היבטים התפתחותיים סביב טיפול בילדים

  • לא ניתן לאבחן או להתערב טיפולית, ללא הבנת השלב ההתפתחותי שבו הילד נמצא.
  • השפעת תרבות על תפיסת נורמטיביות לגבי התפתחות ילדים. כלומר, מה מתאים לגיל הילד ומה לא. יש קשיים שטבעי שיתקיימו אצל ילד מקבוצת גיל מסויימת בהתאם להתפתחותו הרגשית ואלו לא יחשבו כחריגים (לדוגמא, חבר דימיוני שבגיל צעיר לא מצריך התערבות טיפולית ומעיד על דימיון מפותח לעומת בגיל מבוגר שמעיד על בעיה).
  • צורך בהתערבות למניעת קיבעון ולצורך מעבר תקין לשלב הבא. חלק מתפקיד המטפל הוא להרגיע. בנוסף, אין לנתק את הילד מהתרבות, מהחברה ומהסביבה שבה הוא גדל, כתוצאה מהשפעתם על הילד ועל עולמו. ייתכן והתנהגות בארץ אחת תחשב לתקינה, ובארץ אחרת היא תחשב כחרידה.
  • ילדות כתהליך דינמי, מתפתח ומשתנה– פוטנציאל להצלחת טיפול. ההתקדמות וההתפתחות לא מתרחשת בקו רציף- לא אצל ילדים ולא אצל מבוגרים. לכן נצפה לעליות ולירידות (לדוגמא, במקרה של הרטבת לילה), ולפי הקונטקס נקבע אם הילד צריך התערבות טיפולית. יתכן ותיהיה רגרסיה ואם עוצמתה לא חריגה היא יכולה להחשב כתקינה.

יש לזכור כי אצל ילדים מנגנוני ההגנה לא מקובעים, האישיות לא התגבשה, ולכן השינוי בהרגלים הוא קל יותר.

  • בעיות מוחצנות- ריבוי הפניות בהשוואה לבעיות מופנמות. ברוב המקרים, כשההפרעות בולטות ומפריעות לסביבה (ואף יותר מאשר לילד עצמו), הסיכוי לשלוח את הילד לטיפול גדול יותר מאשר הסיכוי לשלוח לטיפול ילד מופנם.
  • מיעוט פנייה לעזרה של ילדים- צורך בזיהוי הקושי ע”י מבוגר. הסביבה ערה לסימפטומים, ולכן על המבוגרים חלה האחריות לדאוג לכך שהילד יקבל את העזרה שלה הוא זקוק.
  • חשיבות להתערבות משפחתית במקביל להתערבות אצל הילד. ילדים גדלים בקונטקס משפחתי להורים מסויימים, לכן יש להתחשב בתפקידו במשפחה ובאופי המשפחה, בכדי להבין את השפעת המשפחה במצבו. לדוגמא, יהיה אפקט גדול לשינוי שמבצע ההורה על חיי ילדו ועל אופיו והוא עלול לעורר קשיים רגשיים. הילד עלול לקחת על עצמו (במודע או לא) את הקושי במשפחה ואת התפקיד להתמודד עמו= Identified patient. במצב זה נבצע גם התערבות משפחתית או עבודה מול ההורים, אחרת ייתכן שנתקל בהתנגדות מצד ההורים או שפשוט לא יתקבל טיפול יעיל.

בגילאי הילדות קשר משמעותי (עם יועץ ביה”ס/ חונך פר”ח) יכול לעורר שינוי משמעותי.