מודל האישיות של פרויד

פרויד החל את דרכו כנוירולוג, וחקר את התת מודע, לא היה הראשון להעלות את המושג (גם שייקספיר כבר השתמש בו במחזותיו), אך בהחלט טווה כמה מונחים חדשים בהקשרו. מעבר לעיסוק בתת מודע פרויד האמין בשיטה הדטרמיניסטית שאומרת כי לכל מחשבה רגש או פעולה יש סיבה ומקור. יתרה מכך, האמין כי כל ההתנהגויות היומיומיות שלנו- חלומות,שינה הומור וכו’ נובעות מרצונות “אסורים”, דחפים ומשאלות לב שלא ניתנות להגשמה. 

פרויד חילק את האישיות ל-3 מרכיבים: אגו,סופר אגו וID
ה-ID, איד, החלק הראשוני ביותר איתו נולד התינוק וממנו יתפתחו בהמשך האגו והסופראגו,מכיל את הדחפים הכי בסיסיים שיש לוולד: לאכול, להימנע מכאב, מבזבוז ולחוות אושר מיני. פרויד גם האמין כי אגרסיביות היא דחף בסיסי, ולפיו תינוק ינהג אך ורק על פי הרצון ליהנות ולהימנע מיגון, ללא כל מחשבה על הנסיבות או ההשלכות.
האגו- מתפתח אחר כך ו”מבין” כי לא תמיד יכול האדם לבוא על סיפוקו ברגע שרוצה בכך, יש לחכות לשירותים כדי להתפנות, להשביע את הרעב מותנה בכך שיש אוכל,ניתן להיענש על דברים שנחשבים לא מוסרים גם אם הדחף הוא להיות אגרסיבי וכו’. החלק של האגו חיוני להתפתחות האישיות של האדם ומחליט איזה מהדחפים של ה-ID יבואו על סיפוקם ובאיזו דרך. האגו פועל לפי הדחפים של הID והסופראגו ומוכנע לדרישות הסביבה.
הסופר אגו- המצפון, ההבחנה בין טוב לרע. מייצג את הערכים המקובלים בהתאם לסביבה. על פי פרויד הסופראגו מתפתח בהתאם להורות, ענישה ותגמול. 

המודל הפסיכו-סקסואלי:
פרויד היה הראשון שהאמין שניתן לטפל בהפרעות נפשיות באמצעות שיחות
לטענתו, המקור של ההפרעה הנפשית הוא בלתי-מודע ותפקיד הטיפול הוא להעלות קונפליקטים אל המודעות. רק לאחר שנעלה למודעות את הקונפליקטים שגורמים להפרעות שלנו, נוכל לחוש הקלה בתסמינים. 

פרויד השתמש במספר כלים בכדי להעלות את הקונפליקטים הלא מודעים: 

  • Free association 
  • ניתוח חלומות: האמין שיש שני רבדים לחלום, רובד אישי ורובד תת מודע 
  • Analysis of resistance: ניתוח המקומות בהם המטופל מתנגד למטפל בכדי לאבחן בעיות במטופל 
  • Analysis of transference : ניתוח רגשות של המטופל מושלכות על המטפל  

הטיפול שהציע פרויד היה אינטנסיבי וממושך. 

דינמיקה של אישיות
שימור אנרגיה – פרויד הושפע מהפיזיקאי הרמן וון-הלמהולץ, שטען שניתן להסביר אירועים פיזיולוגיים בעזרת עקרונות פיזיקליים. פרויד התרשם בעיקר מעיקרון שימור האנרגיה, הקובע שאנרגיה יכולה להחליף את צורתה, אבל אינה נוצרת או נהרסת. הוא הציע שגם בני האדם הם מערכות אנרגיה סגורות. יש מידה קבועה של אנרגיה לכל אינדיבידואל, שפרויד קרא לה ליבידו, דבר המשקף את דעתו שהדחף המיני הוא בסיסי. מסקנה אחת שנובעת מעיקרון שימור האנרגיה היא שאם מדכאים מעשה או דחף אסור, האנרגיה תחפש מפלט במקום אחר במערכת וייתכן שתופיע במסווה. התשוקות של האיד מכילות אנרגיה נפשית שחייבת למצוא ביטוי, ומניעת הביטוי של התשוקות האלה אינה מחסלת אותם. דחפים אגרסיביים, לדוגמה, יסוו ע”י מרוץ מכוניות, משחק שח או הערות עוקצניות. חלומות וסימפטומים נוירוטיים גם הם ביטוי של אנרגיה נפשית אותה לא ניתן לבטא ישירות.  

 חרדה והגנה – אנשים עם דחף לעשות משהו אסור חווים חרדה. דרך אחת להפחית את החרדה היא לבטא את הדחף בצורה מוסווית שתמנע עונש מצד החברה או מצד הייצוג הפנימי, הסופר אגו,כמו הערות עוקצניות וכו’. פרויד תאר כמה מנגנוני הגנה (Defense mechanisms) נוספים – אסטרטגיות למניעת או הפחתת חרדה. מנגנון ההגנה הבסיסי ביותר הוא הדחקה (repression), בו האגו דוחף מחשבות מאיימות או דחפים אסורים מחוץ למודעות אל הלא-מודע. מבחוץ נראה כאילו האדם פשוט שכח את המחשבה או הדחף. אנשים נבדלים זה מזה הן בסף החרדה והן בהגנות בהן הם משתמשים כדי להתמודד עם חרדה.    

התפתחות האישיות
פרויד האמין שבמהלך החמש השנים הראשונות של החיים האדם עובר דרך מספר שלבים התפתחותיים שמשפיעים על אישיותו. הוא קרא לשלבים האלה שלבים פסיכו-סקסואליים (psycho-sexual stages). בכל שלב דחפי חיפוש העונג של האיד מתמקדים באזור מסוים בגוף ובפעולות באזור הזה.
השנה הראשונה של החיים היא השלב האוראלי (oral stage) של התפתחות פסיכו-סקסואלית. במהלך התקופה הזו תינוקות משיגים עונג מיניקה ומציצה, ומתחילים לשים כל דבר בפה.
השנתיים הבאות בחיים הן השלב האנאלי (anal stage) ובהם ילדים משיגים עונג מעצירה ומסילוק צואה. עונג זה נמצא בקונפליקט עם ההורים שמנסים לגמול את הילד מחיתולים. זוהי החוויה הראשונה של הילד עם כפיית שליטה.
בשלב הפאלי (phallic stage), בין גיל 3 ל- 6, ילדים מתחילים ליהנות ממישוש איבר המין. הם מבחינים בהבדלים בין זכר לנקבה ומחילים לכוון את הדחפים המיניים המתעוררים לכיוון ההורה בן המין הנגדי. בסביבות גיל 5 או 6, ע”פ פרויד, הדחפים המיניים של הבן מכוונים אל אמו. זה גורם לו לתפוס את אביו בתור יריב במאבק על חיבתה של האם. פרויד קרא למצב הזה תסביך אדיפוס (Oedipal conflict). פרויד גם האמין שהבן מפחד שאביו ינקום על הדחפים המיניים האלה בסירוס. הוא קרא לפחד הזה חרדת סירוס (castration anxiety) והחשיב אותו לאב טיפוס של החרדות שמתעוררות מאוחר יותר עקב תשוקות פנימיות אסורות. בהתפתחות נורמלית, הילד מפחית את חרדתו ומספק את רגשותיו כלפי האם בצורה עקיפה דרך הזדהות עם האב – כלומר מפנים תפיסה אידיאלית של העמדות והערכים של אביו. תהליך דומה מתרחש גם אצל בנות ומסתיים בהזדהות שלהן עם האם, אבל הוא מורכב יותר. פתרון של תסביך אדיפוס מסיים את השלב הפאלי, ואחריו מגיעה תקופת חביון (latency period). במהלך תקופה זו של שקט מיני, שנמשכת מגיל 7 עד 12, ילדים פחות מתעסקים עם גופם ומפנים את תשומת הלב לכישורים אותם הם צריכים כדי להתמודד עם הסביבה.
לבסוף מגיע גיל ההתבגרות בשלב הגניטלי (genital stage), השלב של מיניות ותפקוד מיני בוגר.  

 פרויד האמין שבעיות מיוחדות בכל שלב יכולות לעצור או לקבע (fixate) את ההתפתחות ויש להם השפעה ארוכת טווח על האישיות. הליבידו של אדם יישאר מחובר לפעולות המתאימות לשלב זה.

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן