תפיסה וקשב

האם אכן תפיסה תלויה בקשב?

האם הקשב שלנו משפיע על התפיסה שלנו בכל מקרה, או רק כאשר התפיסה היא מודעת?

בנסיונות ראשונים הראו לנבדקים את הרקע השמאלי והם היו צריכים להגיד איזה קו ארוך יותר, כאשר למעשה האורך זהה.

בנסיון הרביעי שמו להם את הרקע האמצעי, אבל הם לא שמו לב לשינוי ברקע.

ובכל זאת למרות שלא היה קשב לנקודות שעושות את האילוזיה, האילוזיה עדיין עבדה והנבדקים אמרו שהקו העליון ארוך יותר.

כלומר התפיסה הלא מודעת (אילוזיה לא מודעת) לא הושפעה מחוסר קשב.

 

קשב נחוץ רק לתפיסה מודעת.

המחקר הזה והמחקר על עיוורון קשבי מראים שתפיסה מודעת תלויה בקשב.

הקשב כצוואר בקבוק

הקשב מהווה מערכת סינון, כיוון שהסביבה עשירה בגירויים סנסורים והמערכת הקוגנטיבית לא יכולה לעבד את כולם. לכן הקשב הוא צוואר הבקבוק כך שהוא מסנן ונותן רק לחלק מהגירויים לעבור.

מודל הפילטר המוקדם, 1958

מלבן שחור שמאלי: מאגר חושי.

מבחינה חושית, כל המידע נקלט, עדיין איו סינון אלא יש

עיבוד חושי המתבצע במקביל.

מלבן שחור אמצעי: פילטר.

הקו האלכסוני מראה שהעיבוד הקוגנטיבי (לעומת החושי)

לא מתבצע במקביל, אלא באופן סדרתי, כיוון שכמות המידע שניתן

לעבד בו זמנית היא מוגבלת.

המלבן הימני: זכרון לטווח קצר.

מה שעובר אליו זה רק מידע שקיבל עדיפות קוגנטיבית, לא הכל עובר

את הפילטר. מה עובר? רק מה שקיבל קשב עובר מהחושים.

הסינון נעשה על בסיס מאפיינים פיזיקלים של הגירוי כגון עוצמה, כיוון, גוון וכו’.

הערכה וביקורת על המודל:

  • ניסויים על סטרס הראו שכאשר נבדק עובר התניה אברסיבית ע”י שוק חשמלי למילים מסוימות, הנבדק מראה תגובת סטרס שבאה לידי ביטוי במוליכות העור (GSR), וזה קורה גם כאשר המילים מושמעות לאוזן אליה לא הופנה קשב.
  • ניסויי שמיעה דיכוטית מראים שכאשר משמיעים אותו מסר בשתי האוזניים אבל לא באותו זמן (לא מסונכרן), אם הפער בזמנים הוא גדול הנבדק לא שם לב שזה אותו מסר, אבל אם הפער קטן מאד הוא כן שם לב.

הממצאים האלה מעידים שלעומת המודל, גם מידע סנסורי שלא זוכה לקשב כן זוכה לעיבוד קוגנטיבי.

אמנם זהו עיבוד שונה, אבל דווקא הוא עיבוד חזק יותר כי הוא עיבוד של משמעות שהוא עיבוד מעמיק יותר מאשר עיבוד פיזיקלי בלבד.

בנוסף, גם מידע שלא הופנה אליו קשב מגיע למודעות בנסיבות מסוימות.

מודל ההחלשה, 1960

דומה למודל הפילטר כיוון שגם פה יש מחסום שלא מאפשר לכל המידע לעבור ולהציף את המערכת.

דמיון בין שני המודלים: מבנה שמהווה סינון.

שוני בין שני המודלים: מודל ההחלשה גמיש יותר.

ריבוע שמאלי: מאגר חושי.

הכל עובר, אבל חלק מוחלש.

ריבוע אמצעי: מחליש.

מנגנון שמחליש חלק מהמידע, למרות שכל המידע עובר ברמה

מסוימת. המידע המוחלש עובר רק עיבוד חלקי, אלא אם הוא מזוהה כמידע חשוב מאד.

ריבוע ימני: זכרון לטווח קצר.

הערכה וביקורת על המודל:

מצד אחד אמנם יש עדויות שתומכות במודל ההחלשה:

  • תגובות לחץ מותנות (GSR).
  • תופעת מסיבת הקוקטייל.
  • טעויות באוזן המוצללת מעידות על “חדירת” מילים מהאוזן שאינה מוצללת.
  • ניסוי המשפטים המוצלבים : חצי משפט נאמר לאוזן ימין והחצי השני לאוזן שמאל.

הנבדקים אמרו את המשפט השלם. כלומר יש זליגה של המידע מהאוזן הלא קשובה.

אבל מצד שני יש גם ביקורות:

  • אין הגדרה ברורה של מהי ההחלשה ואיך היא מתרחשת.
  • לא ברור מה משמעות ההחלשה מבחינת המשך העיבוד.

מודל הסלקציה המאוחרת, 1968

לפי המודל הזה, הבעיה של העומס הקוגנטיבי היא לא בעיבוד המידע אלא בתגובה אל המידע.

אנחנו מסוגלים להגיב בכל זמן נתון רק לערוץ אחד בלבד.

לפי המודל הזה הסלקציה היא מאוחרת, כלומר נעשית לאחר העיבוד. המטרה של הסלקציה היא לא למנוע עומס בעבוד, אלא עומס בתגובה (צווואר של הבקבוק שבמקרה הזה הבקבוק הוא התגובות).

הסלקציה נעשית לאחר שהמידע עובר לזכרון לטווח קצר, כך שמידע לא רלוונטי לצורך התגובה לא נשמר ודועך מהזכרון.

במודל הזה הסינון הוא לא רק עקב רלוונטיות פיזיקלית (כמו בפילטר המוקדם) אלא גם הקשרים וציפיות: מידע שמעובד top-down זה אומר שיש לו רלוונטיות מהבחינה הזו, ולכן הוא יזכה לעיבוד ויישמר בזכרון.

גישות שונות לקשב:

קשב כצוואר בקבוק: יש לנו גירויים סנסוריים בשפע ויש מגבלות של המערכת הקוגנטיבית והקשב מהווה צוואר בקבוק שלוקח את העומס הסנסורי ומסנן אותו ומה שיוצא אחריו זה משהו הרבה יותר מצומצם שהמערכת יכולה להתמודד איתו.

  1. מודל הפילטר המוקדם Broadbent 1958: בגלל שיכולת העיבוד של המערכת מוגבלת העיבוד מתבצע באופן סדרתי- הכל נקלט במערכת החושית, אין סינון, ומיד לאחר מכן יש פילטר שמסנן את המידע על בסיס מאפיינים פיזיים. הקשב קובע מה יעבור את צוואר הבקבוק. לפי BROADBENT זה נעשה על בסיס מאפיינים פיזיקליים של הגירוי. אם אומרים לנו להקשיב באוזן ימין אז זה המידע שיעבור הלאה. אם יש 2 אנשים שאחד מדבר בקול רם ואחד בקול חלש, אז מי שיצלח את המרוץ וינצח בצוואר הבקבוק הוא האדם המדבר בקול רם.
  2. מודל ההחלשה Treisman 1960: יש הנחה שיש מנגנון שמחליש את המידע הלא קשוב. לפי המודל הזה כל המידע מעובד ברמה כזאת או אחרת, אבל הערוץ הקשוב מעובד בצורה חזקה יותר. המידע מהערוץ הלא קשוב יכול לעבור את צוואר הבקבוק אבל הוא לא זוכה להרבה עיבוד אלא אם יש בו משהו מאוד חשוב כמו השם שלנו באפקט מסיבת הקוקטייל. יש לערוץ הקשוב יתרון- גירויים שבו זוכים ליתרון לעומת הערוץ הלא קשוב, אבל זה לא הכל או כלום.

העדויות התומכות במודל:

  • תגובות לחץ מותנות GSR- כשיש גירוי חשוב, הוא כן מעובד תפיסתית וסמנטית ומשפיע.
  • תופעת מסיבת הקוקטייל.
  • טעויות באוזן המוצללת המעידות על חדירת המילים מהאוזן שאינה מוצללת.
  • ניסוי המשפטים המוצלבים: תחילת המשפט הושמע לאוזן הקשובה והמשך המשפט הושמע לאוזן השנייה. הנבדקים אמרו את המשפט השלם- זלגו לאוזן הלא קשובה.

ביקורת:

  • אין הגדרה ברורה של ההחלשה- מה בדיוק קורה?
  • לא ברור מה משמעות ההחלשה מבחינת המשך העיבוד.

הדמיון בשני המודלים- שניהם מבניים ונועדו לסנן מידע.

ההבדל בשני המודלים- המודל השני יותר גמיש ומידע שונה (חזק/חלש) עובר את צוואר הבקבוק.

  1. מודל הסלקציה המאוחרת: הסלקציה מתבצעת רק לקראת התגובה, לאחר העיבוד. המטרה היא למנוע עומס בתגובה ולא בעיבוד, יש צוואר בקבוק תגובתי. הסלקציה היא לאחר הזכרון לטווח קצר, מידע שאינו רלוונטי לתגובה דועך ולא נשמר. אך אם יש מידע שזוכה לעיבוד מלמעלה למטה בזכות הרלוונטיות, ההקשר והציפיות וידע קודם אז זה יזכה לעיבוד והוא יישמר בזכרון.

שלושת המודלים הם מודלים מבניים מכיוון שהם מניחים שיש מודלה מסננת במערכת. המודלים לא לוקחים בחשבון את הגמישות שיש בתפעול קשב וזאת בעיה. למשל, שאימון משפר את היכולת לקלוט מידע שלא הופנה אליו קשב. קשב מושפע ומשפיע (קשור מאוד) לנושא של אימון שלא נכנס במודלים המבניים האלה.

ככל שאנחנו יותר מאומנים/מיומנים, עושים דברים עם פחות קשב.