינטימיות, בעלי משאבים נפשיים פנויים לעיסוק בהגשמה עצמית ובנתינה לאחרים (זה תלוי בסביבה והאם זה מתאפשר מכמה בחינות אבל יש את היכולת).

סגנון התקשרות החרד- מתנגד- מאפיין אנשים החווים את האחר כלא זמין בעת הצורך. מרגישים דחויים וחרדים מנטישה, וכתוצאה מכך חשים כמיהה מוגברת לקרבה ומיזוג עם אחרים. מתאפיינים בתלות יתר בבני הזוג, תובענות ותשומת לב, ובניסיונות שליטה ומניעת מרחק פיזי ורגשי. בעלי הערכה עצמית נמוכה ודימוי עצמי שלילי, מתקשים לטפל באחרים. כמו במקרה של נשים מוכות שלא עוזבות את הבעלים האלימים מכיוון שהן עם הערכה עצמית כ”כ נמוכה שהן מוכנות לקבל את מעט האהבה שהבעלים האלימים מוכנים לתת להן.

סגנון התקשרות החרד- נמנע- אנשים אינם מאמינים בנוכחותם של אחרים לסייע להם והם נוטים לרוב להסתמך על עצמם ולהתמודד לבד עם מצוקות. הם מדחיקים כל צורך בעזרה וכל רגש של דחייה, אובדן או נטישה. נמנעים ממצבים רגשיים המעוררים זאת. מתאפיינים בריחוק במערכות יחסים והימנעות ממעורבות רגשית ואינטימיות. נוטים להדחיק זיכרונות כואבים וחרדות.

 

גישת המזג:

מזג- משהו מולד, משהו שאפשר לראות אותו במאפיינים הראשוניים ביותר, כשאצל תינוקות רואים את זה בעיקר: ברמת הפעלתנות, בתגובות לשינויים, הסחות דעת במובן של להסיח דעת של מישהו ממשהו מסוים למשהו אחר כלומר להרפות ממשהו מסוים, מצב רוח, התמדת קשב, עוצמת תגובה, התקרבות- נסיגה.

בסוף תקופת הינקות- ממדי מזג שונים הופכים ליציבים יותר. נמצאת התאמה בין הורים למשקיפים אחרים בתיאור הילדים.

הקשר בין מזג לנתיב ההתקשרות- מידת ההתאמה או אי ההתאמה של ההורה לתינוק משפיעה על הדמות הרגשית של הילד וגם יכולים להיות הבדלים בין בני משפחה. כל אחת ממערכות היחסים בין דמות מטפלת לתינוק נראית אחרת ומושפעת מגורמים אחרים ואחד הגורמים הללו הוא המזג. אם לאמא יש מזג מאוד פעלתנית שכל הזמן רוצה אקשן ושיהיה לו”ז צפוף, נולדה לה תינוקת וכשהייתה בת 3 שבועות היא נלקחה ע”י האימא לג’מבורי כשהיא מאמינה שהילדה צריכה גירויים, ככל שהילדה גדלה היה ברור בפער העצום במזגים של האימא והבת ושהילדה הייתה יותר מסוגרת, עם עולם יותר עשיר בדמיון והקצב שלה יותר נמוך ואיטי מאימא שלה ולא הייתה צריכה כ”כ גירויים לעומת האימא. בגלל ההבדל במזג ביניהן היה קשר בעייתי כי האימא לקחה את המזג של הילדה ככפיות טובה אליה כי כל מה שאימא ניסתה לעשות בשביל הילדה כמו מסיבות יומולדת מפגשים ופעילויות רבות לא התאים למזג הרגוע שלה. צריך להבין שמשהו בגישה הטיפולית צריך להיות יותר מותאם לצרכים של הילד מאשר לצרכים של האימא.