10. טכניקה פסיכואנליטית

אוגדן כותב על הטיפול הפסיכואנליטי מהרגע הראשון שלו. אוגדן מנסה לתת עצות כיצד לעבוד. אוגדן מציין במאמר שהמטרה של הטיפול היא לא להרגיע את המטופל או לגרום לו להרגיש טוב. בתחילת הטיפול יש חרדה של המטופל מלפגוש את עצמו למעשה. המטופל שבא לטיפול בא לשתף פעולה אך גם מצד שני בא לא לשתף פעולה באופן לא מודע ומכוון. חוסר הרצון לשתף פעולה נובע מן הפחד של המטופל לגלות חלקים בעצמו. לעיתים המטופל מעדיף מהתחלה להוכיח שהטיפול לא יצליח כביטוי לחשש לפגוש חלקים של עצמו שהוא רוצה לא לפגוש. הנכונות של המטופל להגיע לטיפול היא נמצאת פעמים רבות אך היא שברירית. לדעת אוגדן, להיות אמפטי זה לאפשר למרחב כולל של האישיות להופיע, לאותם חלקים שבדר”כ לא יכולים להופיע, שהמטופל לא מעיז לדעת שהם שלו, לראות אותם ולהיות מסוגל להיות איתם במגע. המטרה שלו היא ליצור מרחב שבו ניתן לדבר עם החלקים האלו. כאשר החרדה עולה לא צריך להשתיק אותה צריך להקשיב לה ולראות מה היא מבטאת ומוסרת. להראות למטופל שאנחנו לא נגעלים ממנו באופן שאנו לא מוכנים להיות איתו. אוגדן טוען שאם המטופל הוא כזה שמהרגע הראשון לא ניתן להרגיש כלפיו סימפטיה או נמשכים אליו יותר מדי אז עדיף לעזוב את הטיפול.

אוגדן מעלה שני דברים: מצד אחד אנו צריכים לאפשר לאזור נפשי לא מוכר להיות נוכח בטיפול – הלא מודע. זה לא פשוט כי המטופל מאוד מפוחד ממנו. כדי לא לשמוע את המקום הזה המטופל מפעיל עלינו כל מיני כוחות. כוח משיכה להרגיע אותו, לנרמל את המצב, להפוך את זה לסיטואציה אנושית רגילה. יש במטופל צד שרוצה להמשיך את “הסיפור שלו”, אך יש לו גם צד שיודע שהסיפור שהוא בנה לעצמו הוא לא טוב. חלק גדול מן המאמר של אוגדן מבקש לעסוק בכוח של העברה נגדית – הוא אומר “תשים לב לכוח הזה שפועל עליך” – הניסיון של המטופל לתת לך את ההרגשה שאתה אבא שלו, אח שלו, האובייקט הרע וכו’. לדעתו העבודה הכי משמעותית מתרחשת בתוך החדר בתהליכים שבין המטופל למטפל ואם פוחדים להיכנס לתוך הביצה הזו לא מאפשרים לדברים מרכזיים לעלות. אוגדן במאמרו מציע מודל טיפולי שמסתמך על טכניקה מסוימת שמטרתה לאפשר שיח לא שגרתי – השיח הפסיכואנליטי שבמסגרתו מסתכלים על הלא מודע של המטופל ועל איך זה צובע את חייו ובמיוחד את יחסיו עם המטפל. הקשר הפסיכואנליטי הוא קשר לא פשוט, קשר מאוד רשמי בין המטופל למטפל הוא קשר חסר כי אז אזורים מסוימים ומפחידים לא עולים שם. אוגדן מציע לשים לב לזה מהרגע הראשון ולקבוע עובדות בשטח מהרגע הראשון – להיות נוכחים שם כבני אדם שלא מתאכזרים ופוסלים אך גם לא מפחדים לקרוא לדברים בשמם. הוא לא ממליץ להטיל את הפצצות הכי גדולות מהרגע הראשון, אך כן כדאי מהרגע הראשון לפזר את הסימנים שמבהירים שפה יש קשר אחר, שניתן להביא אליו גם חלקים מפחידים ולדבר עליהם. זה נותן למטפל את האפשרות להגיד את המילים שמאפשרים למטפל להיות “המישהו האחר” שיכול להעלות סוגיות שבקשר בין אישי רגיל המטופל לא מרגיש בנוח להביא. אין צורך במטופל מבוית שמשתף פעולה עם הפחדים שלנו ומביא את עצמו באופן מאורגן יחסית ואז אנו מפספסים את האפשרות שלו להביא את עצמו באופן שונה עם חלקיו הלא מודעים והמפחידים.

אוגדן הוא המחשה מודרנית לתפיסה שמתחילה אצל פרויד ומכונה “הפסיכואנליזה הקלאסית”. בשיעור הבא נדבר גם על הטכניקה כפי שהיא עולה אצל פרויד ובעיקר על הנושא של העברה.