טיפול זוגי בפרספקטיבה של יחסי אוביקט

תכונות וכישורי המטפל

מטפל זוגי באסכולת יחסי אובייקט צריך לרכוש את הכישורים הבאים:

  1. הבניית מסגרת הטיפול– הבניית סטינג הטיפול מבחינת עריכת הראיון הטיפולי, תנאי התשלום, טיפול בחרדות הראשוניות בתחילת הטיפול ובניית החוזה הטיפולי.
  2. שמירה על מצב “חוסר פניות מעורב” (involved impartiality)– שמירה על הבעת עניין ידידותית אך לא פולשנית בבני הזוג כשותפים מבלי לקחת צד או החזקת שאיפה לגרום לשינוי אצלם.
  3. יצירת מרחב פסיכולוגי (psychological space) בו יוכלו בני הזוג להביע רגשות ומחשבות, אשר לא יכלו להביע ללא עזרת הטיפול, משום היותינו מאומנים בלשאת כאב ולחשוב על רגשות.
  4. פיתוח של “יכולת שלילית” (negative capability) לשימוש בעצמי– כמטפלים עלינו להיות משוחררים מזכרוננו של מה שקרה בעבר או מרצוננו מתוצאות הטיפול עבור המטופלים או עבורנו כמטפלים. אסור לנו לכפות תהליכים או לנחש משמעויות מוקדם מידיי. עלינו להישאר פתוחים להתפתחויות הטבעיות בטיפול.
  5. פירוש של מנגנוני הגנה לפי רעיון ה-“because clauseהלקוח מהטיפול הקבוצתי ע”פ הנרי עזריאל. בקבוצה חברי הקבוצה מחפשים מערכת יחסים רצוייה (required relationship) מהמטפל המחפה על הפחד ממערכת יחסים נמנעת (avoided relationship). אלו מכסים על הפחד הגדול מכולם מיחסים הרסניים (calamitous relationship). בטיפול אנו מראים לבני הזוג כיצד הם זקוקים האחד מהשני להתנהג באופן מוכר, המחפה על ההמנעות מאינטימיות אמיתית. באופן זה הם מחפים על הסכנה מפני כיליון הזוגיות, או מפני ההרס של אחד מהם או של שניהם. הפחד הוא מפני איבוד מערכת היחסים, איבוד האובייקט או איבוד העצמי. תפקיד המטפל באמצעות טכניקה זו הוא לפרש את מנגנון ההגנה ואת החרדה העומדת בבסיסו.
  6. עבודה עם העברה והעברה נגדית– אנו בוחנים את האופן בו בני הזוג מגיבים אלינו המטפלים (העברה) ואת האופן בו אנו מגיבים כלפי הזוג (ההעברה הנגדית). דינאמיקה זו תלוייה במערכת ההזדהות – הפנמה השלכתית. בזמן הטיפול, המטפל באופן זמני הופך להיות חלק ממערכת ההזדהות- הפנמה השלכתית של בני הזוג. אנו מפרשים את ההעברה של בני הזוג דרך ההעברה הנגדית שאנו חווים. ישנם שני סוגים של העברה נגדית, לדעת המחברים, קונטקסטואלית (contextual) וממוקדת (focused). העברה נגדית קונטקסטואלית נובעת כתגובה ליחס בני הזוג להקשר הטיפולי ולנו כספקי העזרה, הנחווים ע”י בני הזוג כ”אם הסביבתית”. העברה נגדית ממוקדת נובעת מהתהודה שבין האובייקטים המופנמים של המטפל לבין אלה של כל אחד מבני הזוג, שם הוא נחווה כאם-אובייקט. בטיפול זוגי קיימת תנועה בין שני הסוגים. באמצעותם אנו מכוונים להבין את הבעיות הזוגיות דרך ההזדהות ההשלכתית של בני הזוג כלפינו.
  7. עבודה עד לסיום– על המטפל לחזור שוב ושוב על הזיהוי והפירוש של ההגנות והחרדות, עד שיובנו ויעובדו. בשלב הזה, בני הזוג מפנימים את המרחב הטיפולי ומסוגלים לספק זה לזה החזקה פסיכולוגית קוגנטיבית, התקשרות אינטימית והבנה.

העבודה הפרשנית נשענת יותר מהניתוח האינטלקטואלי, על העצמי של המטפל. לכן, על כל מטפל להכיר דרך טיפול נפשי עצמי, הדרכה או שיח עם קולגות, את האובייקטים המופנמים בו בכדי להבין את העברה הנגדית הנוצרת בטיפול והגנה על העצמי שלו עצמו.

הערכת בני הזוג, המשגה ותוכנית טיפול

הצגת מקרה זוגית קלינית תכלול את הסעיפים הבאים, אשר מתארים את ההסטוריה הזוגית, האינדיווידואלית והמשפחתית של כל אחד מבני הזוג:

  • רקע כללי
  • הסטוריה פסיכיאטרית
  • הסטוריה רפואית
  • הסטוריה סוציאלית- סיפור משפחתי
  • הסטוריה של שימוש בחומרים ממכרים
  • עבר של התעללות בילדות
  • עבר פלילי
  • הצגת הבעיה הזוגית כפי שהוצגה ע”י בני הזוג
  • ההסטוריה של הבעיה הקיימת
  • קו זמן באירועים מרכזיים בחיי בני הזוג

 

נקודת מבט של תאוריית יחסי אובייקט על הצגת מקרה

הצגת המקרה באופן זה נותנת רקע רחב אודות הזוג המועמד לטיפול. אולם אין בה היבטים, אשר יסייעו בהבנת הדינאמיקות הזוגיות לפי השקפת תיאורת יחסי האובייקט.

כלי הערכה ספציפיים

דיווח באופן כזה עשיר במידע על הרקע של בני הזוג, אך הוא אינו נותן מידע על הטון הרגשי של בני הזוג. מטפל באסכולת יחסי אובייקט יבחן ביטויים של התנגדויות, תהליכי הגנה והחרדות מאחוריהם. הוא יבדוק את תגובת הזוג למטפל ואת תגובתו כלפי בני הזוג ויבנה היפותזה על בסיס ההעברה הנגדית לגבי ההעברה של בני הזוג והיפותזות לגבי יחסי האובייקט של כל אחד מבני הזוג.

לשם איסוף המידע המטפל משתמש ברצף של ראיונות קליניים. הוא בוחן את אופן כניסת כל אחד מבני הזוג לטיפול ואת תגובתו כלפי כל אחד מבני הזוג. הסטינג הטיפולי הוא חדר הטיפולים (המשרד). הוא מהווה מרחב טיפולי נשלט. בכך נוצרת מסגרת פסיכולוגית מוגנת בעבור בני הזוג. המסגרת הטיפולית כוללת את גביית התשלום, מועד הטיפול ומסגרת הזמן. באמצעותה ניתן לבחון את היענות בני הזוג לטיפול, נסיונות לכופף את המסגרת והביטויים שלהם.

על המטפל להיות קשוב לתגובותיו בכדי לאבחן את ההעברה הנגדית הקונטקסטואלית שלו להעברה הקונטקסטואלית של הזוג. כמוכן, להיות מודע להעברה הממוקדת של הזוג כלפיו וכך להבין דרך חוויתו את הקשיים שלהם בהתקשרות עם האחר. השיח דרך חווית המטפל, מאפשרת סיכוי טוב יותר לחיבור עם הזוג ולתקשורת נגישה אליהם ללא שיפוטיות.

נושא נוסף שחשוב לגעת בו בהערכה הוא ההסטוריה המינית של בני הזוג. כיצד הם תופסים את יחסי המין ביניהם בעבר וכיום. הסיבות לדעתם להתדרדרות או היעלמות של הקשר המיני. אם בני הזוג מתקשים לדבר על מין, ההערכה יכולה להערך באמצעות שאלונים העוסקים בגישתם למין ולקשר המיני, העדפות ופנטזיות מיניות, תגובות לעירום של עצמם ושל בן זוגם. אם יסתבר מהשאלונים כי תיאור יחסי המין היה מוגזם לטובה מתוך הגנה, יהיה כדאי לשקול הפניה לטיפול מיני התנהגותי לפני המשך העבודה הטיפולית. אם יסתבר כי היחסים הזוגיים הם אלה שהרסו את הקשר המיני, יהיה אפשר להמשיך בעבודה הטיפולית.

בקריאה של חומר קליני על זוג המועמד לטיפול, ניתן גם כן לשים לב לתגובות רגשיות שעולות כתוצאה מהקריאה. אלו יכולות להיות תגובות של העברה נגדית לחומר שהובא ע”י הזוג המטופל. שכן, אם חומר זה היה מובא בעת ראיון טיפולי, ניתוח של תגובות אלה היה מתבקש.

המטפל לאחר ראיונות ההערכה יערוך ניתוח של בני הזוג בנפרד וביחד כזוג, הכולל את יחסי האובייקט המשוערים אשר מופנמים בכל אחד מבני הזוג וההזדהויות ההשלכתיות והמופנמות, כפי שחש בהם בחוויתו את ההעברה הנגדית בטיפול. הוא ימפה את החוזקים במערכת היחסים הזוגית ואת הדינאמיקות התקשורתיות הזוגיות הנובעות מההזדהויות ההשלכתיות והמופנמות. כתוצאה מאלה המטפל יקבע את מטרות הטיפול, המורכבות ממטרות ביניים סימפטומטיות (בנייה מחדש של מערכת חברתית, שיקום יחסי מין, בנייה מחדש של פנאי משותף). מטרות אלה אינן נשענות על הטיפול באסכולה זו. מטרות העל הנשענות על אסכולת יחסי האובייקט הן שיפור יכולת התמודדות עם קונפליקטים זוגיים, הערכה מחדש את בחירת בן הזוג, החלטה האם להתחייב מחדש למערכת היחסים או להיפרד.

טכניקות והתערבויות ספציפיות

טכניקת העבודה בטיפול עפ”י תיאוריית יחסי אובייקט כוללת שמירת גישה של הקשבה, מעקב, זיהויי דפוסים, הבחנה של רגשות עצמיים ויצירת פרשנויות. ליבת הטכניקה הטיפולית היא שימוש בהעברה נגדית לפירוש ההעברה. המטפל שואב מידע מתחושותיו (ההעברה הנגדית) בכדי להגיע להבנה על איך זה להיות כל אחד מבני הזוג ועימם כזוג. זאת באמצעות כניסה למצב של תקשורת לא מודעת  עם הזוג, וסימון וניתוח רגשות ואסוציאציות שעולים בו.

על המטפל להיות קשוב לתהודה בין הזוג לבין הזוגיות המופנמת (the internal couple) בו. הזוגיות המופנמת היא מבנה נפשי המושתת על חוייתנו את היחסים בין אבינו לאימנו, את שיתוף הפעולה שלהם ביחסי הנישואין ובהורות לאורך שלבי ההתפתחות שלנו: למשל, בשלב האוראלי אנו חווים את הורינו כנהנים מזלילה בעלת אופי אורגי. בשלב האנאלי, במהלך הגמילה מחיתולים, אנו חווים את הורינו כזוג לוחמני וסדיסטי. בתקופה האדיפאלית בשלב הגניטאלי, אנו ערים להתרגשות הרומנטית ביניהם. עד לשלב שאנו מבשילים באופן המאפשר לנו נפרדות מאובייקט האהבה הראשוני שלנו. מבנה הזוגיות המופנמת עובר התאמה במפגש עם זוגות אחרים. בהתאם לכך, הזוגיות המופנמת של המטפל נמצאת באינטראקציה עם הזוגות המטופלים. לכן, על המטפל הזוגי להיות מודע לזוגיות המופנמת בו ועל האופן שהיא תשפיע על רגשותיו מול הזוג ועלולה לעורר רגשות של דחיה, תחרות, קנאה, הנובעים מחוויה מחדש של רגשות ילדות כואבים.

ההעברה המשותפת של הזוג מורכבת מהשלכת הקשיים בסיפוק ההחזקה ההדדית על המטפל ומופקת כתגובה לציפיות מהמטפל. ההעברה הקונטקסטואלית מביעה את העמדות כלפי אחריותו של המטפל להקשר הטיפולי. המטפל מייצג בכך את “האם הסביבתית” המספקת ביטחון והמשכיות. ההעברה ממוקדת אובייקט האינדיווידואלית מורכבת מהאובייקטים המופנמים של בני הזוג המבקשים לחוות יחסי אובייקט מוקדמים עם המטפל. המטפל מייצג בכך את “האם-אובייקט”, אליה מבוטאים ישירות צרכים, מאוויים ופחדים. המטפל אם כן מקבל את שני התפקידים ואלו מקיימים תנועה ביניהם. באופן זה, ההעברה הממוקדת עשוייה להחליף את ההעברה הקונטקסטואלית, במקרה שהזוג לא יוכל לבנות אמון במטפל.

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן