תפיסה

אשליות – אשליה היא תפיסה מוטעית או מעוותת.  

  • אשליית הירח (moon illusion) – כאשר הירח קרוב לאופק הוא נראה עד 50% גדול יותר מאשר כשהוא גבוה בשמים, למרות שבשני המיקומים גודל התמונה על הרשתית נשאר זהה. ההסבר לכך הוא שהמרחק הנתפס לאופק הוא גדול מהמרחק לזנית. המרחק נתפס כגדול יותר והוא שמוביל לגודל הנתפס כגדול יותר. ניתן לבטל את האפקטיביות של רמזי האופק ע”י הסתכלות הפוכה. 
  • חדר איימס (Ames room) –לצופה המסתכל בחדר דרך חור הצצה הוא נראה כחדר ריבועי רגיל, אך בפועל הוא בנוי כך שפינתו השמאלית מרוחקת כמעט פי שניים מהימנית. הדמות בצד שמאל מרוחקת פי שתיים מהדמות בצד ימין ולכן מקרינה תמונה קטנה יותר על הרשתית. אנו לא מתקנים את הפער בין המרחקים, בגלל שאנו חושבים שזהו חדר רגיל ושתי הדמויות נמצאות במרחק זהה מאתנו. ההנחה שזהו חדר נורמלי חוסמת את יישום עיקרון הקביעות של גודל-מרחק, וכתוצאה מכך נפגעת קביעות הגודל. 
  • אפקט מקגרק (McGurk effect– אשליות יכולות להיגרם גם בגלל אינפורמציה סותרת. למשל האפקט הנ”ל נגרם כתוצאה מסתירה בין אינפורמציה אודיטורית לאינפורמציה ויזואלית. (שפתיים עושות גה-גה, הצליל הנשמע הוא בה-בה, התוצאה הנשמעת – דה-דה).  

תפיסה – תהליכי התפיסה שלנו מסייעים לנו למקם את עצמנו במרחב, למקם עצמים אחרים במרחב, לזהות אותם. בפרק זה נתייחס לתהליכים האוטומטיים האינסטנקטיבים. 

הפרעות בתפיסה
בספר “האיש שחשב שאישתו היא כובע”, אוליבר סאקס. מסופר על דר פ’ שאינו מודע להפרעתו, ואינו מזהה פרצופים אלא רק קולות: “לעתים היה פונה אליו תלמיד, וד”ר פ’ לא היה מזהה אותו, או ליתר דיוק, לא היה מזהה את פרצופו, אך ברגע שאותו תלמיד היה מתחיל לדבר, היה ד”ר פ’ מזהה אותו על פי קולו…. לא רק שד”ר פ’ נכשל יותר ויותר בראיית פרצופים, אלא שראה פרצופים במקום שלא היו פרצופים. בלכתו ברחוב היה טופח בחיבה על ראשיהם של ברזי כיבוי או מדחנים, בחושבו אותם לראשיהם של ילדים. הוא נהג לפנות בחביבות לידיות מגולפות של רהיטים והתפלא כשלא זכה למענה.” 
(סאקס, א., 1985 (1990). האיש שחשב שאשתו היא כובע. עמ’ 21. בהוצאת מחברות לספרות, זמורה בע”מ. תרגם: אילן רוזנברג)  

  • החולה לא מודע למחלתו 
  • תחום אחד נפגע, (אינפורמציה מהראייה), תחום אחר לא, (אינפורמציה מהקול). 
  • הוא עדיין מנסה לפרש את הסביבה, אך פירושים אלו בנויים על דימיון יותר מאשר על מציאות. 
  • סינדרום קאבגראס- מעין דלוזיות, פארנויות, אמונות שווא. יכול להופיע כתוצאה או של נזק אורגני ,(פגיעת ראש, תאונה) או הפרעה נוירולוגית. מרבית המקרים של קאבגראס מאמינים כי קרובים אליהם הוחלפו בכפילים, היחס של החולים לאותו “כפיל” הוא לפעמים חיובי ולפעמים עוין. חולים אלא מסבירים את המסקנה ההזויה שלהם ע”י פעולות יומיומיות זניחות כמו: הוא שורך שרוכים שונה מבעלי וכו’..  

מה שבעצם קרה הוא שאותם חולים הפסיקו להרגיש תחושת הכרות עם הקרוב אליהם אך יודעים שאמורים להרגיש אותה. כלומר התופעה עוסקת בדיסוננס שבין ההכרות לניקור ולכן מתעוררת מוזרות,תחושה של חוסר הבנה שהדילוזיה באה לפצות עליה. מחקר בין ימינו אומר כי הבעיה היא פגיעה באונה הימנית. בין האזור שמעבד פרצופים ,(במערכת הלימבית), לבין אזור שאחראי על תחושות. ההזיה היא בעצם הפתרון שהחולה המציא למוזרות שנוצרה, לאותו דיסוננס בין ההכרות לניקור. בעצם סוג של רציונליזציה למצב המוזר. גם ההסבר של החולים יהיה רציונאלי, (קשירת השרוכים לדוגמא). עוד כמה עובדות מעניינות בהקשר זה הם:
1. גם עיוורים סובלים מקאבגרס,(ישנה אישה שפיתחה קאבגראס בטלפון).
2. י
כול להיות גם מקרה פסיכולוגי שיעורר את הקאבגרס.

התיאוריה הנוירולוגית אינה סופית ואינה המילה האחרונה בנושא, כי לא עונה על כמה שאלות קריטיות, למה התופעה קוראת רק מול אדם אחד? איך זה קורה לעיוורים אם הבעיה היא בתפיסת פרצופים? איך זה מסביר התעוררות של התופעה על רקע פסיכולוגי? 

  • אגנוזיה אודיטורית: חוסר יכולת לזהות צלילים ממקורות שונים. בשמיעת מוזיקה אפשר להנות ממוזיקה גם באנשים שסובלים מבעיה בה אינם מזהים דבר מהמוזיקה מלבד האם אלו צלילים גבוהים או נמוכים. 
  • סינסתזה- תופעה יחסית נדירה. 1 ל-2000 עד 2500. בה המוח מפרש דברים כמו צלילים\ מספרים\ ימים כצבעים. אותם חולים לעיתים מתקשים מאוד ללמוד שפות חדשות. 

הטיות בתפיסה הן לאו דוקא דבר נדיר הנובע מהפרעה נוירולוגית, יש הטיות תפיסתיות יומיומיות שקורות מטעמים השרדותיים ועוזרות לנו להבין את העולם בצורה בהירה יותר בלי בחינה מחדש של כל סיטואציה בה אנו נתקלים, מתבססות על הניסיון הקודם שלנו והבנה שלנו את המרחב. 

אשליות תפיסתיות התפיסה שלנו מעוותת על ידי הציפיות שלנו. ממחישות כי אנו מעבדים גירויים בצורה מוטית: הזיהוי אינו ייצוג נאמן של המציאות אלא “ניחוש” שלה. על מנת לתפקד באופן נורמטיבי עלינו “לשכוח” את העובדה כי הביטויים הסמליים שמייצגים את המציאות בעולמנו הפנימי הם שרירותיים ואשלייתיים – מתחבר לשיעור ה”משמעות” במקורות היסטוריים.

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן