פסיכולוגיה קוגנטיבית יישומית

פסיכולוגיה יישומית, מטרות:

  • להבין התנהגות אנושית בהקשר אקולוגי (בית, עבודה)
  • לפתור בעיות מעשיות של היומיום

פסיכולוגיה קוגנטיבית יישומית:

  • חשיבה, הסקה ופתרון בעיות
  • קבלת החלטות
  • שפה
  • זכרון
  • תפיסה
  • קשב

פסיכולוגיה קוגנטיבית – שימוש יישומי:

  • מע’ החינוך
  • בתי משפט, עדות ראיה
  • מע’ בטחון
  • תעשיה, פיתוח ועיצוב מוצרים
  • פרסום ושיווק

פסיכולוגיה קוגנטיבית בהקשר המשפטי והפלילי

The Innocence Project – איתור הרשעות שווא ע”י בדיקה מחודשת של DNA.

בבדיקה של 239 מקרים נמצא ש- 70% מההרשעות השגויות היו עקב עדות ראיה.

זה הדליק נורה אדומה בקרב בכירים במערכת המשפט שהחליטו להקים וועדה שכללה מומחים מתחומים שונים כאשר

המטרה היא לגבש נהלים שימנעו מקרים כאלה בעתיד.

הדבר גרם להקמת מחקרים רבים יישמויים שמטרתם לגבש המלצות בפועל.

 

הבעיה היא שהחשוד לא היה אחד מהם. אבל כאשר לא נאמר בפירוש שייתכן והחשוד לא נמצא שם, רוב העדים מרגישים מחוייבים להצביע על אחד החשודים, וכך אנשים חפים מפשע נאשמים.

Wells, 1978

עשה אבחנה בין שני סוגי משתנים שמשפיעים על מהימנות עדות הראיה:

  • estimator variables – משתנים שאין למערכת המשפט שליטה עליהם
  • system variables – משתנים שיש למערכת המשפט שליטה עליהם. פה נכנסת לתמונה הפסיכולוגיה הקוג’ היישומית.

דוגמאות ל estimator variables:

  • שאלות מנחות

למשל המחקר של לופטוס על התנגשות מכוניות, שם היתה השפעה על מילת השאלה (ריסוק/נגיעה/התנגשות).

אמנם אפשר להימנע משאלות מנחות, הבעיה היא שהעד מקבל מידע ממקורות שונים, כגון מהתקשורת או שהוא מבין בעצמו אחרי תשאולים רבים מה רוצים שהוא יגיד.

לרוב גם עובר הרבה זמן מהאירוע ועד העדות בבית משפט, והזכרון מושפע מדברים שהעד שומע/רואה ולא מדברים שבאמת קרו.

  • האירוע המקורי

אפקט הנשק – זמן לחץ אנחנו נתמקד בלוע האקדח ופחות בפנים של החשוד.

  • אפקט own race bias

אנשים גדלים ומתחנכים בסביבה מסוימת שמשפיעה על איך שהם מזהים ומבחינים בין תווי פנים. לכו יותר קל לנו להבחין בין תווי פנים של אנשים מאותו הגזע כמו שלנו.

למרות שיש נסיון להפחית את ההטייה הזו, זה עדיין משתנה שאין למערכת המפשט שליטה עליו.

דוגמא למסדר זיהוי לא תקין:

אם העד יודע שהחשוד הוא גבוה, ורק אחד מהחשודים במסדר הוא גבוה

אז הוא בוודאות יבחר בו.

איזה מסדר תמונות תקין יותר לזיהוי חשוד שתואר כאדם שחור?

ברור שהימני, כי שם כולם שחורים.

בשמאלי כבר אפשר לפסול את הלבנים וזה מגדיל את הסיכוי

לבחור באדם הלא נכון.

מה עלול לעודד זיהויים מוטעים?

  • ההנחה שהחשוד בהכרח נמצא במסדר

ממצאים של מטא-אנליזה הראו שכאשר נאמר לעדים שהפושע לא בהכרח מופיע במסדר זה הוריד את שיעור הזיהוים הכוזבים ב 41.6%, ובזיהויים הנכונים זה כמעט לא פגע, הוריד אותם רק ב 1.9% בממוצע.

לכן ההמלצה היא ליישם הנחיה זו בכל מסדרי הזיהוי. בארה”ב קיבלו את ההמלצה הזו. אולי בזכות זה שלא נראתה כמעט פגיעה בזיהוי הנכון.

  • רמזים של מבצע המסדר

השוטר שמבצע את המסדר יכול להעביר לעדים רמזים בצורה בלתי מודעת.

לכן ההמלצה היא לערוך מסדרים שהם double blind, כלומר מסדר בו גם השוטר שעורך את המסדר לא יודע מיהו החשוד והאם הוא בכלל נמצא במסדר.

אך המלצה זו לא אומצה, בעיקר עקב טענות של מחסור בכח אדם.

  • בחירה מוטה של “המסיחים” במסדר

ההמלצה היא שכל המשתתפים במסדר צריכים להתאים פיזית לתיאור הראשוני של החשוד.

אבל היישום נתקל בקשיים.

הראיון הקוגנטיבי cognitive interview

Ron Fisher & Ed Geiselman – נוסעים ברחבי העולם ומלמדים חוקרים איך להשתמש בראיון

  • עדויות ראיה הן קריטיות לחקירות פשעים
  • שיטות חקירת העדים הנהוגות כיום לא מצליחות להפיק מהעדים מספיק מידע
  • ניתן לשפר את שיטת הראיון ולהצליח לאסוף יותר מידע ומידע יותר מדויק, אם מתבססים על מספר עקרונות פסיכולוגים.

מכאן פותחה שיטת הראיון הקוגנטיבי.

הביקורות על הראיון המשטרתי הסטנדרטי:

בעיות כלליות

  • מבנה הראיון לא מוגדר

כל מראיין עושה מה שבא לו

  • חוסר הכשרה פורמלית של השוטרים לגבי טכניקטת של עדים משתפי פעולה

הם יודעים איך לשבור עד שלא משתף פעולה, אבל לא יודעים איך להפיק את המקסימום מעד שכן רוצה לשתף פעולה.

בעיות ספציפיות (אגו, לחץ זמן, חוסר מודעות)

  • אי ביסוס יחסי קרבה עם העד

הם לא מנסים להתקרב אל העד, אלא נשארים מרוחקים.

אבל הפסיכולוגים טוענים שכדי למקסם ש”פ צריך לשפר את היחס.

  • הפיכת העד לפאסיבי

השוטרים נוטים לשכוח שמי שחשוב בכל העסק זה העד.

הם מתמקדים בשאלות שנראות להם חשובות וכך הופכים את העד לפאסיבי ומונעים ממנו להיות יותר אקטיבי ובאמת לספר מה היה שם.

  • שימוש מופרז בשאלות ישירות (סגורות)

למשל: מה היה צבע החולצה שהוא לבש?

הם לא נותנים לעד לתת מידע משלו, וכך מפספסים מידע.

  • התפרצות לדברי העד

גם כך הופכים אותו לפאסיבי. העד לומד מהר מאד שאין לו הרבה זמן להגיב לכל שאלה, ולכן מתחיל לתמצת.

  • רצף לא מתאים של שאלות (סטנדרטי, מתעכב, או שרירותי)

החוקרים חכולים להתעקש על הטופס הסטנרטי, גם כאשר הוא לא מתאים, או לעשות חקירה מתעכבת, כלומר להתעכב על פרטים מסוימים שנראים חשובים לשוטרים, אבל זה פוגע ברצף של העד ופוגע בזכרון ובעקביות הסיפור. זה לא מתאים לעקרונות הזכרון כגון זכרון אסוציאטיבי,זכרון כרונולוגי וכו’. וזה גורם לפספוס מידע.

  • ניתנת עזרה מועטה מאד לעד על מנת לשפר את הזכרון שלו

יש שיטות לשפר את הזכרון, אבל הם לא משתמשים בהם

העקרונות הפסיכולוגים בבסיס הראיון הקוגנטיבי

זכרון/קוגניציה כללית

  • שחזור ההקשר

למשל חזרה פיזית או מנטלית לאזור הפשע, יכולים לסייע להיזכר בפרטים

  • משאבים מנטלים מוגבלים

לא לקטוע את העד, להבין שזו לא מטלה פשוטה להיזכר בפרטים ולהתחשב בזה

  • תשאול המותאם לעד

לא להתעקש על הטופס הסטנדרטי. זה תלוי מי נמצא מולי, וכל מקרה לגופו (ילדים, קשישים)

  • טכניקות שליפה מגוונות

כדי למקסם את שליפת המידע: בהתחלה לתת לו לספר מההתחלה עד הסוף מבלי להפריע לו. אח”כ לחזור מהסוף להתחלה, לעצום עיניים, וכו’.

  • קידוד רב חושי

לא רק חוש הראיה. גם להתחשב בחוש השמיעה, חוש הריח, חוש מישוש.

דינמיקה חברתית

  • השתתפות אקטיבית של העד

שהעד ירגיש שהוא חשוב

  • ביסוס יחסי קרבה

תקשורת

  • עידוד מענה נרחב ומפורט

לעודד את העד שכל פרט קטן חשוב.

בגלל שביומיום אנחנו מורגלים לתקשר לפי עקרונות השיח, זה אומר שאנחנו מתקשרים ברמת הפירוט הנדרשת, אבל לא מפרטים מעבר לכך. במטרה השיחה צריכה להיות שונה, זה לא שיח רגיל.

  • פלט המותאם לקידוד

חשוב שהחוקר ינסה להבין איך העד קודד את המידע, ולנסות להוציא את המידע בואפן דומה. למשל להשתמש באותם מילים.

השתלשלות הראיון הקוגנטיבי

הראיון הקוגנטיבי מחולק ל- 5 שלבים:

שלב ההיכרות

מבססת את המצב הפסיכולוגי המתאים ואת הדינמיקה הבין-אישית הנדרשים לקידום זכרון ותקשורת יעילים במשך הראיון כולו.

תיאור פתוח של המאורע

מאפשר למראיין ללמוד מהו הייצוג הכולל של האירוע בעיני העד, ולפתח אסטרטגיה יעילה לחקר קידודי הזכרון השונים.

free nerative – העד ניזכר במה שקרה, בקצב שלו, לא מתערבים לו בסדר או באסוציאציות. ותוך כדי זה החוקר שמקשיב מפתח אסטרטגית חקירה יעילה. אבל כרגע הוא לא מפריע לו.

שלב החקירה

הנחיית העד למקורות המידע העשירים ביותר, וחקירתם ביסודיות.

שלב החזרה

החוקר חוזר על המידע שנרשם עד כה, כדי לבדוק את מידת דיוקו, וכי לספק לעד עוד הזדמנות להיזכר בארוע, להוסיף פרטים, לתקן פרטים.

שלב הסיכום

החוקר ממלא את הדרישות הרשמיות של המשטרה.

ממצאים לגבי יעילותו של הראיון הקוגנטיבי

  • הראיון הקוגנטיבי נבחן בכ- 80 מחקרי מעבדה
  • נמצא כי לעומת ראיון משטרתי סטנדרטי, הראיון הקוגנטיבי מניב:

א) גידול של 20%-50% במספר ההצהרות הנכונות

ב) שיעור דיוק דומה או אף גבוה משל הראיון הסטנדרטי (85% לעומת 82%)

  • נמצא יעיל גם בקרב אוכלוסיות מיוחדות: ילדים, קשישים, לקות שכלית.

אמנם במקרים אלה כמות המידע שהתקבלה היתה פחותה, אבל רמת הדיוק היתה דומה, בסביבות 80%.

  • הראיון הקוגנטיבי נבחן ב- 3 מחקרי שדה:
  • קבוצת בלשים שעברה הכשרה בראיון קוגנטיבי הצליחו לאסוף בין 34%-55% יותר מידע. רוב המידע הזה אכן אושש ע”י עדים אחרים.
  • במסגרת הראיון הקוגנטיבי נוטים לשאול פחות שאלות מטעות לעומת השיטה הרגילה, כי יש יותר דגש על שאלות פתוחות.
  • אושש במחקרי מעבדה.
  • גידול בהצהרות הנכונות תוך שמירה על רמת דיוק זהה לראיון הסטנדרטי.
  • הראיון הקוג’ לא הביא קשישים וילדים לביצוע מוצלח כמו אצל מבוגרים אך בכל זאת העלה את כמות המידע הנכון שהקשישים והילדים מסרו.
  • 3 מחקרי שדה (מקרים אמתיים) בדקו את הראיון הקוגניטיבי (יש כאן בעיה של תיקוף בגלל שלא ניתן לדעת מה המידע הנכון ב-100% ולכן משתמשים באישוש- שאם יש הסכמה בין מספר עדים אז מסיקים שאינפורמציה נכונה)).
  • בגלל שהשיטה מתבססת על דיווח חופשי אז יש בה נטייה לשאול פחות שאלות מטות (שעשויות לעוות את תשובות העדים) ולכן בדרך זו יש לנו פחות הטיות ועיוותי עדויות.

הראיון הקוגנטיבי היא שיטה מצליחה, אבל הוא לא מיושם מספיק מחוסר זמן וחוסר הכשרה מספקת.

גם הסטוריונים יכולים להיעזר בראיון קוגנטיבי.

פסיכולוגיה קוגנטיבית ומערכת החינוך

אפקט ההיבחנות Testing Effect

ניסוי 1 – Bjork – 1975: מבחן המבוסס על שליפה מהזכרון, לא מהווה רק אמצעי להעריך את טיב הזכרון, אלא גם משנה את ייצוגי הזכרון עצמם.

כלומר, עצם השליפה בזמן הבחינה המוקדמת מחזקת את הידע.

ואכן מחקרים רבים בתחום הלמידה הראו שבחינת זכרון מוקדמת משפרת את הנגישות למידע הנבחן ובכך משפרת את ביצוע מבחן הזכרון המאוחר יותר. זהו אפקט ההיבחנות.

הקבוצה האפורה למדה ואז נבחנה.

הקבוצה השחורה למדה פעמיים.

לאחר מכן כולם נבחנו במבחן סופי. תיפעלו את פער הזמנים בין הלמידה הראשונית והמבחן הסופי retention interval: 5 דק’, יומיים, שבוע.

תוצאות: במבחן המיידי לאחר 5 דק’ היו תוצאות טובות יותר לקבוצה השחורה שלמדה פעמיים.

אבל במבחנים הדחויים (יומיים ושבוע) דווקא הקבוצה האפורה הצליחה יותר טוב – אלו שלמדו ואז נבחנו.

מסקנות: אם המבחן הוא מיידי אז עדיף ללמוד פעמיים, אבל אם המבחן הוא בטווח יותר רחוק מהלמידה, כמו שקורה מבחינה יישומית בד”כ בחיים האמיתיים – עדיף ללמוד ולהיבחן.

וככל שהזמן יותר ארוך כך התוצאות אפילו טובות יותר.

היבחנות עדיפה מלימוד מחדש, כלומר לא כדאי לקרוא שוב ושוב את הסיכומים, אלא לקרוא ומיד לבחון את עצמי על מה שקראתי עכשיו.

ניסוי 2 – chan, McDermott & Roediger  2006:

TESTING CAN HELP NONTESTED ITEMS

מטרת הניסוי היתה להבין מה קורה לפריטים שלא נבחנים עליהם.

  • הנבדקים קראו שני מאמרים, מאמר ניסוי ומאמר בקרה
  • מבחן מיידי: 12 שאלות, רק על מאמר המטרה
  • מבחן סופי: 24 שאלות על כל מאמר

כך שבמבחן השני יש להם 12 שאלות מוכרות על מאמר המטרה, 12 שאלות לא מוכרות על מאמר המטרה, ו- 24 שאלות חדשות על מאמר הביקורת.

ממצאים:

היה ביצוע טוב על השאלות הלא מוכרות מהמאמר שכבר נשאלנו עליו.

כלומר, למרות שהשאלות במבחו המיידי היו שונות, זה בכל זאת עזר לביצוע במבחו הסופי של השאלות מאותו מאמר שכבר נשאלנו עליו.

Testing Effect spreads to non-tested items:

אפקט ההיבחנות הועבר לפריטים החדשים

במאמר שעליו נשאלו שאלות אחרות.

ניסוי 3 – אליזבת מארש ועמיתים

בחנו את אפקט ההיבחנות ספציפית למבחנים אמריקאים.

מצאה שלאפקט ההיבחנות יש גם השפעות שליליות ולא רק חיוביות.

positive effects of testing:

בסוגי מבחנים שונים אמריקאים (SAT, Prose, Bloom)

נמצא שיש שיפור בתוצאות המבחן אם הנבדק נבחן לפני כן (אפור)

לעומת לא נבחן לפי כן (לבן).

Prone – קוראים קטע ואז נבחנים עליו

SAT – ידע כללי

Bloom – השמאלי זה להגדיר מילים והימני זה יישומי

אחרי המבחן האמריקאי הנבדקים עברו מבחן היזכרות recall ששם הם צריכים להגדיר מילה, ללא מסיחים.

נמצא שאם כבר נבחנת במבחן אמריקאי אז במבחן ה recall היה לך שיפור.

זה מאשש את האספקט החיובי של אפקט ההיבחנות.

negative effects of testing:

לגבי אותם סוגי מבחנים, נמצא שיש השפעה שלילית על המידע הכללי הסופי: אפור (נבחן בעבר) הראו יותר lures כלומר פתי: נפלו על מסיח מטעה במבחן וזה הגדיר להם את הידע לא נכון.

מסקנה: היזכרות/שליפה לא רק מחזקת זכרונות ישנים, אלא גם יכולה לעוות ולהטות מידע ישן.

כשאני נבחנת במבחן אמריקאי אבל לא מקבלת פידבק באיזה מסיחים טעיתי, אז התשובה הלא נכונה יכולה להיקבע בזכרון וכך הסטודנט נשאר עם מידע שגוי.

כלומר, לא רק הציון של המבחן הראשון נפגע, אלא גם הידע לטווח ארוך נפגע.

אפקט הריווח Spacing Effect

כדי לשפר את ה recall עדיף לעשות למידות חוזרות עם מרווחים גדולים ביניהם.

את אפקט הריווח בדקו במבחן פתוח (היזכרות, recall) כי כנראה שם האפקט הזה עובד יותר חזק מאשר במבחן אמריקאי.

זה נכון בעיקר לגבי מבחן דחוי שם צריך להשתמש בזכרון לטווח ארוך ולהפנים את החומר היטב. (לעומת כשאני לומד הכל יום לפני המבחן ואז שוכח הכל מיד אחרי המבחן…)

הסבר מקובל לתופעת הריווח הוא Study Phase Retrieval Theory:

  • התיאוריה מניחה שההצגה הראשונה נשלפת בזמן ההצגה השניה חיזוק של עקבת הזכרון הראשונה וההקשר שלה. כלומר בפעם הראשונה יש רק קידוד, בפעם השניה של החשיפה יש גם את השליפה הראשונה.
  • כאשר הלמידה איננה מרווחת, ההצגה החוזרת הסמוכה לא מניבה רווחים אופטימליים, מכיוון שהעקבה הראשונה עדיין פעילה ולכן איננה מרוויחה מחיזוק.
  • כאשר הלמידה מרווחת, ההקשר בכל הצגה הוא קצת שונה, ולכן נוצרים יותר רמזים הקשריים שמהווים רמזי שליפה משופרים במבחן הזכרון המאוחר יותר.

הסבר זה מבדיל בין ריווח ללא ריווח. לכאורה זה קורה בשני המקרים. מדוע זה עוזר יותר בריווח מאשר ללא ריווח? כאשר הלמידה אינה מרווחת, ההצגה החוזרת הסמוכה איננה מניבה רווחים אופטימליים כיוון שהעקבה הראשונה עדיין פעילה ולכן איננה מרוויחה חיזוק. כלומר, אם הציגו לי משהו ומיד אחרי זה, ללא ריווח, הציגו לי שוב, לא נוצר חיזוק של הזיכרון כי הוא לא דעך מספיק והוא עדיין אקטיבי. כאשר הלמידה כן מרווחת, ההקשר בכל הצגה הוא קצת שונה ולכן נוצרים יותר רמזים הקשריים שמהווים רמזי שליפה משופרים במבחן הזיכרון המאוחר יותר.

כלומר הלמידה המרווחת גם מחזקת את ההקשר המקורי וגם מוסיפה הקשרים נוספים כך שהזיכרון חזק יותר.

מעבר לרצון להבין את התופעה, בתחום היישומי היו מחקרים רבים שניסו ליישם את מה שידוע על האפקט הזה.

דוגמא ליישום: http://www.memrise.com/

תוכנה אינטרנטית שמלמדת מגוון נושאים (כגון שפות) שמיישמת את העקרונות הקוגנטיבים שדיברנו עליהם: רמזי שליפה, ריווח, וכו’).