מושגים משמעותיים בטיפול במשחק

התנגדות לטיפול

  • ביטוי מילולי או התנהגותי לחוסר רצון או מסוגלות לעמוד בברית הטיפולית (ההסכמה שאנו נפגשים במטרה לבצע שינוי בתחופ מסויים). ההתנגדות יכולה ליהיות חוסר רצון לקבל טיפול או חוסר שיתוף פעולה עם דרכי הפעולה של המטפל. ההתנגדות יכולה לבוא לידי ביטוי במילים או במעשים, ומעבירה את המסר שהמטופל לא רוצה לשתף פעולה. ההתנגדות יכולה לבוא בתוכן (אני לא רוצה לדבר על אמא כי הנושא מעורר בי פחד/חרדה) או בדרך (השינוי לא יתרחש כתוצאה משיחה, “המשחק איתך הוא מה שיפתור לי את הבעיה?”).
  • פרויד: הימנעות מהעלאת תוכן מאיים למודעות, תוך שימוש במנגנוני הגנה (לדוגמא רציונליזציה או הכחשה כניסיון לא לתת לפחדים לגעת בנו).
  • מקור פנימי להתנגדות– משהו שקשור למטופל- פחד משינוי, פחד מתלות, חרדה מודעת או לא מודעת, זכרונות לא נעימים שצצים, פחד מלהקשר/להנטש/להפגע. יכול ליהיות גם התנגדות לשינוי כשלעצמו או קושי לוותר על רווחים משניים (צומת הלב, יחס, התחשבות בתפקודים, ויתור על הקלות בביה”ס, התחשבות).
  • מקור חיצוני להתנגדות– התנגדות המטופל עלולה לשקף את התנגדות הסביבה (בעיקר של ההורים)- ההורה עלול לחוש שהטיפול לא יעשה לנו טוב כמשפחה, והילד יחוש זאת.
  • התנגדות יכולה לבוא לידי ביטוי בחוסר הגעה לפגישות, שתיקה, ניסיון להתחמק, תנומה (התנגדות פסיבית, לא ישירה), או לחילופון בעוינות, ויכוח, תוקפנות, אטימת האוזניים, אמירה ישירה (התנגדות אקטיבית). חשוב לא לפספס את ההתנגדויות, כי פספוס משמעות ההתנגדות עלול להוביל לפספוס עיקר הטיפול.
  • דרך ההתמודדות עם ההתנגדות– חשובה ההקשבה וההתייחסות להתנגדות.
  • בעבר היה חשוב להעלות אצלו את המודעות להתנגדות, וההתייחסות הייתה שהתנגדותו היא לא תקינה וכי היא אשמתו.
  • כיום מנסים להתייחס להתנגדות כפונקציונלית למטופל- יכול ליהיות שהוא לא יכול לעמוד בהשלכות של העלאת התכנים, מעין מנגנון השרדותי. חשוב לא לכפות על המטופל את שיתוף הפעולה ולהתאים את קצב הטיפול לבשלותו של המטופל להתמודד עם התכנים שעשויים להעלות בו. יתכן שדרך ההתנגדות המטופל מעביר מסרים למטפל, ויתכן שההתנגדות צריכה לגרום למטפל למצוא דרך אחרת שתיהיה נכונה יותר עבור המטופל עצמו. היא דורשת המון גמישות והתכווננות, וחשוב שהמטפל לא יפחד מכך. השיחה על כך צריכה להתנהל ברגישות, אכפתיות ולא בנימה ביקורתית- “שמתי לב שהפגישה האחרונה שלנו הייתה מאוד משמעותית, ולאחר מכן הפסקת לבוא. חשוב לי להבין למה”.
  • ההתנגדות יכולה לעלות ולרדת במהלך הטיפול. יתכן והיא תעלה בשנית כאשר נוגעים בתכנים משמעותיים.

העברה (טרנספרנט)

  • רגשות/פנטזיות/דחפים שמופנים כלפי המטפל באופן או בעוצמה לא מתאימה לסיטואציה או לאדם.
  • שחזור של יחסי ילדות מוקדמים- לדוגמא, שחזור היחסים עם ההורים עם המטפל.
  • התקה של רגשות מאדם אחד לאחר.
  • העברה חיובית והעברה שלילית.

ניתן להבין שמדובר בהעברה ולא בדפוסי התנהגות כשאינטואיציית המטפל מנחה אותו שהבעיה לא קשורה אליו, אלא שדרכו המטופל מדבר עם מישהו אחר- הוא מנהל קשר עם מישהו אחר ולא עם המטפל. הרגש יכול ליהיות חיובי (דרך התאהבות במטפל בגלל דמיון ליחסים עם אביה), שהיא נעימה ומחמיאה ולכן יותר קשה לזיהוי. לעומת זאת, ההעברה יכולה ליהיות של רגש שלילי.

היא יכולה להוות חלק אינטגרלי מהטיפול, והיא נותנת למטפלים מידע אדיר על דפוסי הקשר של המטופל: על מערכות יחסים מוקדמות, ועל האופן שהוא מנהל מערכות יחסים היום.

חשוב לזהות שמדובר בהעברה, להכיר בכך ולא להבהל לכך, לשקף למטופל את המתרחש ולנתח עמו את המתרחש בחדר ולהעלות עם המטופל עצמו דפוסים קודמים של קשרים.

העברה נגדית

תגובתו הרגשית של המטפל לתפקיד שנתן לו המטופל, בהעברה שלו כלפיו. היא עלולה לעורר דחייה, אהבה, כעס, המנעות וכו’. התגובה יכולה ליהיות חיובית ושלילית, בהתאם לשחזור שמתרחש בחדר. יש שיאמרו שההעברה הנגדית היא רחבה יותר ומתייחסת למכלול הרגשות שבקשר הטיפולי שחש המטפל כלפי המטופל.

  • פרויד: העברה נגדית כשמכשול, להבנת חשיבותה- בהתחלה הוא האמין שעל המטפל להוות “לוח חלק”. בהמשך הבין כי ההעברה הנגדית היא בלתי נמנעת ואף יכולה לתרום לתהליך הטיפולי: היא מעניקה מידע אחר, לא מילולי, שעובר במהלך המפגש. ניתן ללמוד מכך על איך הוא חווה אנשים אחרים, ואיך הסביבה חווה אותו.
  • מקור התגובה: “אובייקטיבי” מול “סובייקטיבי”- לא באמת קיימת תגובה אובייקטיבית, אך יש תגובה שהיא אופיינית למטפל. כל אחד מייצג תגובה אחרת בהתאם לאישיותו ולעברו.

תגובה סובייקטיבית– לדוגמא, חוויתי פרידה מבן זוג ואני מטפלת בילד שהוריו התגרשו. הטיפול עמו יגע בקונפליקטים ובחלקים בלתי מעובדים שלי. תגובות/רגשות לא אופייניות שעולות במפגש מול ילד מסויים- זעם כלפי ילד שזר לי יהווה אינדיקציה למה שקורה בילד שנוגע בי ומביא אותי לתגובה שלא אופיינית לי.

  • העברה נגדית מהווה כלי חשוב כי העבודה עם הרגשות שלנו עוזרת לנו להבין אם מקורן הוא בנו או שמקורן בחוויית הילד ובמה שהוא מעורר בסביבה שלו. חשוב להבין את מקור התגובה הרגשית של המטפל באינטראקציה- הן בקרב מטופלים ילדים והן בקרב מטופלים מבוגרים.