ריטלין

ריטלין הוא התרופה הנפוצה ביותר לטיפול בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). נמצא שריטלין גורם לשיפור משמעותי באיכות חייהם של כ80% מהאנשים שסובלים מההפרעה, ולכן השימוש בו נפוץ מאוד. ריטלין משמש גם לטיפול בנרקולפסיה, הפרעת שינה כרונית שגורמת לתחושת עייפות מוגברת בשעות היום.

הריטלין פותח לראשונה בשנות ה50 של המאה ה20. כתרופה ממריצה, הוא יועד בתחילה לטיפול בעייפות כרונית ובדיכאון. עם זאת, מהר מאוד התברר שריטלין משפר את הריכוז והרוגע, וכך החלו בהדרגה להשתמש בו לטיפול בADHD – השימוש המרכזי שלו כיום. בשנת 1980 הוכר ADHD כהפרעה  רשמית על ידי המכון האמריקני הלאומי לבריאות הנפש, וצריכת הריטלין נסקה.

החומר הפעיל בריטלין נקרא מתילפנידט. זהו חומר בעל השפעה ממריצה על המוח. במשך שנים, היותה של התרופה אפקטיבית עבור טיפול בADHD הייתה בגדר תעלומה – הרי הציפייה היא שחומר ממריץ דווקא יעודד היפראקטיביות. עם זאת, מחקרים חדשים עוזרים להבהרת השאלה. אצל אנשים שסובלים מADHD קיימת בעיה בהעברת מסרים בין תאי המוח. כשהמערכת תקינה, המסרים מועברים באמצעות שליחים עצביים (נוירוטרנסמיטורים) שמופרשים אל המרווח בין התאים (סינפסה) ומשם נקלטים על ידי התא המקבל, והשליחים המיותרים נקלטים מחדש בתא השולח באמצעות טרנספורטרים. אצל אנשים הסובלים מADHD, הטרנספורטים האחראים על השליחים דופמין ונוראפינפרין פועלים מהר מדי, כך שהשליחים מוחזרים במהירות לתא השולח ולא נקלטים במידה מספקת בתא המקבל. הריטלין מונע את פעולתם של הטרנספורטרים הבעיתיים וכך משפר את התקשורת במוח.

ריטלין

ריטלין

קיימים כמה סוגים שונים של ריטלין. הריטלין הרגיל הוא בעל זמן השפעה של ארבע שעות, כשההשפעה הולכת ופוחתת בהדרגה מזמן נטילתו. סוג נוסף הוא ריטלין לשחרור ארוך טווח (ריטלין LA), שזמן פעולתו הוא שמונה שעות, מכיוון שבניגוד לריטלין הרגיל החומר לא משתחרר בבת אחת אלא פעמיים. מסיבה זו, ההשפעה יעילה יותר ותופעות הלוואי מופחתות. סוג נוסף בעל שחרור הדרגתי של חומר הוא קונצרטה, שזמן פעולתה ארוך במיוחד – 12 שעות. המנגנון שלה מאפשר שמירה על רמה יציבה של חומר בדם במשך כל זמן השפעתה. גם לקונצרטה תופעות לוואי מופחתות. בין הסוגים הנוספים נכללים פוקלין ודייטרנה.

ריטלין נחשב לתרופה יעילה ובטוחה במיוחד. לדוגמה, בניגוד לתרופות אחרות, לריטלין אין השפעה ממכרת. עם זאת, ריטלין גורם למספר תופעות לוואי נפוצות, ביניהן בעיות שינה, הפחתה בתיאבון, סחרחורות, כאבי ראש, כאבי בטן ועצבנות. בנוסף, מחקרים מראים ששימוש בתרופה על ידי אנשים שאינם סובלים מADHD עלול להביא לשינויים במערכות הדופמינרגיות – כלומר, קיים סיכון בנטילת התרופה במקרה של אבחנה שגויה. בעניין אחר, חשוב לציין שריטלין לא מרפא ADHD או יוצר שינוי לטווח ארוך, אלא רק מפחית את התסמינים למשך זמן מוגבל. שיפור ארוך טווח יכול להתאפשר באמצעות טיפול פסיכולוגי.