חלק ו’ – הפרעות דיסוציאטיביות

הפרעות אלו החלו להיות מובנות יותר רק ב-20 השנים האחרונות. ככל שנחקרת יותר הטראומה ונחקרות השפעות של אלימות ופגיעה מינית, כך מובנות יותר ההפרעות האלו. רק לאחרונה הם הוכרו במערכת המשפט.

קריטריונים

  • קיומם של שתיים או יותר זהויות או מצבי אישיות.
  • לפחות שתיים מהזהויות או מצבי האישיות משתלטות על התנהגות האדם.
  • חוסר יכולת לזכור מידע חשוב.
  • המצב אינו תוצאה של שימוש בחומרים או מצב רפואי.

פוגה דיסוציאטיבית

  • ההפרעה העיקרית היא נדודים פתאומיים הרחק מהבית או מהעבודה, ללא יכולת לזכור את העבר.
  • בלבול בזהות או נטילת זהות אחרת.
  • ההפרעה אינה קורית רק בעת מהלך הפרעת זהות דיסוציאטיבית ואינה כתוצאה משימוש בחומרים.
  • הסימפטומים גורמים למצוקה קלינית ניכרת ו/או פגיעה בתפקוד תעסוקתי, חברתי וכד’.

תמונה קלינית

הפרעות דיסוציאטיביות הן הפרעות בתפקוד הנורמאלי של המודעות, הזהות, הזכרון או הקשר עם העולם שמסביב. יכולות להיות כרוניות או אקוטיות. הן גורמות להפרעות ביכולת של האדם להשיג מודעות ערנית מלאה (לגבי זהות, היסטוריה וכד’). כולן תוצאה של טראומה. התפתח מנגנון התמודדות שבו אדם מנתק עצמו מהמציאות ומהחוויה הטראומטית, כי אינו יכול לעשות לה אינטגרציה לתוך חוויתו הכללית. סימפטום של ההפרעה מופיע יחד עם הפרעות נוספות (PTSD, התקפי פאניקה, OCD ועוד).

מידור נפשי- בין דימוי עצמי אחד לאחר / בין רגשות לזכרונות. נפגע משהו בזהות של אני מול העולם. כאשר אדם כזה לא מסוגל לשאת יותר מציאות מסויימת, הוא עושה לעצמו כמו היפנוזה עצמית ומנתק את הגוף מהנפש, וכך מתפתחת דיסוציאציה. לפעמים המודעות לסביבה ממש נעלמת והאדם ממש מתנתק מהסביבה למס’ דק’ (spacing out), ולאחר מכן הוא לא זוכר שהוא התנתק. בדיסוציאציה לקורבן אין יכולת להתנגד כיוון שהוא לא נמצא שם, הוא בכלל לא קולט מה קורה איתו. לדוגמא בחורה שנאנסה והחוויה הזו יצרה בה שיתוק בכל פעם שיש משהו שקשור למיניות, ואז היא מוצאת עצמה בסיטואציות של הטרדה מינית שוב ושוב, כיוון שהיא לא מצליחה לקרוא את הסכנה. התוקפים מריחים את הניתוקים הללו.

בגלל שהטראומה נמצאת תמיד ברקע של הפרעות דיסוציאטיביות הרבה פעמים פסיכותרפיהה יעילה במצב כזה. בשילוב עם תרופות נוגדות דכאון ונוגדות חרדה. אם יש הפרעה נלווית הטיפול התרופתי שלה מספיק.

  • דיסוציאציה נמצאת על רצף – כמנגנון בריא זה יכול להיות סתגלני (למשל אם כואב לי משהו אז אני מעסיקה את עצמי במשהו אחר ושוכחת מהכאב). בצורה קשה זה שברים ופיצולים באישיות. הרצף נע גם ממצבים קלים של דה-פרסונליזציה (ניכור עצמי- אני שומע את עצמי אך אומר שזה לא אני זה שמדבר), ועד אמנזיה ואישיות מרובה. גם חבר דימיוני זה לא פתולוגיה תמיד, אלא רק כשנאבדת הזהות העצמית והוא משתלב בזהות או במצב של זהות דיסוציאטיבית. דוגמא סתגלנית: רופא שצריך לחתוך בבשר למטופלים שלו, יתנתק בצורה דיסוציאטיבית.
  • הרבה פעמים יש מישהו במשפחה או בסביבה הקרובה שמנסה להתעלם או למחוק את אותו אירוע טראומתי אפילו שהוא יודע שהוא קרה, ואז זה מערער לקורבן את הידיעה על מה שקרה ומגביר את הדיסוציאציות.
  • החומר הדיסוציאטיבי אינו זמין למודעות ואסוציאציה (בניגוד להדחקה והכחשה). הוא זמין רק כאשר המצב דומה לאותה טראומה.
  • לאנשים שסובלים מזה לעיתים תכופות יש “אישיות מארחת”- זו שנמצאת רוב הזמן ומארחת את השאר.
  • בכל דיסוציאציה (דמות פנימית) יש מרכיבי נפש אופיניים: תפישות עצמי ואחר ייחודיות, פרספקטיבות על המציאות ואפקט (רגש) דומיננטי.
  • שכיח סביב מיניות – קונטקסטים בלתי מותאמים בראשית המיניות גורמים לניתוקים. נשים “לא נמצאות שם”, מתעלמות מכאב, פגיעה ביכולת להגיע לאורגזמה. יש חשיבות לפעמים הראשונות (האם זה היה בהיחבא, מלווה באשמה וחרדה וכד’). לא חייבת להיות פגיעה גופנית חזקה זה יכול להיגרם גם רק מסביבה עם מיניות חזקה באויר או רק ליטוף לא מותאם, ובכל זאת תהיה לזה השפעה חזקה.
  • אצל גברים – עקב טראומות, קשיים בתפקוד המיני ועוד, יש התנתקות רגשית מהאישה (בכל תחומי החיים). האגוצנטריות אצל הגבר מגבירה את הניתוק אצל האישה.
  • ניתוקים בין החוויה של עצמי ושל אחרים בתוך הבית ומחוצה לו, לעיתים מובילה לטקסי מעבר. הרבה פעמים שומעים על אנשים שכלפי חוץ הם מקסימים, אבל בתוך הבית הם אלימים ואכזריים, אלו אנשים שיש בהם צד דיסוציאטיבי, יש להם 2 זהויות, בבית ובחוץ.
  • בטיפול – גם אנחנו כמטפלים יכולים למצוא עצמנו מתנתקים תוך כדי טיפול, כלומר לא מספיק שם, עם מטופלים שסובלים מדיסוציאציות. כשמטפל מרגיש שהוא סובל מניתוקים כאלה זה בעצם העברה מהמטופל. קוראים לזה: an actment. המטפל לא נהיה דיסוציאטיבי אלא חווה משהו מהחוויה של המטופל. אנשים במצב כזה זקוקים להעצמה וחיזוק. מהות הטיפול היא התחברות לחלקים שונים בתוכך. המטפל עוזר להיזכר במצבים השונים ובכך מונע את המידור בין הדיסוצאציות השונות. כלומר המטפל עוזר למטופל להפגיש בין הדמויות השונות שבתוכו. המטפל הוא כמו עורך של סרט.
  • ישנו אלמנט מסויים של רצון. כלומר חלק מהאנשים יכולים ללמד את עצמם לצאת ממצבים כאלה.

“המדריך למתעלל”- מהו המנגנון הכי יעיל ליצור מצבים דיסוציאטיביים?

  1. חזרות מנטליות – כשאנו יודעים שנתמודד עם סיטואציה מלחיצה כלשהי, אנחנו קודם מדמיינים את הסיטואציה בראש שלנו ומתכוננים אליה. זו חזרה מנטלית. אם אתה לא יודע למה לצפות אז כושר העמידות שלך יורד. המתעללים הם בלתי צפויים, מתעתעים וכל הזמן מפתיעים כדי לגרום לקורבן את החוסר יכולת לעשות חזרות מנטליות שמרגיעות. וכך הם שוברים את יכולת ההתמודדות שלו. הפוגע פעם נחמד ופעם אלים וכד’.
  2. בלבול במושגים – המתעתע קורה לדברים שהוא עושה במושגים של רוך ואהבה וכך מבלבל את הקורבן בין טוב לרע. למשל בלבול בין המושג אהבה לניצול מיני.
  3. החלפת רצון – בין רצון המתעלל לרצון הקורבן ע”י שינון סיסמאות.
  4. אחד הדברים החשובים בהתעללות הוא למנוע מהקורבן להשיג תחליף לדמות שלך, כי אחרת כל הכוח שלך יפחת. זה מוביל לכך שהמתעלל מנתק את הקורבן פיזית/רגשית משאר העולם.