תפיסה ויזואלית בפסיכולוגיה קוגניטיבית

 Unconscious perception – the zombie
הרעיון הזה שאנו מסוגלים לעבד גירויים על סמך מידע שאנו לא מודעים לו, בדרך כלל משתמש בביטוי הפסיכולוגי של מערכות הזומבי. לפי רעיון זה, יש זומבי שלא מודע לשום דבר כביכול, אך עדיין מתנהג בהתאם לגירויים שסביבו.
(כמו נשימה שהיא בלתי מודעת, פתיחת דלת והפעלת כוח על הידית ללא כוונה מודעת…)
בנוסף, לעיתים אנו לא מודעים לגירוי שהצית את הכוונה הזו- כך יש מכשול ואני מתעלמת ממנו מבלי להבחין בכך.

עד איזו רמה של עיבוד ניתן להגיע כתגובה לגירויים אליהם אנו לא מודעים כלל?

 Subliminal advertizing
היו פרסומות סמויות בקולנוע- אלה שהקרינו להם קולה הלכו לשתות קולה אחרי הסרט, ואלא שהקרינו להם פופקורן הלכו לאכול פופקורן. גירוי שאנו לא תופסים באופן מודע עלול להשפיע עלינו אם כן!

The Zombie can recognize shapes
מראים חץ מאוד קצר, ולאחר מכן חץ אחר. החץ השני בדרך כלל מעלים את החץ הראשון מהמודעות.
הנבדק מתבקש להגיב לגבי החץ השני- האם הוא פונה שמאלה או ימינה, ואז הוא נשאל האם הוא ראה חץ אחר? (את החץ המטרים).
מכיילים את הפרמטרים הקוגנטיביים בצורה כזו שבחלק ניכר מהפריימים הוא לא יראה את החץ הראשון (בשל המיסוך המהיר).

אם החץ הראשון מופיע לזמן קצר ואני לא מספיקה לעבד אותו, אך הגירוי העוקב מתאים לכיוון שלו, אז תגובתי תהייה מהירה יותר לעומת מצב בו החץ הראשוני היה לכיוון אחר.
אם כן, התגובה שאני מכינה עקב החץ הראשון משפיעה על זמן התגובה של החץ השני.

הרעיון של תאימות בין שני גירויים מאוד חשוב במחקר של מודעות, משתמשים במדד הבלתי ישיר הזה של תואמות כדי לדעת האם היה איבוד או לא. ניתן לראות שהיה גם עיבוד לחץ וגם עיבוד לכיוון שלו.

בתת ניסוי אחר ביקשו מהנבדק להגיב רק לחץ המטרים, ו- 50% מהנבדקים לא הצליחו במשימה הזו בכלל… כלומר הם לא הבחינו בחץ הראשון. כלומר, גם לפי מדד אובייקטיבי וגם לפי מדד סובייקטיבי אני לא רואה את החץ, ובכל זאת כאשר בודקים את השפעתו בצורה בלתי ישירה, ניתן לראות שהוא כן משפיע באופן לא מודע.
אם כן, הזומבי מסוגל להבחין בין צורות גם כאשר הוא לא מודע להן.

The Zombie read and compare numbers
יש אינסוף מחקרים שמנסים בכל פעם לדחוף את עקרונות הלא מודע יותר ויותר רחוק.
בניסוי הבא בחנו האם אנו מסוגלים לעשות עיבוד סמנטי- לקרוא מילים, מבלי שאנו מודעים להן. מדובר בתהליך גבוה יותר של קריאה, של השוואה בין מספרים.

הנבדק התבקש להגיב למספר 6- עליו ללחוץ כמה שיותר מהר אם המטרה יותר גדולה או יותר קטנה מ- 5.
לפניו יש פריים, גירוי מטרים, שהוא ממוסך- כלומר הוא לא מודע. זמן החשיפה שלו מספיק קצר כך שהוא לא מודע לו כלל (שואלים את הנבדק בסוף הניסוי אם הוא מודע לו והוא עונה שלא- סובייקטיבי, ובנוסף כאשר שואלים רק על הפריים (9) הוא לא מצליח להגיב עליו כלל…) כך אנו רוצים לבחון האם במצב של חוסר מודעות לפריים האם הוא משפיע על המטרה.
בודקים האם אני מגיב יותר מהר כאשר הפריים והמטרה שניהם יותר גדולים מ- 5, (9 בלי מודעות מכין אותי בתגובה לקראת ה- 6 שהוא המטרה שלי).
גם כאשר יש לנו מעט מאוד מידע מודע, בכל אופן הוא יכול להשפיע בצורה בלתי ישירה על הביצוע של הנבדק.
למרות שהנבדק בטוח שהוא לא ראה כלום, רואים שהוא כן מגיב באופן לא מודע לגירוי.
מה שתואם זה הקו המנוקד ומה שלא תואם זה הקן הרציף.
גם בקריאה של אותיות שמייצגות ספרה, וגם בספרה ערבית, אנו רואים הבדל בין מצב תואם ללא תואם, מה שאומר שאנו מסוגלים לקרוא את המילה ולקטלג אותה כמספר על קו המספרים- גדול/ קטן מ- 5.
בדקו בין היתר את הפעילות המוחית בעת ביצוע המשימה- כך ניתן לראות מתי דברים קורים.
מה שמצאו: כאשר שמים אלקטרודות מעל הקונטקסט המוטורי: כאשר אני מכינה תגובה ביד שמאל, הצד הימני הולך להיות יותר פעיל ולהיפך. כך ניתן לבדוק, האם בתגובה לפריים, לגירוי המטרים, אני כבר מתחילה לתכנן תגובה?
ניתן לראות כי קיים הבדל בין הכנה של יד ימין לעומת יד שמאל על סמך הגירוי המתאים. ההכנה המוחית היא זו שתהייה אחראית לאפקט של התואמות על זמן התגובה.

מצד אחד הראו דברים מרשימים מאוד שאנו יכולים לעשות ללא מודעות, אך מצד שני האמונה בממצאים הללו טמונה באמנותנו לגבי מדד המודעות. ניתן לראות שפעמים רבות מדד זה לא מחמיר מספיק ואפשר למצוא הסברים אלטרנטיביים. כך החוקרים נחלקים בין כאלה שמאמינים שאפשר לעשות הרבה ללא מודעות, וכאלה שמאמינים שלא ניתן לעשות כלום ללא המודעות.

Backward masking במחקר הבא רצו להנגיד בין מצב בו הנבדק מודע לבין מצב בו הוא לא מודע, כאשר המודעות היא הדבר היחידי שמבדיל בין שני המצבים. לשם כך יש צורך בשיטות שיאפשרו להשוות בין מצב מודע ללא מודע, כאשר אין שום הבדל אחר בגירוי.
ניתן לעשות זאת דרך מיסוך:
Masking by substitution– האם צורה כלשהי, שמוקפת בארבע נקודות פונה ימינה, שמאלה או לכיוון אחר…? אם אנו מודעים למיקום של הארבע נקודות, נוכל להבחין בזווית של הצורה. לעומת זאת, אם לא נהייה מודעים למיקומם, לא נוכל לדווח על הזווית של הצורה.
אם כן, להפניית הקשב יש השפעה רבה על המודעות ועל הדיווח המודע של האדם למה שהוא ראה.
בתמונות מסויימות יש דברים שונים שמושכים לנו את הקשב, ואנו לא מבחינים בשינויי צבעים או בקוים רציפים או מקווקוים.
למרות שהשינוי נעשה אל מול עינינו, אנו לא מודעים אליו מכיוון שאנו לא מפנים אליו קשב.

ניתן להקרין שתי תמונות שונות לעיניים, ואז החוויה מתחלפת בין גירוי אחד לגירוי השני. בחוויה הסובייקטיבית אנו לא רואים קומבינציה של השתיים, אלא המודעות מתחלפת. ניתן לשאול את הנבדק מה הוא רואה, ובכל פעם שהוא ידווח נבדוק איזה אזורים במוח פועלים וכיצד זה מתקשר לדיווח המודע שלו.
כאשר אנו מדווחים שאנו מודעים לפרצוף, האזור שאחראי לפרצוף פעיל יותר לעומת האזור שאחראי לזיהוי הבתים. (ולהיפך לגבי זיהוי הבית). למרות שהגירוי נותר זהה, (הרי שתי התמונות הוצגו במקביל אל מול עינינו), החוויה המודעת משתנה ובכך משפיעה על המוח.
גילו שאיזור v1 חשוב למודעות.

(Transcranial Magnetic Stimulation (TMS
ניתן להשתמש ב TMS כדי להפריע לקליטה, או כדי ליצור תחושות שונות. אם אני שמה את ההפרעה החשמלית מעל אזור הצבע, תהייה לי חוויה אשלייתית של צבע. אם אשים אותו באזור אחר, אצור תחושה מלאכותית אחרת.
כך בעצם ניתן דרך הגירוי הזה ליצור מודעות למשהו שלא קיים, כלומר המודעות יכולה לפעול בצורה מלאכותית על ידי הפעלה של אזורים שונים במוח.
המודעות לפחות בהיבטים מסוימים היא מודולרית- יש לנו אזורים מסוימים שאחראים למודעות של מרכיבים שונים.
הקולורטים המוחים של התנהגות מראים שקיימים אזורים רבים שחשובים ליצירת המודעות- כלומר ייתכן והיא מפוזרת בכל רחבי המוח.

Unilateral neglect– האזורים שאחראים לקשב גם חשובים למודעות. כך מי שפגוע בעונה הטמפורלית סובלים מהזנחה- והם לא מפנים קשב לעבר הגירוי הוויזואלי.
אם יבקשו מהם לצייר בית הם יצירו רק חלק ממנו. אם מבקשים מהנבדק לדמיין שהוא נמצא במקום מסוים ולתאר את מה שהוא רואה, הוא יתאר רק את מה שנמצא בצדו הימני, מבלי להתייחס לצד השמאלי. הוא יכול להפנות קשב רק לחלק אחד, וזהו החלק שיגיע למודעות. זאת למרות שהוא רואה את כל הגירוי בשלמותו.
האזורים שקשורים לקשב הם אזורים שקשורים למודעות.

כל מידע שמשודר באזורים גבוהים רבים במוח הוא המידע המודע, ומה שמשודר באזורים הנמוכים יותר הוא לא בהכרח מודע. כשיש מספיק עיבוד באזורים הנמוכים, יש התלקחות של המידע וכך הוא יכול להפוך להיות מודע.

עד היום יש מחקר אקטיבי רב בתחום.

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן