14. מלאני קליין

התיאוריה של קליין מעוררת תגובות רבות, יש מי שמזועזעים ממנה אך למרות זאת היא אחת התיאוריות הכי משפיעות בעולם הפסיכואנליטי המודרני. קליין מכניסה את הטירוף ומעלה אותו למרכז הבמה ובעצם ממשיכה משהו שפרויד מתחיל. עיקר החשיבות שלה הוא ביכולת לתת היגיון בשיגעון בלי אינטלקטואליזציה – היא נותנת לו מקום בלי לשנות אותו.

קליין מתוארת (בטעות!) כתיאוריה התפתחותית. שייפר מציע שהתיאוריה של קליין היא תיאוריה קוגניטיבית בראש ובראשונה, קוגניטיבי באופן קצת שונה מהמקובל. מרכז העיסוק שלה הוא אופי הפעולה האנושית והכוחות המשפיעים. קליין מציעה שהעמדה האנושית מושפעת מאוד מתהליכים פנימיים מסוימים – פנטזיות, רגשות וצרכים קיומיים. קליין מסתכלת על האדם במיטבו – בעל יכולת לחשוב באופן רציונאלי לא מנותק, לחשוב חשיבה מופשטת בלי לאבד קשר למציאות, להתמודד עם לחץ, בעל יכולת לאהוב, בעל יכולת לכעוס בלי להחריב וכו’. היא רואה יכולות מאוד מורכבות ולא מובנות מאליהן. לא ברור מאליו שכל אחד מגיע לעמדה כזו ומסוגל לשהות בה הרבה זמן – היכולת הזו מאוד שבירה ומכילה רמת תחכום ומורכבות שקשה להחזיק אותה. קליין מגיעה למסקנה שהיכולת הזו נוצרת בסופו של  תהליך משמעותי והיא מהווה סיכום של הרבה התמודדויות – נתיב ארוך וקשה שבסופו הגמול או הפרס. התיאוריה עוסקת בתנאים, בקשיים, במה עוזר להתגבר. היכולת הזו נקראת ‘להיות סובייקט’. היכולת לחשוב ולהיות בעל ‘תודעה משל עצמך’. האדם נולד כיצור אחר – תינוק שנולד הוא עדיין לא סובייקט, קליין גם לא רואה בו יצור תמים וחמוד אלא יצור שמרוכז מאוד בהישרדות. להיות אדם כולל רמה אחרת שטרם נרכשה. ע”מ להפוך לסובייקט צריך להתרחש אצל התינוק שינוי מהותי.

הערת ביניים: קשה לראות את התינוק שקליין מתארת כשאנחנו מסתכלים על תינוקות שנראים חמודים. ישנה תנועה בין מצב הווייתי הישרדותי לבין מצב סובייקטיבי. קליין מציעה שתי עמדות בעולם שהן המעברים בדרך להיות אדם במלוא מובן המילה.

אדם שמסוגל להתייחס לאחרים באופן הגבוה הוא בעל רכיבים התפתחותיים גבוהים רבים. באותה מידה אדם הישרדותי חווה הידרדרות נוכח לחצים ואיומים.

קליין מדברת על שני שלבים אחד אחרי השני. ביומיום של הטיפול הסיפור יותר דיאלקטי בין עמדות שהאדם נע ביניהן לאורך החיים.

 

הפוזיציה הסכיזואידית-פרנואידית:

3 חודשים ראשונים בחיים. ההנחה הראשונה של קליין היא שהתינוק, בניגוד לדעתה של מאהלר, הוא תינוק נפרד ובניגוד לדעתו של פרויד הוא פונה מייד לעולם. הנחה נוספת של קליין היא שיש שני דחפים בסיסיים: דחף החיים ודחף המוות. דחף החיים הוא כל מה שקשור לגדילה ודחף המוות הוא לא בהכרח חוויה של מוות אלא תחושות שליליות שהתינוק חווה – כל כאב, כל איום על הקיום הנוח וכו’ (רעב או תוקפנות למשל). קליין דיברה כמו פרויד ממש על מוות אבל כיום הרחיבו את ההגדרה.

דחפים מורגשים דרך הגוף ופעולותיו שתמיד מתקשרות או מרמזות על קיומו של אובייקט – כשהפה רוצה לאכול הוא פונה לפיטמה של אובייקט מסויים, כנ”ל פעולות גופניות אחרות  בין אם הן חיים או מוות, כולן קשורות לאובייקט אחר שנוכח מעבר לתינוק.

הדחף הוא מרכזי והוא מחפש וצובע נוכחות של אובייקט – המשמעות היא שהתינוק לא רואה אובייקט שלם אלא פונקציה – שד טוב ושד רע – האמא בעיני התינוק היא לא אדם שלם אלא פונקציה. המשמעות של אובייקט חלקי היא פונקציה.

הזולת והאני הם שני צדדים של אותו מטבע: אם התינוק תופס את הזולת באופן פונקציונאלי חד מימדי מצומצם שהרי שהוא רואה ככה גם את עצמו. קליין מציעה שהחוויות של התינוק הרבה יותר חריפות וטוטאליות משלנו כי אין לו פרספקטיבה. הרגע הוא הרבה יותר עוצמתי – אין הכלה בקונטקסט (כמו שההלוך שלא מוכר נחווה כארוך יותר מהחזור). חוסר הידע של התינוק גורם לכך שהחוויות שהוא עובר הן חזקות ואינטנסיביות, הכל שחור ולבן, טוב אינסופי מול רע אינסופי.

לכן כשדחף החיים מתעורר – כשהתחושות הן טובות – האובייקט שהוא חש הוא נפלא וראוי לאהבה ולעומת זאת כשדחף המוות – התחושות הרעות – כל המציאות מרעה ושלילית.

לפוזיציה הסכיזואידית פרנואידית יש גם היבטים טובים: האמונה באובייקט טוב ומזין תורמת לאפשרות להילחם למען מטרה נעלה. לתינוק יש צורך ונטייה לפצל את עצמו ואת האובייקט. בגלל שהעוצמה של הדחפים, בעיקר השליליים, יוצרת אצלו חרדת איום וכיליון עצומה. כדי להתמודד התינוק עושה כל מיני דברים – הדבר הכי בסיסי הוא שהוא מפצל ומשליך את התחושות האלה החוצה.

קליין חושבת שהפיצול נוכח בגלל המוגבלות של התינוק בתפיסת המציאות – עולם הדמיון יכול לעזור לו להרגיש קצת יותר טוב מול החרדה והאיומים הללו. זה לא כל כך רחוק מהתנהלות המבוגרים – פנטזיות ודמיונות משפרים את ההרגשה בעולם הפנימי.

התינוק של קליין ממוקד בקיום והישרדות, זהו עולם מוגבל שמכיל את התינוק, את מי שבעדו ומי שנגדו ובתוך עולם כזה הוא צריך לשרוד.

לדוגמא: מישהו קרוב עוזב לחו”ל. במצבים של פרידה אנחנו חווים את האובייקטים הטובים בתוכנו כמתקלקלים – משהו בפנים חסר ואפשר להשחיר אותו, להשליך עליו את התחושה הרעה שבתוכנו כדי להרגיש יותר טוב. יש ניסיון להימלט מתחושות קשות דרך ההוצאה שלהן החוצה. בשפה של קליין הרע הפנימי מושלך החוצה: הרווח של התינוק הוא שהוא מרגיש יותר בטוח אבל הוא גם מפסיד – העולם נחווה כיותר רודפני – השד הרע נהיה יותר רע. בדוגמא עם החבר שעוזב לחו”ל. האדם אמנם לא מרגיש את העצב על הפרידה אבל העולם שהופך לפחות מאיים הוא גם יותר בודד. יש פה פיצול והשלכה של הרע מהעצמי אל הזולת. קליין מציעה שכחלק מהחקירה של עולם הפנטזיה אותו דבר קורה גם לאובייקט הטוב ולדחף החיים. התינוק משליך אותו החוצה ושומר עליו מהסכנה שבפנים. יש אובייקט חיצוני טוב שאפשר להשתמש בו – מאגר רזרבה של אנרגיית חיים.

התינוק חווה את הרע ומפנים הרבה דברים רעים בבטן, בגוף. לשיטתה של קליין הכול מתחיל מהגוף.

קליין מוסיפה דגש בין אישי בנוסף לדגש של פרויד על הדחף.

מקור הרע בעיני קליין נתפס בחוסר היכולת להחזיק את התמונה המלאה והאמיתית יחד. כשהמטופל יכיר בחלקים המאיימים בתוכו הוא יעורר הרבה חרדה בשלב הראשון ובשלב הבא הרבה עצב. קליין מאמינה שאם הטוב קיים יותר מהרע תתרחש אינטגרציה שסופה שהטוב ינצח והאדם יאהב את עצמו באופן ריאלי ולא פנטסטי.

קליין מאמינה שהאמת היא דבר טוב, החיים חזקים יותר מהרוע ואדם לא ישבר מול החולשות שלו. מי שעוזר לו בזה הוא המטפל שמראה לו שוב ושוב שהוא מסוגל להיות עם שני חלקיו. המטופל לא מאמין שמישהו יכול לסבול אותו ואת החלקים הרעים שלו והמטפל נשאר איתו ומוכן לקבל ובכך מאפשר את התהליך ההדרגתי של האינטגרציה.

 

העמדה הדפרסיבית:

מחולקת לרמות: תחילה ייאוש (הרסתי ואי אפשר לתקן), ובסוף תקווה לתיקון (אם קלקלתי אתקן) בעמדה הס”פ אין מישהו שאני רואה מולי – אין סובייקטים שאכפת מהם אלא ממלאי צרכים.

השאלה הגדולה של המציאות והתפקיד שלה אצל קליין: הדגש הגדול על עולם פנימי – איום רוע, יכול להיות קשור להבדלים ביולוגיים תורשתיים של התינוק. אך יחד עם זאת היא כן מדברת על מציאות חיצונית, למשל – יש לדעתה הבדל עצום אם תינוק ינק משד האם או מבקבוק.

הפנטזיות הקיימות אצל התינוק הן לא רק ביחס לעולם חיצוני אלא גם פנימי ובהמשך גם בחשיבה עצמה. תיאוריות חסך יתפסו בתיאוריה הקלייניאנית כתיאורים של פנטזיות, “אין לי הגנות” – תהליכים קונקרטיים שהאדם התמים חווה אבל הן פנטזיות ביחס למיינד. קליין תנסה להראות לאדם את העולם הזה של הפנטזיות האלו.

המטפל צריך להראות למטופל שוב ושוב שהוא יכול להיות איתו עם שני החלקים, ובעיקר – גם עם החלקים הרעים. המטפל אומר (באופן לא-מילולי) משהו כמו: “אני רואה שיש בך רצון לחסל אותי מתוך קנאה, אבל אני נשאר איתך, אני לא הולך בגלל זה”.

דבר נוסף שאופייני לעמדה הס”פ הוא ניסיון שליטה באובייקט. התינוק יודע מה קורה אצלו ומה הוא רוצה והוא מצוי בעמדה של שליטה לצד נפרדות חלקית מהאובייקט. חלק מהקושי במעבר משלב זה הוא הויתור, הנפרדות.

למשל, בחורה עם מחשבות פרנואידיות יכולה “לדעת” מה קורה עם חבר שלה – הוא בוגד בה וכאלה… באיזשהו מובן הוא גם כל הזמן איתה, כי היא כל הזמן יודעת מה קורה איתו. אם היא לא היתה יודעת, זה אולי בוגר והכל, אבל גם מפחיד.

דוגמא נוספת, בחור עם סכיזופרניה פרנואידית בתפקוד גבוה, שיש לו רומן עם בחורה, אבל הוא מעולם לא דיבר איתה. הוא בטוח שיש להם רומן. הוא לא ישאל, כי אם הוא יידע שזה לא נכון הוא יהיה מאוד עצוב. נכון שעכשיו יש הרבה סבל ומשהו לא אמיתי, אבל לפחות הוא בשליטה.

אגב- שתי הדוגמאות אמתיות.