מודעות ויזואלית / חזותית

מודעות– הבחנה בין שני תחומי מחקר במודעות:
הראשון מתעסק במצבי תודעה. מצבים שיכולים להיות על ציר הערנות (שלבים שונים של ערנות ושל שינה)- הנץ ברגר קישר בין הדפוס המוחי שנמדד על ידי ה- eeg, והוא ראה שבמצבי ערנות שונים יש דפוס שונה של הפעילות המוחית כפי שרואים בתמונה מטה. בוחנים מהי יכולת עיבוד המידע של אנשים במצבים שונים כמו ערנות, שינה, היפנוזה, קומה, צמח וכו’. מנסים לתאר מדדים אובייקטיבים על מנת לבדוק האם האדם הוא במצב מודעות או לא- האם הוא קולט את המידע או לא?

Awareness states and electrical brain activity

השני מתעסק בתוכן המודעות– תכנים שמשתנים מאוד מהר. הם יכולים להתחלף בזמן ערות או בזמן שינה.
אנו נתעניין בתוכן המודעות- ואיך ניתן להבחין בין עיבוד קוגנטיבי מודע לעיבוד לא מודע.
במשך שנים רבות לא חקרו מודעות שכן חשבו שזהו תחום שלא ראוי למחקר מדעי.

הבעיה הראשונה טמונה ברעיון הפסיכולוגי שגוף ונפש לא עשויים מאותו החומר. כלומר, לא ניתן להבין את הנפש בכך שנחקור את המוח- שכן מדובר בשתי רמות שונות.

ניתן להמחיש זאת דרך הניסוי המדומיין של המדענית מארי: היא חיה בעולם שכולו שחור ולבן, ועיסוקה הוא הבנת התפיסה האנושית. היא יודעת הכל על תפיסה אנושית ועל תפיסת הצבע- הקשר בין הנוירונים והאופן בו אנו מסוגלים בכלל לתפוס צבע. יום אחד היא נחשפת לצבע בפעם הראשונה. האם היא מופתעת מהחוויה של הצבע, או שכל הידע אליו נחשפה סיפר לה את כל מה שעלייה לחוש מבחינה סובייקטיבית על צבע?
“אקוואליה”- איך זה מרגיש להיחשף לצבע?
ייתכן שכל מה שאנחנו נוכל להסביר בעזרת מדעי המוח ומדעי הקוגניציה לא יוכל להסביר משהו שהאיכות שלו לא פיזית. יש פילוסופים שמאמינים שאנו לא יכולים דרך כלים מדעיים להגיע להסבר של האקוואליה, וזוהי הבעיה הקשה של המודעות- הסבר התחושה הסובייקטיבית. גם היום אנו רחוקים מהבנה של החוויה המודעת הזו.

The mind / brain problem – Mary the scientist

אם המדענית מופתעת- יש פער שאי אפשר לגשר עליו בין תחושה סובייקטיבית לבין מחקר.

אם היא לא מופתעת- היא תחשוב שהצבע הוא תופעה פיזיקלית רגילה כמו כל תופעה אחרת.

בעיה שנייה בחקר המודעות: החוויה המודעת היא חוויה סובייקטיבית לחלוטין: רק אני מודעת למה שאני מודעת. אני אמנם יכולה לספר מה אני חווה, אך אותו הסיפור הוא רק דרך מילים, וייתכן שהוא לא מעביר את החוויה במלואה. כך האדום שאני חווה יכול להיות שונה לחלוטין מהאדום שהאדם שמולי חווה. תחושת הצבע יכולה להיות שונה בהתאם לקולטנים שלנו, אם כן זוהי חוויה סובייקטיבית שמושפעת מהיכולות שלנו.
קשה להשוות באופן אובייקטיבי את החוויה הסובייקטיבית של אנשים אחרים.

?Who has consciousness

יש לנו נטייה להגיד שזנים שקרובים לנו הם בעלי מודעות- כלבים, קופים… אך מה לגבי חרקים? האם צפייה בהתנהגות היא מספיקה? ניתן לראות שהחרק עוקב אחר האור כי הוא זקוק לו. האם התנהגות מכוונות זו מספיקה בכדי להגיד לנו שיש פה מישהו עם כוונה ולכן עם תודעה? קשה לקבוע על סמך ההתנהגות…

איזה סוג של אורגניזם יכול להיות בעל מודעות? האם צריך גוף, בשר ומוח כדי להיות מודעים? או שניתן לעשות תוכנה אליה נכניס חומרה של מודעות? האם יש אלגוריתם של מודעות אותו ניתן יהיה להכניס לכל אורגניזם, אפילו רובוט חסר חיים?

בעיה נוספת ובסיסית של מודעות היא שאנו לא יודעים כיצד להגדיר אותה.
האם יש הפרדה בין גוף לנפש? האם אפשר להבין את החוויה הסובייקטיבית של האחר?

שני החוקרים הבאים החליטו להתעלם מהבעיות הללו ולחקור את המודעות בכל זאת. הם אמרו שאין צורך בהגדרה מושלמת של מודעות לפני שנתחיל לחקור אותה. בדיוק כמו שכאשר התחלנו לחקור את המיינד לא ידענו להגדיר אותו בצורה טובה… הם הסתפקו בהגדרה אינטואיטיבית למודעות, תוך התמקדות בתחום הוויזואלי של המודעות. הגדרה אופרציונלית ספציפית לתחום, שלגביה אין ויכוח. (אם אני רואה משהו אני מודה לו, ואם אני לא רואה אותו אז אני לא מודע לו.) אם נגלה את העקרונות שמבדילים בין עיבוד מודע לבין עיבוד לא מודע בתחום הוויזואלי, לאט לאט נוכל לחקור דברים יותר מתוחכמים מעבר לתחום הוויזואלי. את ההגדרה הרחבה יותר לגבי סוגים אחרים של מודעות, נוכל להסיק בהדרגה דרך מחקר שיתחיל בתחום הוויזואלי.
נקודת המוצא היא שיש מצבים בהם הגירוי מגיע לרשתית שלנו ואנו מודעים או לא מודעים לו. מה קורה במוח? לשם כך עלינו למדוד את המודעות. מדידת המודעות היא אחת מהבעיות במחקר זה: מהו המדד הכשיר למודעות?

 Split brain– במוח הבריא יש רצועה של סיבים שמחברת בין ההמיספרות, בעוד במוח החצוי הסיבים הללו נחתכו.

כאשר מציגים משהו לשדה הוויזואלי הימני הוא מעובד בהמיספרה השמאלית ולהיפך.
במוח חצוי, כאשר מגיע משהו להמיספרה הימנית, אין לאדם יכולת להגיד במה הוא נוגע. לעומת זאת, אם הוא נוגע ביד הימנית, זה מגיע לעונה השמאלית ואז הוא יכול להגיד במה הוא נוגע.
לעומת זאת, אם הוא מבקש לעשות שיפוט בין שני אובייקטים הוא כן יוכל לעשות הבחנה בהתנהגותו- כלומר הוא מעבד אותם, גם אם הוא לא יכול לדווח על מה שהוא חווה. יש כאן דיסוציאציה בין היכולת לדווח לבין העיבוד.

Blindsight– אנשים עם ראייה עיוורת חוו פגיעה באזור של וי אחד. אמנם יש עיבוד ויזואלי, אך מצד שני יש דיווח של עיוורון- אין חוויה ויזואלית מודעת.

בחלק הראשון, הנסיין מבקש מהנבדק לדווח לו מתי הוא רואה את היד זזה. הוא יראה אותה זזה רק בצד הימני/ השמאלי (בהתאם לפגיעה), ולא יוכל לדווח על הצד הפגוע.
בחלק השני מבקשים ממנו לא להגיד האם הוא רואה או לא את היד זזה, אלא רק לדווח האם היא זזה אופקית או אנכית. אומרים לו לבצע בחירה כפויה, כלומר להגיב גם אם הוא לא רואה כלום.
בשמונים אחוז מהמקרים הוא יגיב בצורה נכונה, כלומר בהתנהגותו הוא יראה שהוא מבחין בתנועה. (אפילו שהדיווח שלו הוא לא מודע). זהו סימן למודעות במדד אובייקטיבי שבא בסתירה עם המדד הסובייקטיבי- תחושת הנבדק.
גם אצל אנשים בריאים כשמשתמשים בשיטות שמאפשרות לראות גירוי, לעיתים אנו מפספסים את הגירוי ולעיתים לא.
בניסוי הבא מבקשים מהנבדק למקם ריבוע באחת מארבע הפינות. הוא נחשף לריבוע לזמן מאוד קצר, ולא תמיד הוא מודע לכך. אף על פי כן, כאשר הוא מתבקש לנחש היכן היה הריבוע, יש סיכויים גבוהים שהוא כן יצליח למקם אותו במיקום הנכון. אם כן, בחלק מהפעמים ההתנהגות האובייקטיבית מראה שהיה עיבוד אפילו שהנבדקים דיווחו שהם לא רואים כלום ברמה הסובייקטיבית.
כמובן שבמקרים מעטים היו חוסר הצלחות, אך בסך הכל אנו רואים שהמדד הסובייקטיבי שמשקף מודעות, לא תמיד קשור למדד האובייקטיבי- הצלחה במשימה.
אז לפי מה אנו מחשבים את המודעות? לפי מצב המודעות הסובייקטיבי (תחושת הנבדק), או לפי המדד האובייקטיבי (איך שהגיב בפועל בניסוי…)

במדד הסובייקטיבי יש את בעיית הקריטריון– לעיתים אנו רואים משהו בצורה לא ברורה ואנו לא בטוחים האם ראינו אותו או לא. יש אנשים שברגע שראו הבזק הם ידווחו שראו, ולעומתם יש כאלה שעל אותו ההבזק ידווחו שלא ראו… זה מאוד אינדיבידואלי. הנבדק צריך להגיד האם הוא רואה או לא רואה, אבל החוויה שלו היא לא שחור ולבן- יש גם תחום אפור שכל אחד תופס אותו בצורה שונה. זה מושפע גם בין היתר ממוטיבציה. (אם יגידו לי שעל כל פעם שאני לא רואה אקבל כנס, תהייה לי מוטיבציה גבוהה לדווח על כל דבר קטן שראיתי…)

פתרון פשוט: במקום לבקש מהנבדק להגיד שראה- כן או לא, שפשוט ידרג את מה שראה לפי 4 רמות.
כאשר החוויה הסובייקטיבית נמצאת ב- 0, אנשים בדרך כלל לא מצליחים לנחש.
יש שימוש גם במדדים אובייקטיבים וגם במדדים סובייקטיביים בניסוי.
המדד הסובייקטיבי בודק האם הוא רואה או לא רואה, וזה מצביע על המודעות של האדם. ואז משווים את הפעילות המוחית של האדם בעת שהוא רואה לעומת כאשר הוא לא רואה.
בתחום מחקר אחר, יש התמקדות בשאלת פונקציית המודעות– מה אנו יכולים לעשות בלי? האם ניתן לחשב בעיות מתמטיות על גירוי שאני לא רואה? האם אפשר להבחין בין צבעים שאני לא חווה בצורה מודעת? לשם כך חשוב לבדוק שאכן אין לי שמץ של מודעות… צריך קריטריון מאוד נוקשה כדי להוכיח שאנו עושים משהו ללא מודעות כלל.

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן