מבחני ציור- ציור בית עץ ואדם 

הבית אמור לשקף תפיסה פנימית של בטחון, הזהות הבסיסית החברתית שלנו.  

העץ אמור להיות סמל של העצמי הגופני שלנו (האדם עץ השדה) אנו כולנו צומחים ונובטים, מניבים פירות. 

האדם אמור לשקף את החלק היותר מודע בנו.  

הנבדק מתבקש לצייר בית עץ ואדם בסדר הזה מתוך הנחה שהאדם לא יוכל להבין מדוע הוא מתבקש לצייר כל אחד מהחלקים וכך החשיפה תהיה בלתי אמצעית ולא מודעת. 

רק לאחר שמתבקשים לצייר איש / אישה רק אז ההגנות אמורות לעלות ואנו אמורים לראות דברים פחות חושפניים / אזוטריים ממה שהיינו רואים בחלקים הקודמים של המטלה. 

זוהי מטלה מאוד מלחיצה, אנשים לא מבינים מה רוצים מהם, ם מניחים שהם עושים משהו שהם לא מבינים מהו. הם מקבלים לידיהם דף חלק ומתבקשים לעסוק במטלה ילדותית ורגרסיבית של ציור ואין להם מודל. זו הזדמנות טובה לראות כיצד חרדות צפות כשעושים זאת ב1 על 1. אין דינמיקה קבוצתית או יכולת להעתיק ואז ניתן לראות כיצד עולות החרדות. האדם עוד לא מבין מה רוצים ממנו, ההנחה שכל אחת מהאובייקטים המצוירים הוא פורטרט- דיוקן עצמי מתחילים בשלב שההגנות נמוכות, בית עץ. למרות שגם אלו דיוקן עצמי. שמבקשים לצייר בן אדם כבר מבינים שצריך איזושהי הגנה . אנחנו מצפים שהציורים האחרונים יהיו פחות דרמטיים יותר עם בוחן המציאות, בגלל ההגנות שמתווספות. 

ניתוח הציור 

מבחן סטנדרטי דורש אינטגרציה של 4 הציורים שאדם יוצר וגם הם משמשים רק קצה חוט ומשולבים עם מבחנים אחרים. בדרך כלל אנו נשווה את זה למבחן הIQ ומבחן האישיות הסטנדרטי ויחד עםהכל אנו מצליחים לטעון שבכל זאת נתגבר על הבעיה של התוקף
והמהימנות הלא קיימת. 

  • יש אף מחקרים שטוענים שהוספת המבחן הזה לבטרייה מוריד את התוקף והמהימנות של יתר המבחנים. המבחנים הללו לא
    נעלמים.מאוד מנסים “לשווק” אותם בכל סוללת הערכה. 

לפסיכולוגים מאוד קשה לוותר על המבחן הזה, שוב כאשר הטענה של רבים מהם שאולי מחקרית קשה למצוא את הדרך להפוך את זה
לסטנדרטי מספיק כדי לחשב מתאמים לקריטריון חיצוני יחיד כי זו מטלה כ”כ פתוחה ומורכבת שרבים מהם מרגישים שזה נותן תובנה
לגבי העולם הפנימי של הפרט שמולנו. (כמו שפסיכואנליזה לא ניתן לתקף ו ולהפוך למשהו סטנדרטי כי זה רעיון של העולם הפנימי). 

בית 

הגג של הבית אמור לייצג את הפנטזיה והאינטלקט. הגג הוא ראש הבית.  

הקירות הם האגו – הם מה שמחזיק את הקונסטרוקציה.  

אלו למעשה פרשנויות הלקוחות מהפסיכולוגיה הדינמית של פרויד.  

האגו מכוון למציאות ולכן יש בבית חלונות ולדלתות שהם הקשר בין הבית שלנו לבין הסביבה. כל הדרכים שדרכן אנו יכולים להיכנס פנימה, להשקיף החוצה, להזמין אורחים, לחסום את הבית בגדר וכו’. 

כל האלמנטים בבית משקפים את התכנים הלא מודעים שלנו על עצמנו. 

כל תוספת הינה סיבה גדולה להתרגשות –
לכל אחת מהן יש סמליות משל עצמה. הצללה למשל נחשבת לביטוי של חרדה.  

אם הבית ממוקם בצד הדף ויש הרבה מקום לדברים אחרים כגון גדר, אנו נוכל לומר על האדם שהוא מרגיש צורך לשמור על עצמו, להגן על עצמו. מצד שני, השאלה האם הגדר הזו אפקטיבית ? עלינו לשאול האם למשל האם גם הקירות חזקים ועשויים למנוע חדירה של גורמים עוינים או יציבים. אז ניתן לומר על האדם – זהו סימן לחדירות של הבית ואז אפשר לשאול עד כמה זה מותאם.  

במקרה שהוצג מאחר והקווים היו לא מלאים או עקומים, אז ישנו חוסר חוסן לאגו. 

כאשר אנשים חוזרים על קווים כמה פעמים, זה מביע חוסר בטחון, אנו נניח שאדם כזה צריך חיזוק לכוחות האגו שלו. 

אם למשל לבית יש פרצוף – זוהי נטייה ילדותית של האדם. אצל ילד זה לגיטימי ואצל מבוגר זו נטייה ילדותית. 

הגג – כאשר הוא מושחר, עם אריחים לא אחידים וכו’ אנו יכולים לומר שהאינט’ והפנטזיה של האדם מתמודד עם חרדה. הוא מנסה לסגור אותם עם סורגים אבל הם שם והם מנסים לבוא לידי ביטוי. אם יש סורגים על עליית הגג נשאלת השאלה “מי גר שם?” ומשפיע עליהם וכו’ 

תוספות מושכות תשומת לב וזה מכוון לרעיון שאדם מביע את עולמו הפנימי באופן בלתי מודע ואת בעיותיו.  

בהקשר ההיבט הבין אישי אמרנו שיש לנו גדר אבל היא לא כל כך מגנה ומצד שני יש לנו שתי מנורות שהן תוספת ייחודית ולא כל כך שכיחה ואנו לא בטוחים אם זה כדי להקל על אנשים למצוא את המקום או להאיר מי הם. האדם טרח להוסיף חור הצצה בדלת וזה פרט חשוב כנראה כדי שיוכל לראות מי בחוץ. 

בהקשר של אמביוולנטיות של קשרים בין אישיים – אנו רואים חלון מאוד נמוך וגדול – כל אחד יכול לראות מה קורה בפנים אבל יש וליונות – האדם אולי לא ירצה שיראו פנימה.  

יש לבית שביל גישה שזה תמיד נחמד אבל יש מין מדרגות – או שהדלת במיקום שלא צמוד לקרקע וצריך לקפוץ או שישנה מגבלה בהגעה. השביל לא בוודאות מעודד גישה. בבית שהוא דורש דרך ארוכה כדי להיכנס אליו – זה מעיד עד כמה הפרט פתוח לאנשים אחרים. 

הזווית של הבית מעודדת שאפתנות מסוימת כאשר אנשים מציירים את הבית בתלת ממד – זה יותר אמביציוזי לעומת ציור שלו באופן דו ממדי. לעיתים ניתן לראות שהבית יוצא עקום או לא פרופורציונלי ואז אפשר לומר שהאדם בחר מטלה שהוא לא יכול לעמוד בה וניתן להקיש מכך על סגנון ההתמודדות של אותו אדם – שהוא לוקח על עצמו פרויקטים גדולים מדי מכפי מידותיו. 

ישנו מתאם קל בין פיגור לבין העדרו של גג. יש הטוענים שבמפגרים מציירים בית ללא הגג כי אין להם אינטלקט לפי ההנחה הזו. הגג מדבר יותר על פנטזיות. גג צר מדבר על אנשים פחות פנטזיונרים.  

התחלנו להציג מגוון מאוד עשיר של בית שאנו עשויים לקבל והעובדה שישנה פתיחות גדולה במטלה ושונות אינסופית של התוצרים
האפשריים ששוב עובדת לחזק אצל הרבה קלינאים שמקבלים משהו יחיד במינו . 

לעיתים אף ניתן לראות דרך סורגים משהו אובססיבי וניסיון לחסום ולגדר את הפרט ולשמור עליו מפני חדירה לא רצויה לאגו.  לעיתים
רבות סורגים  עשוי להיות עדות לקונפליקט בין אקסהיביציוניזם גדול לבין פחד לבין מה שזה יכול להכניס לחייו והצורך להתגונן מפני זה. 

ישנה בעיה עם יכולת ההצגה של תלת ממד לעיתים כשישנו חפץ “שקוף” שלא אמור להות כזה. נגיד בית שבו מציירים כאילו אנחנו רואים מבין הקירות- מצביע על בעיה. אופייני לתהליכים פסיכוטיים שאדם חי בתוך הפנטזיות של עצמו על חשבון החיים בעולם האמתי. 

בית מאוד מפורט וקטן משקף צורך בשליטה. כאשר אדם צייר אותו הוא היה צריך להחזיק בפדנטיות את העיפרון בקצה כדי לשלוט
בדיוק רב בתוצר. הצורך הזה בשליטה בדרך כלל מעיד על משהו שאנו רוצים לשלוט בו – חרדה!! אנו רוצים לרסן אותה באמצעות הקפדנות והאובססיביות והקפדנות ששום דבר לא יברח לנו ואנו מגבילים את טווח התנועה של עצמנו והעיפרון שלנו. בבית כזה עשוי
להיות עומס פרטים, גדר גדולה, בידוד (על גבעה) עם הרבה הרבה קירות כי צריך המון אגו לתמוך בכל הלחץ הפנימי הזה. יתכן שהוא
מחזיק מעצמו במידה רבה שכן הוא בית מבודד אך מאוד מפואר ורב קומות. זה מאוד חגיגי וכו’. הרעיון של האינ’ – אנו יכולים לראות את היכולת של פרט. 

הצמצום עשוי להיות דבר והיפוכו (אצל פרויד זה לא מפתיע) אם הבית מאוד קטן או מאוד גדול עשוי להיות אינדיקטור לאותו הדבר, לכן
נשווה זאת לתכונות הבית וכן נשווה ליתר הציורים. אדם הממרכז את עצמו באמצע העמוד – מביא את עצמו במרכז משטח חייו. בית הגולש בישפויע ונמצא דחוק בצד מעיד על הפרט במצב לא בריא. רוב האנשים נהנים מנרקיסיזם בריא דיו כך שימקמו את עצמם באמצע סיפור חייהם. 

הגודל במקרה של בית מאוד מאוד מפורט הוא עשוי להיות מוגזם (חורג מהדף וכך אדם חורג מגבולות חייו והעולם לא יכול להכיל אותם – מעין דודו טופז שכזה) ואז זה עשוי להעיד על נרקיסיזם או מאניה דפרסיה / סכיזופרניה / מגלומניה. הצמצום כאשר בית מאוד מפורט
למשל עשוי להביא לידי ביטוי את הרצון  לרסן לשלוט וכו’. 

כאשר תלת הממד מאוד טוב – הוא מדגים אינ’. כאשר אדם מגזים – ומוסיף פרטים נוספים שלא קשורים לציור המקורי זה עשוי להעיד על פרפקציוניזם. 

לבית עשויים להיות כמה חלקים והוא לא מקשה אחת – זה אומר שאדם חווה את עצמו כבעל כמה פנים וכמה צדדים.  

פסיכולוגים של אישיות המאמינים בניתוחים השלכתיים לא מחפשים רק היבטים שליליים אלא גם צדדים חיוביים. התת מודע הוא לא רע
אלא אינדיקטור לדינמיקות פנימיות השולטות בחיים הבינאישיים שלנו.  

ציור של בית מורכב, מפורט , גדול , עם חלונות רבים – זה אדם אינ’, בעל הגנות אובססיביות, ישנה הדחקה ועיבוד רב ויש לנו  עוד תיקוף לאינ’ בכך שאם אדם הצליח לצייר תלת ממד, הסתרה וכו’. כל זה דורש תכנון. 

אנו נתבונן כיצד אדם מצייר את הציור, האם הוא מתחיל מהגג, מצד הבית וכו’ –ציור מצד הבית למשל מעיד על הגנות שאדם תופס את עצמו כמשהו צדדי ואולי מתפתח תוך כדי. אם אדם יצייר מהגג למשל זה עשוי
לשקף גם תכנון לקוי.  

בבית ללא תכנון, אימפולסיבי, ללא חלונות -זה עשוי להעיד על ילדותיות, אימפולסיביות, חוסר תכנון. האדם לא מרגיש לא בנוח במה שהוא עשה, הוא לא משקיע מאמץ כדי לתקן
באמצע אלא עושה עבודה ספונטנית במובן הרע של המילה. 

כאשר אדם יפרט יותר כך הוא חושף יותר מעצמו ומגלה את ההגנות שלו ולכן ישנו איזשהו מתח פנימי במבחן כי מצד אחד אדם נדרש
במהלך המבחן לפרט במהלך ציור אך תוספת פרטים עשויה גם לפגוע בהערכה כי היא חושפת אותו. 

עץ 

העץ הינו בעל צמרת שהיא האינטלקט והשאיפות ואם יש פירות היא הפרודוקטיביות והתוצר שאפשר לנעוץ בו את השיניים וליהנות
מהתפרחת הנפלאה שלו.  

הגזע הוא אגו  

הבסיס הוא הבסיס – הוא משקף יציבות ורואים מה עומד מאחורי הפרשנות המחוכמת. 

רמת ההשקעה בעץ עשויה להקביל לזו של בית – מנגנוני אובססיה משתקפים במידת השקעה מרובה וכוחות אגו טובים וגדולים. 

עץ העשוי רק באמצעות קווי המתאר שלו ואין לו כלל עלים והוא “שקוף” עשוי לגרום לנו לחשוב שאין לאדם תחושה של בסיס, אגו וכו’.
החיבור בעץ הזה עשוי לשקף שיש לאדם אינטלקט מפותח ופנטזיות גדולות שהוא פחות מעניק להן בשר – הוא יותר בחלימה. 

כאשר הצמרת תופסת נפח יותר גדול מהגזע זה אומר שהיא תופסת יותר נפח בנפש האדם – כלומר יש לו המון שאיפות ופחות אגו. בדרך כלל רוב האנשים האגו – תופס אותו מקום אם לא יותר מאשר הפנטזיות והאינטלקט. הפנטזיות והאינטלקט שואפות כלפי מעלה לעיתים וזה מבטא שאיפה וכמיהה גדולה אליהן. 

כשמשתמשים בזה באבחון כדי להכיר את הדינמיקה הפנים נפשית ברוח פרוידיאנית אנו לא נחפש שבלונה אלא להפך – אנו ננתח אותו ביחס לעצמו. 

עץ קטום עם עורב הינו אינדיקציה מאוד שלילית – זה עשוי לסמן דכאון. אין בעץ זה חיים, חיות, יצירה – אין לו עלים, הוא בצד, הוא נראה כאילו הוא ניצל משריפה וקטוע. כאשר הבסיס פחות מודגש זה סממן שלילי. עץ ברוש= עץ של בתי קברות= סימן לדיכאון. 

אחת הטענות העולות בהקשר הזה הינה שקטיעות או פגמים בגזע הם באמת סמנים לטראומה נפשית.  

עין בגזע נחשבת כמו קטיעה של איזשהו חלק מהאישיות של אדם. כאילו מישהו גזם משהו מהנפש של האדם. ככל שהיא יותר גבוהה היא יותר מאוחרת וההפך. הרעיון הוא שישנו מתאם כרונולוגי בין הגיל שבו אירעה הטראומה לבין הגובה. 

לעיתים קישוט רב בעץ עשוי להיות משהו מאני כדי להתמודד עם הדיכאון. זה ניסיון להראות שהאדם לא עצוב או אומלל – הוא עושה OVER כדי להראות זאת. 

כאשר הציורים אינם עקביים בינם לבין עצמם אנו נלמד על הגנות האדם. ישנן הגנות שונות והן חיוביות כשלעצמן. ההגנות אינן דבר שלילי אך אנו נצפה לכך שתהיה עקביות וכאשר לא תהיה עקביות אנו נוכל ללמוד אודות בעיותיו וקשייו של הפרט. 

כאשר אדם לא מפסיק לצייר ומוסיף עד אין קץ פרטים – זה עשוי להעיד על הפרעה כגון התקף מאני במאניה-דפרסיה. ההיפר הזה של העשייה ממנו הוא לא יוצא וכמובן אם יהיה חור בעץ – עין. 

כאשר העץ משיר את עליו והוא חצוי – הדבר עשוי להעיד על הפרעת אכילה ובולימיה… ממש קשה שלא להאמין למבחנים. מעבר לנפח שהחרדה מעוררת (יש השחרה חזקה)
ישנו מעין משהו שקשור לתחושה של מתח. בנוסף, הצמרת מלאה מאוד על אף הנשירה הרבה של עלים ואנו יכולים לראות שאין לה בעיות של שאיפות ואינטלקט וכו’. השאיפה להיות רזה יותר באה בכפיפה אחת עם פרפקציוניזם והשגיות. 

עץ ש”אוכל את עצמו” – מתכנס פנימה, ענפים תוקפניים בזוויותיהם וכו’ – עשוי לשקף אדם דכאוני ואבדני. 

עץ אינפנטילי המצויר על ידי אדם מבוגר – אינדיקציה שלילית . מינימום מאמץ, הוא עשוי להראות קצת כמו חור מפתח, הוא אולי ביטוי לסקרנות ילדותית וכו’.  אינטליגנציה נמוכה.  

חיות המציצות מתוך העץ – הינן אינדיקציות למחשבות שמקננות באדם והן טורדניות (לפי HAMMER) במצב הקיצוני זה עשוי להיות אינדיקציה לOCD, אנשים שלא מסוגלים להרפות.  

כאשר מדברים על בעלי חיים שהם בצמרת מדברים יותר על מחשבות שווא – מחשבות טורדניות וממררות את החיים שקשה לכבות אותן. קולות המתקשרים לטראומה מסוימת – יופיעו בתוך העין. 

כאשר נראה עץ שנראה ממש כמו בן אדם – אנו יכולים כמובן ליחס זאת לילדותיות וכאשר יש לעץ ענפים שהם קווים אנו נשאל לגבי יכולת בוחן המציאות. 

אם העץ הוא לא מבוסס , אין לו שורשים והוא נמצא בזווית – אנו נשאל האם האדם יציב או לא. 

לעיתים רבות כשלאדם ישנה בעיה בבסיס העץ הוא יפרט הרבה מידע מלבד העץ.  

רוב האנשים מכניסים שונות מעולמם הפרטי באופן השלכתי, כאשר הם מוסיפים מידע שאיננו חלק ממה ששכיח או התבקש מהם לצייר. 

קווים מעוגלים מתפתחים בדרך כלל מאוחר יותר מאחר והם קשים יותר ליצירה מבחינה גרפו מוטורית. ציור של עיגול למשל קשה יותר לביצוע פיזית וגם דורש יותר חופש וזרימה. ישנם אנשים שקשה להם לתת לעצמם את השחרור המינימלי הזה. ישנו שחרור מסוים בצורות העגולות שלא כל אחד מרגיש שהוא מסוגל לתת לעצמו את החבל והשחרור הזה.  

אדם 

אינטלקט ושאיפות – הראש 

שליטה בדחפים – הצוואר – החיבור של הגוף לראש – הוא ערוץ השליטה בדחפים. אצל ילדים אין צוואר, הידיים יוצאות מהראש ואכן ילדים לא שולטים כל כך טוב בדחפים שלהם.  יכולת לצייר צוואר מותאם ונאות מחבר בין האינטלקט לבין הגוף החייתי והבהמית עם כל הדחפים החייתים שלו. 

הידיים מתקשרות ליכולת עשיה ופעולה. קשירה של ידיים מאחורי הגב – הגבלה של האדם. הידיים קשורות גם ליחסים בין אישיים(תקשורת עם הסביבה). 

יציבות ובסיס – הרגליים. 

ילד למשל שיש לו בעיות התנהגות ואיננו מסוגל לשלוט בהתנהגותו והיא אגרסיבית לא יצייר פה,  הרגישות שלו עשויה להתבטא באוזניים גדולות. בנוסף, ילד כזה יתקשה ליצור יחסים באמצעות הידיים ולכן הוא יצייר ידיים גדולות אך בתנוחה לא נוחה ונרפית של “הרמת ידיים”. כפתורים עשויים לבטא ביטוי לתלות – מזכיר את הפופיק וחבל הטבור. רמת האינ’ והבשלות הכללית עולה מהאיכות של הציור כפי שראינו במבחנים הקודמים. בן אדם התופס את עצמו כפגיע וכנחות עשוי להיות מאוד קשוב מאוד למה שאומרים עליו. הוא עשוי להיות רגיש מאוד ובין היתר הוא יתקשה להתמודד
עם זה ולכן עשויות לנובע מכך בעיות התנהגות. 

עצם יכולתו של הילד לאבחן את כל אלו לכאורה הינה אינדיקציה לאינ’ אך מאחר וזה לא מודע (הרגישות, השמיעה של האוזניים הגדולות
וחוסר פה) לא נוכל לייחס לו אינ’. 

סכיזופרניה – ציורים הכוללים איברים פנימיים , צורה לא ברורה , איברי חישה המתקשרים לשידור של מחשבות מהסביבה ולסביבה. איורים ביזאריים
וגרוטסקיים של צורות אדם מאפיינים בדרך כלל סכיזופרנים. רואים הרבה השחרה (חרדה). רואים איברים פנימיים דרך העור(כמו בבית).

בדיכאון פסיכוטי– אובדנים לעיתים אנשים עשויים לצייר בעלי חיים האוכלים אותם מבפנים. חסרי איברים בפנים, קווים מקוטעים. קו מעל אמצע הצוואר. אימפולסיביות עשויה לבוא לידי ביטוי כאשר אדם יצייר דמות נוספת שאותה לא ימחק. שתי הצורות לא יצרו קשר עין ולכן זה
מתקשר לניכור האופייני של מצבים אבדניים שבהם האדם אף אחד לא מבין אותו ולא יכול לגעת בו והמוות הוא האופציה היחידה. 

בירושלמים מבקשים גם לצייר משפחה. רואים ציור של משפחה אבל הוא לא מצייר את עצמו, ושואלים אותו למה והוא עונה שלא נשאר לו מקום [Symbol] , עוד דוגמאות זה ילדים שמצוירים ליד אמא ורחוק מאבא.  

אבחון באמצעות מבחני ציורים 

בפועל היכולת של ציורים לנבא ולאבחן היא נמוכה ביותר. מבחני ציורים אינם מתאימים לפי המחקרים לשמש ככלי מאבחן. אי אפשר לאבחן באמצעותם. כאשר לוקחים את המבחנים ומבקשים שלכל סימן יהיה משמעות- לא מוצאים שום מתאם. אם לוקחים מבחנים אחרים כגון IQ  , זה אפילו מוריד את יכולת האבחון ופוגע בה! אז למה לומדים את זה? לא ממש ברור. ובכל זאת, כל ניסיון להוריד את מבחני הציורים מלוח הלימודים נתקל בהתנגדות גדולה.  

שילוב ציורים 

דוגמא לאינטגרציה בין הציורים 

כאשר אנו נותנים לאדם לצייר את כל 4 הציורים ברצף ומנתחים אותם.

דוגמא:בן 37, נשוי בשנית, עצמאי, מבית עשיר, פנה למיון בעקבות מחשבות אבדניות. 

הוא מצייר שלושה בתים צמודים ומשהו מסביב, מסתבר שאלו בריכה וגדר. הגדר לא נראית כ”כ כמו גדר והבריכה גם לא במיוחד. ישנו
חלון ומרפסת – אנו יכולים לראות פירוט ואינ’ (תלת ממד תקין) ועם זאת ישנה הוספת אלמנטים הייחודיים רק לו. (לא ביקשו ממנו בריכה וגדר). הוספת פרטים שלא בהכרח תורמים לציור. יש כאן שלושה בתים בעלי מאפיינים קצת שונים. זה מעניין כי גם כשהוא מתבקש לצייר עץ הוא מצייר שני עצים. 

עץ – ישנם שני עצים שהפערים ביניהם מאוד מאוד בולטים. ישנו ברוש דכאוני בצד שהוא מוגבל ובקווים ישרים וזוויתיים ואין בו שום דבר רגשי, הוא די דכאוני. יש לנו עץ גדול סוער באמצע שהוא התאום הרע שלו. 

דמות האדם –הוא צייר פשוט שד. הוא ממש צייר שד ערום מאחור וניתן לקבל רמז לאיזשהו משבר פסיכוטי. יש כאן משהו מאוד יצירתי ומאוד מוכשר
העומד בניגוד לכוחות האגו המועטים שהושקעו בציורים הקודמים. הוא לא מצייר בדיוק אדם, אלא יותר חיה ויש כאן מיניות מאוד פרוצה.
לא ברור אם האדם הזה מטפס או גולש כלפי מטה. יש לו ממש תחושה שהוא על קיר וממש נאחז בציפורניים. 

כאשר הוא ציר אישה הוא צייר אישה עירומה, יומרה אמנותית לצד בחירה שהיא לא קונ’ וכמעט נונקונפורמיסטית. יש פה מוט’ של האדם להשקיע במשהו שהוא במובהק חורג ומכוון לחלקים חשופים בוטים גלויים. הוא צייר את האישה ללא פנים. הוא אובחן כסובל ממאניה
דפרסיה. מכאן הכפילויות באובייקטים. מצד אחד הוא שד אדם ומצד שני הוא מתרסק. ניתן היה לראות רמזים ראשוניים לדיכאון.