מאפייניו וחשיבותו של משחק אצל ילדים

הגדרה של משחק ושל מאפייניו:

  • פעילות המכוונת לגרום הנאה.
  • בהגדרה הרחבה של המשחק יש איזושהי הבחנה בין פעילות משחקית, הנחשבת לפחות רצינית, לבין פעילויות רציניות יותר בעלי מטרה קונקרטית.
  • כיום מבינים שאין ההגדרה מדוייקת- היא מותנית ביכולת הילד לתת ביטוי לצרכיו דרך משחק.
  • הגדרה מילולית מאבן שושן- שעשוע, פעולה מהנה שיכולה להתבצע בקבוצה או ביחידים.
  • עיקר ההנאה הוא מתהליך המשחק ולא מתוצאותיו– מהבנייה, מהעבודה ומהתהליך המשותף, ופחות מהתוצר הסופי.
  • נובעת מרצון חופשי– לא ניתן להכריח ילד לשחק, המוטיבציה למשחק היא פנימית. אם אין לו את הצורך הפנימי לשחק, לא יכולה להתרחש כפייה של משחק.
  • כרוכה בהשתתפות אקטיבית– משחק פסיבי הכולל רק צפייה במשחק לא יחשב כמשחק.
  • מתקיימת במרחב מוגן, עם גבול ברור ומוגדר מבחינת הזמן והמרחב– הגבולות של משחק הם יותר מוגדרים, הן מבחינת המקום בו אנו משחקים והן מבחינת הזמן (ברור לנו מתי הוא מתחיל ומתי הוא נגמר). יש כללים פנימיים ברורים למשחק, וכשמשהו לא מתנהל לפי קודי המשחק, המשחק יעצר.
  • אינה תעתיק מדוייק של המציאות– שגיאות במהלך המשחק לא מביאות לתוצאות רציניות או לנזק כלשהן (אם האביר לא הצליח להציל את הנסיכה, לא יתרחשו תוצאות הרסניות כפי שהיו יכולות להתרחש במציאות. במשחק יכולים לקחת מוטיבים מעולם המציאות אבל לשנות אותם ככה שתאימו לסיטואציה המשחקית.

חשיבות המשחק להתפתחות הילד

תחום מוטורי

  • הפעילות המשחקית מתחילה מהנעת הגוף ועשיית פרצופים כאקט משחקי. בהמשך מתווספים לפעולה חפצים- הכנסת חפצים לפה. הם לומדים להניעו, את ריחו ואת טעמו. ככל שהיא משתכללת הילד מחזק יכולות נוספות מהמוטוריקה הגסה (מגלשות, נדנדות) וכן מהמוטוריקה עדינה (פאזלים, השחלת צורות, משחק בחומרים, ציור).
  • מסייע להתפתחות סנסו-מוטורית גסה ועדינה.
  • שיפור קואורדינציה וחיזוק השרירים.
  • מחדד ומפתח את השרירים.

תחום קוגניטיבי

  • פיתוח כישורים שכליים ומיומנויות חשיבה. שיפור הזיכרון ויכולת הקשב.
  • דרך מרכזית ללמידה: רכישת ידע ומושגים מתחומים שונים: מושגים חשבוניים, יכולת השוואה, אבחנה ומיון.
  • פיתוח אסטרטגיות יצירתיות בפתרון בעיות. אם משהו לא מסתדר במשחק יש צורך בהפעלת החשיבה בכדי לפתור את הקושי (פאזלים- מציאת השלם בתור החלקים).
  • התפתחות שפה: הרחבת עולם המושגים, אוצר המילים ויכולת הביטוי. החשפות לאובייקטים שונים שלומדים להגות ולבטא אותם. כמו כן, האינטראקציה עם ילדים אחרים מאוד מלמדת.
  • חשיפה לחוקי הטבע והפיזיקה- למשל למידה על כוח הכבידה מזריקת כדור, למידה על שיווי משקל דרך אופניים.
  • פיתוח הדימיון.

תחום רגשי

  • לחוות ולגעת בעולם הפנימי ולפתח הבנה רגשית, באמצעות שחזור חוויות מהחיים. המשחקים מקנים תחושת ביטחון שלא תמיד חשים במציאות.
  • לבטא בבטחה מגוון רגשות וקונפליקטים פנימיים, מבלי לפגוע באחרים או להפגע. דרך לבטא רגשות שלא בהכרח באים לידי ביטוי בחיים האמיתיים, שדרך המרחב המשחקי הבעתן היא יותר לגיטימית. כמו כן, שחרור הלחצים יכולים לתרום בהתמודדות עם קונפליקטים במציאות.
  • לבטא משאלות כמוסות שאינן ניתנות להגשמה במציאות. לדוגמא, ילד שרוצה ליהיות גיבור על, ודרך המשחק הילד יכול לקבל את תחושת הגיבור שהוא זקוק לה במרחב המוגדר של המשחק.

הטמעת המציאות (to assimilate) לתוך העולם הפנימי- פיאז’ה טען שלהכיר את העולם היא משימה מורכבת, והמשחק מאפשר להטמיע את המציאות לתוכנו ולשנות אותה, במקום שהוא יהיה צריך להתאים את עצמו למציאות כפי שהיא.

  • עיצוב הזהות המגדרית ולמידת תפקידי מגדר שונים.

תחום חברתי

  • כלי משמעותי לשיפור האינטיליגנציה הרגשית.
  • מפגיש עם סיטואציות חברתיות מורכבות, מאפשר ללמוד לפעול במערכת יחסי גומלין: פשרה, שיתוף פעולה, ניהול מו”מ, התמודדות עם הפסד ועוד. כמו כן, המתנה לתורו, דחיית סיפוקים.
  • התקה של תהליכים חברתיים ולמידת מודל של החברה האנושית. הרבה דברים שעוברים עלינו כמבוגרים מורגשים באינטראקציה המשחקית- מהווה מיקרוקומוס לעולם המבוגרים.
  • רכישת כלים שיסייעו בהשתלבות חברתית וגיבוש מעמד חברתי. היו שטענו שככל שהילד מתבגר, הוא עובר ממשחק עם עצמו למשחק חברתי. היו שטענו שאלו שמרבים לשחק עם עצמם הם בעלי קושי חברתי. עם זאת, היום יודעים שאין זה מעיד על בעייתיות, וכי משחק זה תורם להתפתחותו בדרך אחרת.

התפתחות הקשר בין התינוק להורה

  • מאפשר למידה על הילד, עולמו הפנימי, צרכיו, מאפייניו, יכולותיו, סגנון הלמידה, סף התסכול וכו’. ניתן ללמוד על הילד לפי בחירת משחקיו והרגשות שמביא למשחק.
  • מאפשר למידה על המבוגר כדמות מטפלת ועיצוב גישה מתאימה להיענות לצרכי הילד. הילד חש כי המבוגר נכנס למקום שמבחינתו הוא מאוד בטוח. המבוגר לומד איך נכון לשחק עם הילד, באיזה אופן ובאיזה קצב. עליו ללמוד להתאים את עצמו לילד דרך המשחק.
  • מתרחש מינקות, בכל גיל ובאופנים שונים.
  • המשחק לא צריך לכלול אובייקט משחקי- פעילות משחקית יכולה ליהיות גם פעולת דימיון משותפת או דרך ביצוע פרצוף.

סוגי משחקים

  • משחק תרגול (פונקציונלי)– לידה עד שנתיים. חזרה על פעולה בכדי לתרגל יכולת, בעיקר יכולת מוטורית הכרוכה בהפעלת השרירים. היא מהווה ביטוי ישיר לצרכים ההתפתחותיים, וההנאה מגיעה מהחזרתיות בתזוזה שלהם. אלו משחקים מאוד פשטניים ולא מערבים יכולות קוגניטיביות גבוהות. ככל הילד מתבגר, משחק התרגול מתפתח יותר והופך למורכב יותר (ריצה, קפיצה, טיפוס, התגלשות). משחק זה יכול לכלול חפצים שונים. חלק ממשחקי הביטוי יכולים להכיל ביטוי רגשי, כמו הצורך בנפרדות דרך מילוי וריקון בקבוק, עשיית צרכים, פלסטלינה שבה מחברים ומפרקים דברים.
  • משחק בנייה (קונסטרוקטיבי)– מגיל שנה ואילך. בניית מגדלים מקוביות או מלגו לדוגמא. בשלב זה הילד משתמש בחומרים ובחפצים בכדי לבנות משהו שהוא מעבר לחפץ עצמו- יצירת משהו חדש דרך חיבור כמה חלקים. ההנאה של הילד מתחשבת בתוצר. הילד לומד לווסת את עצמו (מתי אני הורס ומתי אני לא הורס? שימוש בחפצים בכדי להפיק מהם תועלת, למידה איך ללמוד מטעויות, לדחות סיפוקים, לעבוד לקראת מטרה. יש ערך לא רק להנאה אלא גם לתוצר הבנייה). משחקי בנייה מתבצעים גם על ידי ילדים בוגרים ואף מבוגרים. בשלב בנייה מתקדם ניתן להעריך באופן יחסית אובייקטיבי את היצירה (האם מה שייצרתי נראה כמו בית או לא?).
  • משחק סימלי/ייצוגי (פיקציונלי)– מגיל שנתיים עד 6. שימוש בחפצים לא דרך הפונקצייה המקורית שלהם אלא דרך מתן משמעות סימלית שמתאפשרת בעזרת הדימיון. ההסתכלות הלא-אובייקטיבית על האובייקטים דורשת את היכולת להפשטה ולסימבוליות (התחלת בהמשחק הסימבולי יכולה ליהיות לדוגמא דרך משחק בפלאפון כפלאפון ובהמשך בבננה כפלאפון).

הילד יכול לאמץ משהו מסויים או דמות מסויימת מעולמו (אמא, רופא). המשחק הסימלי הראשוני הוא משחק עצמי (אני משחק את עצמי ישן או אוכל) ולאחר מכן ההתפתחות תיהיה שימוש באובייקט אחר בתוך המשחק (אני מרדים את הבובה). מורכבות נוספת- ממצב שאני מחקה פעילות מסויימת יתרחש חיקוי של מספר פעולות (אני אמא שמבשלת, שאומרת לילדים מה לעשות, ולמעשה אני אמא שמכילה את כל המאפיינים שלפיהם הילד תופס את אימו). הדבר האחרון הוא דמיון של האובייקט (לא צריך קערת משחק בשביל להאכיל את התינוקת, הילד ידמיין שיש בידו קערה).

  • משחק דרמטי– מגיל שנתיים ואילך, ומשחק סוציו-דרמטי. ילדה יכולה לשחק מספר דמויות: גם את בובתה, גם את האמא, וגם את התינוקת. כל מה שהילדה תרצה יכול להתרחש בסיפורה. הזהות המגדרית באה לידי במשחק החל מגיל מסויים (תכנים של לוחמים מול תכנים של נסיכות). משחק נוסף יכול ליהיות פיתוח חבר דימיוני וביצוע האינטראקציה המשחקית באמצעותו (דורש יצירתיות, והבנה רגשית גבוהה- כל עוד יש התאמה לגיל אין הדבר מהווה גורם בעייתי). במשחק הסוציו-דרמטי משתפים אנשים אחרים במשחק, ולכל משתתף תפקיד מסויים. הדבר דורש יכולת חברתית וקוגניטיבית גבוהה.
  • משחקי חוקים– משחקים עם כללים ברורים (משחקי קופסא לדוגמא).
  • משחקים שכליים– משחקים עם אתגר קוגניטיבי (משחקי שח, תשחצים, סודוקו).

משחק בראי תרבות

במשחק יכולים להשתקף ערכים המאפיינים את התרבות הספציפית שאליה משתייך הילד. לדוגמא: במדינות מערביות בעלות ערכים אינדיבידואליים יכולים ליהיות משחקים יותר תחרותיים, לעומת מדינות מזרחיות עם תרבות קולקטיביסטית שבה הילדים יכולים לשחק במשחקים שדורשים יותר שיתוף פעולה.