8. מקום הגוף

פרויד נותן לחוויות הגוף מקום מרכזי בעיצוב המשמעות והאישיות. הטענה הבסיסית שלו היא שכשהתינוק חווה את העולם, הדרך בה הוא חווה אותו היא דרך הגוף. פרויד נוטה להצטמצם לחיפוש העונג שהוא מאוד בסיסי לקיומו של התינוק בתחילת חייו – עונג וחוסר. חיפוש העונג נעשה דרך הגוף וזה האופן שבו התינוק נוגע, מבין וחש את העולם.

קיימים טיעונים רבים, בתיאוריות הפסיכולוגיה האבולוציונית, שאומרים שהשלבים האבולוציוניים המוקדמים עדיין נוכחים בנו. הקורטקס יושב על המוח העתיק. דפוסי החוויה והתגובה לפעילות בעולם שהם חייתיים יותר מצויים בנו. תגובת ה-F/F מתאימה יותר לחיים ביער מאשר במאה ה-21, אך אנו עדיין מגיבים ככה.

הרמות הגבוהות יותר לא מוחקות את הרמה הבסיסית החייתית של התגובות הגופניות, הן פשוט מהוות קומה נוספת שנשענת על התגובות הגופניות. השפה שלנו מלאה במטאפורות גופניות: נראה לי מה שאתה אומר, אני אשן על זה בלילה, בוא נשב על זה, בא לי להקיא מזה, כואב לי לשמוע את הדברים האלה, יש לי אוויר לנשימה וכו’ וכו’.

אם היינו מוח במיכל היינו חושבים אחרת לגמרי, ומי שירצה ליצור אדם רובוט יצטרך ליצור אותו עם גוף – אחרת החשיבה לא תהיה אותו הדבר. כאן אנו פוגשים שוב את המטאפורה של התינוק, התחושות של הבוגר קשורות לתחושות הגופניות של התינוק, לפני שנים.

בטיפול רואים הרבה פעמים עד כמה חומרים גופניים אינם כפשוטם אלא מהווים בסיס ראשוני לתחושות יותר משמעותיות (ילד שמתעסק בפלוצים שלו כקשור למוות וחיים, כמשהו הקשור בשליטה).

פרויד מדבר על האיזורים הארוטוגניים שדרכם הילד פוגש את העולם (אוראלי, אנאלי וכו’). פרויד מציע שבכל שלב בחייו של התינוק יש מקום גופני מרכזי דרכו הוא פוגש את העולם – הוא לא כזה סכמתי כמו שמשתמע מספרי הלימוד – הוא מציע שכל אזור בגוף יכול להיות ארוטוגני. הדגש והמגבלה של פרויד הוא שהוא מתרכז בחיפוש העונג וההנאה המינית וסביבם הוא מחפש את המגע. פרויד מציע שיש קשר בין אנאליות ובין תווי אישיות גבוהים יותר – חסכנות, עצירות, קושי בזרימה, צורך בסדר וכו’ – שקשורים לסדר והניקיון במקום האנאלי בחיים. פרויד גם מציע שהגוף מדבר ודרכו ניתן לראות משמעויות נרחבות יותר.

פרויד מציע שההתנהגות המינית של המבוגר היא לעולם לא פשוטה – מטרת המפגש המיני היא רוויה אך אדם שמתנהג כך לא יהיה נורמלי, המיניות מלאה במשמעויות בין-אישיות. הנשיקה נמצאת במקום הבסיסי שבו העונג מצוי בפה ולכן יש חיפוש עונג בנשיקה. פרויד שובר את ההפרדה בין התנהגויות פרברטיות ובין מיניות רגילה.

לדוגמא: בחור בשנות ה-20 שמגיע לטיפול כי הוא לא מסוגל לקיים יחסים נורמליים עם בחורות. לא היו לו קשרים ארוכי טווח עם בחורות. לא תמיד זרקו אותו אלא הוא מאבד עניין. מתגלה שבשבילו מפגש אינטימי קשור לפנטזיות סדיסטיות אבל הוא יודע שהוא לא יוכל לממש אותן ולכן הוא מאבד עניין. המחשבה הפרוידיאנית והפסיכואנליזה הכללית תהיה להבין מה הרבדים הראשוניים – מה זה מפגש בשבילו? למה כדי לפגוש את המין השני הוא צריך לגרום לפגוע ולהכאיב? – התשובות יכולות להיות רבות. אופציה אחת היא הרגשת הקיימות שקיימת עם הרגשת או גרימת הכאב, הוא רוצה להרגיש קיים. ייתכן שהכאב מתקשר אצלו לשליטה, למרחק בטוח (אין ערבוב מוחלט שיכול לבלוע אותו) וכו’. דרך העבודה במקום זה תהיה חיפוש המקומות של המגבלה, הפחד, חוסר היכולת לראות את הזולת כסובייקט (כל פרברט לא רואה את הזולת כסובייקט אלא כאובייקט הנתון לשימושו) וע”י ההבנה ככה”נ תיעשה העבודה ויבוא השינוי.

סוגיה מהותית אצל פרויד היא סוגיית תפיסת הנשיות של פרויד. מעט פסיכואנליטיקאים תופסים אותה כמוהו אך גם ממעטים להשתמש בכלים שלו. פרויד תוהה מאיפה בא ההבדל בין התנהגות גברית ונשית. פרויד רואה שילדים בני יומם מאוד דומים ביניהם ולאט לאט הבנים נהיים היפר-אקטיביים, הבנות פאסיביות. מושא העניין שונה – אצל בנים האם, אצל בנות בהתחלה האם ואז האב. פרויד לא חושב שמדובר בתהליך ביולוגי או תהליך של הבנייה חברתית כי הוא חושב שהם לא חזקים מספיק. הוא מתאר תהליך נפשי שבו יש חוויה דמיונית מאוד משמעותית שמעצבת את חיי הבנים והבנות בגיל צעיר. החוויה היא קונקרטית עם משמעויות פרימיטיביות שקשורות למה שרואים ולא למשהו עמוק – לכן היא דמיונית. בגיל מסויים הילדים רואים את ההבדל בין המינים באיבר המין ותפיסת ההבדל הזה מאוד משמעותית לשני המינים. בגיל הזה נוכחות והופעה של משהו נתפסת כיתרון והחשיבה הראשונית היא שלבן יש ולבת אין. פרויד מציע שמהחוויה הדמיונית הזו נוצרת חוויה נפשית שמעצבת את האישיות – הבן מרגיש שיש לו, זה יתרון ואפשר גם לקחת לו, יש לו מה לאבד. הבת מרגישה שאין לה וגם אין לה מה לאבד, אי אפשר לאיים עליה. האישיות מתעצבת סביב חוויה זו – הבן מאויים, בתחרות, מרגיש יתרון והבת מרגישה צורך בהשלמה, לא תחרותית וכו’.

היחס של פרויד לגופני הוא מאוד לא היסטורי. ניתן לטעון (והיום הרוב חושבים ככה) שהאנטומיה נתפסת בצורה מסויימת עפ”י הבניה תרבותית. טענה זו לא מכחישה את הטענה של פרויד שהגופני משפיע עלינו אלא שהגופני אינו חד משמעי והוא יכול לקבל משמעות שונה עפ”י התרבות, בזמן פרויד הנשיות נתפסה כחוסר ולכן כך זה קרה.

פרויד מציע, באופן פסימי, שבאנושיות יש משהו בסיסי שלא משתחרר מכוחניות – בני אדם מחשיבים נוכחות, כוח, דברים בולטים, שולטים – זה בא לידי ביטוי בבניית ארמונות, אתרי זיכרון ועוד. הכוחניות היא בסיסית והחזון הפמיניסטי שמדבר על שוויון, דיאלוג, שולחן עגול וכו’ כנראה היה נתפס אצלו כבלתי אפשרי. יש קושי להשתחרר מהפאליות.

הרבה פעמים נשים בטיפול מגלות שיש פער בין המקום המודע בו הן מאמינות בשוויון ובין המקום הלא מודע שמאמין שלגבר יש יותר והניגוד הזה מרגיז ובעייתי להן. חוויות בסיסיות שאנו גדלים איתן לא נעלמות אלא קיימות בבסיס ועליהן נבנות מחשבות מתקדמות יותר.

פרויד טוען שהבן שמרגיש חזק פונה פנימה ועל כן ההבדל בין הסופר-אגו של נשים וגברים. הוא טוען שהסיפור האדיפלי אצל הגבר מביא אותו לתפיסה יותר מופשטת ודיכוטומית של מוסר (אמת-שקר, צודק-לא צודק) בגלל שהוא נמצא באיום שיקחו לו משהו. אצל האישה הסופר-אגו מושתת יותר על קשר ועל מוסר דיאלוגי. פרויד ראה את מוסר האישה כנחות יותר.

לסיכום מודל התפתחות המיניות של פרויד מדבר על התחלה שווה בה שני המינים גבריים ולאחר חוויה דימיונית נוצר ההבדל.

לפרויד גם תפיסה אחרת (האגו והאיד) שמדברת על כך ששני המינים נולדים עם היבטים אקטיביים ופאסיביים וההבדל ביניהם נובע מהדומיננטיות המולדת של אקטיביות ופאסיביות. בד”כ בנים נולדים עם צד מולד יותר אקטיבי ובנות עם יותר פאסיבי אך זה לא הכרחי. בעצם יש רצף בין גבריות ונשיות. האקטיביות ביחסים בתפיסתו של פרויד היא היכולת להשפיע, להשתלט, לחדור, להיות דומיננטי, לצבור וכו’. הפנטזיות הפאסיביות ביחסים בתפיסתו הן לתת לדברים להשפיע עליי, להשתלט עליי, למלא אותי, להכיל עליי וכו’.

כל פעולה שאנו עושים יכולה להיות אקטיבית (באכילה: אני משתלט) או פאסיבית (אני מתמלא). האדם שמתקשה ליצור יחסים יכול להיות בעל בעיה שהוא מפחד להשפיע או מפחד להיות מושפע. צריך לבדוק את ההיבטים השונים כי ההבדל בין המינים הוא כמותי ולא איכותי.