פסיכופתולוגיה

הפרעות מצב רוח – mood disorders:

  1. הפרעות דיכאון
  2. הפרעה בי-פולארית

ישנם כמה סוגי הפרעות עיקריים בדיכאון:

דכאון – Major depressionהפרעת מצב-רוח המתאפיינת חוסר יכולת מוחלטת לחוות אמוציה חיובית. אין שום יכולת לשמוח, להרגיש חיות, אנרגיה או רצון לפעולה. מדובר בעצבות מאוד עמוקה, רצון למות ולשים קץ לסבל. לאמוציות האלה מתלווה בדיכאון דפוס חשיבה מאוד אופייני, סימפטום קוגניטיבי, שהוא דפוס של חוסר תקווה, שנאה עצמית, תחושת וחשיבה שלילית (negative thinking)  – פירוש כל הסיטואציות הוא בצורה נגטיבית. יש חוסר תקווה (hopelessness), וחוסר אונים – אין טעם להתחיל משהו כי גם ככה אין סיכוי להצליח (helplessness).ישנם מגוון של סימפטומים פיזיולוגיים שדומים לאלה של חרדה – אבדן תיאבון, אבדן שינה, אובדן דחף מיני. ישנה תחושה תמידית של חוסר רצון לפעולה. ישנה עייפות גדולה, גם נפשית וגם פיזית.

במחלות דיכאון ישנם הפרעה בפעילות של נוירוטרנסמיטרים כמו סרטונין, דופמין ועוד. ישנם גם שינויים במוח, זו מחלה שקשורה באונה הפרונטלית, באמיגדלה ובהיפוקמפוס. השינויים השונים שנמצאים במוח במחלות קשות דומים במגוון מחלות שונות.

עפ”י רשימת הסימפטומים של הדיכאון, המופיעים ב- DSM4, צריכים להתקיים לפחות חמישה מתוך הסימפטומים לשם מתן אבחון של דיכאון וטיפול תרופתי תואם.

בדיכאון ישנם הבדלי מין מאוד בולטים (יותר מאשר בכל שאר המחלות). נשים סובלות מדכאון פי שניים מאשר גברים.

הפרעה בי-פולארית bipolar disorderהפרעה זו מופיע בעד שני אחוזים מהאוכלוסייה. מחלה זו מתאפיינת בתקופות של דיכאון, אשר מתחלפות עם תקופות של סימפטומים של מאניה. מאניה מתאפיינת בשמחה, תחושה שהאדם יכול להצליח בכל, לא ניתן לעצור אותם, הם נמצאים באופוריה, הם כמעט ולא ישנים ולא צריכים לישון, הם מצליחים לעבוד ולהשיג הרבה. עודף האנרגיה והפעילות שיש במאניה מגיע למצבים שעלולים להיות פסיכוטיים – האדם מפתח תחושות עליונות, הוא מאבד מגבלות והגבלות של התנהגות (עשויים לקפוץ מהגג מכיוון שהם חושבים שהם יכולים לעוף).

התנודות בין תקופות הדיכאון לבין תקופות המאניה שונים בין פרט לפרט. כאשר התנודות מאוד מהירות (קורות תוך פרקי זמן מאוד קצרים) זה עשוי להיות מאוד בעייתי. רוב המקרים הם במעגליות ארוכה יותר, כאשר בין תקופות הדיכאון לבין תקופות המאניה יש תקופות נור מליות. תקופות הדיכאון לרוב ארוכות יותר, ומתרחשות ישירות לאחר המאניה.

גם המחלה זו ישנם שינויים במוח, באותם אזורים פחות יותר כמו בדיכאון, אולם הם נבדלים בתקופות הדיכאון ובתקופות המאניה.

בתיאוריות של דיכאון ישנו דגש גדול על בעיות אמוציונאליות וחוויות טראומטיות שהאדם עובר. יש קשר גדול להתעללות מכל סוג שהוא בתקופת הילדות. בעיות קשות ב- attachment, קשרים לא-בריאים בין האדם לבין המטפלים העיקריים שלו (major care-givers) גם קשורים להתפתחות של דיכאון. נמצא שבעיות של קשר עם ההורים בהחלט מעלות את הסבירות לדיכאון.

ישנם גם הסברים קוגניטיביים לדיכאון: בק נתן הסבר שאנשים הסובלים מדיכאון רוחשים דפוסי חשיבה שליליים. כיום אנו מאמינים שאין הסבר אחד למחלה. ברור שישנו מרכיב גנטי, ברור שישנו מרכיב סביבתי, וברור שאנשים עם דיכאון סובלים מדפוסי חשיבה שליליים. השאלה היא, מה גורם למה?

 

הפרעות אישיות:

ישנן הרבה מאוד הפרעות אישיות, וישנה חפיפה גדולה בסימפטומים שלהן. הפרעות אלה מאוד קשות לאבחון, היות והן כוללות דפוסי התנהגות וחשיבה, אשר נמצאים ברכל אחד מאיתנו, רק שבהפרעות אלה הן מופיעות בהקצנה. מדובר בדפוסי התנהגות לא-אדפטיבית (maladaptive behaviors). בדר”כ אנשים אלה לא מביאים את עצמם לטיפול. הסביבה מודעת לתפקוד כזה או אחר, שאינו רגיל. עם זאת, זה לא משהו שמאוד בולט לעין בתחילה

יש מספר תכונות שאופייניות לכל האנשים עם בעיות אישיות. ההפרעה היחידה שהיא מוכרת וזכתה להרבה מחקר היא הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית, או אישיות פסיכופתית. היא זכתה להרבה מחקר, כיוון שהפרעה זו מסכנת את החברה.

אישיות אנטי סוציאלית – אישיות שמאופיינת ע”י התנהגות אנטי-סוציאלית:

  • נטייה לא להתחשב בחוקי החברה
  • אין לאנשים אלו מוסר, הם לא מסוגלים לחוש רגשי חרטה
  • אין להם פחד
  • הם כנראה נמצאים במצב תמידי של under arousal – מערכות העירור הכלליות שלהן כנראה נמוכות מדי , לכן הם כל הזמן זקוקים לסטימולציה. כאשר מחברים את הצורך התמידי לסטימולציה עם חוסר פחד וחוסר יכולת להרגיש חרטה מובן מדוע אנשים אלה מסוכנים לחבר.
  • מאוד אימפולסיביים ומאוד תוקפניים.
  • הם שקרנים deceitful

ישנה היסטוריה של התנהגות מסוימת, אשר ניתן לזהות בזמן אבחון האדם כאנטי-סוציאלי. ניתן לראות צמיחה של אנשים הסובלים  מהפרעות אנטי-סוציאלית באנשים שגדלו בסביבה אלימה ומוזנחת (לדוגמא: אצל ילדים של משפחות פשע). ישנה גם השפעה גנטית וגם השפעה סביבתית. קה לומר מה מוביל למה.

כאשר אנו נותנים  לאנשים עם הפרעה אנטי-סוציאלית התנייה אברסיבית עם שוק חשמלי, או דברים שגורמים לאנשים נורמליים לתגובות של פחד, כעס או כאב, אנשים עם הפרעה אנטי-סוציאלית לא מפתחים תגובות כאלה, או שלוקח להם יותר זמן. אלה אנשים שיש להם רמת עירור נמוך יותר, הם סובלים פחות מכאב וחווים אותו פחות.

ההפרעה מופיעה ב- 3% של גברים ורק באחוז אחד של נשים. גם מחלה זו מתאפיינת בשינויים במוח. תיאוריות רבות כיום מתייחסות לחוסר היכולת של אישיות זו לשלוט באימפולסים שלהם.

Border-line personality

זו הפרעת אישיות, שהתכונה המאפיינת אותה היא חוסר יציבות בכל: ברגשות – אנשים עוברים מרגשות מאוד חיוביים לרגשות מאוד שליליים, בתפיסה העצמית – עוברים מתפיסה עצמית גבוהה מאוד לנמוכה מאוד, בתפיסה של אחרים – מתפיסת האדם האחר כמרכזי בחיים, כחכם ומוכשר לחסר חשיבות. התחושה המרכזית של אנשים אלה היא של ריקנות, של חור אותו צריך למלא. מסיבה זו הם נקשרים מאוד מהר לאחרים, אך הם עוזבים אותם מהר מאוד – מספיק בפעולה אחת שלא מתאימה להם ע”מ שהם יעזבו. אנשים אלה סובלים מ- mood swings. לסובלים ממחלה זו יש אחוזי התאבדות גבוהים מאוד.

הפרעות אישיות מתאפיינות בחוסר יכולת לעשות רגולציה לאמוציות, לתפיסה ולאינטרפרטציה. אנשים עם הפרעות אישיות חסרים את תכונת האמפתיה – הם אינם מסוגלים להבין ולהרגיש את הזולת. אנשים עם הפרעות אישיות סובלים פעמים רבות מ substance abuse, זה מתחבר פעמים רבות עם אלכוהוליזם, או שימוש בסמים.

 

Multiple personality disorder

הפרעה אישיותית בה לאדם יש יותר מאישיות אחת, והאדם עובר מאישיות אחת לשנייה, ללא שליטה. לחץ מהווה א אחד הטריגרים למעבר בין האישיויות. האישיויות לא מכירות ולא זוכרות אחת את השנייה. האדם יכול לדעת שהוא סובל מהפרעה זו רק אם אחרים מודיעים לו על כך. מחלה זו נדירה מאוד.

ההשערה היא שהבעיה נובעת מחוויה מאוד מלחיצה, אשר גורמת לאדם לברוח לאישיות המודעת לחוויה זו, ע”י יצירת אישיות אחרת.

כל הבעיות הנ”ל מתאפיינות בכך, שמאפיינים מסוימים שלהן מופיעים גם באנשים נורמליים. ישנו היבדל כמותי במידת הופעת התכונות הללו אצל אנשים. בהפרעות אלה מדובר בהופעה קיצונית של התכונות, אשר מפריעה לאדם בתפקודו בחברה.

טיפול בהפרעות פסיכולוגיות:

ישנן גישות שונות לטיפול בהפרעות, כפי שיש גם גישות שונות להסברת ההפרעות עצמן. כל גישה מטפלת במחלה בצורה אחרת. ישנם כמה סוגים של פסיכותרפיה, למרות שכיום כמעט שלא משתמשים בנפרד בתרפיות השונות, יש נטייה לשלב בין הפסיכותרפיות השונות:

  1. השיטה הפסיכודינאמית – הנציג העיקרי של שיטה זו הוא הפסיכואנליזה. בגישה זו, המטרה היא לשנות את האישיות. שיטה זו מאוד ארוכה, היא הולכת לתחילת ההתפתחות של האדם, לשורשיו ותוך כדי ההליכה הזו היא משנה את האישיות, ע”י תיקון הפגיעות וחלקי ההתפתחות הלא-מוצלחים או הלא-גמורים שהאדם חווה בזמן התפתחותו. המטרה העיקרית של הגישה הפסיכואנליטית היא להביא להכרה ולמודעות את כל הקונפליקטים הלא-מודעים שיש לאדם, ע”מ לפתור אותם.עקרונות לתרפיה פסיכואנליטית:
  • אסוציאציות חופשיות – האדם אומר כל מה שעולם לראשו. תוך כדי זה עולים דברים, שלא היו עולים במצב אחר. משם המטפל יכול לכוון את השיחה למקומות שונים, אליהם חשוב לדעתו להוביל את השיחה.
  • ניתוח חלומות – האדם מציג את חלומותיו ויחד עם המטפל הם מנתחים את המוטיבים ואת האסוציאציות העולים על רקע החלומות. הבסיס לניתוח חלומות הוא שהחלום הא הביטוי של התת-מודע. אם מבינים את החלומות, ניתן להבין את הנושאים ואת הבעיות שיש בתת-מודע.
  • התרחשות של התקה transference – תוך כדי הטיפול, המטופל מעביר את כל האמוציות שלו, ואת כל הקונפליקטים התת-מוכרים שלו למטפל. מתבטא בכל שבמשך הטיפול המטופל יכול להתייחס למטפל שלו ככל אובייקט אחר שבמהלך התפתחותו היה בעייתי. המטופל הרבה פעמים מעביר דרך המטפל את בעיותיו ורגשותיו, והמטפל מצליח כך להבין את הבעיות והגורמים לתוקפנות/לפחדים של המטופל.

טיפול פסיכו-דינאמי הוא תמיד ארוך, הוא לוקח שנים. הטיפול חל ארבע פעמים בשבוע.

  1. הטיפול ההתנהגותי behaviorist – הפוך לטיפול הפסיכו-דינאמי. טיפול זה טוען, שמה שחשוב הוא לשנות את ההתנהגות. הבעיה היא שההתנהגות לא מתאימה לסביבה, ולא חשוב מה הגורמים להתנהגות. יש פוקוס ישיר על ההתנהגות עצמה. הגישה טוענת שההתנהגויות הלא-אדפטיביות הן נלמדות, לכן ניתן להכחיד את התנהגויות אלה וללמוד התנהגויות חדשות שהן אדפטיביות יותר. ישנן כמה שיטות של גישה זו:
  • Systematic desensitization – הקהיה שיטתית – ראשית, מלמדים את האדם לעשות רלקסציה (relaxation). מלמדים את האדם שיש לו שליטה על גופו, ושהוא יכול להרגיע את עצמו בקלות רבה. לאחר מכן, בונים לאדם היררכיה של הדברים שמפחידים אותו, מנמוך ביותר לגבוה ביותר. (לדוגמא: אם האדם פוחד ממוות, נתחיל בתמונות של פרחים נבולים בחורף, נגיע לשלב של תמונות של בתי-חולים, אמבולנסים וזריקות, ולבסוף לתמונות של הלוויות). גישה זו מתאפיינת החשיפה הדרגתית לגירויים שמעוררים את התגובה החרדתית או הימנעותית, תחת רלקסציה. במצב הרלקסציה האדם נחשף לכל גירוי בתורו. העיקרון הוא שבכל המצב האדם לא מפחד – הוא תמיד עובר את החשיפה לגירויים במצב של רלקסציה. אם הוא מתחיל להרגיש תחושות חרדה החשיפה לגירוי מופסקת ומתחילים מחדש. טיפולים אלה מאוד יעילים. הם מחליפים את האסוציאציה העיקרית בין הגירויים לבין התגובה הרגשית האברסיבית בתגובה רגועה וטובה. בעצם יש הפסקת התגובה החרדתית לגירויים.
  • Exposure treatment – הצפה – האדם נחשף לגירוי המפחיד ביותר ישירות, ונותנים לתגובה להיכחד. (“אם נפלת מהסוס, תעלה מיד חזרה על הסוס”). הבאת האנשים חזרה למקום בו עברו את הטראומה ובו הם חווים את הטראומה במקסימום עצמה.
  • Token economy – כלכלת אסימונים – משתמשים בשיטה זו באוכלוסיות בעייתיות כמו ילדים אוטיסטיים או ילדים עם הפרעות התנהגות. בשיטה זו התנהגות רצויה זוכה לחיזוק עם הופעתה. בתחילה יש חיזוק לכל הופעת ההתנהגות, אח”כ מופיע חיזוק לחלק מההתנהגויות (partial reinforcement).

הדגש של שיטות אלה היא הגדרה ברורה ונכונה של הבעיה. יש שימוש נרחב בשיטות אלה בבעיות חרדה ובפוביות, בשינוי של התנהגויות הימנעות.

  1. תרפיה קוגניטיבית – אין ספק ששינוי התנהגות הוא חשוב והוא המטרה הסופית, אולם יש גורמים קוגניטיביים רבים שמשפיעים על התנהגותנו – האינטרפרטציה, הציפיות, הפרשנות של התנהגות של אחרים, הפרשנות של התנהגותנו אנו, הגורמים אליהם אנו מייחסים את תוצאות התנהגותנו וכו’. אנשים עם חרדה נוטים לפרש הכל כמפחיד יותר. אנשים עם דיכאון נוטים לפרש דברים כמורידים את ערכם ומורידים את המסוגלות העצמית שלהם.

הגישה הקוגניטיבית מתמקדת על דפוסי החשיבה של האדם. מטרת שיטה זו, היא לשנות את דפוסי החשיבה של האדם. מראים לאדם שמחשבותיו אינן רציונאליות ולהחליף את דפוסי המחשבה שלו בדפוסים בריאים יותר. השבים בתרפיה הקוגניטיבית: (1) בחינת העובדות התומכות באמונות המוטעות. (2) התייחסות להסברים חלופיים להתנהגותם של אחרים. (3) זיהוי של הנחות ו- biases.ישנו קשר בין הגישה הקוגניטיבית לבין הגישה ההתנהגותית. כיום רוב הטיפולים משלבים את שני סוגי הטיפולים: cognitivebehavioral treatment. גישה זו מצליחה מאוד. נמצא שהשימוש בטיפול זה גם משפיעים באופן ביולוגי בצורה חיובית, לא פחות מטיפול תרופתי. לא משנה כמה אנו משנים את חשיבתו של האדם, עיין אין שום דבר שהוא יותר מצליח ויותר פוטנטי מאשר כאשר האדם חווה שהוא אכן מצליח לבצע את ההתנהגות הרצויה. ההצלחה בביצוע ההתנהגות הרצויה היא המשפיעה ביותר על האדם.

  1. תרפיה הומניסטית – לא משנה מה הבעיות, עלינו לקבל את האדם. המטפל מקבל את המטופל קבלה לא-מותנית, ועוזר לו להגיע למימוש עצמי. אנו בודקים איך האדם מרגיש ומה יגרום לו להרגיש מימוש עצמי, ומנחים אותו לכיוון זה.

בכל הטיפולים ישנן מטרות משותפות. בשנים האחרונות מדובר בשיטות אקלקטיות – רוב המטפלים משלבים את כל השיטות. יש כמה מרכיבים של כל טיפול מוצלח, שלא תלויים בסוג הטיפול עצמו:

  1. נוכחות של דמות מרגיע. נוכחות של מטפל מאפשר מעבר על כל החוויות הלא-טובות, בנוכחות של אדם עליו אתה סומך, שהוא הגורם של דסנסיטיזציה. בכל טיפול יש מרכיב של דסנסיטיזציה.
  2. מרכיב של חיזוק חיובי
  3. קשר של אמון וקשר בין-אישי מהסוג הנכון, שרוב האנשים הסובלים מבעיות לא חווים קשר שכזה.
  4. כימיה בין המטפל לבין המטופל – הגורם החשוב ביותר בצלחת הטיפול. צריכה להיות התאמה בין המטפל לבין המטופל. גם שיטת הטיפול צריכה להיות מתאימה לאדם.
  5. גורם התובנה – טיפול תמיד מביא את המטופל לאיזשהן תובנות שלא היו לו קודם לכן.

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן