פסיכולוגיה אינדיבידואלית: אלפרד אדלר

העצמי היצירתי (Creative self)

רעיון סגנון החיים אינו כה מכאני ודטרמיניסטי כמו שזה אולי נראה. רעיון העצמי היצירתי הוא המבנה החשוב ביותר בתיאוריה של אדלר, וברגע שזה התגלה ושולב בתיאוריה, כל האחרים הפכו כפופים לו.

העצמי היצירתי מעצב את סגנון החיים של כל אדם. לכל אדם יש חופש ליצור את סגנון החיים שלו. הכוח היצירתי אחראי למטרות החיים של האדם והדרכים להשגתן ושולט בזיכרונות, חלומות וכו’. אדלר לא התכחש לתורשה ולסביבה כגורמים המשפיעים על התפתחות האישיות אך טען שאלו הן האבני הבניין מהן בונים את החיים ואילו האדם הוא האחראי על תכנון החיים. לפיכך, אדלר דגל בכך שהאדם מגיב לסביבה ומשפיע עליה בעצם תגובתו, הוא האחראי היחידי על חייו.

לא ברור בדיוק מה מקור הכוח היצירתי ומה גורם להתפתחותו אך נראה כי הוא יציר האבולוציה ומתפתח בילדות המוקדמת, במקביל להיווצרות העניין החברתי.

 

סדר הלידה

אדלר ייחס חשיבות רבה לסדר הלידה- סדר זה משנה את התנאים החברתיים בהם גדל האדם, גם אם הוא נולד לאותם הורים ולאותה הסביבה.

ההשפעה היא בעיקר במשמעות שמייחס הילד למיקום שלו בסדר הלידה, ופחות במקום האובייקטיבי. לכן, כל סוג של אישיות יכול להתפתח בכל מיקום אך בכל זאת ניתן למתוח מספר קווים משותפים כלליים, כמו כן, המודלים האלו משמשים להבנת הסוגיות מולן ניצבים הילדים בהתאם לסדרם במשפחה:

הילד הבכור: הילד הבכור נהנה מאהבתם ותשומת ליבם הבלעדית של ההורים בשל היותו לבד והן בשל היותו הראשון (ההורים לא רוצים לבצע אף טעות) עד להולדת ילד נוסף – אירוע טראומתי בחייו. האינסטינקט של הילד הוא להילחם על תשומת הלב של ההורים, אך זהו קרב אבוד. ההורים צפויים להשתמש בעונשים בתגובה להתנהגותו הבעייתית של הילד מה שיגרום לו ללמוד להיות יצור מבודד ששורד בזכות עצמו. הילד צפוי להיות שמרן וכוחני ולהפוך להיות המנהיג של המשפחה מבחינת גישה ואמות מידה מוסריות.

ילד יחיד: הילד היחיד מעולם לא נאלץ להתחרות על תשומת הלב עם אחים. בשילוב עם פינוק מצד האם זה יוצר יריבות חזקה עם אביו. עובדה זו מובילה לציפייה לפינוק מצד האחרים וסגנון החיים מתאפיין בתלות וריכוז בעצמך. מאוחר יותר בחיים הילד שהיה רגיל לקבל את כל תשומת הלב נתון לאכזבה בחיים ומתקשה לבוא במגע עם אנשים אחרים.

ילד אמצעי: לילד האמצעי יש את האח הבכור המשמש כקוצב – הילד האמצעי מרגיש שעליו להתעלות על הישגי אחיו ולהיות מוצלח יותר. לפיכך, הילד האמצעי מתאפיין בתחרותיות – ושימוש בכל האמצעים, לגיטימיים ולא לגיטימיים להשגת המטרה. המטרות שלו הן לרוב לא מציאותיות מה שהופך את המשימה למועדת לכישלון.

ילד אחרון: ראשית, הילד אינו חווה את ה”הדחה מכס המלוכה” שחווים הילדים האחרים ועשוי להיות מפונק הן על ידי הוריו והן על ידי אחיו הבוגרים. שנית, אם למשפחה יש אמצעים מוגבלים הוא תמיד יקבל את הבגדים והאביזרים שאחיו אינם זקוקים להם יותר. לבסוף, בשל תחרות ההישגיות בין האחים הבוגרים הוא עשוי לחוש תחושת נחיתות קשה וחוסר עצמאות. עם זאת, הוא עשוי לחוש מוטיבציה גבוהה מאד להצליח וכתוצאה מכך להיות הטוב ביותר בכל.

 

Fictional Finalism

אדלר טוען שהנטייה המוטיבציונית האוניברסאלית מקבל מוחשות בצורה של חתירה למטרות סובייקטיביות. רעיון ה-Fictional Finalism אומר כי האדם חותר לעבר מטרות שהוא יצר בעצמו.

אדלר הושפע מפילוסוף בשם Vaihinger אשר טען שבני האדם מונעים על ידי מוטיבציות אשר אינן בהכרח נכונות ומה שחשוב זה לא האם הן אמיתיות אלא האם האדם מאמין בהן.

בני האדם קובעים לעצמם ומונעים על ידי מטרות בדויות כגון שבאמצעות עבודה קשה ניתן להשיג הכל וכי אלוהים יגמול להם בעולם הבא. עבור אותם האנשים מציאות זו הינה אמיתית ביותר.

על אף שהמטרות הן בדויות, הן עוזרות לאדם להתמודד עם המציאות. אם הן אינן כאלו – יש לשנותן או להיפטר מהן. במקרים מסוימים, מטרות בדויות עשויות להיות מסוכנות – לדוג’ האמונה הנאצית בעליונות הארים.

עיקרון זה מדגים את אמונתו של אדלר שהאדם הוא יצור טלאולוגי, או מוכוון מטרה. הוא מושפע יותר מציפיות עתידיות מאשר חוויות העבר. למטרות הבדויות יש השפעה רבה על כך.

 

הנחות היסוד של אדלר על טבע האדם

ההוכחה כי אדלר אינו ניאו-פרוידיאני אלא חדשני ביותר ואף מבשר הפסיכולוגיה ההומניסטית והפנומונולוגית היא הכי בולטת בהנחות היסוד:

חופש מול דטרמיניזם: דגל מאד בחופש וטען כי כל אדם בונה את האישיות שלו בעצמו. ההתגלמות הנצחית לכך היא ה-Creative Self שמשחקים תפקיד חשוב בהצבת המטרות הבדויות והדרך להשגתן. יש שיטענו שסגנון החיים נקבע על פי המטרות הבדויות והן נגזרות במובן מסוים על ידי חוויות הילדות. אם זאת, גם המטרות הללו אינן נקבעות באופן אובייקטיבי אלא על ידי הניצנים של העצמי היצירתי.

רציונאליות מול אי-רציונאליות: נטייה מתונה לרציונאליות שכן האדם פועל באופן עקבי של הצבת מטרות ופעולה להשגתן – אופן פעולה שמחייב בסיס רציונאלי. עם זאת, ניתן לטעון שאופן בחירת המטרות מלכתחילה הוא בלתי רציונלי שכן המטרות הן בדויות והאדם לרוב אינו מודע לגורמים שהובילו אותו לבחור בהן.

הוליזם-אלמנטליזם: הוליזם גמור. אדלר טען בתוקף שהאדם הוא ישות אחידה אחת, זהו אחד מעיקרי התורה שלו. בנוסף, עצם השם “פסיכולוגיה אינדיבידואלית” מעיד על כך שכל אדם הוא אינדיבידואל שלא ניתן לפרקו לאלמנטים. באופן יותר ספציפי, עצם קיומו של העצמי היצירתי אשר מכוון את כל פעילותו של האדם לקראת מטרה מסוימת מוכיח כי חייבים להסתכל על האדם השלם.

תורשה מול סביבה: אף אחד מהם אינו מכריע. אמנם לשניהם יש השפעה על האדם אך ההכרעה האולטימטיבית נעשית על ידי האדם עצמו וה-Creative Self. אדלר מכיר בחשיבות התורשה (נחיתות של איברים מסוימים) והסביבה (העניין החברתי נוצר באווירה החברתית) אך לבסוף זה תלוי באדם עצמו מה הוא עושה עם זה.

יכולת לשינוי מול אי-יכולת לשינוי: בדומה לפרויד, אדלר האמין שלאדם אין יכולת רבה להשתנות לאחר 5 שנות החיים הראשונות. בשנים אלו האישיות מתעצבת, המטרות מוצבות וסגנון החיים נבחר.

סובייקטיביות מול אובייקטיביות: סובייקטיביות מוחלטת: החל מעיקרון סובייקטיביות האינדיבידואל, דרך סדר האחים (הסדר עצמו אינו חשוב אלא איך שהילד תופס את הסדר) ועד המטרות הבדויות. אדלר השתמש במושג Schema of Apperception על פיו כל האירועים האובייקטיביים עוברים עיבוד מטאבולי ע”י ה-Schema לפני השפעתם על האישיות וההתנהגות.

פרואקטיביות מול ריאקטיביות: פרואקטיביות מובהקת. המקור לפעולת האדם נמצא בתוכו – שאיפה מתמדת לשלמות ועליונות.

הומיאוסטזיס מול הטרוסטזיס: הטרוסטזיס. כאמור קודם, שאיפתו של האדם לעליונות ושלמות מייצרת מתחים כל פעם מחדש ולא מקלה עליהם. זהו הטרוסטזיס שונה מאשר זה של הפסיכולוגיה ההומניסטית שכן שם מדובר על  אדם המממש את הפוטנציאלים שלו ואילו כאן מדובר על אדם הנוהג הפוך מהפוטנציאל שלו – בכיוון של החלקים החלשים שבו.

טבע האדם: נודע מול לא-נודע: לא נודע. הפילוסופיה של Vaihinger המכונה אידיאליזם חיובי, טוענת שאין זה משנה האם משהו הוא אמיתי או לא, כל עוד הוא עובד ומשרת את המטרות. בהתאם לכך אדלר טען כי לא ניתן להתיימר לדעת את טבע האדם אלא רק לייצר תיאורית אישיות (“מטרה בדויה”) שמנבאת היטב את האדם.

 

תיקוף אמפירי של עקרונות הפסיכולוגיה האינדיבידואלית

כמעט ולא נעשו ניסיונות לתיקוף אמפירי של הפסיכולוגיה האינדיבידואלית, זאת בשל שני גורמים עיקריים:

ראשית, הרעיונות מנוסחים באופן כללי ביותר – לדוג’ עניין חברתי- האם הכוונה להתנהגות עצמה או למניעים הנסתרים ? (אדם עשוי לתרום כדי לקבל על כך קרדיט או להפציץ ולהרוג אנשים כדי לשנות ממשלים וכו’). שנית, יש מידת חפיפה גבוהה בין המושגים (סגנון חיים שגוי/סגנון חיים נוירוטי, חתירה לעליונות/מחאה גברית).

לפיכך, קשה מאד לבחון באופן אמפירי את התיאוריה, למרות האפקטיביות האפשרית של בדיקה כזו. עם זאת, התיאוריה של אדלר הסבה את תשומת הלב לחשיבות של סדר הילדים ולכן נתמקד בה. כמו-כן, ייסקרו ניסיונות אחרונים לבניית מדד אמין של עניין חברתי.

 

עדות אמפירית להשפעת סדר הלידה

נעשה מחקר רב בנוגע לחשיבות סדר הלידה אך לא כולו קשור ישירות לתיאוריה של אדלר. יתרה מזאת, חלקו אפילו אינו תומך בה.

הישגיות: אדלר טען שכתוצאה מ”הדחתם”, הבכורים יפתחו אישיות הישגית וכוחנית וינסו לצבור כוח וסמכות. דרך אחת לזכות בכוח שכזה היא באמצעות הישגים גבוהים בתחום האינטלקטואלי ואכן מחקרים הראו שבכורים משיגים תוצאות גבוהות יותר (לא בהרבה, אך עדיין יש הבדל ניכר) במבחני אינטליגנציה ו-IQ, גם כשמפקחים על מאפיינים דמוגרפיים. תיאוריה חלופית לתיאוריה של אדלר טוענת כי ההבדלים יכולים לנבוע מכך שהילד הבכור קיבל יותר תשומת לב מההורים לפני הולדת האחים וכך קיבל יותר גירויים אינטלקטואליים. הילד השני יקבל עוד פחות גירויים וילד שלישי – אפילו עוד פחות. ואכן המחקרים מראים תוצאות נמוכות יותר ככל שהילד נולד מאוחר יותר בסדר. בנוסף, מחקרים הראו שלבכורים היה ייצוג עודף לעומת חלקם האמיתי באוכלוסיה בקרב תפקידים נבחרים כגון נשיאות ארה”ב, חברי קונגרס ונשים בעלות דוקטוראט.

פסיכופתולוגיה: אדלר טען שבני זקונים יינטו יותר לפינוק יתר ולתלות באחרים, מה ששם אותם בסיכון גבוה יותר לפסיכופתולוגיה. בדיקה הראתה שהיה ייצוג יתר לבני זקונים בקרב אלכוהוליסטים.

אדלר טען שילדים יחידים נוטים להיות מפונקים ומרוכזים בעצמם אך מחקרים לא הוכיחו זאת ואף מחקר אחד הראה כי סטודנטים שהם ילדים יחידים היו יותר משתפי פעולה מאשר אחרים. כמו-כן, נראה כי הם יציבים פסיכולוגית כמו שאר האוכלוסיות.

 

הערכת העניין החברתי

למרות התנגדותו של אדלר לתיקוף אמפירי של התיאוריה שלו פותח סולם מדידה לעניין חברתי (SIS- Social Interest Scale): לסולם זה יש תאימות גבוהה לרוב התכונות שהגדיר אדלר למעט ריכוז עצמי ועוינות. כמו כן, נבנה אינדקס עניין חברתי (SSI- Social Interest Index) על סמך כתביו של אדלר. התאימות של מדד זה הייתה נמוכה עם תגובה חברתית רצויה.

 

יישום: נוירוזה והטיפול בה

יותר מכל, אדלר שאף ליצור תיאוריה פרקטית ויישומית, בייחוד בכל הנוגע לסיבות לנוירוזות והטיפול בהן.

טבע הנוירוזות

ע”פ אדלר הנוירוזות הן שורה של הפרעות עם סימפטומים שונים. אדלר הבחין בכך שאנשים אלו משתמשים בחוויות ההווה והעבר שלהם כתירוצים נגד לקיחת אחריות וכשימור ההערכה העצמית שלהם. בניגוד לפרויד שראה בסימפטומים כדרך לספק את הדחפים, אדלר ראה בהם מנגנוני הגנה על היוקרה העצמית.

מה היא נוירוזה? ע”פ אדלר נוירוזה מתפתחת אצל אנשים יחסית לא פעילים המלאים בשאיפה אגוצנטרית לעליונות. לפיכך, הם מעוכבים בהתפתחות העניין החברתי שלהם, תופעה הנפוצה בקרב בעלי סגנון חיים מפונק. כלומר:

רמת פעילות נמוכה, מטרות חיים אנוכיות על חשבון העניין החברתי, רצון להיות מפונקים על ידי אחרים.

מה הגורמים לנוירוזה: למרות שאדלר האמין שהאדם אחראי על כל שקורה בחייו הוא טען שבנוגע לנוירוזות, לסביבה יש השפעה. אותם הגורמים המובילים לתסביכי נחיתות גורמים גם לנוירוזות: נחיתות גופנית, פינוק יתר או הזנחה. תנאים אלו גורמים לאדם לחרדה ולתחושות חוסר בטחון.

התפרצות הנוירוזה: האדם הנוירוטי שמתמודד עם הקשיים שפורטו לעיל יוצר לעצמו סגנון חיים נוירוטי עם מטרות חיים אנוכיות. הוא עובר את החיים עם חוסר בטחון חבוי ורגישות יתר. באופן בלתי נמנע תהיה התנגשות בין סגנון חיים זה לבין דרישות החברה.

מה שמצית את התפרצות הנוירוזה הוא גורם חיצוני (Exogenous Factor, כפי שאדלר מכנה זאת): התמודדות עם אחת מ-3 המשימות של עבודה, חברות ואהבה אשר מצריכות שיתוף פעולה. הנוירוטי מחפש באופן היסטרי אחר דרך להגן על ההערכה העצמית שלו ועשוי להאמין בשחצנות שהוא עליון על אחרים ולהמעיט בערכם.

 

הטיפול בנוירוזה

מאחר והנוירוזה נובעת ממהלך חיים לא תקין, מטרת הטיפול היא לתקן את מהלך החיים ולהגביר את העניין החברתי. יש שלושה שלבים לתהליך זה: זיהוי האמונות השגויות, היפטרות ממטרות שגויות, ויישום של מטרות חדשות.

הבנת המטופל: על המטפל לשאוף להבין את מטרות החיים וסגנון החיים של המטופל. זה נעשה על ידי הבנת חוויות הילדות של האדם, סדר הלידה, זכרונות וחלומות והגורם החיצוני שהוביל להתפרצות הנוירוזה. כלים נוספים בהם נעשה שימוש הם אמפתיה, אינטואיציה וניחוש: האמפתיה עוזרת למטפל לשים את עצמו במקום המטופל ולפתח אינטואיציה נכונה לגבי אישיותו וכשאלה לא עובדים ייעשו ניחושים והיפותזות אשר ייבחנו כל פעם מחדש. אדלר, בדומה לפרויד ישים גם לב לכל הפרטים הקטנים בהתנהגותו של האדם. באמצעות אלו, יבין המטפל את סגנון החיים השגוי של המטופל.

הגברת ההבנה העצמית של המטופל: אין זה מספיק שהמטפל מבין את סגנון החיים הלקוי, על המטופל בעצמו להבין זאת ולראות שהמטרות השגויות שלו גרמו לו להרס עצמי ושעל מנת להשיג הקלה עליו לפתח שיתוף פעולה עם אחרים ונכונות לתרום למען החברה. מטרה זו מושגת באמצעות חשיפה עקבית של המטרות וסגנון החיים השגויים. תהליך זה לא נעשה באופן תוקפני אלא באמצעות שאלות מכוונות שגורמות למטופל להבין את בעייתו ולרצות להשתנות. המטופל הוא האחראי העיקרי לתוצאות חיוביות.

חיזוק העניין החברתי: זו המטרה החשובה ביותר בטיפול. הטיפול הוא אימון בשיתוף פעולה: המטופל מפתח מערכת יחסים אותה הוא יכול להעביר אחר כך לקשרים עם אחרים. זה מושג באמצעות עידוד של עניין חברתי אצל המטופל. כך המטופל מחליף את המטרות האנוכיות במטרות המועילות לחברה ואוזר אומץ לחיות ללא ההגנה של הסימפטומים הנוירוטיים.

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן וגם כאן