למידה והתניה

  • Behaviorism זרם בפסיכולוגיה הטוען שפסיכולוגיה היא תחום שצריך לחקור בשיטה המדעית. מה ניתן למדוד בעין? רק את התנהגות האדם. החוקרים מזרם זה טוענו כי לא ניתן לחקור בצורה מדעית את כלל הנושאים הפסיכולוגיים בהם התרכז פרויד.
  • סוגי למידה-
  • למידה בלתי-אסוציאטיבית:

Habituation: תגובה הולכת ופוחתת ככל שיש יותר חשיפה לגירוי. לדוג’: בהתחלה נבהלים מצופר אך באופן הדרגתי מתרגלים אליו ומגיבים פחות.

Sensitization: תגובה מוגברת בתגובה לגירוי. לדוג’ כשנכנסים לסמטה חשוכה מגיבים בצורה קיצונית יותר לגירויים כגון צופר.

אורך החיים של שתי תופעות אלו הוא יחסית קצר אך חשיפה ממושכת עשויה לגרום ללמידה ארוכת טווח.

  • למידה אסוציאטיבית: מסובכת יותר מאחר ומערבת לימוד הקשר בין מאורעות שונים.

התניה קלאסית (Classical Conditioning): לימוד הסדר בין מאורעות. תינוק לומד שלאחר חליצת השד תגיע הנקה.

התניה אינסטרומנטאלית (Instrumental Conditioning): לימוד התוצאה של פעולות הלומד. לדוג’ ילד לומד שהכאת אחיו גוררת אי אישור מצד הוריו.

למידה מורכבת (Complex Learning): לימוד מורכב יותר מאשר אסוציאציה כגון הדרך מהבית לביה”ס.

דמויות חשובות בזרם:

  1. איוון בפלוב- הגדיר מה היא התנייה קלאסית. פיזיולוג שחקר את מערכת העיכול, פיתח כלי מדידה מדוייק לריור של כלב בעת קבלת אוכל. במהלך הניסויים בפלוב שם לב שהכלב מתחיל להזיל ריר לפני שהוא רואה את האוכל, זאת אומרת שהכלב למד שישנו סימן המנבא את הגעת האוכל.
    בפלוב הצמיד לאוכל גירוי נטראלי (אור, צליל) וראה כי עם הזמן הגירוי הנטראלי גורם לכלב להזיל ריר, הכלב ביצע תהליך של למידה. בפלוב סיווג את הגירויים ואת התוצאות:

Unconditioned stimulusגירוי בילתי מותנה (האוכל שגורם לכלב לריור)

Unconditioned responseתוצאה בילתי מותנית (ריור בעקבות אוכל). זוהי למעשה התגובה הפיזיולוגית לגירוי, היא טיבעית ולא ניתנת ללמידה.

Conditioned stimulus גירוי מותנה (אור/צליל)

Conditioned responseתוצאה מותנית (ריור בעקבות אור/צליל)
בפלוב בנה גרפים המודדים כמה זיווגים של גירויים יש לבצע עד שתתקבל תוצאה מותנית (ריור כתוצאה מאור/צליל), תוך כדי ניסויים אל בפלוב גילה עוד שני שלבים חשובים-
extinctionשלב ההכחדה. הכלב ממשיך להגיב בריור לאור/צליל על אף שאינו מקבל אוכל, בשלב מסויים הוא מפסיק לרייר (מבין כי לא מגיע אוכל לאחר האור/צליל).
spontaneous recoveryהחלמה ספונטנית. הלמידה המקורית לא נכחדה לחלוטין, הכלב בשלב מסויים עלול בכל אופן להתחיל לרייר כאשר מופיע אור/צליל.

  • סיבולת לסמים- הסם הוא הגירוי הבילתי מותנה, התגובה של הגוף לסם (גם תגובת העוררות אך גם תגובת הגוף בכדי להחזיר את המערכות למצב יציב) זוהי למעשה התגובה הבילתי מותנית. כאשר אדם צורך סמים בתנאים זהים (בדר”כ בביתו, בשעות הערב וכו’) תנאים אלה הופכים להיות גירוי מותנה ובהתאם לתנאים אלה הגוף מתחיל בפעילות של התגובה המותנית (תגובות נגד לסם). בשלב זה האדם זקוק ליותר סמים משום שהגוף מפתח סיבולת.
    אם אדם יקח את אותה כמות סמים שהוא רגיל לקחת בדר”כ אך בסביבה ששונה מהסביבה הרגילה ובתנאים שונים (יבטל את הגירוי המותנה) הגוף ילחם בצורה פחותה בסם (תתבטל התגובה המותנית) והאדם עלול להיפגע “ממנת יתר”.
  • Second-order conditioning“התניית שלב שני”. אם נצמיד לאור/קול גירוי נוסף (לדוגמא- תמונה כלשהי) הכלב ילמד כי גם זה גירוי שיש להגיב אליו בריור. גם הוא נבצע התנייה זו ללא האוכל (אך בשלב שבו הכלב כן מרייר לאור/צליל) נוכל ללמד את הכלב לרייר למראה התמונה גם אם לעולם לא קושרה באופן ישיר לאוכל.
  • סמיכות לעומת ציפיות בהתנייה קלאסית- פאבלוב האמין שהגורם המכריע המשפיע על האם תיוצר ההתניה או לא הוא סמיכות בין ה-CS לבין ה-US אך כיום ידוע שגורם נוסף המשפיע הוא צפיות – כמה ה-CS הוא מדד אמין ל-US.

יתרה מזאת, בניסויים נוספים הוכח כי חוזק ההתניה מושפע מחוזק האמינות. ההסבר הקוגניטיבי הוא שברגע שקורה ליצור מקרה מסוים הוא בודק אחורה ומשווה איזה אירוע תמיד גרם למקרה.

  1. ג’ון ווטסון- טען כי הפסיכולוגיה היא תחום מדעי החוקר התנהגות וניתן באמצעות ההתנייה הקלאסית להסביר את כלל מגוון ההתנהגויות הקיים. ע”פ גישתו של ג’ון בכדי לחקור פסיכו’ באופן מדעי אני צריכים לחקור רק גירויים ותגובות.

ע”פ ווטסון כל התנהגויות האדם אינן נולדות, הן כולן נלמדות לאורך החיים באמצעות ההתנייה הקלאסית.
הניסוי של אלברט הקטן- בניסוי זה ווטסון ביצע התניית פחד על תינוק בשם אלברט.
התניית פחד- גירוי בילתי מותנה- רעש, תגובה בילתי מותנית- פחד/בכי, גירוי מותנה- חולדה לבנה, תגובה מותנית- פחד/בכי.
אלברט הכליל את הפחד שלו על יצורים חיים נוספים מלבד החולדה (לדוגמא על ארנבונים לבנים), תופעה זו נקראת generalization, התופעה ההפוכה נקראת הבחנה discrimination.

  • התניית פחד- האם הפחד הוא מולד או נלמד?
    בוצע ניסוי בקופים- מול קוף הציבו בובה של נחש+קערת אוכל. כל עוד הקוף לא נחשף בעבר לנחשים הוא לא הראה סימני פחד וניגש לאוכל. לאחר מכן הראו לקוף סרט בו קוף אחר מציג סימני פחד כלפי נחש, נוצרה obserrational fear condition, התניית פחד כתוצאה מצפייה.
    הניסוי בוצע שוב אך הפעם הוצגו לקופים פרחים, לא נוצרה למידה של פחד.
    מכאן ניתן להסיק כי ישנה מוכנות מולדת לפחד מגורמים מסויימים אשר עלולים לסכן אותנו, ערך הישרדותי.
    ווטסון טען כי אצל אנשים הסובלים מחרדה פוסט טראומתית מתבצעת הכללה- כל דבר המזכיר את הטראומה יוצר חרדה. הוא טען כי ששיטת הטיפול PE יעילה יותר לטווח ארוך, זוהי למעשה שיטת טיפול אשר מבצעת הכחדה מכוונת של התגובה המותנית.
  • סקינר- הגדיר את התנאים של למידה אופרנטית.
    התנייה אופרנטית instrumental/operant conditioningיש צורך לבצע למידה בכדי ליצור תגובות גם שאינן אוטומטיות, כל התנהגות אנושית ניתן להבין ע”פ חוקי הלמידה. המטרה היא ללמד תגובות, מתי להגיב ומתי לא להגיב.
    law of effect.
    positive reinforcementנועד להגדיל התנהגות, פרס, חיזוק חיובי.
    positive punishmentנועד להקטנת התנהגות, עונש, גירוי אברסיבי.

Negative reinforcementנועד להגדיל התנהגות, הפחתת גירוי לא נעים.
negtine punishmentנועד להקטנת התנהגות, גירוי חיובי להפחתת התנהגות.
avoidance learningלמידת המנעות. החולדה תלמד להימנע מגירוי לא נעים. מבצעים התנייה קלאסית על חולדה- זיווג של אור ושוק חשמלי, לאחר מכן פותחים לחולדה פתח לחדר נוסף בו אין שוק חשמלי. בכל פעם שהחולדה תראה את האור היא “תברח” לחדר שבו אין שוק חשמלי על אף שאחרי האור לא יגיע שוק. היא תיבחר להימנע מהאופציה שאולי יגיע כאב.

  • תזמון החיזוק- התנייה אופרנטית:

אפקט החיזוק החלקי – נמצא כי כאשר החיזוק ניתן רק באופן חלקי, ולא כל פעם שהפעולה נעשתה, עומק ההתניה היה גדול הרבה יותר.  כמו-כן, הזמן שעבר עד להכחדת ההתניה לאחר הפסקת החיזוק, היה ארוך הרבה יותר.

באיזה תדירות יש לתת את החיזוק?

  • יחס קבוע (Fixed Ratio, FR) – החיזוק ניתן על פי יחס קבוע: 1 ל-X תגובות. ככל שהיחס גבוה יותר (חיזוק נדיר יותר) כך גבוה יותר קצב התגובות של היצור, אשר רוצה “להגיע” כבר לחיזוק, בייחוד אם היצור קיבל חיזוקים תכופים בשלב הראשון ואח”כ נדירים. כמו-כן, לאחר כל חיזוק, קיימת השהיה לפני תחילת התגובות כי ליצור קשה להתחיל בסדרה שוב לאחר שקיבל חיזוק.
  • יחס משתנה (Variable Ratio, VR): החיזוק ניתן על פי יחס משתנה. גם כאן קצב התגובות גבוה אך אין את ההשהיה בין חיזוק לתחילת התגובות מאחר והיצור אינו יודע מתי יגיע החיזוק הבא (לדוג’ מכונת מזל בקזינו).
  • מרווח קבוע (Fixed Interval): היצור מחוזק במרווחי זמן קבועים. גם כאן, יש הפסקה בתגובה לאחר קבלת החיזוק ובנוסף, עלייה בקצב התגובות ככל שזמן החיזוק מתקרב (לדוג’ לאחר שמקבלים דואר יומי לא בודקים יותר עד לפני הגעתו אז בודקים הרבה יותר).
  • מרווח משתנה (Variable Interval): היצור מחוזק במרווחי זמן משתנים. קצב התגובות נותר יחסית אחיד.
  • מגבלות ביולוגיות בהתנייה אופרנטית- גם בהתניה אינסטרומנטאלית קיימות מגבלות ביולוגיות על אופן הלמידה של היצור. ציפורים למדו טוב יותר לבצע פעולה בעבור מזון כשהפעולה הייתה ניקור במקור (הקרובה לתחום האוכל בעיניהם) מאשר כשהפעולה הייתה נפנוף כנפיים (אשר אינה קשור למזון) ואילו כשהיו צריכים למנוע תגובה שלילית ומסוכנת למדו יותר בקלות כשהיו צריכים לנפנף בכנפיים (פעולה המתקשרת לבריחה מסכנה). זהו מקרה בו שיקולים ביולוגיים עשויים להשלים ולהסביר ממצאים פסיכולוגיים.
  • אדוארד טולמן טען כי ניתן לחקור את התהליכים המנטליים ע”י למידה של התגובה.
    בכדי ללמוד עוד על תהליך הלמידה בחולדות טולמן ביצע ניסוי: הוא חילק את החולדות לשלוש קבוצות, האחת קיבלה אוכל בכל פעם שהגיעה ליעד במבוך, קבוצה לא קיבלה אוכל כלל כאשר נכנסה למבוך וקבוצה שבמשך 10 ימים רק טיילה במבוך ללא תגמול וביום ה-11 קיבלה פרס אם הצליחה להגיע לקצה המבוך. אם ביום ה11 החולדות ידעו להגיע לאכול משמע בוצע תהליך למידה של המבוך.
    מניסוי זה טולמן מגיע למסקנה כי ניתן ללמוד על תהליכים מנטליים על אף שלא ניתן לצפות בהם.
  • ג’ון גרסייה- טען כי חוקי ההתנייה הקלאסית לא תקפים בכלל הזיווגים של גירוי- תגובה.
    גילה תופעה שנקראת taste aversion, סלידה מטעם. הוא נתן לחולדה אוכל אשר עורר אצל החולדה בחילה, לאחר שנוצרה האסוציה החולדה לא נמשכה יותר לאותו סוג של אוכל. הספיק זיווג חד פעמי בכדי לגרום לחולדה להירתע מאותו סוג של אוכל, גרסייה טען כי לסלידה זו יש ערך הישרדותי.
    בכדי ליצור קשר בין אוכל לבחילה לא חייב שהבחילה תבוא בצמוד לאכילה, לא כלל ההתנהגויות נלמדות בצורה שהבהיביורסטים טענו.
    כמו כן גרסייה טען כי ישנם גירויים שיש להם התנהגות מולדת שלא ניתן ללמדה (לדוגמא הבחילה).

 

למידע נוסף ניתן לקרוא כאן