חלק ה’ – הפרעות אכילה

אנורקסיה נרבוזה

קריטריונים

  • סירוב לשמור על משקל גוף מעל המשקל הנורמלי המינימלי המתאים לגיל ולגובה.
  • פחד גדול מעליה במשקל או השמנה.
  • הפרעה חמורה באופן בו נחווים משקל/צורת הגוף, השפעה בלתי סבירה של משקל/צורת הגוף על הערך העצמי, או הכחשה לגבי חומרת משקל הגוף הנמוך.
  • נשים- היעדר מחזור במשך 3 חודשים רצופים.

2 סוגי אנורקסיה

  1. מגביל – אם באפיזודה הנוכחית לא היו לאדם בולמוסי אכילה או התנהגות מטהרת.
  2. בולמוסי אכילה/ טיהור* – במשך האפיזודה הנוכחית היו לאדם בולמוסי אכילה או התנהגות מטהרת. דחף עצום של לאכול הכל, ללא אבחנה (גם אוכל קפוא בלי להפשיר אותו), אוכלים בכמויות עצומות עד קצה היכולת.
    *טיהור- צום / חומרים משלשלים / הקאה / לעיסה של האוכל ויריקתו בלי לבלוע / פעילות ספורטיבית מוגזמת.

תיאור המחלה

ירידה במשקל נתפסת כשליטה ומשמעת עצמית. האנורקסית מרגישה רעבה אך דרך משמעת עצמית היא “מכניעה” את הגוף שלה. יש שקרנות ביחס למשקל. ובמקביל עיסוק אובססיבי באוכל (חישובי קלוריות, עבודות שקשורות באוכל כמו מלצרות ועוד). כתוצאה מההשפעות של הרעב המתמשך יכולים להופיע גם סימפטומים דכאוניים. גם סימפטומים כפייתיים יכולים להיות מוחמרים מהרעבה. (אם בנוסף לעיסוק האובססיבי באוכל יש גם מחשבות כפייתיות שאינן קשורות באוכל אז זה OCD). יש נטייה לפרפקציוניזם ונטייה לשים את צורכי האחרים לפני צרכיי. בעלי דימוי עצמי נמוך ומרגישים שלא מגיע להם לאכול. לנשים יש הרבה עיסוק בנשיות.

סימנים מדאיגים וסימפטומים

אובדן משקל, אובססיה עם אוכל, תירוצים לא לאכול, מנהגים משונים לגבי אוכל, תלונות על השמנה, אשמה ובושה סביב אוכל, עדויות להקאה/משלשלים/תרופות מדכאות תאבון, בדיקת משקל תכופה, קושי לאכול בציבור.

נסיגה מהעולם, התעמלות יתירה, עייפות, שינויים במצבי הרוח, קור תמידי, חולשת שרירים, מחזור לא סדיר, לבוש גדול ומסתיר, כאבי ראש.

סיבוכים רפואיים – בעיות עור, סחרחורות, התייבשות, קוצר נשימה, פעילות לב לא סדירה, קור בידיים וברגליים, עצירות, אובדן שיער, כאבי בטן, אובדן משקל עצם, פגיעה בכבד ובכליות, חוסר איזון במלחים, אוסטופורוזיס, חוסר שינה, אנמיה, חוסר פוריות, דכאון, סיבוכי לב, מוות.

בולימיה נרבוזה

קריטריונים

  • אפיזודות חוזרות של בולמוסי אכילה. לאפיזודה כזו יש את האיפיונים הבאים:
    • בזמנים מסוימים אכילת כמויות אוכל גדולות מהרגיל.
    • תחושת חוסר שליטה על האכילה במהלך האפיזודה.
  • התנהגות מפצה חוזרת בלתי הולמת כדי להימנע מעליה במשקל (הקאה/משלשלים/תרופות/צום/התעמלות…).
  • אכילת הבולמוס וההתנהגויות המפצות מופיעות לפחות פעמיים בשבוע במשך 3 חודשים.
  • הערך העצמי מושפע באופן בלתי פרופורציוני ממשקל הגוף וצורתו.
  • ההפרעה איננה מופיעה רק במהלך אפיזודה של אנורקסיה נרבוזה.

2 סוגי בולמיה

  1. טיהורי – אם במהלך האפיזודה של הבולימיה האדם משתמש באופן קבוע בהקאה או במשלשלים או בחומרים מדכאי תאבון וכד’.
  2. לא טיהורי – אם במהלך האפיזודה האדם משתמש בהתנהגויות מפצות בלתי מותאמות כמו צום או התעמלות יתרה, אבל אין שימוש בהקאות/ משלשלים וכד’.

תיאור המחלה

אכילה בהתקפים ופעולות מפצות. בולמוסים מופעלים ע”י מצבי רוח דכאוני. הרבה בושה והסתרה. ישנו אובדן שליטה חזק (אוכלים הכל ללא העדפות). איכות דיסוציאטיבית. תרגולי התעמלות מרובים וללא גבול סביר.   אנשים אלו נוטים לחוסר בטחון חוסר ערך עצמי. נאבקים להשגת אישור (pleasers). מחביאים את רגשותיהם האמיתיים כך שאוכל נהיה הנחמה היחידה, כיוון שהאכילה חוסמת הבעת רגשות, היא מטשטשת אותם.

סימנים מדאיגים וסימפטומים

אכילה בסתר (אוכל נעלם), ביקור בשירותים לאחר אכילה, הקאות, שלשולים ומדכאי אכילה, צומות, תנודות במשקל הגוף, התעמלות יתר אכזרית,  דכאון או שינויים חריפים במצב הרוח, ביקורת עצמית קשה, המשקל קובע את הערך העצמי, פחד שלא יוכלו להפסיק לאכול, עייפות, חולשה שרירית, ריקבון שיניים, בלוטות נפוחות, פעילות לב לא סדירה, גרון כואב, הימנעות ממסעדות או מאירועים חברתיים.

סיבוכים רפואיים – חוסר אנרגיה, אי קבלת מחזור/מחזור לא סדיר, סחרחורות, כאבי ראש, התייבשות, עצירות ושלשול, כאבי בטן, אובדן שיער, פגיעה בציפוי השן, פגיעה בכבד ובכליות, חוסר איזון במלחים, התנפחות ידיים ורגליים, כאבים בחזה, התפתחות אולקוס, פגיעה במעיים, אנמיה, פגיעה בלב, דכאון, מוות.

נתונים ומידע

תפוצה של הפרעות אכילה

5-15% מהסובלים מאנורקסיה/בולימיה הם גברים.

0.5-3.7% מהנשים סובלות מאנורקסיה.

1.1-4.2% מהנשים סובלות מבולימיה.

5.6% מהחולים ימותו בתוך עשור.

הפרעות אכילה ואמצעי התקשורת

  • 32% מהנשים הראשיות בתקשורת נמצאות בתת משקל, בזמן שרק 5% מהנשים בארה”ב נמצאות בתת משקל.
  • סרטים פופולריים מראים שהצלחה היא לא פונקציה של עבודה קשה, אלא של מראה נכון.
  • נשים מוצגות כצעירות ורזות ובטווח גילים הרבה יותר צר מגברים.
  • גברים מוצגים כחזקים בגוף. גברים רזים נתפסים כחלשים, חולניים או סוטים.
  • נשים שצופות ב-3 ערבים בשבוע לפחות בטלויזיה מרגישות ב-50% יותר מדי שמנות מאלו שאינן צופות.

טיפול

  1. טיפול פמינסטי
    הגישה מניחה שלנשים יש הרבה אתגרים בדרך לגדילה ולסיפוק אישי. מקומה של האישה בחברה ובמשפחה דוחף לאבולוציה מסויימת שבה פיתחו מיומנויות התמודדות וכוחות (רגשיים וקשריים). גישות מסורתיות מפקפקות בכוחות של נשים ומתייגות אותן (היסטריות וכד’). תרפיות עזרו לנשים “להסתגל” לתפקידים סטריאוטיפים. הרבה תכונות נשיות נכנסות לקטגוריה פתולוגית (תלות, היסטריה ועוד).      מוקד הגישות הפמיניסטיות-
    • הדגשת השונות של החוויה והצורך לביטוי עצמי.
    • השפעות אי הצדק החברתי והדיכוי על בריאות הנפש. הסימפטומים הם ביטוי של מנגנוני הישרדות.
    • בדיקה עם המטופלת היכן נשלל התיקוף העצמי.
    • העצמה של מטופלות.
    • סוגיות אופייניות: זהות מינית, בעיות קשר וזוגיות, אסרטיביות, תלות, גלוי עריות, התעללות מינית, הכאה, אכילה ודימוי גוף, מעברי קריירה.
  1. הסברים פסיכואנליטיים של פסיכולוגיית העצמי להפרעות אכילה
    פסיכולוגיית העצמי מדגישה את הסובייקטיביות של המטופל. לכל אחד יש שאיפה גרנדיוזית שאף פעם לא מתממשת, שאיפת ילדות שבבסיסה גרנדיוזיות ואקסיביציוניזם (שכל העולם יראה אותי). אם מאפשרים לילד לשחק עם הגרנדיוזיות ולהשתעשע במחשבות כאלו אז הם גדלים נכון ומארגנים את אותם משאלות ליותר ממשיות ומציאותיות ומוותרים על חלקן.
    ישנם 2 צרכים נרקסיסטיים בסיסיים הקיימים כלפי הזולת שהוא האחר כפי שאני חווה אותו- 1. הצורך להשתקפות  2. הצורך להאדרה. אלה שמנעו מהם צרכים נרקסיסטיים או שמילאו אותם יותר מדי, הופכים לפתולוגיה. זה מושפע מהסביבה ההורית ומההתפתחות כילדים.

סוגי כשלים הוריים עפ”י פסיכולוגיית העצמי והקשר שלהם עם הפרעות אכילה:

  1. האם החסרה – לא מעט נשים נמצאות על רצף של דכאון אחרי שהן יולדות. זה חלק מתגובה נורמלית ללידה. נשים מדוכאות עושות את הפעולות הפיזיות הנדרשות לגידול תינוק אך זה ללא הלב והרגש. האם בעצם נעלמת לילדה וגורמת לחרדת נטישה. לפי התיאוריה יש התכווננות מתמדת של הילד אל ההורה החסר, עד כדי הזנחה של העצמי. הילד במצב כזה כל הזמן חושב על צרכיו של האחר ולא דואג לצרכיו שלו. הנטישה הזו של העצמי גורמת לילד לחוש ריק מבפנים. הריקנות הזו פוגעת בדימוי העצמי וגורמת לתחושת חוסר ערך עצמי. הריקנות יכולה לגרום גם לאשמה ואז העניין עם האוכל הוא בעצם חלק מהענשה עצמית. כלומר הפגיעה היא פגיעה נרקסיסטית שמתפתחת להפרעת אכילה.
    האם חסרה => אובדן החיבור אל העצמי, ריקנות => הענשה עצמית דרך האוכל.
  2. ההתייחסות החלקית – ישנם הורים שמתייחסים רק לחלקים מסויימים בילד שלהם ולא על כולו. למשל מתייחסים רק לפגמים שבו. יש כאן כשל בהשתקפות שכן נפגעת יכולתו לראות עצמו כשלם. זוהי פגיעה נרקסיסטית חמורה. זה מוביל לעיסוק אובססיבי באיך אני נראה ובגוף שלי, והדרך לשלוט בזה היא ע”י הרזיה. שליטה בהרזיה של חלקי הגוף.
    התייחסות רק לחלק מאישיותו של הילד => פגיעה בהשתקפות => עיסוק אובססיבי בגוף ובמראה החיצוני => הרזייה מכוונת.
  3. ילדות הוריות – הילדה חשה חוסר אונים מצד האם שמבטאת בהתנהגותה מעין בקשה שהיא תהיה האמא. הילדה מרגישה צורך לשמור על האם המדוכאת ולשפר את מצב רוחה. זה גורם לילדה לוותר על צרכים נרקסיסטיים, ואז היא מרגישה שאין מישהו שרואה אותה ודואג לה. הילדה מבינה שאין לה מה לחפש אצל האמא ומפנה את המשאלות והצרכים כלפי האבא, ואז ישנה העצמה של משאלות אדיפליות. כתוצאה מאותן משאלות מתפתחת תחושת אשמה קשה כלפי האמא. הילדה שמתפתח אצלה צורך (אדיפלי) עז לפתות מינית את אביה, תחפש דוגמא אצל האם כיצד לעשות זאת. האם, לא תהיה שם כדי לשמש מודל והילדה תיפנה לדמויות פלקטיות ולסטריאוטיפים על נשים ותגביר את הביקורת על אימה. כך היא מגיעה אל דוגמניות כחושות ורזות. תוך כדי הילדה מפתחת שנאה עצמית כלפי עצמה וכלפי גופה. היא עסוקה כל היום בשאלות אדיפליות ובביקורת כלפי נשיותה.
    האם מדוכאת => ילדתה נחלצת לעזרתה ומוותרת על צרכיה => הילדה מרגישה שהאם לא רואה אותה ומפנה את משאלותיה לאביה => יחסים אדיפליים => מחפשת מודל מיני אצל אימה כדי להכווינו לאביה => לא מוצאת באימה, ולכן פונה לדמויות וסטריאוטיפים => דוגמניות רזות => מפתחת שנאה עצמית וביקורת עצמית קשה => הפרעת אכילה.