15. ההגנות אצל מלאני קליין

הגנות ראשונות שקליין מדברת עליהן עלו כבר בשיעורים בעבר – השלכה והפנמה. אלו תהליכים מרכזיים בשלב הסכיזואידי-פרנואידי (ס”פ), התינוק או המבוגר בעמדה זו נלחמים על הישרדותם ועל הישרדות הטוב וכוחות החיים. הוא משליך החוצה ומפנים פנימה אובייקטים טובים ואובייקטים שנתפסים כאידאליים כדי להישמר מפני איום.

ההשלכות וההפנמות מתוארות אצל פרויד כתהליך מופשט – הילד מפנים את האובייקט באופן הדרגתי, הוא מסגל לעצמו תכונות של האובייקט. קליין לא מתנגדת לכך אך חושבת שזו הפשטת יתר. התהליך הוא קונקרטי יותר וקורה בפנטזיה ובתחושות הגופניות (מוציא ומכניס דברים מעצמו) ואח”כ יהיה התהליך הגבוה והתיאורטי יותר.

בטיפול של ילד בן 8 הוא מרמה באופן בלתי פוסק ונותן למטפל עצות איך לטפל (עצות שמבטיחות שלמטפל לא תהיה דרך לנצח). במהלך הפגישה הילד מסביר למטפל שיש לו (למטפל) מחשבות רעות על רמאות. בסוף הפגישה הוא קם והולך לכיור ואומר שהוא צריך לשטוף את הלכלוך מידיו, מאיפה הלכלוך? מהרמאות של המטפל.

כדי לשים לב לדברים אלו צריך לחשוב דרך התיאוריה – הילד השליך על המטפל את הרגשותיו כי לא הצליח להתמודד עימן.

הגנות נוספת בעמדה הס”פ:

  • הכחשה אומניפוטנטית – הגנה שלעיתים מתרחשת כשאדם מרגיש רדוף (מאוד) ותחושות הרדיפה הופכות לבלתי נסבלות. במצב כזה עצם קיומו של הרודף מוכחש באופן מאגי.
  • אידיאליזציה – דרך נוספת להכחיש את הרע, להפוך את הרע לטוב, להעריץ אותו, זה מחליש את ההיבטים המאיימים של האובייקט הרע. בעולם ההשרדותי שמאפיין את השלב הס”פ אין שיקולים אתיים, אין טוב ורע, יש מאיים ולא מאיים – האידיאליזציה מבטלת את האיום.

במצב משפחתי שבו הגבר מכה את אשתו או מתעלל בה רגשית והאישה עוזבת את הבית. הבת החשופה לכך נשארת ומעריצה את האב. מטפלים בגישה הפרוידיאנית יגידו שהבת מרגישה שניצחה בתסביך האדיפלי וזה כל כך חשוב לה שהיא מדחיקה את הצדדים הרעים של האב. מטפלים מאהלריאני יגידו שהיא נשארת עם האב כדי להצליח להיפרד מהאם או מפני שלפעמים הערצה למישהו מקשה על ראייה של דברים רעים, כל כך קשה לוותר על האב כאובייקט הסימביוטי שיש התעלמות מהתכונות הרעות שלו. מטפלים קלייניאנים יגידו שהבת עושה אידיאליזציה של הרע – “אם אני איתו אני בעלת עוצמה וחזקה”, הרוע מוכחש מתוך החיבור העוצמתי.

נערות בסיכון מתחברות הרבה פעמים לאובייקט עוצמתי רע שמתוך ההתחברות אליו הן מרגישות חזקות ועוצמתיות והרוע לא יכול לפגוע בהן – הן מתכחשות לו.

  • הזדהות השלכתית – היבט מסויים של השלכה. קליין לא ממש הבינה את מידת החידוש של מושג זה והופתעה מההד שהוא יצר. מבחינתה מדובר בעיקר בפנטזיה, עוד אחת מהפנטזיות של התינוק או המבוגר הנמצא בעמדה זו, ולא תהליך ממשי. הרעיון הוא שחלק של העצמי (אובייקטים מופנמים של העצמי) מושלכים על אובייקט אחר לא מתוך רצון להיפטר מהם אלא מתוך רצון לשמור על קשר איתם אצל אחר. כשהם בתוך העצמי הם מאיימים מדי, אצל מישהו אחר אפשר לחשוב עליהם ולראות איך המישהו האחר מתמודד איתם. הדבר מושלך אך האדם מזדהה עם מושא ההשלכה וכך נשמר הקשר עם הדבר הזה. המרכזיות של המושג נובעת מכך שהזדהות השלכתית מאפיינת מאוד את העמדה הס”פ כי זה מבטא את הנסיונות להיפטר מחומרים ואת החיבור של האדם לסביבה בשלב זה. חוסר היכולת לשאת את הנפרדות היא המהות של העמדה הזו.
    התינוק חי בעולם של נפרדות, הוא לחוד ומולו אובייקט מאיים/אידאלי, אך אין באמת נפרדות. כדאי לשים לב לנק’ נוספת אצל קליין, כחלק מהעמדות, בעמדה הס”פ יש עולם של שניים – אני ומה שלא אני – קשה לדמיין עולם כזה כי אצל מבוגרים חיים בעולם של שלושה – אני, זולת ומה שאינו אני ואינו הזולת – כל החלקים בזולת שלא נגישים לי הם לא אני ולא הוא, העולם הפנימי שלו והיחסים שלו עם אחרים. בעולם של שניים כל מה שאינו אני הוא הוא. בעמדה הס”פ שמאופיינת באני וכל מה שאינו אני שנמדד האם הוא בעדי או נגדי. לכן ההזדהות ההשלכתית כ”כ מייצגת עמדה זו – גם מה שלא שלי נגזר ממני. אין דיבור על סובייקט בעמדה הס”פ בגלל שכל הקיום הוא כל כך דיכטומי שאין אינטגרציה לכדי סובייקט שלם.
  • פירוק האגו – הגנה מאוד חריפה, קליין טוענת שמרוב חרדה שהטוב ייהרס התינוק הורס את עצמו ואת היכולת שלו לחוות ולתפוס דברים כדי שהטוב לא ייפגע שתימנע חוויית ההרס. אם נהרוס את היכולת לחוות לא יהיה הרס. המחיר של הגנה זו הוא שאדם שמפסיק לחוות הוא מקולקל ומשותק, הוא לא חווה כאב אך גם לא דברים טובים. לכל ההגנות יש מחיר – פגיעה בשלמות של המציאות הפנימית.

תינוק שמשליך את כל הרע החוצה – העולם החיצוני מפחיד. כשמפנימים את הרע פנימה – יכול להתפתח דיכאון של רדיפה פנימית או תחושות סומטיות, האדם הופך להיפוכונדר ומלא בתחושה שדברים מסכנים אותו מבפנים.

דיברנו בשיעור שעבר על כך שאצל קליין המטרה היא להחזיר את ההשלכות, היא מאמינה שכשאדם יחזיק את החלקים השונים שלו יחד יווצר דבר נכון. האינטואיציות שיוצרות אמונה זו אינן רק אמונה תמימה אלא מתבססות על כך שהעולם קיים, אנשים גדלים, כוח החיים בעולם מתקיים, החיים חזקים יותר מכל דבר אחר – זה לא סתם ביטוי שחוק, כוח החיים חזק והוא מחזק את האדם.

פרויד חשב שלא צריך לטפל בפסיכוטיים כי הם לא מייצרים העברה וכך לא נוצר הקשר הטיפולי הקריטי. קליין הכניסה את הפסיכוטיים לטיפול ולדיאלוג – יש שאומרים שזה מסוכן והעימות שלהם עם המציאות לא עוזר להם, הם לא יכולים להחזיק ביחד את החלקים השונים. קליין אומרת שהטיפול בפסיכוטי עוזר לו ליצור סיטואציה שמאפשרת את האינטגרציה שהוא לא השיג קודם.

קליין חושבת שההגנות בעמדה הס”פ הן גם בעלות היבטים חיוביים שתורמים להתפתחות ולכן הן גם חלק מתהליך התפתחותי. כמו שקליין חושבת שלתינוק יש נטייה לפצל היא חושבת שיש נטייה ליצור אינטגרציה, שקשורה לגדילה של התינוק.

  • הפיצול שהתינוק יוצר מהווה גם פעולה שמכניסה סדר לתוהו ובוהו שהתינוק נמצא בו, זה מארגן את החוויה שלו ע”י חלוקה (שטחית) לטוב ורע ושנותנת משמעות ברורה לדברים. עצם המשמעות מאפשרת אח”כ אינטגרציה. היכולת לפצל רגש היא פונקציה שמתפתחת פה ותעזור בחיים במצבים בהם צריך יהיה להתנתק מהרגש ולהחליט באופן קר ומחושב.
  • חרדת הרדיפה והאידיאליזציה הם עיוותים שבפני עצמם אינם טובים אך הם גם תורמים באופן חיובי כי חרדת הרדיפה מוסיפה רגישות לקיומן של סכנות בעולם. מצד שני אידאליזציה היא מקור לאמונה בטוב וששווה להילחם בשביל מטרות, לנסות ולשפר.
  • הזדהות השלכתית – קליין חושבת שבמנגנון זה יש היבט של אמפתיה, יש זיהוי של העצמי בזולת. הזולת מסמל את העצמי וזה אחד מהמנועים של היכולת ליצור סמלים, לייצג, לחשוב על א’ בעזרת ב’. אמנם ההזדהות ההשלכתית אינה מודעת אך באופן הדרגתי ככל שהצורך להשליך ירד תגדל המודעות לכך.

איך יוצאים מהעמדה הס”פ? ברמה אחת היציאה מהעמדה הזו קשורה ליכולת הולכת וגדלה של אינטגרציה שמתפתחת באגו וזה מוריד את הצורך בהשלכות (תהליך תוך אישי). ברמה בין אישית על מנת שיהיה מעבר מוצלח לרמת הארגון הדפרסיבית חשוב שיהיה עודף של חוויות טובות על פני חוויות רעות. כשיש יתרון של הטוב על הרע באופן ברור (עבור התינוק) נוצר לו ביטחון בטוב ופחות צורך (ממילא) להשתמש בהשלכות.

מכשול אפשרי בדרך לעמדה הדיכאונית הוא עודף של רוע – אין ירידה בפיצולים וחיזוק האינטגרציה לא יתרחש. מכשול נוסף שקליין חידשה לקראת סוף עבודתה הוא שהילד לא יכול להיעזר באובייקט הטוב שנמצא בחוץ עליו הוא סומך ובו הוא בוטח. הילד לא יכול להישען על אובייקט כזה כשהוא לא קיים או כשפועל בו כוח דומיננטי של קנאה. קליין מציעה שבאופן מולד בבני אדם קיימת הנטייה לקנא. נחשוב על שני המוחות שיש לאדם – המוח הקדום והקורטקס – באדם יש היבט חייתי בסיסי וכשמדברים על היבט מוחי זה קל לחשוב על נטיות הישרדותיות. קנאה אומרת שאם לך יש יותר לי יש פחות, זה מסוכן וצריך למנוע מצב זה. קליין מדברת על כך כעל דבר מולד והישרדותי. קליין מבחינה בין קנאה (jealousy) ובין צרות עין (envy). כשאנחנו מדברים על הקנאה אצל קליין אנחנו מדברים על envy. הקנאה באדם היא לא על הדבר שיש לו אלא על כמה זה טוב לו שיש לו את זה, המלאות של האדם שיש לו עושה לי רע. אדם עם צרות עין לא יכול לשמוח, אם מישהו אחר מאושר לידו זה גורם לו לסבל וזה מקשה מאוד על התחברות עם הזולת, קבלה מהזולת מנציחה את העובדה שאני מכיר בכך שלזולת יש ולי אין. צרות עין לא מאפשרת גם הכרת תודה על קבלה ועזרה. קליין מדברת גם על חמדנות, רצון לרוקן את הסביבה שהתוצאה שלה היא שאחרים לא רוצים לתת לאנשים חמדניים (חמדנות שנובעת מצרות עין).

כשצרות העין חריפה אצל התינוק הוא לא יכול להיעזר באובייקט הטוב והוא מעדיף להרוס ולרוקן אותו על מנת לבטל את ערכו, ההכרה בתלות מקשה מדי. צרות העין יכולה להקשות על טיפול אצל מטופלים מסוג מסויים – מטופלים עם הפרעת אישיות חריפה יכולים להראות את חוסר הרצון להיעזר על מנת לא להודות בטיב המטפל. מטופלים כאלה מתעלמים מדברים טובים שהמטפל אומר או מנכסים אותם לעצמם או לספר שקראו. אם מעלים זאת בצורה נכונה זה יכול להראות למטופל שזה קורה לו בכל החיים.