חלק ד’ – התקפי פאניקה

קריטריונים:

  • חייבים להיות:
    • התקפי פאניקה חוזרים בלתי צפויים.
    • לפחות אחד מההתקפים חייב להיות מלווה במשך חודש אחד לפחות באחד מהבאים:
      • דאגה מתמשכת מחזרת ההתקפים.
      • דאגה ממשמעויות ההתקף ותוצאותיו.
      • שינוי משמעותי בהתנהגות.
  • עם / בלי נוכחות של אגורפוביה.
  • ההתקף לא נובע מתוצאה ישירה של שימוש בחומרים או מצב רפואי.
  • התקפי פאניקה אינם מוסברים טוב יותר באמצעות הפרעה אחרת.

תפוצה

  • נשים סובלות פי 2-3.
  • קשר לגירושים או פרידה מבן זוג בעיקר בשנות העשרים.
  • מופיע לעיתים אחרי התרגשות או פעילות מאומצת/ שימוש בקפאין, אלכוהול או טבק/ חוסר שינה/ תאורה לקויה. לעיתים עם היפר-ונטילציה.
  • 30-40% משתחררים מזה. 50% עם הפרעות קלות. 10% עם הפרעות חמורות.
  • 7% מאוכלוסיית הבוגרים של ארה”ב סובלים מזה.
  • גיל: הבגרות המוקדמת (ממוצע: 24) אבל יכול להשתנות.
  • 1/3 סובלים מאגורפוביה.

תמונה קלינית

פחד עוצמתי המלווה בסימפטומים גופניים. מגיע בפתאומיות. בזמן ההתקף האדם מרגיש שהוא עומד למות או שהוא עומד להשתגע נפשית. הוא ממש מרגיש את זה, כמו בדלוזיה. סימפ’ גופניים: הזעה, בחילה, סחרחורת, חנק. אחרי כמה התקפים האדם לומד את עצמו במצב של התקף ואז חלק מהאנשים מרגישים קצת פחות מפוחדים. במקביל יש גם המון סבל כי זה כבר לא משהו חד”פ אלא יש לך בעיה אמיתית. התחושה הזו מביכה ולכן רבים לא משתפים בה, וכך גם נמנעת האפשרות להגיש עזרה. פוביה משתקת חיים.

יכולות להתקיים במקביל מגוון הפרעות, כמו: פוביה חברתית, PTSD ועוד… מופיעה בדרך ביחד עם אגורפוביה (פחד מלהיות במקומות ציבוריים שקשה או מבייש להימלט מהם). עלולים לפתח תלות באלכוהול/סמים או דכאון (30-40%). ישנה פגיעה ניכרת בתפקוד המשפחתי והלימודי.

פרוגנוזה טובה: היסטוריית חיים מפותחת, ומעט זמן שבו הסימפטומים קיימים.

מצע אידיאלי להתקף: תשישות, מאבקים מתמשכים, ירידה בעמידות.

התקפי פאניקה שונים מתגובות פחד אחרות בכך שהם מופעלים אוטומטית ללא יכולת לחשיבה הגיונית מתווכת. שלא כמו במקרים של פחד, כאן האדם איננו מכין עצמו לסכנה מראש. פחד הוא מנגנון אבולוציוני שעוזר לנו לשרוד אבל הוא טוב רק מול אירועים אמיתיים. פחד בהתקפי הפאניקה רק מתיש את המערכת. בהתקפי פאניקה יש תגובה לגירויים פנימיים ולא לאירועים טראומתיים ממשיים.

בכל אחד יש מנגנון פנימי שעוזר לו להכיל את עצמו, רגשותיו וכד’. לפעמים אנחנו מאבדים את זה לזמן מה ולא מסוגלים לעזור לעצמנו, זה יכול לקרות מבדידות, תשישות נפשית ועוד. אלו תנאים אידיאליים להתקף פאניקה. האגו בעזרת הסמלה  (נותן סמלים לכל דבר) מחזק את ההתקף (יש לי דופק מהיר אז אני עומד לקבל התקף לב). אנשים שהם יותר פגיעים, רגישים ובודדים ייטו יותר להתקף.

אבחנה מבדלת (מה זה לא…)

  • מצב רפואי כללי (למשל מישהו שבאמת עומד לקבל התקף לב).
  • שימוש בחומרים – גם הגמילה וגם השימוש עצמו יכולים להיות מלווים בתחושות הדומות להתקף פניקה.
  • פסיכוזה – זו יכולה להיות תגובת אימה לתופעה פסיכוטית כמו דלוזיה או הלוצינציה.
  • מלינגרינג – התחזות. ואז יש לבדוק מה עומד מאחורי הצורך להתחזות כזו.
  • היפוכונדריה
  • דה-פרסונליזציה – פתאום חלק ממני/כולי לא נראה כשייך לי. ניכור/ניתוק מעצמי שבד”כ מופנה כלפי הגוף (האדם מסתכל על היד שלו ואומר שהיא לא שלו), זה יכול לקרות גם בסכיזופרניה.
  • חרדה חברתית
  • אובססיביות כפייתית.

כשיש אבחנה של התקפי פאניקה ושל עוד הפרעה אחרת- שתי האבחנות ניתנות.

מהלך ההתקף

המטופל “מקשיב” לגופו ומזהה סימני אזהרה, הדימיון מתחיל “להשתולל” ומחזק את תחושת הסכנה. כדי למצוא הסברים לחרדה האדם מדמיין מציאות מאיימת, מה שמגביר את תחושת החרדה עד ממש רמה של מוות.

הדימיון ביחד עם החוויות הפיזיות יוצרים חוויה של אירוע טראומתי.

האירוע הטראומתי מחבר אליו אסוציאציות של גירויים דומים מפחידים. אזורי חוויה טראומתיים נוטים להתרחב ומצמצמים את האוטונומיה של המטופל (כי אם זה קרה פעם ברחוב, פעם בבית ופעם במשרד – אז אין שום מקום בטוח). המערכת המנטאלית שאינה יכולה להכיל את החרדה מעבירה את כולו לגוף ואובדת היכולת לנתח את הסיבות להרגיע את עצמי. לעיתים כאשר ההתקף מופיע בלילה, תחושת המוות הקרב גוברת. מי שנחווה כמושיע הוא אדם שיכיל את החרדה או טלפון או סמל אחר להיחלצות מהבדידות ושותפות אפשרית להכלת החרדה.

אטיולוגיה

השערה נוירולוגית – יש פעילות בלתי סדירה של המע’ הנוירוכימית, המתחילה מהאמיגדלה וגורמת לתגובות פסיכוסומטיות שבהן מנגנונים ביולוגיים ופסיכולוגיים משתלבים ומשפיעים אלה על אלה ליצור חוויה סובייקטיבית של חוסר הגנה ומצב של אזעקה. כל זה קורה בעקבות שיבוש שיכול להגיע מסיבה נפשית או פיזית. העובדה שתרופות נוגדות דכאון עוזרים לסובלים מהתקפי פאניקה מעידה על איזשהו סוג של פגיעה עצבית.

טיפול CBT

בשיטה זו אנשים לומדים לפתח מיומנויות להפחתת חרדה ודרכים חדשות להבעת רגשות.

טיפול התנהגותי – תרגילי הרפיה ונשימה, חשיפה הדרגתית למצבים מאיימים ולמידה כיצד להתמודד עימם. עפ”י גישה זו, התקף פאניקה הוא תוצאה של עיוות פירושי קטסטרופלי של תחושה פיזית של חרדה או מצב כמו הרעלת קפאין, גמילה מחומרים ממכרים או תשישות. כל אלה גורמים לפירוש מוגזם ותחושות פיזיות קשות. פירושים אלה מגבירים את החרדה וזו מגבירה את הפירושים המוגזמים. ישנה הידרדרות מתחושה כאילו מקבלים התקף לב, לתחושה שממש מקבלים התקף לב (מלמדים את האדם להפנים שזה רק כאילו). כך הופכות תגובות של עירור אוטומטי לאסונות נוראיים ומאיימים. בטיפול הופכים את אותן חוויות קשות למשהו קטן יותר. CBT מלמד לחוות תחושות חרדה ללא פירוש מעוות קטסטרופלי ע”י בדיקת מציאות של המחשבות האוטומטיות. יוצרים בכוונה מצבי עירור ע”י היפרונטילציה (נושמים מהר לאורך זמן ואז יש מחסור בחמצן), סיבוב בכסא ועוד, ומפריכים את אמונות השווא. עוזרים לאנשים לבחון ממה הם נמנעים ואז עוזרים להם להימנע מאותה הימנעות. חוזרים לבחון את הדגשת היתר של הסכנה ואת הקטנת היתר של המשאבים האישיים להתמודדות עם הבעיות.

בבסיס השיטה עומדת ההנחה שמתח שמצטבר בגוף האדם משפיע על המצב הפיזיולוגי והנפשי של האדם. המטופל לומד לשלוט טוב יותר על זרימת הדם, פעילות המעי, המתח בשרירים, על ריכוז ולמידה ועל עוד תפקודי גוף שהם מחוץ למודעותו הרגילה. בנוסף עובדים איתם על שינוי המחשבות האוטומטיות.

טיפול בביופידבק

המטופל יושב מול מחשב ומחובר למדדי לחץ דם, דופק ומדד למתחים.המטופל לומד טכניקות להרגעה גופנית ורואה את התוצאות במסך מולו.