חקר התפיסה

רשתות פשוטות (Simple networks) – רוב המחקר על שלב ההתאמה השתמש בתבניות פשוטות, בעיקר באותיות ומילים. הרעיון הבסיסי הוא שאותיות מתוארות במונחים של תכונות מסוימות, ושהידע אילו תכונות מתאימות לאיזו אות מאוחסן ברשת של קשרים. תיאוריות אלה מכונות מודלים מקשרים (connectionist models). כל תכונה נחשבת לקשר (node) ברשת. חיבור בין תכונה לבין אות, פירושו שהתכונה היא חלק מהאות. אם תכונה מופעלת, ההפעלה מתפשטת אל האות (באופן אנלוגי לדרך בה סיגנלים חשמליים מתפשטים ברשת נוירונים).

לדוגמה: הצגת אלכסון עולה, אלכסון יורד וקו אנכי תפעיל את האות K. הפעלת אלכסון יורד וקו אנכי תפעיל את האות R. הפעלת קו אנכי תפעיל את האות P. רק עבור האות K הופעלו כל התכונות, לכן היא תבחר כהתאמה הטובה ביותר. 

עם זאת מודל זה הוא פשטני מדי בכדי להסביר את כל האספקטים של זיהוי. לדוגמה: הצגת אלכסון יורד, קו אנכי וחצי עיגול מפעילה את כל התכונות של האות R, אבל גם את אלו של האות P. עכשיו אין למודל דרך לדעת מהי ההתאמה הטובה ביותר. המודל צריך לדעת גם שנוכחותו של אלכסון יורד מונעת מהאות להיות P. ידע שלילי זה נכלל ברשת מורחבת (augmented network). רשת זו כוללת את הקשרים של הרשת הפשוטה וגם קשרים מדכאים (inhibitory connections) בין תכונות לבין אותיות שלא מכילות את התכונות האלה. הפעלת תכונה, הקשורה לאות בקשר מדכא, תפחית את הפעלתה של האות.

לדוגמה: הצגת אלכסון יורד, קו אנכי וחצי עיגול תגרום לכך שהאלכסון היורד יפחית את רמת הפעולה הכללית עבור האות P. עכשיו האות R תקבל את הפעולה הגדולה ביותר וכתוצאה מכך תבחר כהתאמה הטובה ביותר. 

הרעיון הבסיסי מאחורי המודל: האות חייבת להיות מתוארת ע”י התכונות הנמצאות בה כמו גם ע”י התכונות שחסרות בה.   

רשתות עם פידבק (networks with feedback) – הרעיון הבסיסי מאחורי המודל אינו מסביר את העובדה שקל יותר לתפוס אות כאשר היא חלק ממילה, מאשר כשהיא מוצגת לבדה. אם מציגים לאנשים הבזק של האות K או הבזק של המילה WORK ואח”כ שואלים אותם האם האות האחרונה היתה K או D, הם ידייקו יותר לאחר שהוצגה מילה שלמה. אם כן יש להוסיף  את רמת המילה אל רשת הקשרים של תכונות-אות, ואיתה את הקשרים המחזקים והמדכאים בין אותיות למילים. כמו כן יש להוסיף קשרים מחזקים שהולכים מהמילה למטה אל האותיות. קשרי הפידבק מלמעלה למטה מסבירים למה קל יותר לתפוס הבזק של אות בתוך מילה מאשר הבזק של אות לבדה.   

לדוגמה: כאשר מוצגת האות R, מופעלות התכונות של קו אנכי, אלכסון יורד וחצי עיגול, והפעלה זו מתפשטת אל הקשר של האות R. אך התכונות הוצגו רק לרגע ויתכן שלא הופעלו במלואן. אז ההפעלה שמסתיימת באות R לא מספיק חזקה כדי שיתרחש זיהוי. בניגוד לכך, כאשר האות R מוצגת בתוך המילה RED, ההפעלה לא מגיעה רק מהתכונות של האות R, אלא גם מהתכונות של E ו- D אל הקשרים שלהם. כל האותיות מופעלות באופן חלקי, ולכן מפעילות באופן חלקי את הקשר של המילה RED. המילה בתורה מפעילה פידבק חזרה אל האותיות דרך קשרים מלמעלה למטה. הרעיון הבסיסי מאחורי המודל: קל יותר לזהות אות שמוצגת בתוך מילה מאשר אות שמוצגת לבדה, כי יש מקור נוסף להפעלה שמגיע מהמילה. משתמשים במודלים כאלה במכונות לקריאת כתב יד וזיהוי דיבור אנושי.  

חשיבות הקונטקסט – הבחנה חשובה ביותר כאשר מדברים על תפיסה הינה בין : 

  • bottom-up processes – תפיסה המונעת ע”י הקלט, המידע הסנסורי המתקבל בלבד  
  • top-down processes – תפיסה המונעת ע”י מידע, ניסיון עבר, אינטיליגנציה וציפיות של האדם. 

כאשר ההקשר/קונטקס הינו מתאים הוא מקדם תפיסה ואילו כאשר הקונטקס לא מתאים הוא מחליש את התפיסה של האובייקט .האפקט של הקונטקס מתגלה במיוחד כאשר מדובר באובייקט מעורפל – דו משמעי היכול להיתפס ביותר מצורה אחת. בגלל עיבוד מלמעלה-למטה הרצונות והמניעים שלנו יכולים להשפיע על התפיסה – כשרעבים, מבט אחד בכדור אדום במטבח יכול להיתפס כתפוח. השפעת הקונטקסט ותהליכים מלמעלה-למטה מתרחשת גם עם מילים ואותיות ומשחקת תפקיד חשוב בקריאה. מספר הקיבעונות (fixations) והאורך שלהם מושפע מרמת ההיכרות שלנו עם הטקסט ומשום כך מכמות התהליכים מלמעלה-למטה בהם אנו יכולים להיעזר. כשהחומר אינו מוכר ישנם מעט תהליכים מלמעלה-למטה. ככל שהחומר הופך מוכר יותר, אנו יכולים להיעזר יותר בידע המוקדם שלנו, וכתוצאה מכך הקיבעונות הופכים קצרים יותר והמרווחים ביניהם ארוכים יותר. תהליך ה- top-bottom – מופיע גם בהיעדר הקשר/קונטקס או כאשר הקלט הינו דליל. לדוגמה: רואים אובייקט שחור בחדר חשוך ומשערים שזה חתול. ידוע שלחתול יש זנב, אז מנסים לאתר זנב באזור המתאים של האובייקט. 

קשב סלקטיבי הוא תהליך שעל פיו אנו בוחרים חלק מהגירויים לעיבוד נוסף תוך  התעלמות מאחרים. בראייה האמצעי העיקרי להפניית קשב הוא תנועות העיניים. רוב הקיבעונות של העיניים הם על החלקים האינפורמטיביים של הנוף. קשב סלקטיבי מתרחש גם בשמיעה. בדר”כ אנו מסוגלים להאזין באופן סלקטיבי ע”י שימוש ברמזים כמו הכיוון ממנו מגיע הצליל ומאפייני הקול של הדובר. היכולת להפנות קשב באופן סלקטיבי מתבססת על תהליכים שמתרחשים בשלבים מוקדמים של זיהוי כמו גם על תהליכים שמתרחשים רק אחרי שנקבעה משמעותו של המסר. 

נראה ששתי מערכות נפרדות אחראיות על התהליך הפסיכולוגי של בחירת האובייקט אליו יופנה קשב. במערכת האחורית אובייקטים נבחרים על בסיס המיקום, הצורה או הצבע. המערכת הקדמית מכוונת את התהליך בהתאם למטרותיו של הצופה. מחקרי  PET מראים שכשאובייקט נבחר, מוגברת הפעילות בחלקים האחוריים של המוח הרלוונטיים לתכונה אליה מתייחסים. 

בכל רגע נתון חושינו מופצצים בכמות מידע עצומה מן הסביבה . בינתיים האדם המופצץ במידע זה מנסה להשלים משימות שונות – התנהגויות שונות . למערכת הסנסורית ולמוח חייב להיות מערכת סינון המידע המאפשרת לאדם להתרכז בביצוע ההתנהגויות השונות .  

סכום כלל הפילטרים שנועדו לסנן את המידע נקרא תשומת לב – attention . מטרת תשומת הלב הינה להוציא את המידע הלא רלוונטי ולא לתת לו דגש . לדוגמא: weapon focus  – נשקים הינם אובייקטים המקבלים ברוב המקרים תשומת לב רבה בסביבה. קורבנות של פשע מזוין זוכרים היטב את הנשק, אך מעט מאוד לגבי שאר האירוע. נמצא כי אובייקטים אשר נחשבים מסוכנים מושכים תשומת לב רבה יותר מאשר אובייקטים שפירים/טובים . 

פונקציה מרכזית אחרת של מערכת התפיסה היא להשיג קביעות תפיסתית, כלומר שמירה על מראה קבוע של אובייקטים למרות השינויים הגדולים בגירוי המתקבל באיברי החישה. קביעות בהירות מתייחסת לעובדה שאובייקט נראה בהיר באופן שווה, בלי קשר לכמות האור שהוא מחזיר. קביעות צבע משמעותה שהאובייקט נראה באותו הצבע בלי קשר למקור האור שמאיר אותו. בשני המקרים הקביעות תלויה ביחס בין האובייקט לבין אלמנטים ברקע. קביעויות תפיסתיות ידועות אחרות הן קביעות צורה ומיקום. 

קביעות גודל מתייחסת לעובדה שגודלו של אובייקט נראה יחסית קבוע, ללא קשר למרחקו. הגודל הנתפס של אובייקט גדל עם גודל האובייקט על הרשתית וגם עם המרחק הנתפס של האובייקט, בהתאם לעיקרון קביעות גודל-מרחק. כשאובייקט מתרחק גודלו על הרשתית קטן, אבל המרחק הנתפס גדל ושני השינויים מבטלים אחד את השני ושומרים על קביעות. עיקרון זה יכול להסביר סוגים מסוימים של אשליות תפיסתיות. 

חקר ההתפתחות התפיסתית מתרכז במידה בה יכולות תפיסתיות הן מולדות, ובמידה בה הן נלמדות מהניסיון. בכדי לקבוע יכולות של תינוקות חוקרים את יכולות ההבחנה שלהם בעזרת שיטות כמו התבוננות מעדיפה והביטואציה. חדות, שהיא חיונית לזיהוי, גדלה במהירות במשך ששת החודשים הראשונים של החיים ואז גדלה לאט יותר. תפיסת עומק מתחילה בערך בגיל 3 חודשים אבל אינה לגמרי מבוססת עד גיל 6 חודשים בערך. קביעות תפיסתית מתחילה להתפתח כבר בגיל  6 חודשים. 

חיות שגדלו בחושך סובלות מליקוי ויזואלי תמידי, וחיות שגדלו עם רטייה על עין אחת הפכו לעיוורות בעין זו. חיות בוגרות אינן מאבדות את היכולת לראות גם אם נמנע מהם גירוי במשך תקופה ארוכה. תוצאות אלה מראות שישנה תקופה קריטית בשלב מוקדם בחיים, בה מחסור בגירוי נורמלי פוגע ביכולת התפיסתית המולדת. אם חסר סוג של גירוי מסוים בשלב מוקדם בחיים, גם חיות וגם בני-אדם הופכים אדישים לגירוי אותו שללו מהם. אפקט זה לא קשור ללמידה. עם זאת, קורדינציה תפיסתית-מוטורית חייבת להילמד. גם חיות וגם בני-אדם צריכים תנועה הנוצרת עצמאית בכדי לפתח קורדינציה נורמלית. 

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן