זיהוי ומדידה של שליטה של גירוי

תגובה דיפרנציאלית והבחנה בין גירויים

ניסוי של ריינולדס – שתי יונים חוזקו במרווחי זמן משתנים על ניקור כפתור תגובה עגול. החיזוק ניתן על ניקור בעת שהכפתור הואר עם משולש לבן על רקע אדום. כלומר, לגירוי הפסיכולוגי היו 2 רכיבים: משולש לבן, ורקע אדום. הניסוי נועד לבחון איזה מבין הרכיבים שלט על ההתנהגות הקוגניטיבית הניקור.

לאחר שהיונים למדו לנקר באופן יציב את הכפתור כשהיה עם משולש לבן ורקע אדום, ריינולדס מדד את כמות הניקור שהתרחש בעת שרק אחד מרכיבי הגירוי הופיע. בחלק מהפעמים היה על הכפתור רק משולש לבן, ובפעמים אחרות היה על הכפתור רק רקע אדום.

התוצאות: יונה אחת ניקרה הרבה יותר כשהוצג על הכפתור רקע אדום מאשר כשהוצג משולש לבן. תוצאה זו מראה כי התנהגות הניקור שלה נשלטה ע”י הרקע האדום. לעומתה, היונה השנייה ניקרה הרבה יותר כשהוצג על הכפתור משולש לבן מאשר כשהוצג רקע אדום. ליונה זו התנהגות הניקור נשלטה חזק יותר ע”י המשולש הלבן.

ניסוי זה מדגים מספר רעיונות חשובים: ראשית, השליטה של גירוי על התנהגות אינסטרומנטאלית מודגמת ע”י שונות בדרכי התגובה לגירויים שונים. אם אורגניזם מסוים מגיב בדרך אחת לגירוי אחד ובדרך אחרת לגירוי שני, ההתנהגות שלו היא תחת השליטה של גירויים אלה. תגובה דיפרנציאלית לשני גירויים מעידה על כך שהיונים התייחסו לכל גירוי כגירוי שונה אחד ממשנהו. זה נקרא Stimulus Discrimination– הבחנה בין גירויים. ניתן לומר שאורגניזם מפגין הבחנה בין גירויים אם הוא מגיב באופן מבחין לשני גירויים ויותר. הבחנה בין גירויים ושליטה של גירוי הן שתי הגדרות לאותה תופעה. אם אורגניזם לא יכול להפריד/להבחין בין שני גירויים, התנהגותו לא יכולה להיות תחת שליטת גירויים אלה.

היבט מעניין נוסף של תוצאות הניסוי של ריינלודס הוא שהתנהגות הניקור של כל אחת משתי היונים נשלטה ע”י גירוי שונה. ההתנהגות של יונה אחת נשלטה ע”י הצבע האדום, בעוד ההתנהגות של יונה שנייה נשלטה ע”י המשולש. הפרוצדורה בה השתמש ריינולדס לא הכווינה את תשומת הלב של היונים לגירוי אחד על חשבון השני. לכן זה הגיוני שכל יונה הגיבה להיבט אחר בסיטואציה. בהעדר פרוצדורות מיוחדות, לא ניתן לנבא תמיד איזה גירוי מכל הגירויים אליהם נחשף האורגניזם יצבור שליטה על התנהגותו האינסטרומנטאלית.

הכללת גירויים

הבחנה בין גירויים היא לא עניין פשוט. לעתים גירויים שונים עשויים להיחשב כאותו הגירוי מאחר והם ממלאים פונקציה זהה (לדוג’, גלגל גדול מגומי לעומת גלגל קטן מעץ). במצבים אחרים, הגירוי עשוי להיות מוגדר באופן ספציפי מאד (אורך גל אור או תדירות גל רדיו).

מזה זמן רב שחוקרים עוסקים באופן בו האורגניזם מבדיל בין הגירויים השונים, וסוגיה זו הינה רלבנטית מאד לנושא שליטת הגירויים.

לרוב, ניתוח הסוגיה מסתמך בעיקר על הכללת גירויים (Stimulus Generalization)תופעה בה האורגניזם מגיב בתגובה דומה לשני גירויים או יותר (ההיפך מתגובה דיפרנציאלית/הבחנה). תופעה זו היא אוניברסלית.

לדוגמא, בניסוי יונה שלמדה לבצע תגובת ניקור בהינתן אור באורך גל של 580 nm (צבע כתוב-צהבהב), מבצעת הכללה ומגיבה גם לכל טווח האורות שבין 570 nm  – 590 nm. התגובה המרבית עדיין תתרחש ב-580 nm ועוצמת התגובה קטנה ככל שמרחקים מערך זה. תבנית תגובה זו מכונה Stimulus Generalization Gradient (שיפוע הכללת הגירוי).

שיפוע הכללת הגירוי כמדד לשליטת הגירויים

ה-Stimulus Generalization Gradient משמש פעמים רבות כמדד לשליטת הגירויים שכן הוא מבטא עד כמה האורגניזם מגיב לוריאציות בהיבט מסוים של הסביבה. באמצעות זאת, הנסיין יכול לדעת עד כמה עליו לשנות את הגירוי על מנת לגרום לשינוי בהתנהגות. למשל, בדוגמה שתוארה קודם, יש צורך לבצע שינוי של 10nm± לעומת הגירוי המקורי על מנת להגיע לשינוי משמעותי בהתנהגות.

אם היונים היו עיוורות צבעים הן לא היו מסוגלות להבחין בין הצבעים השונים של האור והיו מגיבות באופן דומה לכל סוגי האורות. לפיכך, ניתן לומר שמידת השיפוע/המדרון של ה-Stimulus Generalization Gradient יכולה לשמש כמדד מדויק למידת שליטת הגירויים: מדרון נמוך (גרף שטוח) מצביע על תגובה דומה לכל סוגי הגירויים, ולכן שליטה לא טובה של הגירוי. בעוד מדרון גבוה (צורת פעמון) מעיד על כך שהתגובה נשלטת על ידי מאפיין מסוים של הגירוי.

ניתן לראות בהכללה ובתגובה דיפרנציאלית (הבחנה) הפכים – ככל שיש יותר הכללה יש פחות תגובה דיפרנציאלית ולהיפך.

  • BOX– הכללת תוצאות טיפול

הכללת גירוי היא קריטית להצלחת טיפול התנהגותי. כמו סוגי טיפול אחרים, טיפול התנהגותי נערך בדרך כלל בסביבה מאוד מסוימת (למשל המשרד של המטפל). על מנת שהטיפול יהיה יעיל במידה מקסימלית, מה שנלמד במסגרת הטיפול צריך להיות מוכלל לסיטואציות אחרות. להלן טכניקות שהוצעו להקלת הכללת תוצאות הטיפול:

  1. סיטואציית הטיפול צריכה להיות הכי דומה למצב הטבעי של המטופל שניתן. כך, אם הסביבה הטבעית מספקת חיזוקים רק לעתים רחוקות, זה יכול להועיל להפחית את כמות החיזוקים גם בטיפול. שיטה נוספת היא לתת בטיפול חיזוקים שדומים עד כמה שניתן לסוג החיזוקים שסבירים להינתן בסביבה הטבעית של המטופל.
  2. הכללת יכולה להיות טובה יותר גם אם עורכים את הטיפול בסביבה חדשה (sequential modification). לאחר שהתנהגות הותנתה בסיטואציה אחת (למשל בכיתה), אימון נערך בסיטואציה חדשה (במגרש המשחקים). אם זה לא גורם להכללה מספקת, ניתן לערוך אימון בסיטואציה שלישית (בקפיטריה של בי”ס).
  3. שימוש בדוגמאות רבות במהלך האימון מקל על הכללה. למשל בניסיון להכחיד פחד ממעליות, רצוי להתאמן במגוון רחב של סוגי מעליות.
  4. הכללה יכולה להיות מעודדת ע”י התניית התגובות החדשות לגירויים שנפוצים בסיטואציות רבות. השפה מספקת גירויים מתווכים יעילים. סביר מאוד שתגובות שמותנות לרמזים של הנחיות מילוליות יוכללו לסיטואציות חדשות בהן הנחיות מילוליות אלה יופיעו גם כן.
  5. גישה נוספת היא לגרום להליך הטיפול להיות דומה לפעילויות אחרות. במחקר אחד החוקרים ניצלו את העניין הרב שמוצאים ילדים אוטיסטים במשחקים מסוימים במהלך סשן משחק כדי ללמדם לקרוא את שמות המשחקים הללו.
  6. האימון יכול לעזור למטופל להיחשף לחיזוקים חלופיים הזמינים בסביבה הטבעית שלו. ברגע שתגובה נרכשת באימון מיוחד, ההתנהגות יכולה פעמים רבות להיות משומרת ע”י חיזוקים שקיימים באופן טבעי בסביבה. קריאה, ביצוע פעולות חשבון פשוטות ורכיבה על אופניים הן כולן תגובות שמשומרות ע”י חיזוקים טבעיים ברגע שהתגובה נרכשה באימון מיוחד.
  7. אימון ע”י עמיתים (אנשים בני אותו גיל לדוגמא) יכול גם הוא לעזור להכללה, בעיקר אם התגובה הנדרשת עלולה להיות קשה כאשר יש עמיתים באזור. לדוגמא, תאונות עם נשק קורות לרוב בנוכחות 2 ילדים ויותר שמוצאים כלי נשק ומשחקים בו יחדיו. כאשר אימון לבטיחות הונהג לילדים ע”י ילד אחר אמורה להיות הכללה טובה יותר של ההתנהגות לסיטואציות בהן גם יש 2 ילדים ויותר שמוצאים כלי נשק.

גורמי תגובה וגירוי המשפיעים על שליטת הגירויים

לכל גירוי שהוא יש מספר מאפיינים שונים (צבע, צורה, מיקום יחסי וכו’). בגירויים שמופיעים מחוץ למעבדה המצב מורכב עוד יותר והם כוללים מאפיינים רבים נוספים. בניסויי מעבדה לרוב משתמשים בגירויים שמורכבים ממאפיינים קלים יחסית לזיהוי. נדון בגורמי תגובה וגירוי שקובעים אילו רמזים סביבתיים ישלטו בהתנהגות.

קיבולת סנסורית ואוריינטציה

המשתנה הכי ברור שמשפיע על האם גירוי מסוים ישלוט על ההתנהגות הוא הקיבולת הסנסורית של האורגניזם והאוריינטציה שלו. הקיבולת הסנסורית והאוריינטציה קובעים אילו גירויים נכללים בעולמו הסנסורי של האורגניזם. בני אדם לדוגמא אינם מסוגלים לשמוע צלילים מעל 20,000 סיבובים בשנייה. צלילים כאלה נקראים אולטרה-סאונד כי הם מעבר לטווח השמיעה האנושי. מינים אחרים לעומת זאת מסוגלים לשמוע צלילי אולטרה-סאונד. כלבים לדוגמא יכולים להיות מאולפים להגיב לצלילים מעבר לטווח השמיעה האנושי והם גם יותר רגישים לריחות. הבדלים שכאלה גורמים לכך שעולמם הסנסורי של כלבים שונה מאוד מזה שלנו.

הגבלות על הגירוי שמנסים שישלוט על התנהגות קשורות גם לשאלה האם הייתה לנבדק חשיפה לגירוי. קחו לדוגמא לול של פעוט. הורים לרוב תולים ומניחים מוביילים וקישוטים נוספים על ומסביב ללול כדי שהילד יוכל להסתכל עליהם. למשל הלול שבתמונה. המובייל כולל דמויות של חיות (ג’ירפה, כלב ים, אריה).

אילו אלמנטים של המובייל בעלי פוטנציאל לשלוט בהתנהגות הפעוט? כדי לענות על כך יש קודם כל להבין מה הפעוט רואה במובייל, ולא מה אנחנו רואים במובייל. מנקודת המבט של הפעוט מתחת למובייל התלוי בלול, ניתן לראות רק את תחתיות דמויות החיות. צורות וקישוטי החיות לא נראים מלמטה בכלל. לכן, תכונות נוספות אלה לא צפויות לשלוט בהתנהגות ההתבוננות של הפעוט.

מכיוון שקיבולת סנסורית מציבה הגבלה על אילו גירויים יכולים לצבור שליטה על התנהגות, מחקרים על שליטה של גירוי לרוב מנוצלים כדי לקבוע מה אורגניזם מסוים יכול או לא יכול לתפוס. לדוגמא, על מנת להשיב על השאלה האם סוסים יכולים לראות צבעים? חוקרים השתמשו בפרוצדורה בה הסוסים היו צריכים לבחור בגירוי צבעוני על פני גירוי אפור על מנת לקבל חיזוק של אוכל. הצבעים והאפור הוקרנו על משטחי גירוי שונים זה לצד זה על אותו שולחן מול הסוס. הייתה דוושת תגובה לפני כל גירוי (הצבעוני והאפור) עליה יכול הסוס ללחוץ עם ראשו כדי לציין את בחירתו בצעד זה. נבדקו מספר גווני אפור ומספר גווני אדום, ירוק, צהוב וכחול.

אם סוסים לא יכולים להבחין בצבע, הם לא יוכלו לבחור באופן עקבי את הגירוי הצבעוני במשימת בחירה שכזו. אך כל ארבעת הסוסים שבניסוי בחרו בכחול או צהוב על פני אפור מעל 85% מהמקרים. שלושה מהסוסים הצליחו היטב גם בבחירה בין ירוק לאפור. עם זאת, רק סוס אחד בחר באדום על פני האפור בעקביות. תוצאות אלה מראות כי לסוסים יש ראיית צבע טובה על פני טווח רחב של צבעים, אך בעלי קושי בזיהוי הצבע אדום.

השתמשו במחקרים של שליטה של גירוי גם לקביעת סף הראייה והשמיעה של כמה מיני “פיניפד” (אריות ים וכלבי ים). הפיניפד במחקר, ראשית חוזקו (עם חתיכת דג) להניח את ראשם על חתיכת צינור PVC. זה נעשה על מנת שהראש של החיות יהיה מונח במקום סטנדרטי בראשית כל צעד. האימון כלל הצגת גירוי חזותי או גירוי אודיטורי או חוסר גירוי. בנוכחות גירוי המטרה, החיה הייתה צריכה להזיז את הראש לצד אחד וללחוץ על דוושה או כדור כדי לקבל חתיכת דג. תגובות לגירויים שלא המטרה לא חוזקו. לאחר שגרמו להם להגיב לגירויים חזותיים או אודיטוריים שהיו הרבה מעל הסף הנבדק, העוצמה של גירוי המטרה שונתה באופן שיטתי כדי לגבש הערכה של גבול הרגישות החזותית/אודיטורית.

קלות יחסית של התניה עבור גירוי מסוים

קיום איברי החישה הנחוצים והאוריינטציה הסנסורית המתאימה לא מבטיח שהתנהגות האורגניזם תישלט ע”י גירוי מסוים. האם גירוי ישלוט על התנהגות תלוי גם ברמזים אחרים בסיטואציה. באופן ספציפי, עוצמת השליטה של גירוי על ההתנהגות תלויה בין היתר בקלות בה רמזים אחרים בסיטואציה יכולים לעבור התניה. תופעה זו נקראת הצללה (overshadowing). הצללה זו תחרות בין גירויים לגישה/זמינות לתהליך הלמידה.

לדוגמא, ניסיון ללמד ילדה לקרוא ע”י כך שתעקוב אחרי מה שאתם קוראים בספר ילדים שיש בו תמונה גדולה ומשפט קצר בכל עמוד. למידה על תמונות קלה יותר מלמידת מילים. לכן, ייתכן מאוד שהתמונות יצלילו על המילים. הילדה תשנן במהירות את הסיפור בהתבסס על התמונות ולא על המילים, ותלמד מעט על המילים.

פבלוב היה הראשון שהבחין בכך שאם שני גירויים מוצגים בו זמנית, הגירוי שמותנה בקלות יותר יעכב למידה על הגירוי השני. בניסויים רבים של פבלוב הגירויים נבדלו בעוצמתם. באופן כללי, הגירוי העוצמתי יותר הותנה במהירות רבה יותר והצליל על הלמידה של הגירוי החלש יותר. פבלוב מצא כי הגירוי החלש יכול להיות מותנה אם יוצג לבדו (אם כי יותר לאט).

 

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן