הוגים מוקדמים

“ההתנסות שלי היא הדברים אליהם אני מפנה קשב. רק הדברים בהם אני מבחין מעצבים את תודעתי. בלא היכולת לבחור במה אני מתעניין – ההתנסות היא תוהו ובוהו מוחלט“.

וויליאם ג’יימס הוא מאבי הפסיכולוגיה. הוא מדבר על סינון שהוא סוג של קשב.

סינון filtering – בחירה להשאיר מחוץ לקש מידע שאינו מדיע מהמיקום או האובייקט התפיסי אליו אני מתכווננת.

מעלה שתי שאלות:

  • עד כמה יעיל הסינון?

עד כמה אני מצליחה באמת לסנן כל מה שלא רלוונטי לי, ומה משפיע על יעילות הסינון.

  • מה קורה עם כל המידע שמסונן?

הוא לא נקלט בכלל או שאולי הוא נרשם בתפיסה אבל לא מקבל עיבוד קוגנטיבי מתקדם?

ואם כן האם יש לו עקבות זכרון והאם הוא נגיש למודעות?

 

אפשר לענות על חלק מהשאלות האלה כשלוקחים בחשבון את אפקט מסיבת הקוקטייל – אני אשמע אם יקראו לי בשם גם אם יש מסביב הרבה רעש וגירויים. כלומר אם זה מספיק חשוב לי, אצליח להסב לזה קשב גם אם אני לא מקשיבה לזה.

מסקנה: המידע שאינו רלוונטי לא מסונן החוצה אלא כן נרשם איכשהו בתפיסה.

 

מחקרים של האזנה דיכוטית (dichotic listening) והצללה (shadowing) עושים שימוש בפרדיגמה שלמעשה עושה סימולציה לאפקט הקוקטייל:

משמיעים צליל שונה בכל אוזן, והנבדק צריך לעשות הצללה כלומר לחזור על מה ששמע. המטרה היא לבדוק מה הנבדק קולט בערוץ אליו לא מופנה הקשב. מבקשים מהנבדק לחזור בקול על מה ששמע באוזן ימין.

הממצאים מראים שהנבדקים לא מתקשים לדווח על מה ששמעו באוזן ימין, אבל מבחינת אוזן שמאל אליה הם לא הפנו את הקשב: יודעים לדווח רק על מידע חלקי: לא מצליחים להגיד מה נאמר או באיזה נושא (למעט בתנאים ספציפיים), באיזה שפה, והאם זו היתה אותה מילה כמו באוזן ימין. אבל כן מסוגלים להגיד האם הקול שנשמע היה מכני או אנושי, קול של אישה או של גבר.

המסקנה היא שלפחות חלק מהמידע ה”מסונן” כן עובר עיבוד.

 

ישנן תופעות דומות להצללה גם בתחום החזותי.

עיוורון לשינוי change blindness – אנחנו לא שמים לב לשינוי שנעשה.

בסרטון רואים אנשים שמבקשים הכוונה, והאישה לא שמה לב שהם מתחלפים כי היא ממוקדת בלכוון אותם.

 

למשל מחליפים את הנסיין בדלפק והנבדקים בכלל לא שמים לב. מדובר על שינויים ויזואלים ברורים, ובכל זאת רק מי שיודע שהם הולכים לקרות שם לב אליהם. הסרטון מראה שהמח מעבד מעט מממה שהעיניים רואות. 75% לא הבחינו בשינוי, אבל יש כאלה שכן ולא ברור למה חלק כן וחלק לא. אולי אין הבדל בין האנשים ופשוט מי ששם לב הוא מי שנתן קשב לצבע של החולצה למשל באותו רגע.

עיוורון קשביinattentional blindness  – כאשר הקשב מופנה למקום אחר אני עיוורת לשינויים.

“הקסם של דייויד קופרפילד”: אני בוחרת קלף ואז הקוסם טוען שהוא החליף את הקלף שבחרתי. למעשה הוא החליף את כל הקלפים אבל אני לא שמה לב כי יש עיוורון קשבי לשאר הקלפים.

 

למשל ניסוי הגורילה. אני מתמקדת בלספור את המסירות של הכדור ובכלל לא שמה לב לקוף שעובר.

או קליפ בו אני מתמקדת בקסם אבל לא שמה לב שבינתיים הקוסם החליף בגדים.

בכל עיוורון לשינוי יש גם עיוורון קשבי.

התופעות האלה נותנות מקום לטענה שמערכת התפיסה שלנו אינה מושלמת כמו שנדמה לנו: הקשב מנחה את התפיסה ויש לו תפקיד חשוב ביצירת החוויה התפיסתית שאנו חווים אותה כחוויה שלמה וקוהרנטית.

 

inattentional bllindness במעבדה

נבדקים ישבו מול מסך מחשב וקיבלו נקודת פיקסציה של צלב שהופיעה במשך 200 מש.

הם היו צריכים לעשות שיפוטים לגבי סמן פלוס שהופיע על המסך. בטסט הרביעי נקודת הפיקסציה הוחלפה מצלב למשולש. 89% מהנבדקים לא שמו לב לשינוי!

החוקרים הסבירו את זה כתופעה של עיוורון קשבי: הנבדקים היו ממוקדים בסימו הפלוס ולא שמו לב לשינוי בצלב.

יש שנתנו הסבר אלטרנטיבי: בגלל זמן ההצגה הקצר של סימן הפיקסציה הנבדקים א יכלו בכלל לשים לב לשינוי. החוקרים רצו לשלול את זה וביקשו מהנבדקים גם לדווח על כל גירוי שהופיע לפני סימן הפלוס. עכשיו 90% כן שמו לב לשינוי למשולש. כלומר זה לא קשור למשך זמן ההצגה, אלא לקשב.

 

האם יש הסבר אחר (לא עיוורון קשבי) לתופעה? יכול להיות שהנבדקים לא שמו לב לשינוי כי 200 א”ש זה זמן קצר מאוד ובן אדם לא יכול לתפוס את ההבדל בין נקודה למשולש בזמן הזה.

רצו להבחין בין שני ההסברים ואיך יכולים לדעת אם אנשים תופסים ב200 א”ש. משנים את ההוראות- מבקשים מהנבדקים לדווח על כל גירוי שמופיע לפני משימת המטרה (הצלב/פלוס) ובכך מפנים את הקשב שלהם יותר לנקודת הפקסציה. לאחר הנחייה זו 90% מהנבדקים דיווחו על השינוי למשולש.

לכן, ההסבר הנכון הוא שהתופעה מוסברת ע”י עיוורון קשבי והמסקנה מהמחקר- אין תפיסה ללא קשב.

מה ההבדל בין עיוורון לשינוי לבין עיוורון קשבי? בתהליכים קוגנטיביים בעיוורון לשינוי יש עוד משהו (היה את הלוח שהסתיר את האדם שהתחלף) כדי לשים לב אליו צריכים זיכרון . כדי לשים לב לשינוי צריכים לעשות השוואה בין הגירוי שיש לי עכשיו לבין הגירוי שהיה לי קודם. בכל עיוורון לשינוי יש גם עיווריון קשבי אך יש עוד אלמנט של מה היה לפני ומה היה אחרי, יש אלמנט נוסף של זיכרון.