זיכרון

זיכרון מזויף- זיכרון מזויף הוא בעצם יצירת אשלייה שאותו סובייקט מאמין בו כאילו התרחש במציאות.ישנם דברים גם בחוויות היומיומיות שלנו אנו זוכרים דברים, מתייחסים אליהם כזיכרון ועובדים איתם כשם שאנו עובדים עם זכרון אך לא יודעים לקרוא להן בשמם, ומכחישים את עצם היותם זכרונות. 

המחקרים על הזכרון לא מוכיחים שהדברים שאנו זוכרים התרחשו באמת. 

ברטלט במהלך מחקר על קוגניציה סיפר לקבוצה סיפור אינדיאני לא ברור, קצת מוזר. כשביקש מהנבדקים לחזור ולכתוב את האגדה,הוא מגלה שהנבדקים עיוותו מעט את הסיפור, הוסיפו\הורידו וכביכול “ערכו” מחדש את הסיפור, ובעיני ברטלט יש כאן דפוס- הרצון לגרום לדברים להראות הגיוניים, החיפוש אחר המשמעות. שינויי דגש,חילופים בסדר,רציונליזציה,עיוותים רגשיים והשמטת פרטים היו הביטויים לתופעה שהנבדקים חיפשו להלביש על הסיפור משמעות שלא הייתה בו כשסופר להם. המחקר של ברטלט מציב את הזכרון כאוסף של תהליכים בהם המימד הפרשני, ולא האמפירי, הוא הדומיננטי. אנחנו מנחשים, מעצבים ויוצרים את זכרונותינו.  

ברטלט נחשב חלוץ בתחומו ודבר זה ממשיך את פרויד. 

פרויד מעלה את השאלה האם זיכרונות הילדות שלנו הם באמת קשורים למה שבאמת קרה או האם אלו הם פשוט הדרך בה אנו תופסים את שנות הילדות שלנו. העלה את ההשערה כי זכרונות הילדות שלנו לא מראים לנו את ילדותנו כפי שהייתה אלא כפי שנתפסה בעינינו בזמנים מאוחרים יותרועוצבו מתוך מספר מניעים ללא קשר לדיוק ההיסטורי. 

אנחנו מבנים את הזיכרונות שלנו,יוצרים,מנחשים אותם, כל הזמן. הם מעוררים בנו חוויות והן משמשות אותנו כדי לקבוע את המהימנות שלהם. הזיכרון הוא דבר דינמי ומשתנה מטבעו. האם התמורות בין זיכרון למציאות הם יותר משאלת ליבנו? או שמא הם באמת קרו? 

כיום אפשר להסתכל על זיכרון מתוך נקודת הסתכלות מכניסטית,(קידוד,אכסון,שליפה), הדבר קורה בניסויים או במצבים כפויים. אך במציאות שלנו מעטות הפעמים שהזיכרון משומש על ידינו בשביל לחזור על דברים בצורה מדויקת כשם שחווינו אותם. נקודת מבט זו אומרת כביכול כי כל עוד אנו לא מפריעים או מתערבים לזיכרון הוא ישקף לנו את המציאות כפי שהייתה. אך מצד שני ביומיום אפשר להגיד שהזיכרון שלנו מיצג אמת ושקר כאחד, הוא יכול להלום את המציאות במידה מוחלטת או במידה מועטה,(מאוד דומה למה שקרה או אפילו זהה מבחינת המשמעות אך לאו דווקא בפרטים הקטנים),או שיכול כמעט ולא לתאום את העובדות וגורם לנו לחוות את אותה חוויה מציאותית בצורה משוחדת, עם האינטרפרטציה הספציפית של כל אחד מהאינדיווידואלים שחוו אותה. 

אם כך הזיכרון שמתייחס לעבר לאו דווקא מעביר את החוויות שקרו כמו שהיו. אנו נוטים להאמין כי התפיסה שלנו של האירועים היא המדוייקת והמציאותית, (כמעט תמיד כל אחד מהנוכחים בסיטואציה יזכור אותה מעט שונה).  

מתוך 241 מקרי הרשאה שזוכו עקב בדיקת DNA, ש-3\4 מהם הורשעו על בסיס עדויות ראיה. בחיים שלנו ככל הנראה בכל הקשור לתפיסה, אנו באמת בטוחים שדברים מסוימים התרחשו- אבל אנו מכילים בתוך אותו ביטחון את הסטיגמות, סכמות והציפיות שלנו ולעיתים בוראים יש מאין ואף הופכים יש לאין. ה”תפיסות” הקודמות שלנו משפיעות על כושר ההחלטה ועל האינטרפרטציה שלנו לאירועים, אותן תפיסות קודמות הן בעצם זכרונות או סברות שנבנו על ידי הזיכרונות, ואלו יוצרים מחדש תפיסות וזיכרונות חדשים. גם בחיי היומיום כמו בניסוי של ברטלט, אנו נוטים להוסיף דברים שקשורים או מתיישבים עם תסריטים ידועים ואנו נוטים לזכור את הדברים כמו שאנו היינו מצפים שיקרו. כל זיכרון הוא בקונטקסט של זיכרונות אחרים, הכל מתערבב אנו זוכרים דברים שקרו לנו, דברים שקרו לאחרים כאילו קרו לנו, הטיה של זיכרונות בהתבסס על זיכרונות קודמים. 

נעשו גם ניסויים ששיכנעו כי אנו עושים לפעמים הטיה שלילית לאירועי העבר בכדי לגרום לעצמנו להרגיש טוב יותר לגבי הווה, וגם כאן יש ביטוי לשינויים בתפיסת המציאות, במקרה הזה בעבר, בצורה משוחדת המותאמת למשאלות ליבנו. יתרה מכך אנחנו עלולים ל”שדוד” זיכרונות של אחרים ובאמת ובתמים להאמין שזה קרה לנו, הרגשות משפיעים על הזיכרונות שלנו. לדוגמא: בניסוי אחר, נשים התבקשו לדרג את איכות חיי הנישואים שלהן בתחילת הנישואים, ולאחר 10 ו-20 שנים את איכות חיי הנישואין באותה תקופה ובהתחלה. נמצא כי נשים נטו להטייה שלילית כלפי העבר, ובדיעבד טענו שהיה להן רע בהתחלה למרות שבזמנו דירגו את מערכת היחסים כמוצלחת יחסית. פרשנות – ראיית העבר כשלילית מסייעת לשימור הסיפוק לאורך זמן בהווה.    

 בניסוי שנעשה, חוקרים כתבו מילים מרשימה, ורבים כתבו מתוק במקום קצפת,דבש,שוקולד,סוכר – ראינו כי יש גם אסוציאציות שעולות לנו במהלך אירועים או זיכרונות ואנו לא בטוחים האם זה משהו שבאמת קרה לנו או שדמיינו את זה, כלומר, חשבנו את זה. דרגת הביטחון שהדבר באמת קרה לא שונה מדרגת הביטחון שלנו של דברים שבאמת קרו. 

השאלה שהיום מעסיקה את חזית המחקר היא : למה יש לנו בכלל זכרונות מדומים?!! 

לסיכום: 

  • הזכרון הוא משתנה ודינמי מטבעו, ואינו דגימה אמינה של ההתרחשויות. עם זאת, גם זיכרון מזוייף יכול להיות מאוד משכנע ואנו עלולים להאמין שהוא מייצג מקרה שקרה באמת. 
  • מלכתחילה, אנו לא תופסים את העולם כפי שהוא אלא מייצגים אותו ואף מנחשים אותו. איננו קשובים לכל המציאות מסביבנו ואיננו מודעים לכל האפשרויות השונות של תפיסת המציאות. מכאן, שגם הזיכרון המתבסס על התפישה האנושית סובל מאותן הטיות. 
  • הזכרון הוא אוסף של תהליכים בהם המימד הפרשני, ולא האמפירי, הוא הדומיננטי. אנחנו מנחשים, מעצבים ויוצרים את זכרונותינו.  
  • כאשר זכרונותינו אינם ברורים אנו מסוגלים לשנות אותם באופן ניכר על מנת למצוא משמעות בנרטיב שלהם (ברטלט, סיפור “מלחמת הרוחות”, 1932). 
  • התפיסות והעמדות שלנו מעצבים את הזכרונות וקובעים כיצד ייראו. אנחנו מיישמים את הסכמות והציפיות שלנו ולעתים זוכרים עקב כך פרטים שלא היו בסיטואציה, ואפילו מקרים שקרו לאחרים כאילו קרו לנו. אנשים הסובלים מרגשות שליליים נוטים להמציא זכרונות בעלי אופי שלילי. 
  • זכרון בודד עשוי להעלות לתודעה שלל זכרונות עמוסי פרטים הקשורים אליו, באופן אסוציאטיבי. כל זכרון בודד מקבל את האופי שלו מהמרקם הכללי בו הוא נמצא, סופג מהם ומתערבב בהם. 

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן