5. קונפליקטים פנימיים אצל פרויד

את חוסר האינטגרציה הפנימית יוצר, עפ”י תיאוריית הטראומה, מאורע חיצוני. פרויד לא שולל מאורע חיצוני אך מעביר את הדגש יותר ויותר למאורע פנימי שיוצר את חוסר האינטגרציה. הוא טוען שלא צריך מאורע חיצוני ושזה מאוד שכיח שיש קונפליקט פנימי. פרויד מציע אפשרויות שונות למה גורם לקונפליקט הפנימי:

  1. המתח בין שתי מגמות בנפש – דחף העונג ודחף השימור. פרויד טוען שזה קיים באדם מעצם היותו אדם. המתח הוא בין מגמה של חיפוש עונג (לשם עונג) – פעולה שאין לה מטרה פרט לעונג שהיא גורמת – ודחף השימור – פעולה למען שימור חייו של הסובייקט. המתח נובע מכך שהעונג הוא בזבוז (מבחינה אנרגטית, כלכלית וכו’).
    פרויד מקשר את הדברים לאבולוציה ולתורתו של דארווין, הוא מניח שהעונג הוא האינטרס של המין האנושי והוא זה שגורם לילודה ולשימור המין (זה האינטרס של החברה ולא של הפרט שרוצה לשמר את עצמו). דחף המין הוא אחד הדחפים החזקים ביותר באדם אך הוא גם שולט באדם ומפעיל אותו באותה מידה. ההסבר האבולוציוני מסביר פרדוקס זה. פרויד מציע שברובד כמעט אוטומטי אנחנו נזהרים מהעונג הזה, בגוף יש היבט שרוצה עונג והיבט שנזהר מהתמסרות כללית למגמה זו. האמביוולנטיות הזו יוצרת הדחקות. פרויד לא מאמין בהרמוניה וטוען שהאדם מעצם קיומו הוא יצור אמביוולנטי. חשוב להדגיש שפרויד ראה באדם כיצור בעל מתחים באופן אינהרנטי, אדם שלם מבין את המגמות השונות ומוצא דרך נכונה למצוא באיזון בין המתחים.
    כשיש מתח והדחקה מוגזמת מגיע החוסר אינטגרציה. הדחקת דחף העונג היא הדחקת רצון שמתקשר לצרכים ורצונות ומחשבות ששויכו לסכנה מסויימת.
    הבהרות על המיניות: דחף העונג הולך עם הדחף המיני. פרויד לא טען שהכל נובע מהמין אלא שדחף המין הוא אחד הדברים שיוצרים קונפליקטים. בנוסף, מין אצל פרויד זה לא רק הדחף המיני אלא גם הארוס – הפנייה מלאת התשוקה של האדם אל העולם.
    פרויד טוען שהמתח בין המגמות מתוגבר ע”י הסביבה וההורים שמגיל צעיר מחנכים את התינוק להגביל את חיפוש העונג והמיניות שלו כחלק מהמסר הכללי שאדם צריך להגביל את עצמו על מנת לחיות בחברה. התינוק מפנים את האיסור וזה מקור נוסף לריסון העצמי והפחד וההתנכרות מצדדים מסויימים מחפשי עונג הקיימים בתוכו.
  2. קיים מתח בתוך הליבידו עצמו (האנרגיה המינית) – לאן להפנות אותו? בהתחלה כל האנרגיה הזו מופנית פנימה – נרקסיזם ראשוני ולאט לאט האדם מתחיל להפנות את האנרגיה הזו החוצה, אך לא ברור לאן ולא ברור כמה ומה האיזון שצריך להיות. כשאנו מפנים אנרגיה החוצה אנו יכולים ללמוד דברים וליצור קשרים חדשים אך המחיר הוא ההכרה בחוסר המושלמות של האדם עצמו, שלזולת יש יותר ממנו. המגמה הנרקסיסטית מבטאת את הרתיעה של האדם מההכרה באמת כואבת זו (שכואבת יותר ככל שהאדם יותר נרקסיסט).
    בטיפול הרבה פעמים קשה למטופל לקבל דברים טובים ופרשנויות נכונות מהמטפל, כשהטיפול מתקדם זה יוצר התנגדויות בגלל ההכרה של המטופל שהוא מקבל משהו טוב ולא הצליח לעשות זאת בעצמו.
  3. הקונפליקט בין דחף החיים לדחף המוות – ברמה האנרגטית (המדעית) פרויד מסביר שבתיאוריות פיזיקליות מסבירים על שתי מגמות: מגמת החיים שמטרתה ליצור רמה יותר ויותר מורכבת של חיבור ומגמה שמנסה להחזיר את הכל לרמה הפשוטה יותר, לוותר על המורכבות. דחף החיים עושה עבודה הרבה יותר קשה ואנרגטית. גם היקום כולו שואף לפירוק (אנתרופיה) ואובדן המורכבות לעומת כוח החיים שפועל ומסדר דברים. פרויד מאמץ שני כוחות אלו לכל אורגניזם, מרגע לידתו.
    אחרי פרויד הקלייניאנים עזבו את המונחים הביולוגים ועברו לדבר במונחים פסיכולוגיים.  ההנחה בטיפול הפסיכואנליטי היא שהחיים הם הבחירה הנכונה ודחף המוות הוא פסול, לכן למרות שהמטפל לכאורה לא בוחר ולא מביע את דעתו בדילמות של המטופל הרי שכשמטופל מחליט להתאבד המטפל כן יביע את דעתו וינסה למנוע ממנו לבצע זאת.

רוב היצירה של פרויד מתרכזת במודל הדחף.