שורשי הפסיכולוגיה הקוגנטיבית

או: מאין באו הקופסאות השחורות? כי כשמדברים על פסיכולוגיה קוגנטיבית מדברים על לפתוח את הקופסא השחורה.

הפילוסופים היוונים

התעסקו בשאלה מהו מקור הידע, כלומר מהי הדרך הנכונה ביותר לחקור את העולם שסביבנו?

שתי גישות:

רציונאליזם של אפלטון (חשיבה) לעומת אמפיריציזם של אריסטו (התנסות).

האמפירים טוענים שהמציאות כולה מורכבת מאובייקטים קונקרטים ולכן מקור הידע הוא אמפירי: התנסות       וצפייה.

הרציונלים טוענים שמה שחשוב זה לא האובייקט המוחשי אלא הרעיון המופשט שמייצג אותו. ולכן הדרך לידע        אינה דרך החושים שלנו אלא דרך ניתוח לוגי ורציונלי. מקור הידע הוא אנליטי.

מעבדות

לא היו מעוניינים לחקור התנהגות, אלא מה שמוביל להתנהגות (ישיר ולא עקיף), ואלו ההליכים המנטלים המודעים: מחשבות, תחושות, תפיסה, זכרון.

אז איך חוקרים תהליכים מנטלים מודעים?

כיוון שאנחנו לא יכולים לתצפת על התחושות של האחר, מי שצריך לדווח על התחושות זה מ שחווה אותם.

לכן פיתחו את שיטת האינטרוספקציה (“הסתכלות פנימית”) שהיתה מאד שיטתית ומסודרת (הנבדקים עברו אימון מיוחד שכלל לימוד אוצר מילים ספציפי, זהירות הימנעות מפרשנות ושלמות).

הבעייתיות של שיטת האינטרוספקציה: מוגבל לתהליכים מנטלים מודעים. יש הטיות. אין דרך להשוות בין חוויות של אנשים. שיטה זו השפיעה על המחקר הקוגנטיבי למשך שנים רבות אך דעכה עם הזמן.

עכברים

נסיון לפתוח את הקופסא השחורה (לעומת הבהיביוריסטים שטוענים שאין אפשרות לדעת  מה יש בקופסה השחורה), כלומר לדעת מה קורה בין הגירוי לתגובה. אלו התהליכים של עיבוד מידע.

אם אנחנו רוצים להבין התנהגויות מורכבות אנחנו חייבים לחקור את התהליכים המתווכים שבין הגירוי לתגובה, את התהליכים המנטלים של עיבוד מידע.

הקופסא השחורה

WWII – בעקבות צרכי המלחמה צומח תחום חדש בשם הנדסת גורמי אנוש שעושה שימושים בשפת ההנדסה כדי לתאר מחקר פסיכולוגי קוגנטיבי. יש הבנה שצריך להתחיל להתאים את היכולות למגבלות האנושיות.

1948 –  המפה הקוגנטיבית של Tolman שמבין שמעבר לקשרי גירוי-תגובה פשוטים לחולדה יש גם מפה קוגנטיבית שעוזרת לה למצוא את האוכל.

1956 –  Miller ממציא את “מספר הקסם” (7 ± 2), שמתייחס למגבלות של המערכת הקוגנטיבית.

1957 –  Chomsky מפתח את הפסיכולינגוויסטיקה לאחר שהוא מסיק שלמרות המגבלות של הקוגניציה, אנחנו מסוגלים לעבד מידע עצום ומורכב (דוגמת שפה), מה שמעיד על כך שקיימת מערכת חוקים אימפליציטית (עקיפה, מרומזת) שלא באה לידי ביטוי בהתנהגות, אבל היא זו שעוזרת לנו לעבד שפה.

1967 – מפורסם ספר בשם cognitive psychology ומאז יש שימוש במושג זה.