חשיבות הזיכרון בחיינו

ההגדרה של זיכרון קוגניטיבי מספקת אינדיקציה ראשונה לחשיבות הפסיכולוגית הזיכרון בחיינו.

זיכרון = התהליך המעורב בשמירה (retaining), שליפה (retrieving) ושימוש במידע לגבי גירויים, תמונות, אירועים, רעיונות ומיומנויות, אחרי שהמידע המקורי כבר לא נוכח.

העובדה שזיכרון שומרת מידע שכבר אינו נוכח אומרת שאנו יכולים להשתמש בזיכרון כ”מכונת זמן” כדי לחזור אחורה רק לרגע – למילים שקראנו בתחילת המשפט – או שנים רבות אחרוה – לאירועים מוקדמים כמו חגיגת יום הולדת בילדות. “הנסיעה המנטלית בזמן” המתאפשרת באמצעות הזיכרון יכולה להחזיר אותנו לסיטואציה בה חשים כאילו אנו חיים מחדש את הרגע, כולל הרגשות שחשנו באותו אירוע גם אם זה היה מזמן. אך לזיכרון יכולות  מעבר לחוויית חוויות מחדש. אנחנו משתמשים בזיכרון גם כדי לתכנן אירועים להמשך היום, לזכור עובדות שלמדנו ומיומנויות שרכשנו.

רשימת הדברים שתלויים בזיכרון  היא ארוכה במיוחד, כיוון שכמעט כל דבר שאנו עושים תלוי בזיכרון של דברים שחווינו בעבר. אולי הדרך הכי חזקה להדגים את חשיבות הזיכרון היא באמצעות לבחון מה קורה לחיים של אנשים כשהם מאבדים את הזיכרון. קחו כדוגמא את המקרה של קלייב ווירינג (Clive Wearing).

ווירינג היה מוזיקאי ומנהל מקהלה מאוד מוערך באנגליה, שבשנות ה40 לחייו נדבק בדלקת מוח ויראלית שהרסה חלק מהאונה הטמפוראלית שחשובה ביצירת זיכרונות חדשים. בגלל הפגיעה המוחית, ווירינג חי לחלוטין ב2 דקות האחרונות של חייו בכל פעם. הוא זוכר רק את מה שאירע עכשיו ושוכח את כל השאר. כשהוא פוגש אדם, ואותו אדם עוזב את החדר וחוזר לאחר 3 דקות, ווירינג מתנהג כאילו הוא לא פגש אותו קודם לכן. בגלל חוסר היכולת שלו ליצור זכרונות חדשים, הוא באופן תמידי מרגיש כאילו הוא ברגע זה נהיה מודע בפעם הראשונה.

הרגשה זו מודגשת בחריפות ביומנו של ווירינג, שמכיל מאוד הערות כמו “התעוררתי בפעם הראשונה” או “אני חי”. אך לווירינג אין אף זיכרון של כתיבת הדברים הללו. כשהוא נשאל לגבי דברים שהוא כתב בעבר, הוא מקבל את זה שהדברים כתובים בכתב ידו, אך משום שאין לו שום זיכרון לגבי כתיבתם, הוא מכחיש שהם פרי עטו.  אין זה פלא שהוא מבולבל ולא מפתיע שהוא מתאר את חייו שהם “כמו מוות”. אובדן הזיכרון גנב ממנו את היכולת להשתתף בחיים שלו באופן משמעותי והוא צריך כל הזמן להיות תחת השגחה או בטיפול של אחרים.

למידה על זיכרון

מהי הדרך הטובה כדי ללמוד איך הזיכרון עובד?

קחו לדוגמא את מודל הפילטר של דונאלד ברונדבנט ((Donald Broadbent המציע סדרה של שלבי עיבוד כדי להסביר איך אנשים יכולים בצורה סלקטיבית להפנות קשב לדבר אחד מתוך רבים. אחד היתרונות של מודלים הוא שהם עוזרים לנו לארגן את הידע שלנו על תחום מסויים. הם גם מאפשרים לנו לשאול שאלות. למשל לשאול כל מיני שאלות שבאות לבדוק איך עובד המודל של ברודבנט.

מודלים שימשו תפקיד נרחב בחקר הזיכרון. נתחיל את הדיון על זיכרון בתיאור המודל שהציעו ריצארד אטקינסון  וריצ’ארד שיפרין (Richard Atkinson and Richard Shiffrin)Modal Model of Memoryמודל המכיל בתוכו מרכיבים רבים של מודלים שונים של זיכרון שהוצעו בשנות ה60.  המודל הזה הפך למשפיע ביותר על החקר הזיכרון לשנים רבות. השלבים במודל הם המאפיינים המבניים (structural features) . קיימות 3 מאפיינים מבנים עיקריים:

  1. זיכרון סנסורי – שלב התחלתי שמחזיק את כל המידע הנקלט לשניות אחדות או שברירי שניה.
  2. זיכרון לטווח קצר (STM=SHORT TERM MEMORY) – מחזיק בין 5-7 פריטים למשך כ15-30 שניות.
  3. זיכרון לטווח ארוך LTM=LONG TERM MEMORY)) – יכול להחזיק כמות גדולה של מידע למשך שנים או אפילו עשרות שנים.

בנוסף, אטקינסון ושיפרין תיארו את מערכת הזיכרון כבעלת תהליכי שליטה (control processes) – תהליכים אקטיביים שיכולים להיות נשלטים ע”י האדם עצמו ושונים בין משימה למשימה. דוגמה לתהליך שליטה הוא שינון (rehersal)חזרה על גירוי שוב ושוב, כמו למשל שאתם עשויים לשנן בראש על מספר טלפון כדי לא לשכוח אותו אחרי שחיפשתם אותו בספר הטלפונים או אינטרנט. דוגמאות נוספות של תהליכי שליטה:

  1. שימוש באסטרטגיות שיעזרו לנו לזכור גירויי כלשהו, כמו לקשר צירופי ספרות ממספר הטלפון לתאריך משמעותי בהיסטוריה.
  2. אסטרטגיות של קשב שעוזרות לנו להיות יותר מרוכזים במידע מעניין או חשוב במיוחד.

כדי לתאר איך פועלים המאפיינים המבניים ותהליכי השליטה הבה נתבונן מה קורה לרייצ’ל כאשר היא מחפשת את מספר הטלפון של “הפיצה של מינו” באינטרנט. כשהיא לראשונה מסתכלת על המסך, כל המידע שמגיע דרך עיניה נקלט בזיכרון הסנסורי. רייצ’ל משתמשת בתהליך שליטה של קשב סלקטיבי כדי להתמקד במספר של הפיצריה, כך שהמספר נכנס לזיכרון לטווח קצר שלה, ומשתמשת בתהליך שליטה נוסף כשהיא משננת את המספר כדי להשאיר אותו שם.

רייצ’ל יודעת שתרצה להשתמש שוב במספר מאוחר יותר, אס הא מחליטה שבנוסף לשמור את המספר בטלפון שלה היא תזכור את המספר כך שהוא יאוחסן בזכרון. היא נעזרת בתהליך שליטה שמעביר את המספר לזיכרון לטווח ארוך, שם הוא מאוחסן. תהליך אחסון המספר בזיכרון לטווח ארוך נקרא קידוד (encoding). ימים ספורים לאחר מכן כשהחשק של רייצ’ל לפיצה חוזר, היא נזכרת במספר. תהליך זה של היזכרות במידע שמאוחסן בזיכרון לטווח ארוך נקרא שליפה (retrieval).

דבר אחד שמשתמע מהדוגמא שלנו הוא שמרכיבי הזיכרון לא פועלים באופן מבודד זה מזה. זיכרון לטווח ארוך הכרחי לאחסון מידע, אך לפני שאנו מודעים למידע המאוחסן, המידע חייב לחזור לזיכרון לטווח קצר. נסתכל על מרכיבי המבנה השונים של המודל, ונתחיל עם זיכרון סנסורי.

זיכרון סנסורי

זיכרון סנסורי = החזקה (retention) של האפקטים מגירויים חושיים למשק רגעים ספורים. נוכל להדגים את החזקת האפקטים של גירויים סנסוריים באמצעות 2 דוגמאות:

  1. השובל שנוצר מהנעת זיקוק.
  2. חווית הצפייה בסרט.

השובל שאנו רואים כאשר אנו מניעים בחושך זיקוק יום הולדת או אפילו זיקוק דינור במרחק, אנו צופים בתנועתו כשביל חלק ורציף של אור. אך למען האמת אין שום אור לאורך השובל. שביל האור הזה הוא פרי יצירתנו שמחזיק תפיסה של אור הזיקוק עצמו לשבריר שניה. ההחזקה הזו של האור נקראת המשכיות הראיה (persistence of vision).

דבר דומה קורה כאשר אנו צופים בסרט באולם קולנוע חשוך. ניתן לראות סרטי אקשן בצורה חלקה ורציפה על המסך, אך הם בעצם מוקרנים עליו בצורה קצת שונה. ניתן להעריך מה קורה על המסך כרצף של אירועים המתרחשים בזמן שהסרט מוקרן. ראשית, פריים (תמונה) אחת בודדת מוצג על עדשות המקרן, וכאשר תריס המקרן נפתח, התמונה מבזיקה על המסך ומיד אחריה נסגר התריס כדי לעבור לתמונה הבאה, המסך בזמן הזה שוב שחור. ברגע שהתמונה הבאה מופיעה מול העדשה וכאשר התריס נפתח שוב, התמונה הבאה מבזיקה על המסך. התהליך הזה חוזר על עצמו במהירות, בקצב של 24 פעמים בדקה, כך ש24 תמונות סטילס מובזקות במהירות על המסך בזו אחר זו בכל שניה, כך שבין כל תמונת סטילס אחת לשניה מופיעה מסך שחור וחושך מוחלט.

אדם הצופה ברט אינו רואה את מרווחי החושך בין התמונות בגלל שהמשכיות הראיה מחליפה את החושך בהחזקת התמונה האחרונה שהופיעה בתפיסה החושית שלנו. אם המרווחים בין התמונות ארוכים מידי התמונה לא מוחזקת מספיק זמן, והתמונה לא נראית רציפה אלא כמהבהבת. זה מה שהיה קורה בסרטי הקולנוע הראשונים כאשר התמונות הוקרנו בקצב איטי יותר, עם מרווחי חושך יותר גדולים.

 

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן