זיכרון

קידוד

ישנן מספר טכניקות קידוד קוגניטיביות באמצעותן אפשר להכניס מידע לLTM.

Maintenance rehearsal & Elaborative Rehearsal

חזרה מתחזקת- שומרת על מידע בSTM/זכרון עבודה. המידע נשכח לאחר שמפסיקים לחזור עליו.

חזרה מרחיבה – מחזקת קשרים למידע קיים או לוקחת בחשבון את המשמעות שלו. דרך זו של חזרה אפקטיבית יותר להעברת מידע לLTM. יצירת הקשרים מהווה בסיס לשליפה בעתיד. ניתן להסביר את המשמעות של כך באמצעות גישת שלבי-העיבוד:

גישת שלבי העיבוד (LOP)

בגדול התיאוריה אומרת כי הזיכרון תלוי בתהליכי הקידוד פסיכולוגים, וככל שתהליכים “עמוקים” יותר כך הקידוד והשליפה טובים יותר (מאשר בתהליכים “שטחיים”). “עומק” התהליך נקבע לפי טיב המשימה- ככל שהמשימה תדרוש יותר קישור של הפריט למשמעות או לידע קודם כך התהליך “עמוק” יותר. ישנה הבחנה בין 2 תהליכים:

  • שטחייםעיבוד של מאפיינים פיזיים וללא קשר למשמעות. למשל, צורת הדפוס של המילה או כמות ההברות שלה. תהליך עיבוד זה הוא התהליך המתקיים בחזרה מתחזקת.
  • עמוקיםעיבוד של המשמעות או של קישור המידע לידע קיים. תהליך זה מתרחש בחזרה מרחיבה.

אולם, לא ניתן להשתמש בגישה זו בכדי להסביר אילו טכניקות עדיפות בכדי לזכור מידע טוב יותר. לא ניתן לקבוע מהי רמת עומק של טכניקה מסוימת מול טכניקה אחרת (כאשר הן דומות. למשל, 2 טכניקות של עומק). זאת משום שבכדי לבדוק את רמת העומק צריך לערוך מבחן זיכרון, אך תהליכי עומק אינם  מתקיימים בצורה בלתי נפרדת לחלוטין מזיכרון. הם חלק ממנו ולכן לא ניתן להסיק על סיבתיות (מה מנבא את מה?)

השפעת הקידוד על השליפה

נתאר כמה מסקנות מניסויים המדגימים כיצד שוני באופן הקידוד משפיע על השליפה:

  • שילוב מילה במשפט מורכב יותר מקל על השליפה שלה. זאת מכיוון שככל שהמשפט מורכב יותר נוצרים יותר קשרים עם מילים אחרות היכולות לשמש כרמזי שליפה. כמו כן, מורכבות המשפט יוצרת איזשהו דימוי או הקשר רגשי.
  • יצירת ייצוג חזותי בראש מקלה על השליפה (מאשר למשל לחזור על המילה בקול)
  • קישור רגשי לעצמך עדיפה על טכניקות קידוד כגון: משמעות (עומק), חריזה ודפוס (שטחיות). השליפה המוצלחת נובעת מקישור המילה לנושא מוכר- העצמי.
  • יצירת פעילה של המידע עצמו – כשמרכיבים את המידע שאנו רוצים לזכור בעצמנו (למשל, ע”י כתיבה שלו), קל יותר לשלוף אותו בהמשך, מאשר פשוט לספוג את המידע. זאת מכיוון שכך העצמי יוצר את פעולת הקישור הסמנטי בעצמו.
  • ארגון המידע: למשל, חלוקה לקטגוריות תגרום לכך שכל מילה אותה ניסינו לזכור ע”י הכנסתה לקטגוריה מהווה בעצמה רמז שליפה עבור מילה אחרת. כמו כן, מידע המאורגן בצורת עץ מקל על השליפה. באופן דומה, מניעה של ארגון המידע מקשה על זכירתו.
  • אפקט הבחינה: מידע נשלף בצורה יעילה יותר אם הוא נלמד באמצעות בחינות, יותר מאשר רק קריאה שלו. באופן דומה לאפקט היצירה, גם הבחינה כוללת יצירה עצמאית של קישורים סמנטים.

לא משנה מהי טכניקת הקידוד היעילה ביותר – כל הטכניקות ה”נל מדגימות את הקשר ההדוק שבין קידוד לשליפה.

שליפה: מרבית הכשלונות שלנו בזכרון הם כשלונות שליפה – המידע קיים רק שאיננו מצליחים להגיע אליו.

רמזי שליפה

מילים או גירויים המקלים עלינו לשלוף את המידע. ישנם סוגים שונים של רמזי שליפה:

  • מיקום
  • ריח
  • שמיעה
  • וכו’.

במעבדה ניתן להדגים שליפה באמצעות רמזים בעזרת cued recall– בשונה מrecall חופשי, בcued recall הנבדק מקבל רמזים שעוזרים לו להזכר במשהו מסויים. לרוב רמזים אלו הם מילים או ביטויים. בניסוי שנעשה, לקבוצה אחת נאמר לעשות recll חופשי לרשימת מילים ששמעו ולקבוצה אחרת cued recall לפי קטגוריות שנתנו להם. כמובן שהקבוצה השנייה זכרה יותר מילים.

רמזי שליפה יעילים אפילו יותר כאשר מי שיוצר אותם הוא הנבדק עצמו – בניסוי שנעשה, כאשר הנבדקים יצרו בעצמם שלוש מילים המרמזות על מילת היעד אותה היו אמרו לזכור, הם הצליחו לזכור הרבה יותר מנבדקים להם ניתנו 3 מילים שמישהו אחר יצר עבור מילת היעד.

השוואה בין תנאים של קידוד ושליפה

השליפה יכולה להיות יעילה יותר כאשר משווים בינה לבין התנאים בהם נעשה הקידוד:

  • Encoding specifity – התאמה של הקונטקס. למשל, חזרה למיקום בו נעשה הקידוד או שמירה על התנאים (כמו רמת הרעש- מרעיש/שקט: נבדקים שלמדו בשקט הצליחו יותר במבחן בתנאים שקטים מאשר רועשים, ונבדקים שלמדו ברעש הצליחו יותר במבחן בתנאים רועשים מאשר שקטים).
  • State-dependent – אותו דבר רק עם התאמה של מצב רוח (תלמידים שלמדנו כשהם עצובים שעשו מבחן כשהיו עצובים הצליחו יותר מאשר כשהיו שמחים, ותלמידים שלמדו כשהיו שמחים הצליחו יותר במבחן אם היו שמחים מאשר עצובים).
  • Transfer-appropriate processing– כאשר יש התאמה בין אופי התהליך הנדרש לשליפה אופי תהליך הקידוד.למשל, שתי קבוצות קודדו מילים בדרכים שונות- אחת לפי משמעות ואחת לפי חריזה. במבחן שניתן לשתיהן המתבסס על זכירת המילים לפי חריזה, הקבוצה שקודדה לפי החריזה הצליחה יותר מזו שקודדה לפי משמעות. הדבר נובע מכך שהקבוצה שקודדה לפי חריזה הסתמכה על הצליל גם בעת השליפה. כלומר, גם הקידוד וגם השליפה הסתמכו על אופי תהליך זהה (מצלול). ניסוי זה גם מדגים את הבעיתיות של LOPהיינו מצפים שאלו שקודדו לפי משמעות יצליחו יותר (תהליך “עמוק” יותר) אך הדבר לא קרה.

איך ללמוד יותר ביעילות

  • הרחבה: חשיבה על מה שאנו מנסים ללמוד וקישור של המידע לדברים אחרים. למשל, יצירת אסוציאציה לדימוי חזותי או לסיפור דמיוני.
  • יצירה ומבחן: נטילת תפקיד אקטיבי ביצירת החומר הנלמד. מבחן הוא למעשה סוג של יצירה משום שהוא דורש מעורבות פעילה בחומר הנלמד (ע”י יצירת שאלות יזומה או מענה יזום של תשובות לשאלות).
  • ארגון: יצירת מסגרת, עצים וכו’. בנוסף, ארגון יעיל משום שהוא מפחית מהעומס על הזכרון. אפשר להסביר את זה דרך דוג’ לא ממש קשורה- התמונה שבה נקודות שחורות מרכיבות כלב דלמתי בתפיסה (פרק 3 בספר). דוג’ זו ממחישה כי ברגע שמארגנים משהו קל יותר לתפוס אותו… לכן, כשמארגנים משהו, קל גם להזכר בו…ארגון גם קשור לchunking.
  • הפסקות מנוחה: ישנו אפקט ריווח – ברגע שמרווחים את הלמידה ע”י הכנסת יותר הפסקות קצרות זה מקל על הלמידה ומשפר אותה. בנוסף, כדי לישון אחרי הלמידה.
  • התאמה בין תנאי הלמידה למבחן עצמו: למדנו. מכיוון שיש בעיה לוגיסטית להגיע כל הזמן לכיתה שבה אתה אמור להבחן, מומחים מציעים פשוט ללמוד במלא מקומות שונים כל הזמן. הסיבה לכך היא שכך מנטרלים קישור בין החומר הנלמד למקום ספציפי אחד.
  • המנעות מ”אשליות למידה”: לא ממש עוזר לקרוא את החומר שוב ושוב. תלמידים עושים זאת משום שזה נותן תחושת זרימה (שלווא דווקא אומרת שהזכרון משתפר) ומוכרות (כי נתקלים שוב באותו החומר אז אומרים “אה.. אני מכיר את זה…” אבל זה שמכירים לא אומר שמבינים). כמו כן, גם הדגשה בפעם הראשונה שקוראים אינה יעילה משום שהיא נותנת אשלייה של אקטיביות בחומר הנלמד אך למעשה זוהי תנועה אוטומטית חסרת מחשבה מאחוריה ולכן צריך לשלב עמה טכניקות אחרות.

 

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן