זיכרון

בצדמבר 1986, בחור בשם רונאלד קוטון הועמד למשפט על אונס אכזרי של סטודנטית בשם ג’ניפר טומפסון. גברת טומפסון העידה שבמהלך החוויה הקשה שעברה , שהתרחשה בחדר השינה בדירתה בשעות הלילה , ניסתה ללמוד בריכוז את תווי הפנים של האנס. היא זיהתה בביטחון את מר קוטון כגבר שאנס אותה. בהתבסס את הזיהוי של גב’ טומפסון , מר קוטון הורשע, ונשלח לכלא למאסר עולם + 54 שנים. למראית עין, חבר המושבעים עשו את הדבר בהרשעת מר קוטון. כעבור מספר שנים, רונאלד קוטון ערער על הרשעתו מתא המאסר שלו, תוך שמירה על חפותו. בסופו של דבר, גבר אחר, אסיר, בשם בובי פול התגלה כשהוא מתרברב בפני חבריו לתא על ביצוע האונס שמר קוטון הואשם בו. כאמצעי זהירות, ג’ניפר טומסון נשאלה לגבי האפשרות שמר פול , ולא מר קוטון היה התוקף שלה.

גב’ טומסון דבקה בשלה והכריזה בבטחון שמעולם לא ראתה את בוב פול. אבל ג’ניפר טומסון טעתה, גם בזיהוי של רונאלד קוטון כתוקף שלה , וגם בכך שאמרה שמעולם לא ראתה את הבחור בובי פול. אחרי בדיקות התאמה של DNA , אושרו הראיות שבובי פול היה האנס. לבסוף גב’ טומסון השתכנעה שהזיכרון שלה היה שגוי, ומאז החלו לנקוט זהירות יתרה בהרשעות נאשמים רק על סמך זיכרון. הספר “חפות אמיתית” , ברי סצק, פטר ניופלד וג’ים דיואר תיארו את הפרויקט חפות מפשע, פרויקט שמוקדש לשימוש בעדות DNA כאמצעי לתיאור האשמות שווא.

במחקר של DNA על סמך מצוקות דומות לאלה של רונאלד קוטון, נמצא במסגרת הפרויקט ש84% מההרשעות המוטעות, לפחות בחלקן, נבעו מטעויות בזיהוי של עדי ראיה או קורבנות. אלו הם הנושאים שנעסוק בהם בפרק.

הזיכרונות שלנו בד”כ, פחות או יותר נכונים – אם הם לא נכונים נצטרך להתמודד באופן קשה עם זה בחיים. אולם, הם לא נכונים לעיתים קרובות יותר משאנו משערים, ולפעמים השלכות של זיכרונות מוטעים הן קיצוניות. רגע של חשיבה מספיק כדי להיות בטוחים שזיכרון הוא אחד ממתקני החשיבה החשובים ביותר שיש בבעלותנו ומעניק לנו את היכולת לפעול כבני – אדם.

כל ההחלטות לגבי מה לעשות בחיים , מתבססות על זיכרון מסוג זה או אחר. אפילו אדם חסר קלט חושי מסוים שאנו רואים כמובן מאליו- למשל אדם עיוור וחירש כמו אלן קלר , מסוגל לחיות חיים טובים , מלאים ומספקים לגמרי.

לעומת זאת, אדם החולה באלצהיימר אפילו אם חושיו תקינים, חוסר בזיכרון מתיש בצורה קשה. זה לא מפתיע שזיכרון הוא נושא מרכזי בהרבה מחקרים, גם בפסיכולוגיה וגם בביולוגיה.

שלוש הבחנות חשובות:

פסיכולוגים היום מבחינים בשלושה הבדלים חשובים בקשר לזיכרון קוגניטיבי. הראשון עוסק בשלושה שלבים של הזיכרון:

  • הצפנה(Encoding), אחסון (storage),שליפה(retrieval).
  • השני עוסק בזיכרונות שונים לאחסון מידע לפרק זמן ארוך\קצר.
  • סוגי זיכרונות שונים שמשמשים בהם לשם אחסון סוגי מידע שונים(למשל מערכת אחת לתפיסת המציאות ואחרת למיומנויות).

לכל אחת מההבחנות הללו, יש תפקיד מוגדר בתיווך בין המבנים במוח.

שלושה שלבים של זיכרון

נניח והכרת הבוקר תלמידה שהציגה עצמה בשם “ברברה כהן”. בצהריים נפגשתן שוב וזכרת את שמה. איך קרה שזכרת את השם?

הישג זה של הזיכרון יכול להתחלק לשלושה שלבים:

1)לראשונה כאשר הכרתן, הכנסת את השם “ברברה כהן” לתוך הזיכרון- זהו שלב ההצפנה.

את הופכת קלט פיזי(גלי קול) בהקבלה לשם המדובר שלה לסוג של קוד או ייצוג שהזיכרון מקבל, ואת ממקמת את הייצוג הזה בזיכרון.

כמו כן, את הופכת קלט פיזי אחר של ייצוג פניה, לזיכרון הפנים שלה, ואת מקשרת בין שני ייצוגים אלה.

2) את שומרת או מאחסנת את המידע המקביל לשם ולפנים שלה , במהלך הזמן שבין שתי הפגישות. זהו שלב האחסון.

3) בהתבסס על הייצוג המאוחסן של הפנים שלה, את מזהה אותה בצהריים כמישהי שכבר פגשת בבוקר ואת מתבססת על זיהוי זה , שולפת(משחזרת) את שמה מהאחסון בזמן הפגישה השנייה- כל הפעולות הללו שייכות לשלב השליפה.

זיכרון יכול להיכשל באחד מהשלבים הללו. אם לא הצלחת לזכור את שמה של ברברה בפגישתכן השנייה, דבר זה יכול להעיד על כישלון בהצפנה(לא אחסנת בצורה טובה את ייצוג הפנים שלה), באחסון (נשכח שמה במהלך התהליך), או בשליפה(לא קישרת בין השם לפנים שלה ובעקבות כך לא יכולת להעלות את השם מזיהוי הפנים).

הרבה מהמחקרים הנוכחיים על זיכרון , מנסים לפרט את הפעולות המנטליות שמתרחשות בכל שלב משלושת השלבים של הזיכרון, ולהסביר כיצד פעולות אלה יכולות להשתבש ולהביא לתוצאות של זיכרון כושל. מס’ מחקרים שנעשו לאחרונה, מראים כי שלבים שונים של הזיכרון מתווכים בין מבנים שונים במוח. העדות המרשימה ביותר, הגיעה ממחקרים על סריקת מוח , ניסויים אלה כוללים שני חלקים:

  • בחלק הראשון שמתמקד בהצפנה , משתתפים במחקר למדו קבוצה של פריטים מילוליים בזוגות (קטגוריה ופריט בקטגוריה). לדוגמא, רהיטים- מזנון.
  • בחלק השני, שהתמקד בשליפה, משתתפים היו צריכים לזהות או להיזכר בפריטים שנתנו להם כרמז רק את שם הקטגוריה. בשני החלקים התבצע תהליך של פעילות המוח – טומוגרפיה על ידי פליטת פוזיטרונים(PET), כלומר תהליך של יצירת תמונה על ידי חלוקה לפריטים.

התגלית במרשימה ביותר היא שבהלך ההצפנה, רוב האזורים הפעילים במוח הם בצד השמאלי. ואילו במהלך שליפה- רוב האזורים הפעילים במוח הם בצד הימני.

שלושה מאגרי זיכרון

שלושת השלבים של הזיכרון לא מבצעים את אותו התהליך בכל מצב. תהליך הזיכרון שונה בין מצבים שדורשים מאיתנו לאחסן חומרים:

  • לפחות משניה .
  • לעניין של שניות.
  • לטווחים של דקה עד שנים.

בסיס קלאסי להבחנה בין זיכרונות שונים במקביל למרווחי זמן שונים על פי ריצ’ארד אטקינסון וריצ’ארד שיפרינג ב1968.

העקרונות הבסיסיים של תאוריה זו היו כדלקמן:

מידע המגיע מהסביבה ממוקם לראשונה במה שמכונה : sensory store-  מאגר חושי שלו המאפיינים הבאים-

  • גדול\רחב – המאגר החושי המקושר לאיבר חושי מכיל את כלל המידע שנקלט מהסביבה.
  • חולף- מידע מהמאגר החושי “מתכלה” לאחר תקופת זמן מכמה עשיריות השנייה של מאגר חושי הראייה למספר שניות של מאגר חושי השמיעה.
  • חלק קטע של מידע שהיה במאגר החושי , הועבר מחוץ למאגר החושי אל הרכיב העיקרי הבא במערכת (Short term memory) – זיכרון לטווח קצר.

זיכרון לטווח קצר:

זיכרון לטווח קצר, כפי שצוין, הוא המאגר הבא של המידע. לזיכרון לטווח קצר יש את התכונות הבאות:

  • זיכרון לטווח קצר מזוהה עם התודעה , מידע בזיכרון לטווח קצר הוא מידע שאתה מודע אליו.
  • מידע בזיכרון לטווח קצר הוא מידי וקשור לגירויים שרק התקבלו. הוא יכול לשמש בסיס לקבלת החלטות או ביצוע משימות בזמנים בסדר גודל של שניות או פחות.
  • מידע מהזיכרון לטווח קצר “יתכלה” (ישכח) לאחר 20 שניות לערך.
  • מידע יכול להימנע מלהישכח בזיכרון אם הוא ישונן ((rehearse, יחזור שוב ושוב.
  • מידע ששונן או עובר צורה אחרת של עיבוד ידוע באופן כללי כשכלול(elaboration).

מידע שמועבר מזיכרון לטווח קצר אל המאגר השלישי של המידע, מועבר לזיכרון לטווח ארוך (long term store).

זיכרון לטווח ארוך

זיכרון לטווח ארוך הוא , כפי שמשתמע מהשם, המאגר הגדול ביותר של מידע שבו שמור כל המידע שבד”כ נגיש לנו. לזיכרון לטווח ארוך יש את התכונות הבאות:

  • המידע המצוי נכנס דרך מספר סוגים של תהליכי עיבוד , מהזיכרון לטווח הקצר.
  • הקיבולת של זיכרון לטווח ארוך, ככל הידוע, בלתי מוגבלת.
  • מידע נרכש מהמאגר לטווח ארוך דרך תהליכים של שליפה וחוזר חזרה לזיכרון לטווח קצר במקום בו הוא יכול להשפיע ולשמש לביצוע המשימות הקרובות.

 

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן