אנשים בעלי יכולת זיכרון יוצאת דופן (mnemonists)

ישנם אנשים עם יכולת זיכרון קוגניטיבי יוצאת דופן. לדוגמא: S  מסוגל לזכור רשימת מילים ארוכה מאוד מאחר וכל מילה מעוררת תגובות חישתיות שאינן  נובעות רק משמיעה (תחושה, משקל ועוד). V.P.  (מהגר רוסי) היה מסוגל לשנן רשימות ארוכות של מספרים  על ידי כך שיצר להם הקשר של  תאריכים ומה בדיוק עשה בתאריכים אלו.

כחלק מהניסיון להבין את תהליך הזכירה נלקח S.F  שהיה אמור לייצג את האוכלוסייה הכללית. תחילה, S.F היה מסוגל לזכור כ-7  ספרות אך לאחר אימון של שנתיים היה מסוגל לזכור רשימות של כ-200  מילים. מאחר והיה אצן היה מקבץ 3-4  ספרות יחדיו ומייחס אותן לתוצאות אפשריות של ריצות. כאשר המספרים שניתנו לא היו יכולים להיות משויכים לזמני ריצה- היה ל-S.F  קושי רב בזכירתם. ה עבודה עם S.F מייצגת את העובדה כי ניתן להפוך זיכרון של בן אדם לטוב יותר בתחומים מסוימים לאחר עבודה ואימונים.

מקרים אלו מאפשרים הבנה פסיכולוגית עמוקה יותר של תהליכי זיכרון- בכלל הדוגמאות ניתן לראות מעבר ממידע חסר פשר למידע רלוונטי באופן כמעט אוטומטי. אנו מקודדים מידע ל- LTM בקלות יותר כאשר המידע החדש מזוהה עם מידע שכבר קיים ב-LTM . ניתן לשפר את יכולות הזיכרון  שלנו על ידי ייחוס של מידע חדש למידע קיים.

האם כאשר אנו לא מסוגלים להיזכר במידע כלשהו זה אומר כי שכחנו אותו? – לא בהכרח. Hypermnesia-  תהליך שליפת מידע שנראה  שנשכח.  המידע שאנו שולפים במקרה זה לא היה מעולם לא זמין אלא לא נגיש. טיפולים פסיכודינמיים לעיתים מנסים לעבוד על טכניקת  השליפה הזו. ישנה גם סכנה בסגנון זה והיא יצירה של זיכרון חדש כחלק מניסיון השליפה-  זיכרון זה יהיה בעיני האדם כאמיתי לחלוטין.

פגיעות זיכרון

אמנזיה

אמנזיה הינה אובדן משמעותי של זיכרון אקספליציסטי )explicit(. ישנם סוגים שונים של אמנזיה:

  1. אמנזיה רטרוגריידית (retrograde amnesia)- זיכרונות שקדמו למאורע נשכחו. כאשר הזיכרונות חוזרים )לא תמיד( הם חוזרים בסדר כרונולוגי מהעבר ועד לטראומה שחווה אותו האיש. לעיתים הזיכרונות של מה שקרה לפני הטראומה עצמה לא חוזרים כלל.
  2. אמנזיה אנטרוגריידית (anterograde amnesia)- אובדן יכולת זכירה של מאורעו ת שמתרחשים לאחר הטראומה.
  3. אמנזיית ילדות (infantile amnesia)- אי היכולת לזכור מאורעות שהתרחשו בילדות.

אמנזיה וההבדל בין זיכרון מודע ללא מודע (explicit and implicit)-  אחד היתרונות של חקר חולי אמנזיה הוא היכולת להפריד בין זיכרון מפורש  ומודל לזיכרון לא מודע. בדר”כ זיכרון מפורש (explicit) הוא שנפגע בקרב חולי אמנזיה ואילו זיכרון לא מודע (implicit) נשאר ללא הפרעה.  לאור כך, יש להפריד בין שני תהליכים:

  1. היכולת להכיר באופן מודע בזיכרון כלשהו בכדי לבצע פעולות מסוימות הקשורות למידע מודע.
  2. היכולת להראות זיכרון- למידה שבוצע בצורה אוטומטית ללא התערבות מודעת של הלמידה.

ישנו הבדל גם בסוג הידע: procedural knowledge-  זיכרון של הדברים הנדרשים כדי לבצע פעולה מסוימת,  וישנו declarative knowledge המ יוחס לידיעה של דברים קונקרטיים. בקרב חולי אמנזיה ישנו קושי רב בתהליכי דקלרטיביים אך הצלחה  רבה של תהליכי פרוצדוראליים.

אמנזיה ונוירופסיכולוגיה- כדי לחקור את תהליכי הזיכרון חוקרים משתמשים בתהליכי דיס-אסוציאציה. במצב של דיס-אסוציאציה אנשים רגילים )לאל פגיעה( מראים קיום של פונקציה מסוימת בעוד אנשים עם פגיעה שגרמה לאמנזיה לא. אי- קיום הפונקציה המסוימת מתרחש  למרות תפקוד מלא בתחומים אחרים של אותם החולים. פגיעה באזור מסוים ואובדן יכולת אינו מעיד על כך כי האזור הוא האחראי על היכולת-

ייתכן ואזור זה הינה חלק ממספר אזורים המאפשרים אותה. דיס-אסוציאציה כפולה מאפשרת הבנה מעמיקה יותר של תהליכי הזיכרון. במקרה של דיס-אסוציאציה כפולה אנשים עם פגיעות שונות מראים יכולות הפוכות.

מחקרים הצליחו להראות דיס-אסוציאציה כפולה ל- LTM ו-STM : אנשים עם פגיעה באונה הקודקודית השמאלית (left parietal lobe) מראים  פגיעה ביכולות STM וחוסר פגיעה ב- LTM ואילו אנשים עם פגיעה במרכז האונה הטמפורלית (medial temporal) הפוכים מהם.  תהליכי הדיס- אסוציאציה הכפולים מראים כי אזורים מסוימים במוח אחראים על תהליכים מסוימים.

אלצהיימר

מחלה של אנשים בוגרים בה מתפתחת דמנציה (אובדן יכולות אינטלקטואליות) וכן אובדן זיכרון. מחלת האלצהיימר מובילה להקטנת נפח המוח, בעיקר באזור ההיפוקמפוס ובאזורים הפרונטאליים והטמפורליים של המוח. מוחות של חולי אלצהיימר מאופיינים רבדים של חלבונים המצויים מחוץ לתאי העצב וכן בקשרים (tangles) של סיבים המסובכים זה סביב זה (אלו מצויים בגופי הדנדריטים בנוירונים).

למרות שלא ניתן לעצור את המחלה, ניתן להאט אותה. התרופה המוכרת ביותר הינה. ה- Aricept מאט  את קצב  הריסת הנוירוטרנסמיטר אציטילכולין במוח. ישנה תרופה שמסייעת לתרופה הראשונה והיא Memantine  והיא פועלת על תהליכים שונים  של עיכוב כימיקלים שמעודדים פעולת יתר של התאים )דבר המוביל לפגיעה בהם והריסתם(.

ישנו סוג מוכר של אלצהיימר והוא אלצהיימר מוקדם (early-onset Alzheimer) והוא מקושר למוטציה גנטית (אנשים בעלי המוטציה יפתחו  את המחלה תמיד). האלצהיימר המוקדם לעיתים פורץ לפני גיל 50 ואפילו לפעמים בשנות ה-20 .אלצהיימר מאוחר (late-onset Alzheimer ) מיוחס למרכיבים גנטיים שונים ומשפיעים סביבתיים.

המאפיינים הראשונים של אלצהיימר מאוחר הינם פגיעה בזיכרון אפיזודי . עם התפתחות המחלה גם מידע סמנטי נפגע. אנשים על אלצהיימר, בניגוד לאנשים ללא, לא זוכרים מידע רגשי טוב יותר ממידע לא רגשי.

 

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן