אמונות טפלות, חשיבה מאגית

עולם רדוף שדים: המדע כנר בעלטה/קרל סייגן.

כאשר אנחנו פוגשים בתרבות את המדע והקדמה לצד אמונות טפלות, האם זה מאפיין חברה העוברת תהליכים פתולוגיים או שנמצאת במשבר פסיכוטי, או שאין כל דבר מפתיע בצירוף של הרציונאלי ללא-רציונאלי? האם אנחנו מניחים שהעל-טבעי יידחקו עם התגברות ההשכלה? “האם זה מוזר להתנהג מוזר?”

השאלה מדוע אנו מאמינים באמונות טפלות מוסיפה נדבך מעניין בדיון על טבעו המשתנה של הזיכרון האנושי.

על פי סטטיסטיקה, מתוך 286 פנדלים שנבעטו למסגרת השער בליגות גברים, שוערים קופצים ימינה או שמאלה בכ-96% מבעיטות העונשין, בעוד כ-28% מהכדורים נבעטים למרכז השער, שם הסיכוי לעצור כדור כפול. כלומר, השוער “לא אמור” לקפוץ ימינה או שמאלה, אלא להישאר במקום.

זה מעניין, כיוון שמשחקים אלה משמעותיים מאד. למרות שמעורבים בקבוצות סטטיסטיקאיים ופסיכולוגים, השוער ייקח החלטה לא רציונאלית.

גם הבועטים מתנהגים בצורה לא רציונאלית: למרות שנכון לשחקן לבעוט לחלק העליון של השער (בעיטות אלה כמעט ואינן נעצרות על ידי השוער), עדיין רוב הבעיטות מכוונות לחלק התחתון של השער, שם הסיכוי הרב ביותר לעצור אותן. גם הבועטים, כמו השוערים, אינן מתנהגים באופן רציונאלי (לא משרתים נכון את הרצון להצליח במשחק).

מדוע במקום שבו להחלטה של השוער יש חשיבות גדולה כ”כ, השוער לוקח החלטה לא רציונאלית פעם אחר פעם.

העולם הפנימי של השחקנים כופה עליהם באופן לא-מודע לפעול בדרך לא יעילה, המנוגדת לחוקי המציאות, אך נאמנה לחוקי הנפש – הנפש לא רוצה להיות תבוסתנית ולהישאר במקום. הנפש מבקשת לעשות משהו מקצועי – שוער קופץ על כדורים. ההיגיון של הנפש שונה מהיגיון המציאות. גם הבועטים פועלים לפי הנפש: אם הכדור מכוון לחלק התחתון והוא יוחטא, האחריות על הכישלון היא על הבועט. במקרה של בעיטה לחלק עליון ועצירה על ידי השוער, הכישלון הוא בעצם בגלל הניצחון של השוער.

זוהי דוגמה לכפייה של הנפש על המציאות.

אמונות טפלות

אמונות טפלות – אמונה חסרת ביסוס או התנהגות חסרת בסיס שאינה עולה בקנה אחד עם רמת ההשכלה של הקהילה אליה האדם משתייך (Marmor, Vyse).
אמונות טפלות בהגדרה לשונית:
בספר איוב עומדת בדיקה של התפיסה הפנקסנית (משא ומתן) של היחסים עם האל. ספר איוב בוחן את ההנחה האם צדיק וטוב לו, ורשע ורע לו, האם אמונה נשענת על מה שקורה במציאות. משתרבבות שתי צורות כתיב של תפל/טפל: טפל – משני, שנלווה למשהו. אמונות טפלות הן משניות בחשיבותן, ההיגיון לא תומך בהן. אם האדם היה פוקח את עיניו, היה רואה שהן לא העיקר. תפל – חסר טעם, שאין בו טעם. היום מקובל לכתוב “אמונות תפלות”.
אם הן אמונות טפלות, הן נלוות אלינו, ואם היינו פוקחים את עינינו היינו רואים את זה. אמונות תפלות אין בהן טעם ותוכן. השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא מדוע הן קיימות, כי הן בוודאי מלוות את האדם משחר הבריאה. אם זה נכון, ותמיד היו אמונות תפלות, כנראה שהן ממלאות תפקיד פסיכולוגי חשוב עבור האדם המאמין, גם אם הן כושלות למציאות החיצונית.

האמונות הטפלות מתייחסות לעל-טבעי, אבל לא מסתפקות באמונה בקיום של תופעה מסוימת, אלא בעיקר מנסות להשפיע על העתיד של האדם, דרך ניסיונות שיחוד, טקסים ומשא ומתן, ניסיון לקנות עתיד טוב יותר.

הרמב”ם, המאה ה-12: אפשר להיות אמפאטיים למאמין במאה ה-12, ולהבין את התפקידים האפשריים של אמונות תפלות: יש נבואות פרטיות המובלות על ידי טוב ורע, ואשר מסייעות לנו לחוש בטוחים יותר בעולם לא בטוח ולא וודאי. הן עוזרות לנו להישמר מסכנות ולגלות הזדמנויות. אפקט פלסבו לנפש.

במחקר בארצות אירופה, 2007, אדם טודלר – נמצאה נטייה לאמונות תפלות אצל אלה שנסיבות חייהן לא טובות, שחייהם מצריכים עזרה רוחנית: נכים, פרודים, אלמנות, חולים. במקומות בהם החיים הגשמיים לא נותנים מענה, יש נחמה במה שקורה מעבר לגבולות ההיגיון. מצאו שיש אמונות תפלות מסוימות בקמעות ובר הגדת עתידות אשר עולות עם המצב הסוציו-אקונומי. מחקרים אחרים מראים שהצורך לאמונה, גובר אצל אלה הזקוקים לעזרה דווקא.

בחנו את הקשר בין מעמד כלכלי לבין אמונות תפלות – ככל שהוחרף המצב הכלכלי, כפי שהדבר השתקף בנתוני תעסוקה ושכר, כך הייתה נטייה לעיסוק בנושאים שהיינו מגדירים אותם כאמונות תפלות, למשל אסטרולוגיה.

רוח הזמן גם יכולה להיות סיבה לאמונות תפלות. בתקופות שונות יש אופנות שונות של אמונות תפלות (למשל כיום קיימת קבלה, קבלה מעשית). אמונות תפלות שמצריכות כסף יימצאו יותר אצל אנשים במעמד סוציו-אקונומי גבוה.

נמצא קשר בין תכונות פסיכולוגיות לא סתגלניות או פסיכו-פתולוגיות לבין אמונות תפלות – אמונה בחתול שחור, ביום שישי ה-13, ובמראה שחורה נמצאה קשורה לביטחון עצמי נמוך, לאיבוד שליטה, לתלותיות. ככל שיש יותר מיקוד שליטה פנימי, ושאין תלות בחיצוניות, כך האדם מאמין פחות באמונות תפלות. היענות לסוגסטיה בידי אדם אחר, גם היא קשורה לאמונה באמונות תפלות ובחשיבה מאגית. המאפיינים הפסיכולוגים לכשעצמם עשויים לנבוע בחלקם ממציאות חיים קשה.

לסיכום, אמונות תפלות הן כמו נמלים – באות בחבורות, מקננות יותר בבתים של העניים, למרות שגם בבתים של העשירים ניתן למצוא נמלים. יש היגיון באופן בו הן פועלות, ונראה שיש להן מטרה משותפת.

אמונות תפלות אצל יונים – סקינר

הרעיב 8 יונים. מדי יום הכניס אותן לתיבת סקינר לארוחה. בסביבה נשלטת זו, הוא נתן את המזון מדי 15 שניות, ללא קשר למה שהיונה עשתה. 6 מתוך 8 היונים החלו לפתח התנהגויות שונות ומשונות, כתוצאה מהפרדיגמה הזו: יונה אחת הסתובבה בכיוון השעון, שתיים הניעו את הגוף קדימה ואחורה. התנועות האלה, לפי סקינר, היו תנועות שנעשו באופן אקראי כאשר ניתן להן המזון, והן למדו לקשר את ההתנהגות הזו עם מתן המזון: כאילו ריקוד הגשם שכל יונה המציאה, מביא את הגשם – את המזון. זאת, למרות שבמציאות האוכל ניתן ללא קשר לפעולת היונה. השוני בהתנהגות בין היונים, מעיד על כך שדבר אקראי לחלוטין הופך לאמונה תפלה, ולדפוס הנלמד של היונה. עבור סקינר, האמונה התפלה, או התנהגות היונים בתוך הקופסה בתנאים של מתן מזון באופן אקראי, מקבילה להתנהגות של האדם כאשר הוא מפתח אמונות תפלות. למשל, שקשוק קוביות בצורה מסוימת לפני הטלתן.

גם בני אדם לומדים לקשר בין אירועים, רק משום שהם הופיעו בסמיכות אחד לשני.

התנהגות לא רציונאלית חוזקה במקום מסוים, וכך המשיכה להתקיים. “חפש את החיזוק, את הזיווג ההיסטורי”.

ניסוי ביפן: מתוך 20 סטודנטים, הצליחו ליצור אמונות תפלות רק אצל שלושה. נקודות ניתנו בצורה רנדומאלית, למרות שהם היו בחדר עם מספר גירויים. מחזק את ההשערה של סקינר: אצל חלק זה פועל ואצל חלק לא. זה אומר שיש גם גורמים נוספים.

סנגוריה על היונה: קופסת סקינר היא סביבה לא הגיונית או שיטתית, ומה שהיונה רוצה יותר מכל ניתן לה כמן מן השמיים, באופן אקראי. מעניין לבדוק את זה דווקא בעולם קרוב יותר לעולם שלנו, שיש בו משמעות, מטרה ושליטה, ועדיין מתפתחות בו אמונות תפלות.

 

ניתן לראות אמונות תפלות כמשהו שמצטרף לגורמים הפועלים, שהם שיטתיים והגיוניים, וכאילו רוכש חלק מהתכונה הזו, וזוכה לחיזוק.

1961 – חוקרים הושיבו סטודנטים מול שני כפתורים ומונה נקודות. הנקודות ניתנות בהתאם למספר לחיצות על אחד הכפתורים. הסטודנטים פיתחו דפוס לחיצה המערב את שני הכפתורים, למרות שהנקודות ניתנות רק לגבי כפתור אחד. השימוש בכפתור השני כמוהו כאמונה תפלה.

לסיכום, הקו המחשבתי דרך הפרספקטיבה ההתנהגותית, מציג את האמונה התפלה כטעות סטטיסטית. גירוי ותגובות יוצרים דעה של האדם על העולם, והוא נותר שבוי בתוכה כי אין לו עדויות סותרות, או כי הוא לא מנסה משהו אחר, או שיש עדות סותרת אך הוא לא מפרש אותה ככזו. האמונה התפלה היא בעצם רציונאלית – היא רציונאליות יתרה במקום שאין בו רציונאלית. כופים רציונאליות וקשר במקום שאין בו אותם.

 

החשיבה המאגית באמונות טפלות

חשיבה מאגית: האמונה שמחשבות, מילים או פעולות יכולות להשפיע באופן פיזי שלא נשלט על ידי העקרונות הרגילים של העברת אנרגיה או מידע (Zusne & Jones).

חשיבה מאגית נמצאת במחקר במתאם עם חרדה – ככל שיותר חרדים, כך יש יותר חשיבה מאגית. האדם ירצה ליצור קישורים בין דברים שאינם קשורים זה לזה. חשיבה מאגית מאפיינת הפרעות חרדה, והייצוג הבסיסי ביותר הוא OCD. מרבית המחשבות האובססיביות הן: מחשבה על גרימת נזק, זיהום אפשרי, או מחשבה שמטילה ספק במשהו שבוצע. ניתן לראות התבטאות של חשיבה מאגית באובססיביות ובקומפולסיביות של חלק מהאנשים הסובלים מ-OCD. אדם המאמין שאסור לו לדרוך על הקווים במרצפות כדי לא לגרום נזק למישהו: ניתן להסתכל על חשיבה מאגית פעמיים. פעם אחת, הדריכה על הקווים תגרום לנזק למישהו (אובססיה), ופעם שנייה אי הדריכה תגרום לאי נזק (קומפולסיביות).

חשיבה מאגית היא לא רק ב-OCD, וכנראה שהיא לא רק עוברת במהלך ההתבגרות, אלא מאפיינת את כולנו.

רוזקין – ניסויים לחשיבה מאגית, מהסוג שנמצא בתרבויות שבטיות. הוא מראה שהחוקים של החשיבה המאגית שמצאו בתרבויות שבטיות, נמצאים אצל כולנו, גם בתרבות מערבית. שאלון שמתאר מצבים של חשיבה מאגית. “חוק ההדבקה” – אם נלבש חולצה של מישהו, נקבל מהתכונות שלו.

חשיבה מאגית מאפיינת את רובנו בצורה זו או אחרת. אדם שאינו סובל מ-OCD יוכל לשלוט בפעולה שעושה undo לאמונה התפלה (למשל אדם ש”מאמין” בחתול שחור, יוכל להתארח בבית של חבר שיש לו חתול שחור).

מעניין לחשוב מדוע אנו יוצרים קשר מהותי שמשמעותו סכנה? דבר אחד הוא להאמין שקמע משפר את הסיכויים שלי להצליח בבחינה, ודבר שני הוא לראות סכנה במקום בו היא לא קיימת. מדוע בוראים סביבה התוקפת בפנטזיה?

מלאני קליין מדברת על כך שזה דחף המוות והתוקפנות שיש לכל אחד מאיתנו: ההרסנות העצמית מוצאת סכנה לעצמי, והיא מושלכת כלפי חוץ. הרע שמבקש לעשות הוא לא בתוכי, אלא שאנו רואים אותו בסביבה החיצונית שלנו.
מתוך חרדה נוירוטית – נענש על ביטוי של דחפים שיש בכל אחד מאיתנו, ולכן נייחס את זה למישהו אחר. באמצעות אמונות תפלות, התוקף הופך למותקף. העולם הוא עוין.

גם האמונה התפלה היא מעין השלכה של “כל-יכול” למשהו חיצוני, לכוח על-טבעי, שם הוא מוגן יותר מאשר אצלנו. אם אני כל יכול, יש אפשרות לגלות שאני לא כל יכול. כך אנחנו עושים אידיאליזציה להורים, וכך אנו עושים אידיאליזציה גם לישות מופשטת. “אבינו שבשמיים”, “אימא אדמה” – יכול להגן או להעניש, מקור לעזרה, סמכות. האם לילד היא מושא תשוקה, והאבא הוא משהו שאסור לנצח אותו. אסור להתפאר בהצלחה, כי היא עשויה להוביל לעונש או לסירוס.

כיבוש הירח שנקרא כיבוש אפולו – האדם לובש את שמו של אל השמש למרות שהוא זה שכובש את הירח.

לסיכום, הנפש שלנו לא תומכת בהכרח במציאות האובייקטיבית. אנחנו מעוותים זיכרונות וכך אנו עשויים לעוות את תמונת המציאות כפי שאנו חווים אותה. אנחנו עשויים לפעול בניגוד לתועלות ולמטרות שלנו, וגם בניגוד למודע שלנו. אנחנו מסוגלים לקשר בין אירועים אקראיים שאינם קשורים במציאות, לברוא היגיון במקום בו הוא לא קיים, לאמץ אותו ולהגן עליו מעדויות סותרות. אנחנו יכולים לפעול רגשית והתנהגותית בהתאם לכללי חשיבה הסותרים את כללי הטבע, בהתאם לכללי חשיבה מאגיים. קשה לנו שהקיום שלנו מקרי ולא ודאי ולכן אנו כופים את חוקי הנפש על המציאות, במאמץ לשפר את הסיכויים שלנו.

הגבול בין טפל ללא-טפל הוא לא משמעותי ולא מדובר בשתי אמונות סותרות, כמו אצל פרויד. פרויד לא היה נקי מאמונות טפלות.