זיכרון

זיכרון קוגניטיבי ראשוני הוא הבסיס לכל מחשבה- כדי להשתמש במידע כלשהו שמאוחסן פסיכולוגית אצלנו יש להעביר אותו קודם מהאחסון לטוווח ארוך (שניוני) אל “מחסן” האחסון הראשוני. שם ניתן לערוך מניפולציות על המידע, ולהשתמש בו.

גם בתהליך האחסון הזכרון הראשוני משמש שלב ביניים- הוא משמר לזיכרון לדברים שאין צורך בהם לזמן ארוך- כלומר חלק מהמידע יישאר בזיכרון הראשוני ואז יימחק, ולא יועבר הלאה לאחסון ארוך אם אין צורך בכך.

עד שמידע שנקלט מהסביבה מגיע לזכרון הראשוני, הוא עובר דרך הזכרון הסנסורי. זהו מאגר מידע עצום שקולט את כל המידע מהסביבה, אבל לזמן קצר מאוד.

זיכרון סנסורי-מרווח התפיסה“- הוא המנעד של כמות המידע שיכולה להיכנס למודעות בבת אחת. ניסויים שונים, כמו של ספרלינג, הראו שנסיינים הצליחו לדווח על 4-5 פריטים, למרות שרבים מהם דיווחו שקלוטו יותר אבל נכשלים כאשר הם מתכוונים לדווח על כך.

מחקרים ראשונים על מרווח התפיסה- ג’בונס והשעועית. הוא הראה שככל שעליו להעריך כמות גדולה יותר של פריטים (שעועית שחורה) כך הוא פחות מדוייק.

אבל הבעיה בניסויים הראשונים הייתה שהגישה של החוקרים הייתה רק למה שהנבדקים דיווחו, ולכן היה צורך בניסויים שיצליחו לבודד את מה שהנבדקים באמת תפסו.

ניסוי הדיווח החלקי של ספרלינג– בניסוי זה הציגו לנבדקים מערך של אותיות ומספרים עליו נחשפו ואז היו צריכים לדווח. הקטע הוא, שבניסוי זה מיקדו את הנבדקים, על ידי צליל שרמז להם על השורה שממנה הם צריכים לזכור ולדווח. התוצאות הראו שהנבדקים זכרו כמות יחסית גדולה מהפריטים בשורה שהתמקדו בה- הרבה יותר מהאחוזים שזכרו מתוך כל המערך יחד- המסקנה היא שהנבדקים מצליחים לתפוס הרבה מידע, אבל מה שמונע מהם מלדווח עליו הוא זיכרון ולא תפיסה.

מאפייני הזיכרון האיקוני- (זיכרון סנסורי ויזואלי בלבד)

  1. קיבולת גדולה– מחקרים הראו שניתן לשלוט בגודל הקבולת על ידי הפעלת מניפולציות ויזואליות פשוטות- ומכך שגודל הקיבולת הוא תלוי סיטואציה.
  2. דעיכה ספונטאנית ופוטנציאל מחיקה– המידע שנקלט בזיכרון האיקוני מתחיל לדעוך ברגע שהוא מופיע ולא ברגע שהוא נעלם! הניסוי שמדגים את זה, הוא ניסוי של וינסנט די לולו- הציגו לנבדקים מערך של 25 נקודות, כאשר הם ידעו שיש בו 25 נקודות בסך הכל. בפעם הראשונה הציגו להם מיקומים של 12 נקודות, ואז, אחרי הפסקה קצרה, הציגו מיקומים של 12 נקודות אחרות. הנבדקים היו צריכים להגיד מהו המיקום החסר- כלומר איזו נקודה מתוך ה 25- לא הופיעה. התוצאות הראו שהציונים של הנבדקים היו נמוכים יותר, ככל שהגירוי הראשון הוצג ליותר זמן. דרך נוספת שה מידע יכול להיאבד מהזיכרום האיקוני, היא על ידי מיסוך- “הפרעה” ויזואלית כלשהי שמביאה לכך שהמידע הויזואלי שהנדבקים נתבקשו לזכור הוחלף על ידי מידע אחר.
  3. משך זמן קצר – מקסימום כמה שניות.
  4. ייצוגים- מחקרים שונים מראים שבזיכרון האיקוני מידע נשמר באופן שאינו סמנטי, אלא ויזואלי בלבד. למשל, שניסוי של שליפת אותיות מממערך שהוצג, היה אפקט דיווח חלקי לפי שורה עליה מדווחים, אבל לא היה אפקט, כאשר היה מיקוד לאותיות או מספרים. היום כבר לא יודעים, כי מחקרים מסויימים הראו אחרת.

מאפייני זיכרון אקואי (זיכרון סנסורי שמיעתי בלבד)

  1. גם זיכרון זה עובד לזמן קצר. על ידי מיסוך המידע השמיעתי שהוצג לנבדקים, עלה- ש 250 מילישניות זהו זמן המיסוך שמאפשר שליפה של מידע מזיכרון סנסורי שמיעתי. פחות מזה הביא לתוצאות פחות טובות במבחנים. זמן ארוך יותר כבר לא שיפר את התוצאות.

זיכרון ראשוני

זהו זיכרון הביניים- הוא יכול לקבל מידע הסנסורי- כדי לעבור הלאה לזיכרון השניוני, או שהוא יכול לקבל מידע מהזיכרון השניוני- בדרך לשליפה. ניסויים רבים הראו שהמספר סביבו מתגבש ממוצע הזכירה הוא 7 פריטים + – 2. מטלת בראון פיטרסון מראה שעל מנת להעביר מידע לזיכרון הראשוני צריך לעשות זאת מיד: ביקשו מנבדקים לזכור צירוף של 3 אותיות, אבל תוך כדי שהם מתמודדים עם מיסוך של מטלה מספרית- לספור אחורה ממספר מסויים (כשי למנוע מהם לחזור על 3 האותיות בתוך הראש). התוצאות הראו שההבדל בין אם ביקשו מהם לחזור על האותיות מיד לבין מיסוך ארוך הוא עצום.

  • שכחה

מחקים שונים מראים ששכחה נוצרת כתוצאה מהפרעה כלשהי:

  1. התערבות פעילה– כלומר שלמידה ישנה מפריעה ללמידה חדשה
  2. הפרעה רטרואקטיבית– כאשר למידה חדשה מפריעה לישנה.
  3. דעיכה– ככל שדבר נמצא זמן ארוך יותר בזכרון הראשוני הוא דועך- מטלת אלטמן גריי הראתה שנבדקים הפגינו ביצועי מטלה גרועים יותר (סיווג מספרים על פי חוקיות מסויימת) ככל שהזמן שעבר מאז הגדרת החוקיות, לאחרונה, גדול יותר.

הפרעה רטרואקטיבית היא משמעותית יותר כאשר החומר הנלמד, החדש, דומה יותר לחומר הנלמד הישן.

  • ייצוגים- אנו מקודדים מידע לזיכרון הראשוני על ידי ייצוג שלו.

ניתן לקודד מידע על ידי ייצוג ויזואלי, שמיעתי וסמנטי (וגם מרחבי). בעבר חשבו שמדובר רק בקידוד שמיעתי- מחקרו של באדלי הראה שנבדקים זכרו הכי טוב רצף של מילים שנשמעות דומה אחת לשנייה, ולא כאלו שקשורות זו לזו מבחינת משמעות גם הניסוי של קונראד מראה דבר דומה- טעויות שנבדקים עשו בדיווח על אותיות שחשפו בפניהם העלו שהאותיות השגויות הן כאלו שנשמו דומה לאותיות שבאמת הוצגו, ולא אותיות שדמו ויזואלית לאותיות שהוצגו.

קידוד מרחבי (קשור לקידוד ויזואלי)- מחקר הראה שכאשר הטילו על נבדקים משימה מרחבית כלשהי, במקביל למשימה מרחבית אחרת, היכולות שלהם נפגעו. לעומת זאת כאשר המשימה המרחבית ניתנה להם במקביל משימה אחרת שאינה מרחבית, הביצוע לא נפגע.

קידוד סמנטי- הניסוי עם הפירות/ שמות בעלי מקצוע/ בשרים וכו’… מהשיעור.

  • קיבולת

הקיבולת של הזיכרון הראשוני היא בגדול 7 פריטים +- 2. הקיבולת משתנה כתלות בסוג הקידוד שבו אנו משתמשים.

  1. קידוד אקוסטי- מתואר הכי טוב במושגים של זמן ולא של כמות פריטים. כלומר, קידוד אקוסטי הוא מה שלוקח לאדם “להגיד לעצמו” בשמך 2 שניות. לכן גם אורך מילה הוא קריטי. “אפקט אורך המילה” הוא שנבדקים מצליחים לזכור יותר מילים קצרות מאשר מילים ארוכות.
  2. קידוד סמנטי– מתבצע על ידי chunking- כאשר רשימת אותיות, למשל, הופכת למילים מוכרות, ע”י קיבוץ אותיות לכדי מילה. כך רצף האותיות מקבל משמעות ויותר קל לזכור. אותו דבר מתואר עם קיבוץ מילים לביטויים מוכרים.
  3. קידוד ויזואלי- ישנה קיבולת של 4 פריטים בלי תלות במספר המאפיינים של כל פריט.

מודלים לזיכרון ראשוני– איך הוא עובד?

  • המודל הישן- “השכיח” דומה מאוד למודלים העדכניים היום, אבל יש בו כמה דברים שגויים-
  1. מודל זה אמר שזיכרון לטווח קצר משתמש רק בקידוד אקוסטי, בעוד טווח ארוך משתמש בקידוד סמנטי בלבד.
  2. מודל זה הציע ששכחה בזיכרון לטווח קצר מתרחש בעיקר בגלל דעיכה (כלומר מתעלם ממיסוך למשל).
  • זיכרון עבודה- המודל השני

המבנה שלו קצת שונה מהמודל הישן- יש בו מערכת מרכזית ו 3 מערכות “עבד”. כאשר כל אחת ממערכות אלו אחראית על קידוד מסוג אחר.

  1. לולאה פונולוגית- מורכבת ממקום אחסון פונולוגי ובנוסף תהליך חיתוך דיבור- זוהי בעצם החזרה (דיור לעצמך) כמו שזוכרים מספר טלפון. גם אם אתה מנסה לקודד מידע כלשהו אבל יש קולות רקע שאתה שומע, המידע מהרקע נכנס לאחסון הפונולוגי דרך הכניסה ההכרחית, שהיא פתח כניסה שעשוי להפריע לתהליך הקידוד האקוסטי.
  2. הלוח הויזואלי המרחבי- דומה ללולאה הפונולוגית, אבל בהקשר של קידוד ויזואלי. חוקרים האמינו שהלוח הזה מפריד בין מידע מרחבי לבין מידע ויזואלי. ניסוי שנעשה על שתי היכולות הללו, הראה שהם אכן מקודדים בזיכרון העבודה באופן שונה (הפרעת המיסוך תאמה/לא תאמה את הגירוי ולפי זה לא הושפעו/הושפעו הביצועים במטלה).
  3. מאגר אפיזודי- מאפשר לגירויים מהסוגים השונים לעשות אינטראקציה- מאגר מולטימודלי. הוא הוצע כתיקון למודל הראשון שחילק את הויזואליה והפונולוגיה באופן דיכוטומי מדי. תיקון נוסף למודל הראשון, היה שהמאגר האפיזודי מאפשר אינטראקציה עם הזיכרון לטווח ארוך.

בסיס נוירולוגי לזיכרון ראשוני

מחקרים הראו שאחסון מידע ושקידוד מידע משתמשים באותם אזורים במוח. בנוסף, יש חשיבות מסויימת לפרי פרונטל קורטקס, אבל לא לגמרי ברור מהי החשיבות.

זיכרון עבודה כמשטח עבודה

לזיכרון העבודה יש גם תפקידים של שימוש ולא רק של זכירה. למשל אצל ילדים קטנים הזיכרון הפונולוגי משמש ללימוד מילים חדשות (כלומר לפני שיש ידע על המשמעות הסמנטית שלהן). עוד דוגמא היא שככל שהיכולות של זיכרון העבודה גבוהות יותר, כך גם יכולות הבנת הנקרא גבוהות יותר.

 

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן