עיבוד פסיכולוגי של מידע

קליטה ועיבוד

התהליך הקוגנטיבי מתחיל בקלט. אותו קלט יכול להיות אובייקט חיצוני שנקלט באמצעות החושים, או לחלופין אירוע או תוכן פנימי שמועלה ללא טריגר חיצוני. בשלב מאוחר יותר, הקלט עובר עיבוד והופך לייצוג מורכב יותר. לדוגמא, בעוד שהקלט הראייתי הוא נקודות אור על הרשתית, עיבוד המידע יגרום לבסוף לכך שנתפוס אובייקטים שלמים. העובדה כי כל אקט בסיסי של קוגניציה עובר עיבוד היא זו הגורמת לכך שקלט זהה יכול להיתפס בצורה שונה במצבים שונים ואצל אנשים שונים. לדוגמא, בתמונה משמאל, מוצג לנו גירוי יחיד, שאינו משתנה. אמנם, אם נסתכל עליו לאורך זמן נעבור לתפוס אותו בצורה שונה. מה שמשתנה הוא לא הגירוי עצמו, הקלט, אלא העיבוד שלו. לגירויים מסוג זה קוראים גירויים דו-משמעיים, גירויים יחידים שמובילים לשני עיבודים שונים שלכל אחד מהם “פתרון” תפיסתי אחר.

צמצום

לאחר התפיסה, הקלט לא רק מעובד אלא גם מצומצם. לדוגמא, בכל רגע נתון כמות עצומה של אינפורמציה מגיעה לרשתית, אמנם אנחנו רואים רק מעט מאוד מהשדה המרחבי. Change blindness (עיוורון לשינוי) הוא אפקט בו אנו מסתכלים על שתי תמונות עם שינוי ביניהן שיכול להיות ממש במרכז התמונה ולא שמים לב אליו. מסתכלים לאורך זמן על גירוי שמשתנה, אך לא מבחינים בשינוי (או שלוקח לנו זמן רב לזהות אותו). התחושה הסובייקטיבית היא שאנו רואים את התמונה לאורך כל הזמן בה אנו מתכלים עליה, אמנם למעשה אנו תופסים אותה בצורה כה חלקית שאנו לא יכולים להבחין בשינוי גדול בה. זוהי דוגמא לכך שאנו מצמצמים את אינפורמציית הגירוי כיוון שאין לנו יכולת לעבד כמות גדולה של אינפורמציה בו זמנית.

העשרה

אנו לא רק מצמצמים את הקלט אלא גם מעשירים אותו. ההעשרה מתבטאת בכך שכשאנו רואים גירוי מסוים, אנו מעלים פריטים רבים אודותיו שאינם נוכחים באותו הרגע. לדוגמא, השם שלו, מידע עליו, מאיפה אנו מכירים אותו, וכדומה.

שמירה ושליפה

הזיכרון מחולק לתהליכי שמירה ושליפה. שמירת האינפורמציה בזיכרון (וכך גם שליפתו) לא נעשית בצורה אקראית אלא לפי חוקיות מסוימת, קטלוג. לדוגמא, אם נבקש מנבדק לזכור רשימה של מילים המסודרות באופן אקראי, נראה שהוא ישלוף אותן בסדר מסוים שמחולק לקטגוריות סמנטיות (ישנם סוגים רבים אחרים של קטגוריות: דמיון בצליל, דמיון במראה, טוב ורע).

משום שתהליכי השמירה והשליפה נפרדים זה מזה, העובדה שמידע נשמר בזיכרון אינה אומרת בהכרח שנצליח לשלוף אותו אח”כ. לעתים אנו מצליחים לשלוף מידע מסוים בזמן אחד, אך לא בזמן אחר. התופעה tip of the tongue, שבה אנו מרגישים שאנו זוכרים במה מדובר, אבל לא מצליחים לשלוף אותו, ממחישה את הנפרדות של תהליכי השמירה והשליפה.

שימוש

מעבר לשמירה ולשליפה, של מידע, אנו גם משתמשים בו. אנו עושים שימוש במידע בתהליכים גבוהים, כמו שפה, פתרון בעיות, חשיבה, וכדומה. אמנם, לעתים קרובות אנו עושים טעויות או שימוש לא ראציונלי במידע. לדוגמא, נרגיש הנחה של 10 דולר כגדולה בהרבה ממוצר של 20 דולר מאשר של 1000 דולר, למרות שבשני המקרים מדובר באותה הנחה. המקור של תופעות מסוג זה נחקר בפסיכולוגיה החברתית.

ההיסטוריה של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית

  • הסטרקטורליזם של וונט

וונט הקים את המעבדה הפסיכולוגיה הראשונה, בה הוא חקר את הפנמולוגיה (ההתנסות הסובייקטיבית). וונט ראה את הפנמולוגיה כשלם אותו יש לפרק למרכיבים קטנים של חוויה, מעין “אטומים סובייקטיבים”. הוא האמין כי יש לחקור את הפנמולוגיה בשיטות של אינטרוספקציה וניתוח החוויה, ולכן הכשיר את נבדקיו בהתבוננות פנימה והבחנה בין תחושות.

  • הפונקציונליזם של ג’יימס

מחקריו של ג’יימס הושפעו רבות מדרווין. ג’יימס גרס כי נושא המחקר של הפסיכולוגיה אינו בהכרח חקר החוויה הסובייקטיבית, אלא חקר התהליכים המנטליים: זיכרון, תפיסה, דמיון, וחשיבה. מסיבה זו, הזרם אליו השתייך נקרא פונקציונליזם: הוא אינו מתבוננן על האובייקט עצמו, תפקודיו של האדם, אלא על הפונקציות שלהם, החשיבות ההשרדותית שלהם. לדעתו, תהליכים מנטליים הם פונקציות הישרדותיות שמטרתם הוא לשרת את הגוף. ג’יימס השתמש הן בשיטות מחקר של אינטרוספקציה והן בהתבוננות אובייקטיבית בהתנהגות, ומדדים פיזיולוגים. לפונקציונליזם של ג’יימס יש עדיין השפעה רבה על הפסיכולוגיה הקוגנטיבית, הן בנושא המחקר והן בשיטות המחקר.

  • הבהיביוריזם של ווטסון וסקינר

הבהיביוריזם של ווטסון וסקינר יצא כנגד האינטרוספקציה. הוא טען כי ניתן לבצע חקר פסיכולוגי בשימוש בממדים אובייקטיבים בלבד, ונושא הפסיכולוגיה אינו החוויה הסובייקטיבית או הפונקציות להם האדם מסוגל אלא הקשרים בין גירוי לתגובה, ללא קשר לקופסא השחורה שביניהם. הם עסקו בחקר ההתנהגות והשתמשו לשם כך בהתבוננות אובייקטיבית בהתנהגות.

המהפכה הקוגניטיבית

באופן כללי, המדע מתקדם בצורה דיאלקטית, כסינתזה של שני רעיונות המהווים תזה ואנטי תזה. הסינתזה יכולה להתגלם בצורות שונות, גם כפשרה בין שני רעיונות או כייחוס כל רעיון לאספקטים אחרים של מושג מסוים. בפסיכולוגיה, הרעיון של תזה ואנטי תזה מקבל מקום מיוחד. לדוגמא, בנושא של שפה, הייתה תזה ואנטי תזה בנוגע לשאלה האם שפה היא יכולת מולדת או נרכשת. מחד, חומסקי עיצב את הרעיון לפיו אנו נולדים עם כל הכלים שאנו צרכים בכדי לפתח שפה (עם עזרה קטנה מהסביבה), ומאידך, סקינר האמין כי שפה הינה התנהגות ורבלית שאותה אנו לומדים לחלוטין מהסביבה. הסינתזה היא ששניהם נכונים: אנו נולדים עם יכולות טבעיות שמכשירות אותנו לדבר, אמנם אם אין מפגש עם גירויים חיצוניים שקשורים לשפה בתקופה קריטית השפה לא מתפתחת בצורה תקינה.

לעתים יותר נדירות מתרחשת שבירה טוטאלית, שינוי פרדגימה מוחלט. לדוגמא, המצאת הגלגל, חלקאות, המצאת האינטרנט. נהוג להתייחס אל המהפכה הקוגניטיבית כשינוי פרדגימה. המהפכה הקוגנטיבית פרצה כתולדה משאלות שהזרם הבהביוריסטי לא יכל להסביר. לדוגמא, טולמן הראה בניסיו כי אי אפשר להביר התנהגות של חולדות מבלי להניח שיש להן מפות מנטליות שאינן מקבלות בתחילה ביטוי התנהגותי, בניגוד לעקרונות הבהיביוריסטים.

The Information-Processing model

השבירה של הפסיכולוגיה הקוגנטיבית היא בהמצאת מודל חדש, מטאפורה, המאפשר לנו להסתכל על תהליכים מנטליים בצורה פחות אבסטקרקטית.

מודל מאפשר לנו הן להמחיש תיאוריות והן לייצר ניבויים חדשים. לדוגמא, בתחום הקשב (היכולת שלנו להפנות תשומת לב לאזור מסוים של השדה הויזואלי), משתמשים במודל הפנס. במודל זה, הפניית הקשב מדומית להפניית פנס למיקום מרחבי מסוים. אם נקח את המודל פשוטו כמשמעו, נוכל לנבא ממנו כמה ניבויים. ראשית, נוכל להניח כי לא ניתן לפצל קשב, שכן הקשב מורכב מאלומת אור אחת, מיחידת עבודה אחת בלתי נפרדת. כמו כן, נוכל להניח כי אם נרצה להפנות קשב לאזור מרחבי יותר גדול, איכות הקשב תהיה חלשה יותר, העיבוד יהיה פחות טוב, כמו שאם ננסה להאיר על אזור גדול יותר האור יהיה פחות חזק. במקרה ואחד מן הניבויים מופרך, נאלץ להחליף את המודל.

המודל הבסיסי של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית תופס את האדם כיחידת עיבוד מידע, מחשב: הוא מקבל קלט, מבצע עיבוד, ומוציא פלט-

  • הקלט הוא הנתונים שמגיעים מהסביבה או מתהליכים פנמיים
  • הפלט הוא ההתנהגות שלנו כתוצאה מקליטת ועיבוד הגירוי
  • החומרה היא המוח שלנו
  • התוכנה היא היכולות הקוגניטיבית שלנו שלנו

למודל עיבוד המידע של המהפכה הקוגניטיבית יש מקום מרכזי במחקר עד היום

לאחר קליטת הקלט הראשוני, המידע עובד מספר שלבי עיבוד. לכל שלב נפרד יש קלט ופלט משל עצמו, כשהפלט של שלב אחד הוא הקלט של השלב שמגיע אחריו. ההתנהגות שלנו מבטאת לא את מה שהתרחש בשלב עיבוד אחד, אלא את סכום העיבוד שהתרחש בכלל השלבים השונים. בדיוק מסיבה זו נתקלת הפסיכולוגיה הקוגניטיבית בקשיים מחקריים: אנו מנסים להסיק על תהליכים קוגניטיבים באמצעות התנהגות, אמנם ההתנהגות מעידה על אינספור תהליכים קוגניטיבים שקשה להפרידם. על מנת להצליח בכל זאת להסיק מהתנהגות על תהליכים קוגניטיבים, ננקוט בטכניקות שונות ומתוחכמות. בסופו של דבר, מטרתה של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית היא לתאר את שלבי העיבוד השונים ולאפיין את הקשרים ביניהם.

המהפכה הקוגניטיבית השנייה היא ההתפתחות של מספר רב של טכניקות המאפשרות למדוד, לדמות או להשפיע על הפעילות המוחית, כמו ERP, fMRI, TMS, וכדומה. אמנם, כלים אלו לא יכולים להחליף את הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. זאת משום שבכדי להסיק מהם על פעילות של אזורי מוח, יש לתת לנבדקים לבצע מטלה המתבצעת באמצעות התהליכים אותם נרצה למדוד. אם לא נצליח לבודד את המטלה מבחינה קוגניטיבית, מדידת הפעילות המוחית לא תאפשר לנו להסיק דבר. מסיבה זו, ישנה אינטרקציה מאוד חזקה בין חקר המוח לבין הפסיכולוגיה הקוגניטיבית.

כיום, הפסיכולוגיה הקוגנטיבית מאוד אקלקטית ומשתמשת בשיטות מחקר רבות:

  • אינטרוספקציה
  • פסיכופתולוגיה
  • מדדים אובייקטיבים של ההתנהגות (בדומה לבהביוריזם)
  • שיטות נוירוסיינס (ERP, fMRI, TMS)
  • נוירופסיכולוגיה: חקר של אנשים שסובלים מפגיעות מוחיות הפוגעות בתפקודים שונים

 

Prev 1 of 1 Next
Prev 1 of 1 Next

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן